עיני משה על רות ב:ד

1והנה בעז וכו' הנה מהראוי היה יאמר ויבא בועז מבית לחם ולא יאמר והנה בועז בא. אך הנה הזכרנו למעלה מאמר' ז"ל באומרם על דברי נעמי באומרה יתן ה' לכם ומצאן מנוחה וכו' שאמרה כל אותן הטובות והנחמות שעתיד הקב"ה ליתן לשלמה דכתיב ויתן ה' חכמה לשלמה יהי' מכם ע"כ. ומה ראתה נעמי לברך נשים מואביות בחכמת שלמה מאין ולאין יהי להן כן וכן בועז ארז"ל שאמר ותהי משכורתך שלמה אל תקרי שלמה אלא שלמה שיצא ממנה המלך שלמה כי לא על חנם בחרו לה נעמי ובועז ברכה זו וכן על פסוק גשי הלום ואכלת מן הלחם וכו' ארז"ל גושי הלום קרובי למלכות ואין הלום אלא מלכות ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות וכו' וכן דרשו שית שיטין בדוד בשלמה בחזקיה במנשה במלך המשיח בבועז וכן באומרו וימד שש שעורים א"ר תנחו' דרש בר קפרא בצפורי מאי דכתיב שש השעורי' האלה נתן לי מאי שש שעורים אלימא וכו' אלא רמז לה שעתידין ששה בנים לצאת ממנה שמתברכין בשש שש ברכות ואלו הם דוד ומשיח דניאל חנניה מישאל ועזריה דוד דכתיב ויען אחד מן הנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי וכו' משיח דכתיב ונחה עליו וכו' וכיוצא בעניינים כאלה נמצאו ברז"ל בין בדברי נעמי בין בדברי בועז:

2אך היא מאמרנו למעלה כי מסורת היתה בידם ענין מז"ל כי שתי פרידות טובות היו מעותדת לצאת מבנות לוט ליבנות מהן מלכות בית דוד ולא כמו זר נחשב נודע להם כן כי גדולה מזו הוא אשר כתבנו למעלה שידעה בת לוט שעתיד זרע מלכות ישראל לבא מהחוץ שבאו ופירשו בב"ר מאמר בת לוט באמרה ונחיה מאבינו זרע שאמרה אותו הזרע שעתיד לבא ממקום אחר נעמיד מאבינו ופירשו על זה פסוק מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום ואם כן אמור מעתה היפלא מזרע נחשון בן עמינדב אשר לא נעלם מבת לוט ע"כ אין ספק כי הן זאת היתה עם לב נעמי ובועז כי עתידה שתצא פרידה אחת טובה ממואב ליבנות ממנה מלכות בית דוד וע"כ ראו מעשה רות ונזכרו ויאמרו ללבבם כי קרוב הדבר מאוד כי זאת האשה אשר הוכיח ה' להקים על ידה אדר מלכות ישראל וע"כ מאז ברך אותה לאמר יתן ה' לכם ומצאן מנוחה על מלכות בית דוד וכשז"ל כי ע"כ נאמר ומצאן בחסרון הה"א לרמוז כי באחד בלבד נתקיימה ברכתה זו והיא רות והוא כאשר כתבנו כי זו המנוחה הלא היא רוח מחלון המקשקש במעהא כי ממנו יתעתד לבא גזע ישי ומה גם לחכמי האמת האומרים כי מחלון וכליון היו פרץ וזרח כי ע"כ ממחלון הוא פרץ ראוי יושתת מלכות בית דוד וע"כ פיה פתחה בחכמה באמור אליה ומצאן מנוחה כמדובר למעלה ואזן רות שמעה ותבן לה ובלבה שמרה את הדבר כמדובר למעלה כי ע"כ אחרי שומעה התעוררה ותאמר לנעמי אלכה נא השדה כלומר אולי האשה הנצבת עמכם מוכנת לדבר ההוא וע"כ כאשר התחלת צאת הזרע אל הפועל היה בשדה כענין תמר ויהודה כי בשדה מצאה ויט אליה אל הדרך ויאמר הבא נא אבא אליך האם אלכה נא גם אנכי אולי ככה ישתלשל גם ענין זה כי יזדמן הדבר לי בשדה וזה ג"כ רמזה באומר' נא מעין הבה נא האמור בתמר ויהיה אגב אורחי' שואלקטה בשבלים וכו' לחיות נפש ככל הכתוב למעלה וה' יעשה את שלו וכשמוע נעמי נתנה הענין אל לבה ותאמר לכי בתי כלומר כי גם לכי על זה כי רוח מחלון ביך וע"כ בתי תקרא כבת לי מצדו כלומר לכי כי שם הוא ית' יכין לך הדרך וכן עשה כי הנה ויקר מקרה חלקת השדה לבועז שהוא הגואל כי מאתו יתברך היה כי רות מחלון אשר בקרבו העתיד לצאת ע"י בועז הקרה אותה במקומו וזה יאמר זולת הכתוב למעלה ויקר מקרה כי המקרה אשר לה הוא רוח מחלון אשר דרך מקרה היה בה כי לא ידבק רוח קדוש בבלתי יהודית כ"א מקרה הוא אותו המקרה גרם והקרה אותה בחלקת השדה לבועז אשר ממשפחת אלימלך שלהיותו ממשפחתו לו משפט הגאולה להקים שם המת על נחלתו ואפשר נרמז בתיבת מקרה רוח המת שבמעיה במה שמלת מקרה עם ד' אותיותיה עולה שמ"ט כמספר רוח מחלון עם הכולל:

3או יאמר ויקר מקרה במה שאנו עתידים לאמר לפנים ורמזנוהו למעלה כי רוח המואביה שנתעתדה לצאת ממנה מלכות בית דוד בזכות בת לוט על מה שעשתה לשם שמים עם אביה היא עצמה בת לוט כאשר יוכיחו העניני' וגם עולה מספר בת לוט עם מואב כמספר היא רות המואביה במספר קטן ובזה יאמ' ויקר מקרה כי אותו המקרה אשר קרה לה עם אביה הקרה לה עתה חלקת השדה לבועז לבא גמר הענין אל הפועל ולהורות כי ממהר האלהים לעשותו ע"כ מיד הזמין כי והנה בועז בא מבית לחם וראה את כשרותה ולכן הבין כי זאת האשה אשר הוכיח ה' כאשר יבא בס"ד וז"א והנה בעז בא ולא אמר ויבא בעז כו'. ולענין הכתוב אפשר הורו לנו ענין מעשה שהיה באבא חלקיה שאמרו בגמרא במסכת תענית שהלכו ומצאוהו שכיר בשדה ונתנו לו שלום ולא השיב ואמרו לו אחרי כן מדוע עשה ככה ואמר כי היה שכיר יום ולא היה יכול להתבטל ויתכן ע"פ הדברים ההם שאמר כי למה שהיה בעז שהוא בעל מלאכתם שאמר להם ה' עמכם ע"כ ענו ואמרו לו יברכך ה' כי ידעו שלמה שהוא השואל בשלומם לא יקפיד בתשובתם אליו מש"כ לזולתו כמעשה דאבא חלקיה וז"א ויאמרו לו שאל"כ מלת לו הוא מיותרת אך הוא כי למה שהיה לו אמרו לו יברכך ה' וגם כוונו לבלתי הוסיף על הדבר אשר דבר הוא שתי תיבות בלבד כמוהו ע"כ בראותו שהיו מקפידים לבלתי התבטל ע"כ עזב את הקוצרים ושאל לנערו הנצב עליהם כי בטל הוא להשיב לו על כל דבריו ואמר למי הנערה הזאת כאשר יתבאר בס"ד. עוד יתכן למדונו שצריך המשיב שלום להוסיף על השואל בשלומו וזהו כי הוא ברכם שיהי' ה' עמהם והם הוסיפו ואמרו שלא בלבד יהי ה' עמו כ"א גם יברכהו יתברך בעצמו וזהו יברכך ה'. או מעין זה לומר הלא אתה כדאי לברכנו וברכתנו שיהי' ה' עמנו אך אנו אין אנו כדאי לברכך ע"כ אמרו יברכך ה' שהוא אדון הברכות. גם יתכן כוונו לומר אתה אמרת שהוא עמנו ואין אנו כדאים לכך אך אם הוא עמנו יהיה למען יברכך ה' במעשה ידינו שהוא קצירך בשדך. והנה ע"פ הדברים האלה עדיין אין לסיפור ענין המגלה צורך בהודעת השאלות שלום ואפשר כיוון כי לבל יראה שלהיותו רודף אחר נתון עיניו ביופיה ע"כ פתח דבריו אתם היה למי הנער הזאת על כן הודיענו כי ראשונ' שאל בשלומם והשיבו לו שלום ואחרי כן שאל למי וכו':

4עוד יתכן באשר נשים לב אל אומרו ויאמר לקוצרים כי הלא על הנערים אשר לו ואל הנצב על הקוצרים לא הזכיר ששאל בשלומ' ולא יעשה כן שלא לשאול בשלום הכל. אך יהי' לו' כי לבל יחשד בעיני הקוצרים השכירים לקצור קצירו אם להם ישאל למי הנערה ע"כ אמר כי בשאלת השלום עשה עיקר מהם יותר מלנעריו ילידי ביתו אך לא לשאול על הנערה פן יחשד בעניהם רק נשמט מהם ויאמר לנער הוא נערו יליד ביתו למי וכו' ובו בטח לבו גם שלא שוה לו כאשר נכתב בס"ד וע"פ דרכו לימדנו שאין שואלים בשלום אשה אפי' בכלל אנשים כי גם שהיתה אחרי הקוצרים לא שאל כ"א בשלום הקוצרים לבד ולמ"ש ז"ל שעל טוב מדותיה שאל עליה אפשר לדעת' שסיפר הכתוב שמיהר לשאול שכהתימו לשאול בשלומם מיד אמר לנערו למי וכו' ועל כן הגיד לנו שאלת השלום: