דרישה, חושן משפט רעג:ג
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 273:3
Open in the reader →1כתב הרמב"ם ההפקר כו' כ"כ בפ"ב מהל' נדרים וכבר כתבתי בפרישה דהאי לישנא משמע דוקא איסור יש בדבר אם חוזר בו הא אם חזר בו מהני חזרתו דשוב לא מצא אינך לזכות בו אפילו בחזקה או משיכה גמורה וכן מוכח מהא דמסיק הרמב"ם שם ז"ל המפקיר את שדהו ולא זכה בה אדם כל ג' ימים יכול לחזור בו אחר ג' ימים אינו יכול לחזור בו אא"כ קדם וזכה בה הרי הוא כזוכה מן ההפקר בין הוא בין אחר האומר שדה זו מופקרת ליום אחד לשבת א' לחודש א' לשנה א' לשבוע א' עד שלא זכה בה הוא או אחר יכול לחזור בו ומשזכה בה בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו ומפני מה יש לו לחזור כאן עד שיזכו בה מפני שזה דבר שאינו מצוי הוא שאין אדם מפקיר לזמן קצוב עכ"ל והוא מפ"ד דנדרים (דף מ"ד) שמייתי שם ברייתא כתוב בה כמעט כל לשון הרמב"ם הנ"ל מהאומר שדה זו מופקרת כו' עד ומפני מה כו' והאי מפני מה כו' הוא אוקימתא דעולא שם (דף מ"ז) וכתב הרא"ש שם ז"ל כיון דאין דרכן של בני אדם להפקיר לזמן וזה שינה לכך אמרו ז"ל דלא ליהוי הפקר לאפקועי ממעשר עד דאתי לרשות זוכה ולפני זה (דף מ"ג) כתב שם הרא"ש בפירוש דברייתא הנ"ל ז"ל כל ג' ימים הראשונים יכול לחזור בו ולומר אני חוזר בי ממה שהפקרתי ושוב אין אדם יכול לזכות בו הילכך אפילו קודם שחזר בו אין שם הפקר עליו ואם אכל ממנו בין הוא בין אחר חייב במעשר כ"ז שלא כיונו לזכות לקנותו מההפקר כו' עד מכאן ואילך אינו יכול לחזור בו דמיד כשהפקירו חל ההפקר ויצא מרשותו ואין לו כח לחזור בו ופטור מן המעשר והא דאמרינן דעד שלשה יכול לחזור בו מפני תקנת הרמאין שרגילין להפקיר פירותיהן ולחזור ולזכות בהן כדי לפטרן מהמעשר לכך תקנו חז"ל דלא הוי הפקר עד אחר ג' לפטרו מהמעשר אגב זה תקנו בכל הפקר שיוכל לחזור תוך ג' כל זמן שלא זכה בה אחר ואע"ג דתקנת הרמאין מפרש לקמן אליביה דר' יוסי גם רבנן אית להו הך תקנתא ואי תקשה לך לפי מאי שפירשתי דאם זכה בה לאלתר בתורת זכיית הפקר פטור מן המעשר מאי אהני חז"ל בתקנתן וי"ל שהוא ירא שאם ילקט בצד זה שאחרים ילקטו בו מצד אחר אבל אם היה יכול לחזור בו מדבורו היה מפקירו וחוזר בו מיד עכ"ל ויש ללמוד מסוף לשונו דאף אם בא לחזור ולזכות בו מההפקר אינו זוכה בכולה במה שילקוט בו מעט ולא זכה בלקיטה אלא במה שלקט וכן נתבאר במ"ש רבינו (בסי' ער"ה) דליקוט הפירות ואכילתן לא הוי חזקה אלא שאכתי ק' מה הועילו חכמים בתקנתן שמא יעשה חזקה גמורה בנעילה או פירצה או גדירה כל שהו ויפקיע מידי מעשר וי"ל בדוחק דגם לזה יש שיעור כמה קונה במכוש א' ומשכ"ר בסי' ער"ה ולא יזכה הכל בחזקה א' ויקדימנו חבירו להחזיק במקום אחר והיותר נראה דכל שלא יכול לחזור בו בדבורו מיד הועילו בתקנתן שהרמאין ייראו לנפשן שאחרי' יקדימו נפשם להחזיק בו והרא"ש חדא מינייהו נקט והנה נתבאר ממ"ש בשם הרמב"ם והרא"ש ע"פ הגמרא דעד ג' ימים אחר שהפקירו סתם יכול לחזור בו בדיבורא בעלמא הן במקרקעות הן במטלטלין וכמ"ש הרא"ש בהדיא דאגב שדה תקנו כן בכל הפקר וכיון שחזר בדיבור אין אחר יכול לזכות בו וכיון שיכול לחזור בו הוה ליה לענין מעשר כאילו לא הפקירו וחייב במעשר אם לא שכיון לזכות מההפקר בקנין חזקה גמורה ולאחר ג' ימים אינו יכול לחזור בדיבור בעלמא אם לא בקנין חזקה גמורה ועפ"ז נראה לפרש דברי הרמב"ם הנ"ל שכתב דההפקר הרי הוא כנדר ואסור לחזור בו ולא כתב אינו יכול לחזור משום דהאיסור הוא לעולם משא"כ באינו יכול דאינו בתוך ג' ימים הראשונים אלא לכתחילה לא יחזור בו אפי' בתוך ג' מאחר דהפקירו גם לעניים והו"ל עליו כנדר וק"ל אבל קשה למה השמיט רבינו ולא כ' האי חילוק לדינא דעד ג' ימים יכול לחזור בו בדיבורו בעלמא וששוב אין כח ביד אחר לזכות בו אפילו בחזקה גמורה ומשמעות דבריו אדרבה דלעולם יכולין לזכות בו כל הקודם ובא לזכות מיד אחר שהפקירו וצריך לומר דס"ל לרבי' מדהשמיט הרא"ש כל סוגיו' הנ"ל בפסקיו ש"מ דהרא"ש הנ"ל לא כן כ' אלא לפרושי לברייתא וס"ל דהברייתא לא אתיא אליבא דהלכתא כרבנן אלא כר"י הגלילי וכאוקימתא דרבה דאית' שם בגמ' או כמסקנא דגמ' דלשם ס"פ דקאמר אב"א הא דאפקרא באנפא תרין כו' וכתב הרא"ש שם ואתיא כר"י הגלילי כו' וכתב שם עוד פי' אחר לכל הסוגי' בשם ר"א ממיץ ומשמע מיני' דלהלכה אינו יכול לחזור מיד ע"ש ומש"ה השמיטו ג"כ בקיצור פסקי הרא"ש אבל הרמב"ם ס"ל כאוקימתא קמא דעולא דמוקי לה הכל כרבנן ומש"ה כתבו הרמב"ם להלכה בהלכות נדרים כנ"ל וגם בש"ע העתיק לשונו אות באות ומהתימה על מ"ו ר"ס ז"ל שלא כתב עליו כלום בש"ע וגם בד"מ ילא הזכיר מזה כלום (ולכאורה היה נראה לחלק ולומר דס"ל דוקא במעשר תקנו שיכול לחזור בו וכדי שלא יהיה עליו תורת הפקר מפני תקנת רמאין שיפקיעו ממעשר וכנ"ל וכן משמע האי חילוק כמה פעמים וכל' הרא"ש וכיון דלע"ע אין שכיח מעשר מש"ה סתם רבי' אבל ק' א"כ מנ"ל להרא"ש ולמה ליה לכתוב בפירושו הנ"ל שאגב תקנו כן בכל הפקר) ולפ"ז צ"ל שרבי' העתיק ל' הרמב"ם שכתוב שאסור לחזור בו לא העתיקו ללמוד מדיוקו דאם חזר בו חזרתו חזרה בדיבור בעלמא אלא שלא רצה לשנות ל' הרמב"ם שהעתיק כהווייתו כדי ללמוד ממ"ש לפניו ולאחריו ודוק: