המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יא; מציאות ודין נט

1ומה"ט ג"כ דעת גדולי האחרונים שזכיה מועילה רק להכנסה ולא להוצאה , כלומר, רק לזכות באיזה דבר, אבל לא שיוצא הדבר מרשותו אפילו אם ההוצאה הזו זכות הוא לו, כמו למשל, להפריש חלה בלי רשות בעה"ב אעפ"י שיש בזה משום זכות אי אפשר (עיין בקצוה"ח ס' רמ"ג ס"ק א') ואם היה הדין של זכיה במציאות הפעולה ממש איזה הבדל יש לנו בין פעולה המביאה לידי הכנסה ובין פעולה המביאה לידי הוצאה? 245 ובדומה לזה הק' האחיעזר (ח"א סי' כט אות יא) "אלא דקשה לדעת החולקים עליו דמוכח מכמה מקומות דמהני זכין מאדם וכו' משום דכיון דזכיה כשליחות ליכא לחלק בין לזכות או להוציא". אלא ודאי כנ"ל.

2באופן שיוצא לנו שזכיה הוא רק דין קניני , כלומר, שגם זכיה היא אחת מדרכי הקנינים, אבל לא דין מציאות- פעולית 246 אכן דעת הרבה אחרונים דלהקצוה"ח מוכרחים אנו לומר שזכיה לאו מטעם שליחות, ראה: אחיעזר (שם, ולעיל מיניה סי' כח) ועוד. אולם בהקצוה"ח עצמו מוכח דלא תליא הא בהא, שהרי כתב את יסודו זה בספרו אבני מילואים (סי' לו סק"ב) גם לדעת הרא"ש הסובר להדיא (קידושין פ"ק סי' יג) שזכיה מטעם שליחות, ובפרט שדברי האבנ"מ שם נסובים על דברי הרא"ש (פ"ב סי' ו) שמהני גילוי דעת האיש שחפץ באשה פלונית ולא צריך מינוי שליחות (וע"ז כתב האבנ"מ דדוקא באיש אמרינן כן ולא באשה), וע"כ דהתם הוא מדין זכיה מטעם שליחות ודו"ק, וכן נמי בקצוה"ח הנ"ל כתב את יסודו לדעת התוס' בנדרים (יא, א) אף דהתוס' ס"ל דזכיה מטעם שליחות. ועיין בקצוה"ח (סי' קה סק"א) דגם למ"ד זכיה מטעם שליחות אינו דהוי כאילו מינהו להיות שליח אלא שהוא גזה"כ מיוחדת דמהני. וע"ע בכל זה אמרי בינה (הלואה סי' יג ותרומות סי' ו); באר יצחר (ח"א סי' א ענף ג); עונג יו"ט (סימן קט); ברכת שמואל (קידושין סי' יט); חי' הגר"ש שקופ (קידושין סי' יט); חי' הגרנ"ט (בבא מציעא כב, א); חזון איש (אה"ע סי' מט); חי' ר' שלמה היימן (בבא מציעא סי' ג). .

3ומה"ט גם בהכנסה גופא אם אין בה משום חלות דינית אלא רק משום פעולה מציאותית גרידא לא שייכת בזה זכיה, וציור כזה יש לנו לפי שיטת רש"י בהא דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים שמחלק בזה בין זכיה לשליחות שרק זכיה לא מועילה בזה, אבל אם עשאו שליח לתפוס קנה, והתוס' מקשים גם שם, מכיון שזכיה הוא מטעם שליחות מהו ההבדל בין אם עשאו שליח או לא עשאו שליח? (עי' בגיטין י"א ע"ב ובב"מ י' ע"ב), אך זהו הדבר שאין בתפיסת בע"ח מושג של חלות קנינית אך תפיסה מציאותית בלבד, כי אין בתפיסת המלוה משום קנין , - כי אין קנין בלי רצון שניהם של המקנה והקונה – אלא רק הפעולה החיצונית לבד, פעולת התפיסה ובזה לא שייך המושג זכיה כנ"ל 247 וע"ע בחי' הגר"ש שקופ (גיטין סי' ד, מהדו"ח סי' ו ושם גם סי' ז). .

4ובזה ישבתי בספרי ד"מ דהק"נ ש"ד (פ' ב') הרבה סתירות שמקשים על שיטת הרי"ף והרמב"ם הנ"ל מכמה מקומות שמשע שגם בזכיה זוכה מי שזכות הוא לו הדבר תיכף? כי לפי"ז יוצא שהחידוש של הראשונים הנ"ל הוא דוקא בשטר שחרור, ששם לא מועיל קנין השטר אלא בעינן דוקא נתינה לידו ממש, כמו בגט אשה, כמו שמבואר בח' הרשב"א והר"ן בגיטין ע"ז ע"ב) דאין אשה מתגרשת בקנין אגב משום דבעינן ונתן לידה ממש, אבל בדברים שאין אנו צריכים לנתינה ליד ממש אלא רק למושג קניני לבד שם גם הראשונים הנ"ל מודים שהזכיה מועילה תיכף 248 ראה מה שצויין לעיל (אות נח). .