גן נעול, בית שלישי ט:ה

1"וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לשכורה" (שמואל א א, יג). פירש רש"י ז"ל "שלא היו רגילין להתפלל בלחש", ע"כ. ואני תמה על דבריו, כי קדמונינו ז"ל (ברכות לא ע"א) למדו מתפלת חנה שהמתפלל ישמיע קולו בתפלתו, שכן כתוב "וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע" (שמואל א א, יג). ואיך נלמד מזה אם עלי הכהן חשבה מפני זה לשכורה? ויותר תמה אם כך הבין שאסור להגביה קולו למה לא עשו כן בדור ההוא? האם נעלם מעיני העדה משפט התפילה? ויותר מזה אמרו "המשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה" (ברכות כד ע"ב). גם רד"ק ז"ל פירש כן בפסוק "ועלי שומר את פיה" (א, יב) "היה שומר ומעיין את פיה מה היתה זאת התפילה הארוכה, לא ישמע קולה רק שפתיה נעות ולפיכך היה חושב אותה כשכורה", ע"כ. ויאמר עוד בפסוק "עד מתי תשתכרין?" (א, יד) "עד מתי תַּראי עצמך כאילו את שיכורה, שאת מתנועעת בשפתי פיך ואין דבריך נשמעין. הסירי את יינך והתפקחי, כי את נראית כשכורה, ואין את עושה כשאר המתפללין שאומרים בקשתם בדרך שתוכל לשמוע. ואעפ"י שלפעמים המתפלל אומר דבריו בחשאי קצת, אפילו הכי צועק ומתפלל במקצת דבריו גם כן. ואת הרבית כל כך להתפלל ולא נשמע קולך. ומתוך זה נראה כי שכורה את", ע"כ. גם רלב"ג גם ר"י אברבנאל ז"ל אמרו כן. ואין דעתי נוחה מדבריהם וכמו שאמרנו. אבל יראה לי כי "ויחשבה עלי לשכורה" אינו שב על ראשית דברי הכתוב "וחנה היא מדברת על לבה" שבעבור כן חשבה לשכורה, אבל הכתוב הקדים לומר שדברה על לבה "רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע", להורות שהתפללה כדרך המתפללין ולא השמיעה קולה בתפלתה. וללמד להורות שהתפילה בלחש, כי אם היתה מרימת קול לא היה עלי חושב אותה לשכורה בשומעו את דברי התפילה ורוב שיחה וכעסה, והיה מבין כי בקשיות רוחה וצערה היא שופכת שיח לפני אלהים.

2ולכן הקדים "וקולה לא ישמע". ולפי שלא שמע עֵלִי דבריה חַשָּׁבָהּ לשכורה. וטעם הדבר לפי שהתפללה שלא בעונת התפילה, בשעה שאין בני אדם בוכים ומתפללים, כי היה זה כמפורסם בכתוב אחרי זמן האכילה והשתיה 1 "ותקם חנה אחרי אכלה בשילה ואחרי שתה" (שמואל א א, ט). והנה בלי שהנצי"ב ראה דברי רבינו (שטרם נדפסו בחייו) ענה מעין תשובה זאת (העמק דבר, הרחב דבר, בראשית יח, כג) ואין זה זמן התפילה לגשת במקדש ה' שָׂבֵעַ וּבִּרְוָיָה. ועל זה הקדים הכתוב "ותקם חנה אחרי אכלה בְּשִׁילֹה ואחרי שתה", כלומר אחר סעודת ומשתה אלקנה. ותמה עלי אם לבה כואב עליה, מדוע לא התפללה בבקר בבואה עם בעלה להשתחווֹת ולזבוח? אין זה אלא שהשתכרה בסעודתה, ובשכרותה עשתה כן. והוא לא ידע כי חנה לא אכלה ולא שתתה, גם קרה לה הצער אחרי שובה 2 אותו בקר מבית ה', כנזכר בכתוב שהרעימה צרתה (א, ו) על כי ה' סגר רחמה. ולכן הֶשִׁיבָה "לא אדוני, אשה קשת רוח אנכי. ויין ושכר לא שתיתי, ואשפוך את נפשי לפני יי'" (א, טו), כלומר לא סעדתי ושתיתי היום [שאשתכר], אבל קרה לי צער גדול ורוח-יגוני קשה, לא אוכל להסירה, כמו שבארנו בספר "יסוד עולם". והנני מצטערת ביום-טוב צער גדול, ואין לי תנחומים ומנוחה זולתי בשפכי את נפשי לפני ה' בתפילה. ועל כן התרתי לעצמי לבכות ולהתחנן לפניו ית' עתה. והנה חשב עלי את חנה שהיא שכורה בעבור שהתפללה בזמן השכרות ושהיתה בוכה ביום טוב. ואולי אחרים שהיו רואים ענינה היו חושבים שקרה לה מכשול וצער והיא צריכה לתפלה זו, והם חושבים אותה למצטערת ונאנחה. ולכן נזכר הקל. 3 לשון "מחשבה" בנטיה קלה, כי מתחלפות ההבנות אצל אנשים שונים, ככלל שהניח רבינו גם קדמונינו ז"ל (ברכות לא ע"ב) אמרו "'ויען עלי ויאמר לכי לשלום'. אמר ר"א מכאן לחושד את חברו בדבר שאין בו שצריך לפייסו. ולא עוד אלא צריך לברכו שנאמר 'ואלהי ישראל יתן את שלתך'". ע"כ. הורו כי היה חשד של חנה והיה לו לחשוב כי פגע בה דבר המצער, כך נראה בעיני. וכן דנו קדמונינו ז"ל ולכן למדו מדברי הכתוב הזה סדר התפילה, והבן.