גן נעול, בית שלישי ז:א

1החדר השביעי ובו י"ב חלונות. יבאר כל לשון "עצה" הסמוך אצל השם ב"ה המונחים על הנהגתו אצל בריותיו כפי דרכיהם. יביא כל הכתובים שהן נזכרין בהם, ויפרש כולם על פי הכללים שהקדים. "עצה" הסמוך אל השם ב"ה גם היא על ההסכמות ההחלטיות והגזרות העליונות לעשות מפעלות אלהים בארץ כאשר יגזור בארחות חכמתו העליונה ובתבונה שאין לה חקר. והוראתה תמיד כי הגזרה היעוצה תחול על אלו שנאמרה עליהם הגזרה, להודיענו שלא נאמרה על תנאי, ושאפשר שתשתנה בהשתנות המקבלים מטוב לרע ומרע לטוב. אבל נאמרה בעצה גמורה שיש אחריה המעשה. וזאת היא הכונה בחדר זה להביא כל הכתובים שנזכר בהם אחת הלשונות של "עצה" אצל השם ב"ה הנאמרים בנבואה על הגזרות העתידות לבוא על אומה מן האומות או על איש מן האנשים, ושהן כולם הולכים בדרך ישר מסכימים עם הכללים שיסדנו עליהן, ואלו הן.

2"וידעו מה יעץ יי' צבאות על מצרים" (ישעיה יט, יב). פירוש. ענין זה הזכיר בנבואה שנבא על מפלת מצרים בימי סנחריב מלך אשור, ואמר כי חכמת חכמי פרעה שהתפארו שהם יודעים להגיד העתידות בכשפים או במלאכת השמים, והם אינם יודעים מה יעץ ה' על מצרים, שתפול ביד מלך אשור. כי אילו ידעו שיצאה הגזרה בהחלט שיהיו נופלים ביד אשור לא היו נותנים עצה נבערה לצווֹת אליו למלחמה ולמרוד בו. אבל לפי שסכלו עצת ה', התגאו שיתיצבו כנגדו. ואעפ"י שבדרך הטבע גבורת מצרים כאין נגד גבורת סנחריב מלך אשור ומחנהו, והיה להם לתת עצה לפרעה שישלים אותו ויכנע מפניו, אבל השם ב"ה הטה דעתם לתת עצה נבערה-מדעת למען יפלו ביד מלך אשור. וכמו שאמר "יי' מסך בקרבה רוח עועים" (ישעיה יט, יד) כמפורש למעלה (חלון י"ב). ולפי שראה הנביא בנבואה שנגזרה מפלת מצרים ביד מלך אשור [תהיה] בפועל, ולא נאמרה על תנאי, כמו שקרה באמת וכנזכר בספר מלכים, לכן תאר בהסכמה העליונה בתאר "עצה" מטעם המבואר.

3"מפני עצת יי' צבאות אשר הוא יועץ עליו" (ישעיה יט, יז). גם בפסוק הזה נזכר באותו ענין. וראש הכתוב "והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא, כל אשר יזכיר אותה אליו יפחד". ואמר רש"י ז"ל "כשישמעו הנותרים במצרים משבי סנחריב את מפלתו שיפול בארץ יהודה בלא שום מלחמות זרוע בשר, ידעו כי יש שכינה בישראל, ומושיעם חזק וייראו ויפחדו מפני אדמת יהודה וכו', מפני עצת ה' אשר הוא יועץ עליו להפילו ביד סנחריב, ויהודה ימלט מידו", ע"כ. ואם כך הפירוש, היתה נבואת הנביא בעת ההיא סתומה וחתומה והשומעים לא ידעו מה היא העצה אשר יעץ ה' על יהודה? כי אם היו מבינים שבעבור כן תהיה אדמת יהודה לחגא ולהפחיד למצרים לפי שיפול שם אשור לא בחרב אדם, למה חרד ופחד חזקיה ועַמו בבוא סנחריב על ירושלים? וכבר נודע להם מפי הנביא מזמן רב שיפול אשור בארץ ישראל! גם לא היו יראים פן נאמרה הנבואה על תנאי והחטא יגרום שלא תתקיים ההבטחה ההיא, שהרי המסירה בלשון "עצת יי'", שהיא ההסכמה ההחלטית בלי תנאי כלל. אך מצינו נבואות רבות בדברי ישעיה המפורשים שיפול אשור בארץ יהודה, וא"כ ידעו מה היא עצת ה'. ויש לפרש כך. כשיבוא אשור על אדמת יהודה שהיא מצרנית למצרים, אז יחוגו וינועו לבב מצרים בקרבם, כי יראו כי עתה קרוב מחנה מלך אשור אל ארצם וכלתה אליהם הרעה. וכשישמעו כי מלך אשור שטף ועבר את כל ארץ יהודה עד ירושלים, ולא עמד איש בפניו, יפחדו וייראו ממנו. וכן היה, כמפורש בספר מלכים שכאשר צר סנחריב בארץ יהודה יצא אליו מלך כוש להִלָחֵם בו. ואז הכה [סנחריב ל]כוש ומצרים והנהיגם שבי, לפי שלקחו עצה נבערה לעלות עליו למלחמה טרם בואו אל ארצם. ולכן אמר "אדמת יהודה", כי סנחריב בא אל אדמת יהודה לא אל ירושלים, ומלחמתו ביהודה החריד לב מצרים. וכל המזכיר עניני אדמת יהודה ומה שקרה בה יפחד. ואמר "מפני עצת ה'" ואינו שב על מה שיעץ על מצרים, אבל רומז למה שיעץ ה' על יהודה והוא שישטוף סנחריב וחילו את כל אדמתם עד ירושלים. ולא [נבא] כלל על מפלת סנחרב לפני ירושלים. ובשאר הפרשיות שהזכיר מפלתו לא נכתב לשון "עצה" המורה על ההסכמה ההחלטית אלא נאמרה הנבואה סתם, וזה על תנאי אם יהיה דור צדיק. ולכן כשבא אשור על ירושלים פחדו חזקיה ושריו שמא יגרום החטא. עד שנבא ישעיה בשם ה' ונתן לו אות שתחול הגזרה על סנחריב ועמו. ואולם הודיע השם ב"ה את הנביא שיעץ בהחלט על מפלת מצרים ביד סנחריב לטעם גדול. והוא למען ידעו בני ישראל כי מצרים "משענת קנה רצוץ" 1 מלכים-ב יח, כא והנשען עליהם יכשל עמם. ובבוא מלך אשור בארצם לא יבטחו על עזרת מצרים, ולא יֵרדו שם לעוז במעוז פרעה ולחסות בצל מצרים. 2 מליצה ע"פ ישעיה ל, ב אבל ידעו כי אין מי שיוכל למלטם מכף מלך אשור זולתי השם ב"ה וישובו אליו בכל לב ויתפללו ויתחננו לפניו. ועל כן הודיע שהגזרה שנגזרה על מצרים איננה על תנאי אלא בעצה גמורה ושתחול על כל פנים. והנך רואה שבכל זאת היו אנשים מבני ישראל שסרו לבם מה' והלכו בעת ההיא למצרים לחסות בצלם, והם שאמר עליהם "הוי בנים סוררים נאם יי' לעשות עצה ולא מני" (ישעיה ל, א), ופרשנוהו למעלה. ואולי רמז במליצתו "ולא מני" שלא קבלו עצת ה' אשר יעץ, והוא שיפול מצרים ביד אשור, הנשמע להם מנבואת ישעיה ע"ה. והם השליכו דברי הנביא עצת ה' מנגדם והלכו במועצותם הרעה, והבן.