גן נעול, בית שלישי ה:ח

1"לכה וְנִוָעֲצָה יחדו" (נחמיה ו, ו). פירוש. סנבלט כתב לנחמיה שהלשינו עליו שהוא והיהודים חושבים למרוד במלך פרס, ושיהיה נחמיה להם למלך, גם העמיד נביאים בירושלים להמליכו, ואם יִשָׁמְעוּ הדברים למלך פרס יחר אפו, ויהיה נחמיה ועמו בסכנה גדולה. לכן טוב שיבוא אליו נחמיה [לדבר] עמו, לקחת עצה במשפט השכל מה לעשות בנדון זה. והזכיר "וְנִוָעֲצָה" בנפעל על צד המוסר, כי נחמיה יועץ כמוהו, וכשימתיקו סוד [יחד] יִוָעֵץ כל אחד מהם מנפשו עצה טובה להשגת המבוקש, לא שיגיד הוא לנחמיה עצה, והבן.

2הנה השלמנו הענין הזה והזכרנו כל הכתובים בהם "עצה" סתם בבנין נפעל, ליחיד ולרבים. שים עיניך עליהם ותראה שכולם על עצת נפש, 1 האדם בעצמו לא על שמיעת עצה מזולתו שיסמוך השומע על עצת היועץ. אבל הנועץ עושה כפי הסכמת נפשו גם אם לא ישמיע עצתו לזולתו לדעת אם היא טובה או לא. ונזכר תמיד לכונה זו, יכוין עליה הכתוב, פעם להודיע כי האיש ההוא שסומך על עצתו אינו שומע לעצת חכם ממנו, ופעם להודיע חוזק הטענה וגלות 2 אולי צ"ל גילוי הענין המביא לאנשים רבים שישפטו בשכלם על דרך אחד ולהסכים בכח עצתם בהסכמה אחת. וכבר בארנו בכל פסוק ופסוק טעם [ענין] הזה בבנין נפעל. ואין טוב בְהִשָׁנוּת הדברים ללא צורך.