דרישה, חושן משפט שד:ה
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 304:5
Open in the reader →1וביום השוק שוה ה' כו' אם שבר בא' משאר ימים כו' ז"ל הגמרא בב"מ אמר רבא הני שקולאי דתברי חביתא דחמרא לחנוואי. ביומא דשוקא מזדבנא בה' ובשאר יומי מזדבני בד' אהדרי ליה ביומא דשוקא אהדרי ליה חביתא דחמרא בשאר יומא מהדרי ליה ה' ולא אמרן אלא דלית חמרא לזבוני א"ל אי אית ליה חמרא לזבוני לא עכ"ל הגמרא ע"פ גירסת הרא"ש. ופי' הרא"ש דמיירי דתבר ליה ביומא דשוקא דאי בשאר יומי לא משלמי אלא ד' שכך היו דמיה בשעת שבירה ומפרש דמ"ש לא אמרן כו' אמהדרי חבית חמרא קאי כלומר לא אמרן דכי מהדרי ליה ביומא דשוקא דיכולין למיהדר ליה חבית דחמרא בדלית ליה עכשיו ביום השוק הזה יין אחר אבל אי אית ליה לזה עכשיו יין צריכין ליתן לו ה' זוז דא"נ אם לא שברת הייתי מוכרו אבל ביום השוק זה יש לי יין למכור וא"י למכור חבית זה ויש גורסים בענין אחר לא אמרן אלא דלא הו"ל חמרא לזבוני אבל אי הו"ל חמרא לזבוני איבעיא להו לזבוני וה"ק הא דמשלמין בשאר יומי ה' אם תברא ביומא דשוקא דלא היה לו יין ב' ביום השוק ששברה למכור אבל אי הו"ל יין למכור באותו יום השוק לא משלמי אלא ד' כאילו חברוהו בשאר יומי דא"ל איבעי לך לזבוני פי' הרי לא מכרת כל היין שסיה לך נמצא שלא הפסדתי לך ה' זוז ע"כ תוכן דברי הרא"ש ובזה דברי רבינו מבוארים שהן ע"פ שיטת וגירסת הרא"ש אבין. והי"א שהזכיר הוא לפי גירסא האחרת שדחה הרא"ש (ועיין עוד בחדושים) וי"א אם היה לו יין באותו יום השוק ששברה ולא למכר כו' עד וכ"כ הרמב"ם מ"ש בשם הרמב"ם הוא בפ"ג דשכירות וז"ל הסבל ששבר החבית של יין לחנוני ונתחייב לשלם והרי הוא שוה ביום השוק ד' ובשאר ימים ג' אם החזירו ביום השוק חייב להחזיר לו החבית של יין או ד' דינרין והוא שלא היה לו יין למכור ביום השוק אבל אם היה לו יין מחזירים לו ג' החזירו לו בשאר ימים מחזירין לו ג' עכ"ל. ולכאורה שרבינו שכתב טל הי"א וכ"כ הרמב"ם הבין המשך ל' הרמב"ם כך סבל ששבר חבית כו' פי' ששבר חבית ביום השוק ומחזירו ביום השוק בדמים חייבים להחזיר לו כפי שווי' ביום השוק דהיינו ד' (אך בזה ידם על העליונה שאם רוצים מחזירים לו חבית). והוא שלא היה כו' פי' ולא אמרן דכי תברו ליה ביום השוק שצריכין ליתן לו או חבית או ד' כפי שווי' ביום השוק אלא דלא הו"ל יין ביום השוק שתברא אבל אם היה לו יין באותו פעם ולא מכרו אינו מהדר ליה אלא כמו ששוה בשאר הימים והיינו כי"א שכ"ר אלא שמוסיף עליהם הרמב"ם שאם החזירו בשאר הימים אף ע"פ ששברוהו ביום השוק דשוה ד' אינם מחזירים לו אלא ג' כיון שביום החזרה אינו שוה אלא ג' לפ"ז ס"ל להרמב"ם כל הקולות וה"ה כי תברי בשאר יומי כי אהדרו ביומא דשוקא ואין לו יין א"צ ליתן לו אלא ג" והיה גירשתו בגמ' כגירסת הרי"ף רבו אהדרי ליה ביומא דשוקא מהדרי ליה חבית דחמרא בשאר יומי משלם ד' (דהיינו ג' שהזכיר הרמב"ם) ע"ש כנ"ל לדעת רבינו אבל המ"מ לא פירש דבריהם כן דז"ל גי' רבינו בשאר יומי מהדרי ד' וכן הוא במקצת נוסחאות הלכות (והיינו כמ"ש בסמוך) והכוונה שיש להם לשלם לו חבית יין לפיכך כל שמשלמים דמיה רואין כמה היה שוה ביום החזרה אם החזירה ביום השוק נותנים דמי שוויה ביום ההוא (פי' לפי ערך שיווי החבית אם ישלמו היום ועיין פי' המ"מ שכתבתי בסמוך) לפי שאם ישלמו חבית יין כיון שאין לו יין למכור היה מוכרה ומקבל דמים וכשהם מחזירים אותם בשאר ימים אם היו מחזירים יין היו נפטרין כל היום ביין כשהן מחזירין דמים מחזירין בשיווי שאר הימים זו היא סברתם ז"ל עכ"ל המ"מ ובאמת של' הרמב"ם לכאורה משמע כמי שהבינו רבינו שכתב והוא שלא היה לו יין למכור ל' עבר משמע דקאי איום השוק שעבר דהיינו יום התבירה וכן הוא ג"כ לשון הרי"ף ואילו לדעת המ"מ היה להן לומר והוא דלית ליה חמרא כו' אבל א"ל כו' ומה שהכריח המ"מ לפרש בע"א נראה משום דלדעת רבינו אין טעם בסיפא כי מהדדי ליה בשאר יומי למה מחזירין לו כו' לרי"ף ורמב"ם הא אין הדבר תלוי ביום החזרה שהרי ברישא כי אהדדו ביום השוק חלקו בין היה לו יין ביום השוק שעבר או לא ש"מ דהכל תלוי ביום התבירה אם לא שנאמר דס"ל כל הקולות והוא דוחק ונראה דמש"ה כתב הרא"ש על לשון הרי"ף הנ"ל ז"ל ולא ידעתי לפרשה עכ"ל ר"ל שמאחר שכתב הרי"ף ולא אמרן אלא דלא הו"ל חמרא כו' נ' עבר משמע דהכל תלוי ביום השוק ויום התבירה וא"כ בשאר יומי אמאי מהדרי ליה אבל לפי פי' המ"מ א"ש דס"ל דהכל תלוי ביום החזרה. ונראה דגם רבינו פירש לדברי הרמב"ם כמו שפירשו הרא"ש וכתב דלא הבינו. ומ"ש אחר דעת הי"א כו' וכ"כ הרמב"ם לא אכל דברי הי"א קאי אלא אמה שגם הרמב"ם פירש החילוק דאם יש לו יין כו' קאי אשעת החזרה ולא אשעת השבירה ודו"ק: