דרישה, חושן משפט רנג:מב
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 253:42
Open in the reader →1דאפי' אם קנו מידו קיי"ל כו' ועוד כו' טעמים אלו לא כתב הרי"ף ולא הרמב"ם בפ"ח דזכייה (שם כתב דין זה בשכ"מ) אלא שהמ"מ כתב שם הני טעמים בשם ר"י הלוי וכבר אפשר שלאו מטעמים אלו ס"ל להרי"ף דל"ק אלא משום דאין אדם מקנה לדשלב"ל ונזכר טעם זה שם בגמרא (דף קמ"א ע"ב) ויש נפקותא בין הטעמים לענין מזכה לעובר שלו דבזיכהו לו ע"י אחר זכה בו טפי מזיכהו לעובר אחר וכמש"ר בסי' ר"י משא"כ כאן דאף דאמר אם תלד אשתי מ"מ לא זיכהו לו ע"י אחר וכבר הזכרתי מזה באורך שם בדרישה וגם כתבתי שם שהמ"מ כתב שכדעת הרי"ף כן הוא דעת הרמב"ם שבפ"ח דזכייה כתב שכ"מ שצוה לתת כו' אמר אם אשתי כו' דמשמע דוקא ובפכ"ב דמכירה כתב סתם דמזכה לעובר שלו קנה וכמ"ש לעיל בסי' הנ"ל ולפי מ"ש דהטעם הוא משום דבר שלב"ל וזיכה לבנו ע"י אחר זכה ניחא מיהו אפשר לומר דמש"ה לא הזכיר רבינו כאן גם להרמב"ם לפי שאף שהמ"מ כתב שדעתו כדעת הרי"ף ורבו מ"מ באמת אינו מוכרח דאפשר דס"ל דה"ה בבריא נמי דינא הכי וכדעת רבינו ומ"ש שכ"מ שצוה כו' אמר אם ילדה אשתי זכר כו' היינו משום דמתניתין דקתני האומר אם ילדה אשתי זכר כו' ודאי משמע דבשכ"מ מיירי דבבריא לא סגי באמירה אלא בקנין אבל באמת גם להאי דינא הוה דין בריא בקנין כשכ"מ בלא קנין וכשאומר בלשון יטול קני ויש קצת סמך לזה ממה שסיים הרמב"ם וכתב כמו שביארנו ור"ל כמו שביארנו בפ' כ"ב דמכירה ואילו התם לא חילק בין שכ"מ לבריא ודוק: רק שמחייב עצמו ליתן לו מנה כו' ורשב"א תירץ דיטול מנה דקתני במתניתין שוה קאמר והיינו מקרקעי ובקנין וק"ל: