דרישה, חושן משפט שצו:ה
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 396:5
Open in the reader →1הניחה בחמה כו' ז"ל הרמב"ם פ"ד דנ"מ מסר בהמתו לחש"ו אף על פי שהיה השור קשור הבעלים חייבים שדרך השור וכיוצא בו להתיר הקשר ולצאת ולהזיק אפילו שמרוהו שמירה מעולה וחתרה ויצאה והזיקה הבעלים חייבים עכ"ל וכן הגירסא בספרי הרמב"ם שבידינו וכן הוא בש"ע ולכאורה משמע דה"ק כיון שדרך השור להתיר הקשר מעצמו הוי תחלתו בפשיעה אע"פ שסופו באונס חייב וק' דא"כ לא הו"ל לכתבו בפשיעה מסירת לחש"ו דהא אף אם קשרה הוא ג"כ היתה מתירה ויוצאת ועוד דל' להתיר דקאמר לא שייך בבהמה וע"כ נראה שט"ס נפל ברמב"ם דמ"ש כיון דדרך השור צ"ל דדרך חש"ו והוא ר"ת חרש שוטה וקטן והיותר נראה שמ"ש הרמב"ם שדרך השור להתיר ל"ד קאמר אלא לשון הגמרא בפ"ק דב"ק ד"ט ע"ב ת"ר כל שחבתי כו' כיצד שור ובור שמסרן לחש"ו והזיקו חייבין לשלם משא"כ באש ומפרש בגמרא דמיירי בשור קשור ובור מכוסה שור דרכיה לנתק בור דרכיה לנתורי (פרש"י לנפול) גחלת כמה דשביק לה מעמיא עמיא ע"כ ופירש"י שם אפילו בלא חרש דרכו של שור לנתקו מאליו וכן בור דרכיה לנתורי מאליו והקשו עליו התוס' וכתבו ז"ל בקשרו וכיסהו כראוי איירי כדפרישית (בדיבור שלפני זה שם) ולקמן תנן כיסהו כראוי פטור ונראה לפרש דרכו לנתוקי ע"י חש"ו קאמר דגרע משום דמסר לחרש כו' ע"כ הרי לפניך דלדעת התוס' מה שאמרו בגמרא שור דרכו לנתוקי ע"י חש"ו קאמר וכן ג"כ כוונת הרמב"ם וכמ"ש בפרישה דכן פירשו המ"מ ועפ"ר: