עיני משה על רות ג:ז

1ויאכל בועז כו'. במדרש ויאכל בועז וייטב לבו למה וייטב לבו שבירך על מזונו. ד"א וייטב לבו שאכל מיני מתיקה שהיא מרגלת ל' לתורה. ד"א וייטב לבו שעסק בדברי תורה שנאמר טוב לי תורת פיך. ד"א וייטב לבו שהיה מבקש אשה שנאמר מצא אשה מצא טוב עכ"ל. וראוי לשים לב מה ראו על ככה לעזוב פשט הכתוב שהיטיב לבו באשר אכל ושתה והלכו לדרוש בדברים שחוץ ממשמעות הכתוב. ב' מאי בינייהו. ג' היפארהו הכתו' שבירך על מזונו כי הלא גם קל שבקלים מברך באשר הוא יהודי ועל פי דרכנו נשית לב אל אומרו מזונו ולא אמר על המזון. ד' מאין הרמז בוייטב לבו שבירך על מזונו. ה' אומרו שאכל מיני מתיקה מה בא הכתוב ללמדנו בזה שעשה הכנה לתורה וטוב טוב היה ילמדנו שעסק בתורה ולא שאכל מה שיכין לשונו בה. ו' שהכתוב אומר לבו והוא מפרש על לשונו וגם איך נרמז זה בכתוב. ז' למה מביא מפסוק טוב לי תורת פיך ולא מפסוק כי לקח טוב נתתי לכם כאשר הביאו ז"ל משם על מאמר יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים. ח' אומרו שהיה מבקש לו אשה שהלא יראה דשבקיה לחסידותיה שאחר שאכל ושתה היה מהרהר על אשה ומה גם כי לא היה לו פת בסלו ויהיה כמקשה עצמו לדעת ומי יחשוב כך על גבר חכם קדוש אלהים כמוהו שאדרבה נשבע ליצרו בהיות הוא פנוי והיא פנויה וטהורה. אך אמנם הנה ידענו כי צדיק אוכל לשובע נפשו לקיימה בגופו לעבוד את ה' ולא הרשעים כ"א להנאת גופם מטיבים לבם במטעמיהם ויין משתיהם וירם לבם וישכחו אל עליון קונ' שמים וארץ חלילה והנה מלשון הכתוב ויאכל וישת וייטב לבו יראה שעל האכיל' והשתיה מצד עצמו הטיב לבו ואין זה מדת צדיק האוכל לשובע נפשו והן זו תמיהת המדרש באומרו למה ייטב לבו כי לא טוב הדבר ישמח צדיק באכול ושתה ומה גם כי לא חודש ולא שבת או מועד היה לשמוח באכול משמנים ושתות ממתקים ע"כ אמר שברך על מזונו והוא מאמר המתרגם שתרגם ואכל בועז ושתה ואוטיב לביה ובריך שמא דה' דקביל צלותיה ואעדי כפנא מארעא דישראל ע"כ. וכוונת הענין כי עתה שהית' הערימה ראשונה שהעמיד אחר הרעב שנסתלק בזכות תפלתו בירך את ה' בכלל הדבר ומעין זה היא כוונת בעל המאמר כאשר נבאר בס"ד והענין כי הנה ידענו כי שלחן שהצדיק אוכל בה נקראת מזבח שהיא עבודה כאוכלים משולחנו של מקום וגם ידענו כי על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל ג"ח והנה בועז אחרי אכלו ואחרי שתה היטיב לבו למה וייטב לבו שברך על מזונו שהוא כי שמח על שברך ברכת המזון על מה שהוא מזונו שלו שכל ישראל היו נזונים בזכותו כאלו הכל הוא שלוש בתפלתו פקד ה' את עמו שהיה שמח וטוב לב על מה שזכה לברך את ה' ולומר ברכת הזן את הכל שהחזיק הטובה וברך את ה' כי הוא הזן עם היות כי המזון היה אז מזונו של בועז כי בזכותו ניתן נמצא ששמח על מה שגמל חסד עם כל ישראל שהיו נזונים בזכותו ולמה עשה כן כאשר אכל ושתה הלא הוא לסמוך שני עמודים אשר העולם נכון עליהם שהם עבידה שהוא השלחן אשר אכל בו וגמילות חסדים אשר שמח בלבו כי גם האכיל את כל ישראל שגמל להם חסד כי כלם אוכלים בזכותו והנה עדיין אין כאן רק שנים ע"כ אמר ד"א שאכל מתיקא להרגיל הלשון לתורה והיא כי רצה לשכב אחר שני דברים המביאים שינה וכדי לזרז לשונו לשנות פרק אחד או שנים בשעה קלה טרם תתקפנו שינה אכל מתיקא שהיא מרגלת לשון לתורה ושנה פרקו ושכב הרי ג' העמודים א' עבודה זולת עמוד העומד מאליו אשר כל ישראל אוכלים אז בגמילות חסדו ותורה שהרגיל בה לשונו והנה לפי זה שאכל מה שמרגיל הלשון הוא לתורה שבע"פ בלבד וטוב טוב יהיה גם חלק לתורה שבכתב על כן אמר ד"א שעסק בתורה שנאמר טוב לי תורת פיך שהוא מה ששמענו מפיו יתברך אנכי ולא יהיה לך שהיא תורה שבכתב כי גם היא צריכה ולא תורה שבע"פ לבד המתייחסת אל הלשון ועל כן הביא מפסוק זה שנאמר בו תורת פיו יתברך שהוא שבכתב ד"א שהוא בחינה אחרת כי אחרי אכלו ואחרי שתה שהיא עבודה ראה והנה היתה חסירה ממנו גם זו למה שהיה שרוי בלא אשה ועיקר העבודה תלויה לבלתי היות הכהן שרוי בלא אשה כנודע וגם עמוד התורה איננו כי שרוי בלא אשה שרוי בלא תורה ע"כ אמר ד"א שהיה מבקש אשה והיא כי בראות את עצמו חסר מהשני עמודים על העדר ממנו אשה ותמשך מזה דאגה עתה שהיחל בגורן שעורין שהיחלה פקידת הלחם בישראל כי בעוד שרעב בעיר אסור לשמש ע"כ וייטב לבו כי את לבו הדואג הטיבו במה שגמר בלבו לבקש לו אשה ולא ישקוט עד יבקשנה וינח כאלו יש לו פת בסלו ומה גם אם היה לבו על רות כמדובר למעלה ומספר הכתוב כי רצון יראיו יעשה ויביאה לו על המטה אשר הוא שוכב עליה כי תבא בלט כו':

2ולבא אל ענין ביאור הכתוב נשית לב. א' אומרו ויאכל בועז וישת למה שם את שמו בין האכילה והשתיה ולא אמר ויאכל וישת בועז. ב' אומרו ויבא לשכב וכו' למה מזכיר הביאה לשכב ולא השכיבה ומהראוי לא יאמר רק וישכב בקצה הערמה וידוע כי בא לשכב שמה. ועוד שהיה צודק אומרו ותבא בלט כי לא באה בלט כשבא לשכב כ"א אחרי שכבו ולכן הראוי יאמר וישכב וכו' ותבא בלט וכו'. ג' אומרו ויהי בחצי הלילה מה צרה היתה שם שאומר ויהי. ד' למה הודיענו שהיה בחצי הלילה. ה' שהיה ראוי יאמר תחלה שראה אשה שוכבת מרגלותיו ואח"כ יאמר ויחרד האיש כו' והן זה מתיישב לרז"ל כי תחלה חשש שהי' שד וע"כ יאמר ויחרד ואח"כ ראה כי היא אשה:

3אמנם הנה היה עם לב רות לגלות מרגלותיו עודנו נעור טרם תתקפנו שינה ולומר אליו יפרוש כנפיו יקחה כי גואל הוא וע"כ מאז בא לשכב טרם ישכב היחלה היא לבא ממקום שהיתה בו למען תגיע עדיו ותגל מרגלותיו טרם ישן וזהו ויבא לשכב טרם וכו' ותבא בלט וכו' כי טרם ישכב היחלה לבא ועכ"ז ותגל מרגלותיו ותשכב והוא לא הרגיש כלום כי מיד תקפתו שינה בשכבו והנה היה מקום לומר כי אין זה רק כי יין עברו וישכב וירדם מיד לזה הקדים ואמר ויאכל בועז והקדים שמו אל השתיה לומר על יעלה על רוחך כי עשה עיקר מהיין כ"א ויאכל בועז כלו' כי לא עשה עיקר רק מהאכילה למה שהוא בועז אלא שאחרי כן וישת וייטב לבו כ"א שתה ואין לשכרה רק שיעור כדי שוייטב לבו בלבד ועם כל זה ותבא מיד ותגל מרגלותיו ותשכב ואין מחריד עד חצי הלילה ואין זה כ"א שה' היה המפיל חבלי שינה על עיניו עד העת ההיא כי עת רצון לבל יכעוס אותו צדיק והוא כי הלא ארז"ל שחרד חרדה גדולה דילמא הוא שד או רוח רעה מבעתו וא"כ הלא יפלא מה היה שיכול להתאפק מלהשמיע קולו לבני חילו כי לא רחוקים היו ממנו בלי ספק ע"כ היחל בפתח דבריו ואמר ויהי בחצי הלילה והוא כי הנה למדונו רז"ל במקומות רבים כי מחצות ואילך אין כח בכחות הטומאה להזיק כמ"ש בב"ר על ישלחו כצאן עויליהם כי בדור המבול היתה האשה יולדת ומשלחת הנער היולד בעד המספרים לחתוך טבורו והיה מעשה ושלחה אשה בלילה את ולדה והיה הולך וטבורו נגרר בארץ ופגע בכח הטומאה ואמר לו זיל גלוג לאמך דקרא תרנגול שאם לאו הייתי מזיקך והשיב הילד זיל גלוג לאמך שטבורי עדיין נגרר בארץ שאם לא כן הייתי הורגך הנה כי מחצות ולמעלה ניטל כח הטומאה מלהזיק וזה היה ענין בועז שהשיב אל לבו להתאפק לבלתי הרים קול וז"א ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והוא כי ויהי הוא צרה ואמר ראה את מעשה ה' כי הוי והצרה היתה בחצי הלילה וכי למה שהיה בחצי הלילה נמשך שאז יהיה נכון לבו בטוח מליזוק כי אין שליטתם מחצות והלאה וע"כ גם שחרד בהרגישו אעפ"כ וילפת ולא צווח ושיעור הכתוב ויהי בחצי הלילה לכן גם שחרד האיש עם כל זה וילפת כאמור עם היות כי ראה והנה אשה שוכבת וכו' אך היה מהטעם הכתוב:

4עוד כיוון כי הלא דרך אנשים בהתחרד' ומה גם בעלות על רוח' אשר רוח רעה מבעתם או בא להזיקם או כפשוטו שבתחלת ראותו אותה חרד כי חשבה לזונ' כי לא במהרה תנתק חרדתו ממנו עד עבור שעה או שתים אחרי הגלות אליו כי העולה על רוחו היו לא היה ואמר ראה נא את אשר הפליא חסדו לה הוא יתברך כי ויהי בחצי הלילה ממש בהוויה חצי הלילה חרד וילפת וירא והנה אשה שוכבת וישאל לה בלב שקט מי את הכל בחצי הלילה זה אחר זה בלי הפסק כ"א היה לו דרך אנשים להמשך חרדתם הלא לא יבצר ממנו מקצוף עליה ומגער בה מה לך פה כי באת אלי להחרידני ולבעתני ומה גם תכף לחרדתו אשר לבו בל עמו כי ייתר ממקומו והוא לא כן עשה רק עודנו חרד הטיב לבו וידבר אליה דברי שלום ואמת ויתכן רמז הכתוב לזה ג' סבות א' באומרו ויהי בחצי הלילה כי האלהים עשה לא יעור משנתו עד חצי הלילה הוא עת רצון מאתו ית' שיהיה מעיר לעזור יעש ה' עמה חסד וגם יגן מגן דוד אשר היה חצות לילה עתיד לקום להודות לו ית' ומה גם לרז"ל האומרים שעל אשר לא קיללה בועז שהיה בחסד אלהים היה קם בחצי הלילה להודות לו יתברך כי ע"כ גם השם יתברך גם הוא מעתה יעשה למען העתיד להחזיק לו יתברך טובה: עוד שנית כיון באומרו האיש ולא אמר בועז כלומר האיש השלם כי זה ענין איש בכל מקום במקר' כנוד' מרז"ל במקומות רבו מספר ובכן צדקתו עשה להתנהג בחסידות. עוד שלישית כי ראה כי אין ספק כי אין לבבה למרע כי ראה כי והנה אשה שוכבת מרגלותיו ולא מרגלות אחד מהבחורים אך אין זה כ"א כי מהבחורים היא בורחת וכשרה היא ועוד שהיתה שוכבת לאטה ולא כמבקשת ותובעת הנאת' כי ע"כ לא שכבה בחיקו ע"כ אמר בלבו כי נכון לבה ותשקוט חרדתו כרגע וישאל אות' מי את וזהו והנה אשה שוכבת מרגלותיו ויאמר וכו':

5או יאמר בשום לב שהראוי יאמר והנה אשה וכו' כי לא להודיע המציאות בא הכתוב רק להודיע אשר הודע אליו. אך הנה ידענו מחכמי האמת כי חצי הלילה היא עת התעוררות הקדושה וע"כ בהזמין הוא ית' אליו האשה אשר הוכיח להוציא ממנה שורש ישי אשר עומד לנס עמים העביר שם כח קדוש' ויחרד האיש כענין והאנשים אשר היו עמו לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם שהוא מהקדוש' ולעומת זה ראה כי וילפת כפירוש רב מגמרא שנעש' כראשי לפתות שהוא קשוי כפי' רש"י עם היות כי והנה אשה וכו' שיורה שהוא מכח חצוני המקשה אותו לטמאו על כן היה נבוך ושאל מי את או לשם שמים כנראה מהחרדה או להפך כנראה מהלפת שהוא הקשוי אז אמרה אנכי רות אמתך וכו' לשם שמים: