גן נעול, בית שלישי ח:יא

1"רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה" (ישעיה יא, ב). פירוש "רוח חכמה" בארנוהו בבית הראשון שהוא על גילוי ציורי החכמה בלב. ומלת "בינה" התבאר בבית הב'. ו"רוח עצה", שיהיה המשיח יועץ טוב בחכמה ובשאר הדברים. כי תהיינה הסכמותיו חזקות ולא יתהפך בעניניו, ותהיינה ישרות כמו שבארנו ותהיינה טובות להשגת המבוקש. גם תמלאנה מועצותיו בכל דבר, כי השם ב"ה יתן לו עוז וכח להשלים עצותיו, ועל זה מלת "גבורה". ותמצא תשעה עשר פסוקים בחדר זה שנזכר בכולם שם "עצה" סתם וכולם על מועצות החכמה החֻקים והמשפטים, שהן מועצות ישרות ונאמנות, וגם טובות מאד. כי העושה כפיהן יצליח בכל דרכיו הצלחה גמורה, כי השגחת השם ב"ה דבקה עם ההולכים בתמים העושים רצונו ית' וממלאים רצונו. ולכן נזכרים כולם סתם, ותבין שהם הולכים על סדר הכללים הרבים בענין זה למעלה (חדר א חלון יב). ואמת נכון הדבר מאד.

2"מי זה מחשיך עצה בְמִלִין בלי דעת" (איוב לח, ב). פירוש. מי זה יאפיל אור העצה הישרה והטובה ברוב מלים ודבַר-שפתים בלי דעת? וזאת היא תוכחת השם ב"ה לאיוב, כי כשקרהו הצרות הטיח דברים רבים כלפי מעלה וטען טענות נגד יושר ההנהגה העליונה ועל הגזרות היורדות בארץ, רע לטובים וטוב לרעים כפי מחשבת האדם המסכל דרכי ה' ב"ה בחכמתו העליונה. ולפי האמת ישרים דרכי ה' וכל מעשיו בעצה עליונה אין טובה ממנה. "לי עצה ותושיה" לי עצה ותבונה שבארנו למעלה. וכדרך הכלל שכל "עצה" נופל על ההסכמה במשפט הלב. וכן כביכול פועל מעשיו בעצה, ועצתו בחכמה ובתבונה שאין להם חקר. ומלת "מלל" הנופל על אמרים ריקים היוצאים מפי המדבר בדרך העברה, כמו "ומלין לצד עלאה ימלל" (דניאל ז, כה), כלומר תיבות בלי דעת והשכל. "מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה" (בראשית כא, ז), כלומר אפילו בדרך גוזמא ועל צד ההעברה לא היה אדם אומר לאברהם ששרה תניק בנים, [מפני] הזרות והפלא. ולכן מי זה מְלָאוֹ לבו להחשיך יושר עצתי במלין בלי דעת? ולא שָׂם על לבו כי עצתו 1 של הקב"ה נפלאה מדעת האדם, מי יביננה? ומי ידע [סודה] וטעמה? ולפי שאיוב עשה כן, הוכיחו השם ב"ה ושאל אותו על דברים נפלאים שהן נגד עיניו ואינו מבין סודם וענינם. וגם החוש יעיד עליהם, כי הם בסוד העצה העליונה הנשגבת מן החוש ומן השכל והבינה שבנפש, והבן.

3"מי זה מעלים עצה בלי דעת" (איוב מב, ג). לפי דעתי כך פירוש הפסוק. איוב הודה לדברי השם שהוכיחוֹ "מי זה מחשיך עצה במלין בלי דעת" (איוב לח, ב). והתחרט עתה על שדִבֶּר נגד עצת ה'. ומלבד הודאתו עוד הגדיל אשמתו שגם רעה אחרת עשה. והוא שהעלים והסתיר העצה הטובה בלי דעת, כי ראוי לאדם [לספר] מלאכות ה' ולהודיע טוב טעם ודעת בדרכי ה' וארח עצתו, להודיע לבני אדם יושר חכמתו ועצתו העליונה, כדרך "וגדולתך אספרנה" (תהלים קמה, ו), "לכו בנים שמעו לי, יראת יי' אלמדכם" (תהלים לד, יב). ובכלל זה כל דברי הנביאים פה אחד מביעים ומגידים הדר העצה העליונה ויושר מעשה השם ב"ה. ואיוב העלים כבוד העצה העליונה, גם החשיכה במלים. ולכן התישב על שתיהן. ואמר כי מה שטען נגד העצה היה לפי שלא הבין האמת, ודבריו לא בהשכל. ומה שהעלים העצה לפי שהיא נפלאת מדעתו, ולא ידע ערכה. ועל זה אמר "לכן הגדתי ולא אבין, נפלאות ממני ולא אדע" (איוב מב, ג). 2 הרי יש כאן וידוי על שני ענינים כלומר כל מה שהגדתי היה [בלי דעת] והרי הם בטלים ומבוטלים. ומה שהעלמתי יושר [מלבי] 3 מלה מטושטשת, ואולי יש לפענח "מעשיך" לא בזדון אלא בעבור שהן נפלאות, כדרך "פליאה דעת ממני, נשגבה לא אוכל לה" (תהלים קלט, ו).

4והנה איוב במחשבתו הראשונה טרם נגלה אליו ה' חשב כי פיו תבונות יגיד, וטענותיו מלאות בינה והשכל, ולכן מצאנו שאמר "אדבר והשיבני" (איוב יג, כב) כדרך שאומר האדם לזולתו "שמע דברי הישרים והנכוחים להבין, אם תוכל להשיב עליהן". גם אמר "פִּשְׁעִי וחטאתי הודיעני, למה פניך תסתיר?" (שם יג, כג-כד). וזה בלי דעת, כי החכם האמתי יודע שבינת האדם תסתתר מהתבונן בכמו אלה. גם יודע שדעת האדם חלושה מאד מהכיל דעת החכמה והעצה העליונה שאין לה חקר, כי נפלאות הם ונשגבות מדעת האדם. ועתה שנתבאר לו כל זה בנבואה, אמר "שמע נא ואנכי אדבר, אשאלך והודיעני. לשמע אזן שמעתיך, ועתה עיני ראתך. על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר" (איוב מב, ד-ו). פירוש. זה שהוצאתי מקדם מלין לאמר אליך "שמע נא ואנכי אדבר, אשאלך והודיעני" דברי פלאים בינה והשכל. גם מה שבקשתי ממך שתודיעני סוד עצתך, לפי שלא זכיתי לראות בעין-לבי מחזה שדי, ורק לְשֵׁמַע אזן שמעתיך, ע"י הקבלה 4 דברי מסורת ודברי חכמים. אבל עתה שזכיתי להביט בעין-לבי הודך והדרך, הנני מואס בראשונות, והרי הן כאינם. ומתחרט אני על מעשה ומחשבה [שאינם] באמת. כדרך "יי' יודע מחשבות אדם כי המה הבל" (תהלים צד, יא), כי הוא אדם עפר ואפר.

5כך נראין בעיני הדברים. ובדברי מפרשי המקרא ז"ל ראיתי פירושים רבים, ואין המקראות מתיישבים בהם. ראב"ע זצ"ל (על איוב לח, ב) אמר "מי זה מחשיך, הענין רצית להחשיך עצתי, כמו להעלים ולהסתיר. ובמקום אמר 'מי זה מעלים'" ע"כ. וזה תימה כי אין ההעלמה במלין אלא בלי מלין. וכתב עוד (ראב"ע על איוב מב, ג) "ואחר שהגבורה והחכמה שלך היא, מי זה שיוכל להסתיר עצתך, אז יהיה בלי דעת. והטעם כי בלי דעת הייתי, שרציתי להסתיר עצתך בעולם" ע"כ. וזה דוחק. כי אין ספק שיש הבדל בין "מחשיך" ובין "מעלים". כי המחשיך עושה אור לחשך, והמעלים הוא שמסתיר האור שלא יאיר. וגם לרש"י ז"ל פירש "מחשיך" "מקלקל במלים", ימצאנו הקורא בספרו. ורמב"ן ז"ל רצה לפרש 5 על איוב מב, ג כי איוב התנצל שאיננו מחשיך העצה, אבל העלימה והסתירה. וזה רחוק כי איוב הודה על פשעיו, ובאמת דבר כמחשיך העצה כמו שהוכיחו השם ב"ה. ומה יוכל לומר עוד אחר שאמר "וְהִרְבָּה פְצָעַי חנם" (איוב ט, יז). "הטוב לך כי תעשוק?" (שם י, ג). ויאמר עוד הרמב"ן ז"ל "כי ה'עצה' נקרא הדבר הנעשה בחכמה ובתבונה והוא נעלם", ע"כ.

6ואני שואל 6 קושיא על פירוש הרמב"ן בזה הנה אחיתופל נתן עצה והיה גלוי לאבשלום ולכל ישראל טעם העצה, כי אחיתופל הודיעם משפט לבו כמפורש בכתוב (שמואל ב טז, כא). גם חושי גלה לכל ישראל טעם עצתו (שמואל ב יז, יא-יג) והם מתוארים "עצות". סוף דבר לא אוכל לזוז מן הכללים שיסדנו על הנחת לשון "עצה" בתחלת הבית, כי הכתובים כולם יתפרשו בהם על נכון, כמו שסדרנום אחד אחד ואין יוצא מן הכלל.