עיני משה על רות ג:יא

1ועתה בתי וכו' ראוי לשית לב אל אומרו ועתה שהוא מלה יתירה. ב' אומרו אל תיראי כי מה היא המורא אשר היה לה שיאמר שאל תירא ממנה. ג' אומרו כל אשר תאמרי ל' עתיד ולא אמר כל אשר אמרת אעשה לך. ד' איך הוא נתינת טעם לדבר אומ' כי יודע כל שער עמי וכו'. ה' אומרו ועתה כי אמנם וכו' כי מלת ועתה זו מיותרת גם היא. ו' אומרו כי אמנם כי גואל וכו' שהו' כבד ובלתי מסודר ובתיבות יתירות וגם מה ענין מלת אם שכתיב ולא קרי. ז' כי וי"ו של מלת וגם מיותרת שמורה שאינו גמר דבריו כי אם טעם שני והו' עדן לא גמר אומר טעם א' שיבא שני אחריו ואדרבה מה שקדם הוא הפך זה כי מאומרו כי גואל אנכי נמשך שהו' יקחנה מאומרו וגם יש כו' הוא שהוא נשמט מלגאול:

2אמנם ראה לדבר על לבה פן בראות' כי שם לאל מלתה באומרה ופרשת כנפיך כו' ובמתק שפתים כאומרו ברוכה את לה' וכו' הדיחתה כי עתה תאמר בלבב' אוי לי כי נדמיתי כי נועצתי עצה נבערה כי נועצתי בושת ושמתי פני ללכת באישון לילה לגלות מרגלו' איש על מטתו ולומר לו יפרוש כנפיו יקחני לו לאשה ויואל נא לשכב עמי ואוי לה לאותה בושה כי עתה רשת פרשתי לפעמי כי מי יודע אם תחת זו תגעל נפשו בי כי יאמר בלבו האם הן גועו כל השדכנים כלם אבדו ועוד אינם כי לא מצאה איש או אשה דבר ידברו באזני על אודות האשה הזאת ואם ייטב בעיני הדבר אפרוש כנפי אקחנה אשיאנה לי לאשה דרך כבוד ולא דרך התפקרות כזה כי הנסתה אשה לבא לקחת לה איש מקרב מטתו בנשף בערב יום באישון לילה ואפילה והוא בטח בדד לגלות מרגלותיו ולאמר לו שכבה עמי וכן לא יעשה ומה גם בשדה בקצה ערימת גורן השעורים במקום שיש אנשים קוצרים ונערים אשר בשומע ישבע בחרפה באופן כי אולי ע"י המעשה הזה נבאשתי ונמאסתי בעיניו ולו יונח כי טובה אני בעיניו כי ראה כי לשם שמים נתכונתי תגעל בי מריב לשונות כ"א היא ידיננו לכף זכות ולא כן שאר העם כי אדרבה יאמרו כי הרעותי אשר עשיתי וכאחד הנבלות דברתי באמרי ופרשת כנפיך וכו' וע"כ גם כי הטוב בעיניו עשיתי ירחק ממני פי יהיה לבוז בעיני העם כלל הדברים כי תחת שתים אלה יהי עם לבבם כי נמאסה בעיניו ואשר החליק לשון באומרו ברוכה את לה' בתי פטומי מילי היו ולא מלבו רק כי בוש לדחותה בדברי' קשים כי בוש ממנה.

3עוד אפשר חששה דבר שלישי והוא כי גם שנ' שלא יחוש בועז על קושי המעשה כי אינו רע בעיניו וגם הוא בלתי חושש אל לזות שפתי ההמון ולא יסירנה מלבו לגמרי הלא יספיק המעשה המגונה ההוא להשתדל בכל עוז ותעצומות יגאלנ' טוב עד אם כלה הדבר ובעז ידיחנה מעליו מש"כ אם היתה עושה השידוכין ע"י סרסור כי תיקר נפשה וצניעותה בעיניו וכבודה לאחר לא יתן ע"כ על שלש אלה התחכם בועז ככל צדקותיו לדבר על לבה ויסר את כל מעמד שלשתן מלבה א' לא' על הא' אמר ועתה בתי אל תיראי לומר הלא באשר עשית עתה וראית כי לא עשיתי מאמרך באומרך ופרשת כנפיך וכו' אל תיראי פן געלתי בך ולדחותך כוונתי בנועם שפתי כי רע עלי המעשה כי הלא אל תיראי כ"א עשיתי מה שאמרת עתה הנה אעשה כל אשר תאמרי לעתיד כי לדחות הענין כוונתי רק להאריך מעט כי מעשיך וכונתך רצויה אצלי וגם על הבחינה השנית שהוא מפני לזות שפתים כי בעיני ההמון לא טוב הדבר אשר עשית גם לזה אינני חושש כי הלא אשר יחרץ עליך את לשונו לא יהיו אנשי לבב חכמים וקדושים אשר בארץ המה כ"א רקים ופוחזים ליצני הדור ועל אלה איני חושש אחר כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את ובכן אחר שכל שער עמי שהם הסנהדרין ודומיהם אנשי החשיבות יודעים כי אשת חיל את לא תחוש על ריקים ופוחזים אשר לא מסוגם המה. ועל השלישית ג"כ אל תחושי כי הלא אשר חשבת שעל ידי המעשה הזה אשית עצות לקיים הגאולה ע"י טוב ולא ע"י הנה נהפוך הוא והוא בשום לב מה היה שהעיקר והקודם לגאול אמר כלאחר יד בסוף דבריו באומרו וגם יש גואל וכו' ובו היה ראוי להתחיל ולומר יש גואל קרוב ממני וגם אני גואל ליני הלילה אם יגאלך וכו' ואם לא יחפוץ וגאלתיך אנכי אך יאמר לה אל יעלה על רוחך שע"י מעשה הלז ארחיקך כי ועתה כלומר באשר קרה לך עתה במעשיך שהכרתי כי את היא העתידה לצאת לטוב ליך מבת לוט בשכר מעשיה לשם שמים ואת נמשכת אחריה לשום שמים בזה עתה דע לך כי אדרבה מעשיך יקרבוך משא"כ אלו שלחת אלי סרסור להשיאך לי כי אז לא הייתי מכיר סוד נפשך כאשר במעשה הזה כי הנה ועתה שהוא במה שעשית עתה ימשך כי מה שהיה ספק אם אקחך או אניחך נעשה ודאי כי עתה אמנם ואמת הוא כי גואל אנכי בודאי והוא כי עתה חשקתי במעשיך ואמנם תדעי כי גואל אנכי בעצם וטוב הוא כדבר נוסף עלי וזהו גם יש גואל קרוב ממני לומר מה שהוא אמנם ודאי הוא כי גואל אנכי כי על זאת אשתדל ובלשון וגם הוא מה שיש גואל עם היותו קרוב ממני כי בזה שעשית הכרתי האמת וזהו כי מלת אם כתיב ולא קרי לרמוז שעם היית שלא יבצר מהיות ספק בדבר אם אגאל אנכי או טוב עם כל זה האם והספק נעשה כאלו הוא פורח באויר והאמנם והוודאי נשאר במקומו כי גואל אנכי והוא כי בבואו טוב לגאול השדה יאמר לו ביום קנותך השדה מיד נעמי הוא להקים שם המת על נחלתו והוא ידע כי טוב לא ידע ערכה ויגעל בה כאשר עשה כי הוא אמר לו ביום קנותך וכו' להקים וכו' ובפתחון פה של נשואי רות געל בה ובשדה ואמר לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי באופן כי היותר ודאי הוא כי גואל אנכי ובלי וגם הוא כי יש גואל קרוב ממני שקרוב לודאי הוא כי גואל אנכי ויתכן ג"כ ובדרך הזה יהיה אומרו גואל אנכי פועל ולא תואר: