עיני משה על רות ב:ג
עיני משה על רות · Einei Moshe on Ruth 2:3
Open in the reader →1ותלך וכו' יש אומר שלבלתי לכת במשא בהליכה ובביאה לא רצה להיות הולכת ומלקטת דרך הילוכה פן תלך במשאה ותבא בו ע"כ הלכה ואחרי כן ותבא ותלקט דרך ביאתה והנה היה צודק אם לקיטתה היתה בשדות הרבה אך לא היה רק באח' וגם אומר' ותבא יורה שבאת לגמרי ואחר גמר ביאה לעיר היחלה ללקוט והנה אין זר לומר כי רמז לנו הכתוב פה ענין מציאות רות שע"כ קרה לה המקרה הטוב הזה והוא מה שאנו עתידים לומר לפני' כי רות היא עצמה בת לוט הבכירה ונעמה הצעיר' וזה נרמז באומרו ותלך כי הלכה מאז לבית עולמה ותבא עתה בגלגול ותלקט פרי המעשה אשר עשתה לשם שמים אלא שהרוח הקדש רומזת והפשט אינו זז ממקומו. ונשוב אל דרך פשט הכתוב ואחשו' חששה אולי תשתהה בשדה עד הערב כאשר עשתה ולעת ערב בבואה במקום שלא נסתה תהיה תועה בדרך ויחשך לה חוץ לעיר ומי שהחשיך בדרך יאחז בה ויקרנה דבר בלתי טהור ואף גם מבעוד יום אם ימצאה איש תועה בשדות אשר לא נסתה תתעתד למקרה ופגע ע"כ מה עשתה הלכה עד השדה הראשון אשר פגעה ותשב עד העיר להקנות בעצמה טביעות עין בדרך לבל תטעה ואחרי כן הלכה ללקט כי אז אחר זה שלש רגלים לא תאבד ממנה טביעות עינה ויתכן כל זה יהיה בכלל דברי רז"ל באומרה התחילה מסיימת הדרכים אלא שקצרו בלשונם כדרכם ולא הוצרך הכתוב להזכיר ההליכה השדה כי מי פתי לא יבין את זאת שאחרי בואה לא תלקט בבלתי שובה שנית כי אין כוונת הכתוב רק להודי' שפועל הלקיטה לא היתה כ"א אחרי לכתה ושובה ובזה אפשר גם כן שטעתה למעלה באומרה אלכה נא ואלקטה שמיד בלכתה תלקט טרם שובה להקנות בעצמ' טביעות עין בדרך וגם אומר' אחר אשר אמצא חן שהוא אחר אחד וטוב ללכת אמר רבים מלכת אחר יחיד מפני החשד והכל תיקנה בשובה ואצ"ל אשר דברה מאזהרות הראויות לה להזהר כנגד אשר לא דקדקה בהחזיק ראשונה בטביעות הדרך עתה ותלך ותבא טרם תלקט ואשר אמרה בתחילה אחר עתה אמרה אחרי שהוא מופלג וכנגד אומ' אשר אמצא שמורה אחר אחד לא כן עשתה כ"א אחרי רבים וז"א הקוצרים ועל אשר דקדקה ללכת מיד בתחלת קציר השעורים באומרו אלכה נא נאמר ותלך כלו' מיד אחר אמור נעמי לכי בתי ועל אומר שלא תלך לשדות רבים אמר בשדה כי בא' לקטה לבד ועל שלילת' בשכחה ופאה אמר ותלקט שהוא לקט לבד וכן באומרו אחרי הקוצרים כי אין קוצרי' בעת לקיטת הפאה וכנגד אומרה ללכת אחר אשר תמצא חן הוסיפה על זה שהלכה אחר כולם ולא אחר אשר מצאה חן לבד ואמר ויקר מקרה הוא כי הזיווג המעותד לה לפגוע ולינשא לבועז גם כי לא בת זוגו היתה כדרך כל מייבם ומה גם כי לא מישראל היתה כי אם מואביה ובחיריית להתגייר כי על כן הזיווג ההוא יקרא מקרה אמר כי המקרה המעותד לה גרם המקרה הזה תפגע בחלקת השדה לבועז כי מזה נמשך ונשתלש' הזיווג באופן כי מקרה המיוחד לה הקרה את זה וזהו ויקר מקרה ופי' איך מקרה היסב לפגוע בחלקת השדה לבועז ואמר אשר ממשפחת אלימלך כי משם בא אליה הייבום והוא מקרא באמת ויצדק בזה אומרו ויקר ל' זכר שחוזר אל המקרה וגם בזה אין בה כפל ויצדק גם היות היו"ד דגושה והראיה כי המקרה הזה משם נמשך ולכך הזמינו ה' מחמת שתתאחז בבועז מיד זימן הוא ית' והנה בועז בא וכו' וז"א והנה שהוא לשון הזמנה לומר ויקר מקרה העתיד להתייבם את מקרה חלקת השדה וכו' ואיך נשתלשל הלא הוא כי והנה בועז בא וכו' וע"כ לא אמר ויקר מקרה וכו' ותלקט לבלתי הפסיק בין רמז מקרה הוא הייבום שנמשך ונשתלשל בבואה שמה להגמר לאומרו והנה בעז בא שהוא הוראת הדבר: