עיני משה על רות ג:ט

1ויאמר מי את וכו' ותאמר וכו'. הנה אומרו אמתך זה פעמים יראה כפול וכן יראה כי שינת' מצווי חמותה כי היא אמרה לה ושכבת והוא יגיד לך את אשר תעשין אך לא שתאמר היא אליו את אשר יעשה כאמור אליו ופרשת כנפיך אך הנה באמור אליה את אשר תעשין מיראתה פן תגל מרגלותיו והוא ישן אולי יחרד ותביא עליה קללה ולא ברכה כי חרדת אדם יתן מוקש ע"כ במתק שפתיה ראתה ותתקן באומרה ויהי בשכבו וידעת את המקום ובאת וגלית מרגלותיו כו' לומר כי בבואו לשכב תדע המקום ומיד כאשר ישכב טרם ירדם תבא ותגל מרגלותיו כי אז לא יחרד כאיש אשר יעור מרעיד משנתו ואמרה לה כי אז בראותו אותה יבין אשר עם לבבה וגם כי יתן אל לבו כי כעובדי אמה כך עובדי ברתא ככתוב למעלה כי עשתה כבת לוט לאביה ובזה יתן אל לבו כי זאת היא המיועד' לצאת ממנה וירא' כי גם היא לשם שמים כיוונה לבלתי לכת אחרי הבחורים ובכן לא תצטרך לדבר דבר אך אחרי כן גם שהיא עשתה כן כי מאז בא לשכב באה היא שמה כאומרו ויבא לשכב בקצה הערמה ותבא בלט ותגל וכו' אך הכתוב גלה לנו למה לא נעשה כמאמר נעמי והוא כי היה מדי אכלו ומדי שתותו וייטב לבו וסמוך לערימתו כשמחת בקציר כי כל אלה מרגילים לשינה ע"כ כרגע וישכב וירדם ועוד שהיא גם היא מענותנותה באה בלט באופן כי במעט תנומות לא הרגיש בשכבה או שמן ה' היה ששכב וירדם וע"כ נשתהית שוכבת מרגלותיו עד חצי הלילה שהוא עת רצון והוא לא הרגיש וז"א ויאכל בועז וישת וייטב לבו וגם שויבא לשכב בקצה הערמה וגם שהיא באת בלט ע"כ ותגל מרגלותיו ותשכב ולא הרגיש עד אחרי כן כי ויהי בחצי הלילה הקיץ ויחרד וכו' ובכן בהיות שבועז לא הכירה הוכרח לשאול את פיה ויאמר מי את והוכרחה לענות ולומר אנכי רות אמתך ותאמר בלבה גם שאודיע אליו כי אנכי רות לא יספיק זה כאשר היה מספיק לו הכירני משכבי טרם ירדם שלא הייתי צריכה לדבר דבר והוא יגיד לי אשר אעשה כי הלא אז בטוב לבו ובאשר יעלה על רוחו כי לשם שמים נתכוונתי כאמור לא הייתי צריכה להמתיק הדברים כי הוא יבין ואז שתיקותי היה יפה מדבורי אך עתה אחר כל החרדה הגדולה אדרבה יתנני לפני בת בליעל או ידבר סרה והלואי אמתיק הדבר בפי ויכנסו באזניו ובכן אמרה ופרשת וכו' וענין דבריה יהיה כי מלבד הודיעה מי היא במתק שפתיה תדיח המעיקים האפשרים יהיה לה לפניו. ראשונה אולי לא תהיה כשרה בעיניו. שנית בל ישית לב אל היותה מואביה. ושלישית כי היא מא' הריקות והוא גדול הדור ומשלשלת ייחס גדול. רביעית על עשותה הפועל המגונה הזה לבא לילה לשכב מרגלותיו על כן קדמה ותאמר על הא' אנכי רות כלומר אנכי רות אשר הפלגת לדבר עלי כמה מעלות טובות באומר הגד הוגד לי כל אשר עשית וכו' ישלם ה' וכו' באופן כי כשרה אני בעיניך. ועל השנית אמרה אמתך כלומר איני כאשר דברתי אליך זה ימים באומרו וכי דברת על לב שפחתך שהשויתי עצמי אל אחת השפחות אשר אין טבילתן ויהידותן שלמה רק לשם עבדות ואסורות לבא בקהל אך אנכי כעבריה ממש כי גיורת וצדקת אנכי בעצם כא' היהודית והוא כי מואביה תקרא שפחה והישראלית הנמכרת תקרא אמה וז"א אנכי אמתך כלומר לא תתייחס הכנעתי כמשרתת אליך כ"א לאמה אשר עבריה היא ממש כי מואבי ולא מואבית כתיב וטעמו וראו כי לא אמרה תפרוש כנפיך על אמתך כי אם ופרשת כבאה להוסיף על כיוצא בו והוא כי הוא אמר אליה אשר באת לחסות תחת כנפיו ואם המואבית מתועבת מלבא בקהל כמואבי איה איפה חסותי בצל כנפיו אם מתועבת אנכי מבא בקהלו אך ודאי אתה הראת לדעת כי קרובה אנכי לפניו ית' וחוסה בצל כנפיו ובכן גם אתה ופרשת כנפיך ג"כ כשם שהוא ית' כנפיו פרושות עלי כדברך ולא תגעל בי. ועל השלישית חזר ואמר אמתך לומר גם כי אני בערכך כערך אמה אל אדוניה ראה כי גואל אתה והבט את מצות אלהינו בעשותך חסד עם המתים להקים שם המת על נחלתו. ואף גם הרביעית תקנה באומר' כי גואל אתה ולא עוד כ"א גם בזה העידו אל כל אשר כתבנו בכוונת נעמי בפעולה הזאת לומר הבט נא כי שמתי פני על דבר מצוה כי גואל אתה לבלתי השבית לאישי גואל ולהקים שמו על נחלתו כלומר ובין תבין מאשר לפניך כי הן אלה דרכי הורתי בת לוט לשכב את אביה להקים זרע בארץ ותשכיל ממוצא דבר אולי אהיה אנכי היוצאת ממנה להדבק בקדושה ויתכן רמזה לו הכרח אל כוונתה זאת באומר' ופרשת כנפיך לומר מאשר בחרתי בך תפרוש כנפיך אחרי זקנתך ולא הלכתי אחרי הבחורים תדע לך כי כל ישעי וכל חפץ הלא הוא על כי גואל אתה:

2עוד אפשר קרוב אל כוונה זו רמזה בשובה לכנות עצמה לאמה פעם שנית והוא לתת שני טעמים אל שומה פניה כחלמיש אל כלימה זאת והוא כי הוא יתברך צוה על הקונ' אמה העבריה ישאנה הוא או בנו כדבר שנאמר אשר לו יעדה והפדה והוא לבל תצא בביזוי מביתו אחרי שנתבזית לשרתו בבית ונבא אל הענין כנותנת טעם אל פעולתה זאת להתבזות לפניו אמרה ופרשת כנפיך אל אמתך וכו' לומר הלא בפעולתי זאת יש עתה שני טעמים א' כי אתדמה לאמה כי לבל תצא בבזיון מלפני אדוניה פורש כנפיו עליה כן אנכי עמך כי אחרי התבזותי לא יאות תגעל בי וזהו ופרשת וכו' על אמתך כי בחינת האמה גם היא בי ועוד שנית כי גואל אתה כאמור בקודם:

3או יאמר כי בשומעה מי את אמרה אם כוונת שאלתו להכיר מי אנכי אנכי רות ואם היא אם כשרה אני אמרה אמתך כמפורש ואם הכונה אם אני טהורה בטבילה ומכונת אמרה ופרשת כנפיך כי אין הכנה מעכבת וחזר לומר אמתך לרמוז אל תשיב פני אחרי אשר נתביישתי כענין האמה שע"כ מייעד אותה שלא לביישה וש"ת הלא טוב יהיה בקדושין ושבע ברכות לז"א כי גואל אתה וע"י ייבום אין צריך רק ביאה שגורמת ביבמה שהקדושין הם מאמר מדרבנן שנתקן אח"כ וזהו כי גואל אתה בתורת ייבום ואין צריך רק ופרשת:

4או יאמר מי את וכו' והוא בשום לב אל היות מלת אמתך הראשונה בסגו"ל והשני' בשב"א והוא כי בהיות כי לב בועז כי זאת האשה העתיד' לבא ממוא' להקים שם בישראל וכן הוא בישרה כי עתיד שלמה לצאת ממנה והיה זה בזכות בנות לוט שכוונו לשם שמים ע"כ יצאה מהן מהא' רות ומהשנית נעמה העמונית גם כתבנו למעלה כי הנראה מדברי חכמי האמת והצדק כי רות היא בת לוט הבכירה ונעמה היא הצעירה כי נתגלגלו לבא לקחת שכרן גם כתבנו למעלה כי ענין רות הוא מענין ייבום כי רוח מחלון היה מקשקש במעהא עד נתעברה מבועז כי הרוח ההוא ממנו הושתת עובד כמדובר למעלה: ונבא אל הענין והוא כי בראות בועז את המעשה הזה אשר עשתה בשיתה שומה את עצמה בסכנת בזיון וקצף בפנים מפנים שונים בין ממאורעות רעות המתרגשות מחתחתים בדרך פן יפגעו בה אנשים רקים ופוחזים ויאחזו בה וגם בלכתה אל משכב בועז ותגל מרגלותיו אוי לה לאותה בושה אם יגעל בה ויחשבה לזונה ויביישנה ויכלימנה או יקרא עליה את כל סביבותיו נעריו וקוצרי קצירו בקול גדול לדבר ולומר הראיתם בא אלי האש' הזאת לשכב אצלי להיות עמי ואקרא בקול גדול יבאו לראו' ההיתה כזאת בימיכם ואם בימי אבותיכם אם גם אל שב גם ישיש קרבה מה תעשה אל הבחורים ומה יענו אחריו כל השומעים את דבריו אם לא גדופים וחרופים כלימות ורוק וישיתוה בתה ובעתה ובכה תבכה ודמעתה על לחיה ואין לה מנחם ומה גם עתה אם בזעם אפו יקללנה וירא בועז כי על אלה לא שתה לבה אז אמר בלבו הנה לא יבצר כי זאת האשה העתידה לבא מבת לוט הבכירה וכאמה בתה כי כאשר היא לשם שמים שכבה את אביה גם זאת הבאה משרשה נפשה אותה ותעש גם היא כמוה אך נתן אל לבו לומר אולי לא בלבד הוא שלהיותה משורשה עשתה כמעשיה כי שמא אין זה מספיק לכל הדבר הגדול הזה אך הוא כי זאת היא עצמה בת לוט הבכירה אם מואב וע"כ שינתה את אשר היחלה לעשות כי היא היא והן זאת כלל בועז בשאלתו באומרו מי את והנה כתבנו למעלה כי זה היה בין נעמי ורות שהיו חוששת על זה ומה גם לרז"ל שאמרו כי זה היה דבר נעמי באומרה יתן ה' לכם ומצאן מנוחה שהוא על העתיד לבא לשלמה מלך ישראל כמדובר למעלה וע"כ רות בתשובתה פיה פתחה בחכמה ותאמר אנכי רות אמתך ולא אמרה אמתך בחטף התי"ו רק בסגו"ל לרמוז לה כי ג' נקודות נכללו בהבת לוט כי בה חלק מנפשה וגם היא גוף אחר וגם בה רוח מחלון וזה רמזה בג' נקודות הסגו"ל כלומר כי היא בת לוט ממש ואם אינו בת לוט רק מזרעה בלבד הלא לא יבצר כי שתי נקודות בי אני ורוח מחלון ולא על כך תפרוש ממני כ"א ופרשת כנפיך על אמתך בשב"א שהם שתי נקודות שהוא רות ורוח מחלון ומה שאני רומזת שתי בחינות אל תעש אל בחינת עצמי כי אם על בחינת מחלון כי גואל אתה ותקים שם המת על נחלתו ועל נועם מאמריה אלה השיב בועז ויאמר ברוכה את לה' בתי וכו' לומר הנה תחלה אני דובר על לבך ואומר כי לא תדאגי על אשר שמת פניך כחלמיש והיית בסכנת הביא עליך קללה כמ"ש ז"ל כי היה דוד משלם תודות לה' על אשר לא קלל בועז את רות בחרדה אשר חרד כי הלא אמר ברוכה את לה' וע"כ הוא יתברך שמר אותך מקללה והוא כי הלא את בתי כלומר כי נערה את וכבתי לי תחשב בערך זקנתי וגעלת בבחורים ואשר נסתפקת אם את בת לוט אם לא אני גוזר אומר ואומר כי את ודאי היא ממש ולא אשה מזרעה בלבד והטעם כי הלא הטבת חסדך האחרון מן הראשון והוא שאם לא היה מה שעשית את רק שבסבת בואך מזרעה נדבקה בך מדתה הנה זה היה אלו היה מה שעשית עתה דבר קטן מהדבר ההוא או דומה לו אך לעשות יותר מהראשון אין כח בסבת בואך מזרעה להעדיף יותר על מה שעשתה היא אך אין זה כי אם שאת ממש בת לוט והיטבת חסדך שעשית עתה שהוא אחרון מהחסד הראשון שעשית את בעצמך עם אביך והוא לבלתי לכת וכו' והוא כי החסד אשר עשית אז עם העולם שאמרו ואיש אין בארץ לבא עלינו וכו' ע"כ לבל יאבד העולם עשית אך אז שדבקת לאביך עם היותו זקן הוא שחשבת שאיש אין בארץ וע"כ לא הלכת אחרי הבחורים כי אינם אך עתה ישנם ועם כל זה לא הלכת אחריהם כי זה היה צודק אם לא היית מכוונ' לשם שמים בין אם היה הזקן שבחרת דל או עשיר. ואם נבא לפרש כפשט הכתובים יאמר כי כשמוע בועז את דבריה אלה וראותו המעשה אשר עשה המתייחסים אל ענין פעולת בת לוט אז אמר לבו אין זה כי אם זאת ולא אחרת אשר הוכיח ה' לבא מבת לוט כאשר כתבנו למעלה כי לא תבצר ממנו לפחות ידיע' צאת פרידה טובה מבת לוט כאשר דרשו ז"ל על הנמצאות ב' מציאות וכו' כי גדולה מזו אז"ל שאמר לה שהיה עתיד לצאת שלמה המלך ממנ' ובשש השעורים רמז לה אל ששה צדיקים וכו' ע"כ דבר על לבה ויאמר אליה הלא אמרת אנכי רות אמתך כרומזת היותך מותרת לבא בקהל והנה לא זו בלבד כי אצ"ל שהיתה מכלל לא יבא עמוני ומואבי כי אם שברוכה את לה' כי מזרעה את היא הברוכה לה' מאז העתידה לצאת ממואב ולא זולתך והוא מראותו עושה כמעשה אמה והוראת הענין היותו לשם שמים כמוה ובטוב מענה לשונה והראיה כי תוכך כברך כי הלא הגדלת חסדך כלומר המיוחד לך באשר את נערה יפה עד מאד כמ"ש ז"ל שכל הרואה אותה היה רואה קרי ועל כל זה נמנעת לבלתי לכת אחרי הבחורים כי זה לך נסיון גדול מכל חסדך הראשון ולבל יאמר איש כי אולי נתת עיניך בעושרי לא כן הוא כי הלא אשה כמוך לולא כוונתך לשמים לא שמת פניך אם דל ואם עשיר כל עוד שיהיה בחור מעם ובאומרו האחרון רמז פן יאמר אומר שכיוונה לינשא לזה כדי שע"י ממונו ישא בחור כרצונה אחרי כן בממון עזבונו כי הלא זה הוא האחרון אשר תעשו חסד כזה ולא תנשאי עוד כי שמת פניך לזה אם לא לשם שמים בהחלט. ואומרו מן הראשון פירשו המפרשים על שנתגיירה כי באת לחסות תחת כנפיו יתברך והלא כמו זר נחשב כי הלא אחרון וראשון עם האלהים עשתה ואין עושה מצוה יתייחס לעושה חסד חלילה גם שאפשר להשיב כי אמר שעשתה חסד עם נפשה ע"ד גומל נפשו איש חסיד והענין כי אמר לה הוא עם אלהי' ואדם עשית הלילה הזה והוא כי גם שבני אדם גם בני איש ייחסו פעולתך זו לבלתי הגונ' הלא בעיני ה' היודע האמת והצדק ברוכה את כי יודע אלהים כי כונתך לשם שמים כי באת לזכות נפש אישך וגם עם בני אדם עשית חסד גדול והוא באשר נקדים דברי חכמי האמת כי היה זה דרך ייבום להשלים נפש מחלון להקים שמו בישראל וידענו כי גדולה הטבת איש את נפש רעהו מהטיבו את גופו ואמר ראי נא כי הלא את נעמי ואת אישך עשית חסד כמשז"ל שהיטפלה בתכריכי אישה ומחלה כתובתה לנעמי כי על זה נאמר כאשר עשיתם עם המתים ועמדי כמשז"ל ואמר לה היטבת חסדך אשר עשית את אישך ועם אמו בהטפלך להשיב נפש בנה שהוא הטבת חסדך האחרון הזה הנוגע אל הנפש מן הראשון אשר היטבת אל גופם ומי יגיד שעל כן עשית ולא לחיבת נישואין לבלתי לכת אחרי הבחורים וכו':