המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יא; מציאות ודין ע

1אכן יש להסתפק עוד, אחרי הנחתנו הנ"ל שהחידוש בספק טומאה הוא רק על הדין ולא על המציאות, אם אלה הפרטים המסתעפים מעצם המציאות נשארים סוף סוף בספק, או כיון דע"ז אין החידוש של ספק טומאה ברה"ר דאין אנו חוששין כלל.

2וגם חקירה זו מבוארת ברא"ש יבמות (י"א ע"א) שמקשה על מה דפרכינן בסוטה (ה' ע"ב) בספק סוטה "ומתיבמת יבומי", שאיך אפשר הא אמרינן שלהחמיר עבדינן ספק כודאי? ומתרץ "דהא דאמרינן דטומאה כתיבה כעריות היינו דוקא סוטה ודאי דכתיב בה טומאה בלשון לאו, אבל סוטה ספק דכתיב טומאה דידה בלשון עשה לא חשיב ספק דידה אפילו ספק ערוה " 290 כן הקשו התוס' ונשארו בצ"ע. ועיין בהגהות הב"ח שגרס אחרת בדברי התוס'. וראה קובץ הערות (שם) וחידושי הגר"ש שקופ (יבמות סי' ט) שנתקשו בהבנת גירסת הב"ח. .

3ואי אפשר להבין את תירוצו רק אחרי שנניח את ההנחה, דהפרטים המסתעפים מעצם המציאות גופא אינם נשארים אפילו בכלל ספק, דאל"כ סוף סוף נשארה הקושיא, איך אפשר מספק ליבמה, הלא שמא כן היתה מציאות של זנות ואז היא אסורה ליבום 291 ואחר אלו הדברים אכתי בעינן לבוא גם למש"כ הגר"ח (יבום וחליצה שם) שבסוטה איכא ב' חידושים ומלבד מה שספק כודאי איכא נמי חידוש דהוי ספק, ולולי גזה"כ גם ספק לא הוה דהרי איכא חזקת טהרה, והגזה"כ הוא להחשיב את הקינוי והסתירה לספק, עיין שם. וע"ע בשערי יושר (שם) ובחידושי הגר"ש שקופ ליבמות (סי' ט-י) לבאר מדוע התוס' נשארו בקושיא. וע"ע בכל זה בחי' הגרנ"ט (יבמות סי' ז). .

4ויוצא מזה, שגם הציור של אשם תלוי לשיטת הראב"ד הנ"ל, וגם הציור של עשה בספק סוטה במקום הלאו שנאמר בסוטה ודאית מורים לנו על ודאות דינית מיוחדת, וגם הדין הזה בא מתוך המציאות, אבל לא מעצם המציאות, אלא שהספק גופא זהו המציאות.

5למשל על ודאי חלב מחוייב קרבן חטאת ועל ספק חלב מחוייב אשם תלוי, הנה כמו שקרבן חטאת בא בבחינת ודאי מפני המציאות הודאית של אכילת חלב, ככה ג"כ אשם תלוי בא בבחינת ודאי מפני המציאות הודאית של ספק הלב, כלומר, שעכ"פ זה ודאי לו שיש לו ספק שמא אכל חלב 292 בהערה לעיל הובאו דברי הקובץ הערות שהביא מהצמח צדק הקדמון והספורנו, דלהראב"ד הקרבן הוא בודאי אף שבא על הספק, כיון שעבר אמימרא דרחמנא שלא לעבור על ספק. ובקובה"ע הקשה מהא דאמרינן בכריתות (כה, א) שחייבי אשם תלוי שעבר עליהם יוה"כ נפטרו, דאין מכיר בחטא אלא המקום, ואי נימא דקרבנו משום שעבר אמימרא דרחמנא א"כ הכל מכירים בחטאו, ויישב הקובה"ע דנהי שהקרבן בא על חטא של ספק, מכל מקום לדעת הראב"ד הקרבן עצמו הוי ודאי, והיינו שהקרבן הוא קרבן ודאי שהטילה תורה על עובר בספק, ודברי הגהמ"ח מורים יותר כהצד השני. .

6וככה הוא הדבר בסוטה שכשזינתה ודאי תחת בעלה יש עליו איסור לאו, וכשזינתה בספק יש עליו איסור עשה, וכמו שהלאו בזינתה ודאי בא על מציאות ודאית, מציאות הזנות, ככה גם כן הלאו בזנות בספק בא ג"כ על מציאות ודאית, הודאית של הספק, שזה ודאי שיש לו ספק שמא זינתה.

7ויוצא לנו מזה כלל הגיוני שידיעת הספק זוהי ג"כ מציאות, ומציאות ודאית, וזוהי הודאות של הספק בידיעת האדם.

8וגם הנחה זו שאת עצם המציאות אין אנו לוקחים בחשבון ורק מציאות הספק בא בחשבון , וכשאכל ספק חלב ספק שומן, למשל, איננו חייב מצד החלב כשהוא לעצמו, כ"ז שלא נודע הספק אפילו אם קמי שמיא גליא שזהו ודאי חלב אלא חייב רק מצד ידיעת הספק כי לולי זה לא יצוייר לשיטת הראב"ד שהאשם תלוי הוא ודאי קרבן, דהא שמא חטא והוא מחוייב חטאת ולא אשם תלוי.

9והשכל ג"כ מחייב את זה, כי אי אפשר לומר שבאמת אם חטא הוא מחוייב חטאת, והאשם תלוי הוא מביא רק מצד הספק שמא לא חטא, דעל אי חטא אין בכלל חיוב קרבן, אלא עלינו להגיד שכשם שחייבה התורה חטאת על ודאי כך חייבה אשם תלוי על הספק כנ"ל, ונמצא שאת עצם המציאות של חלב כבר לא בא בחשבון ובא בחשבון רק המציאות של הספק חלב כנ"ל 293 לכאורה אין הדברים מותאמים למש"כ הגר"ח (הל' מעה"ק פי"ח ה"י), דלדבריו באמת יש חילוק באשם תלוי בין גוונא דחטא לגוונא דלא חטא, ולדבריו כשחטא הוי הכפרה על שגגת המעשה וידיעת הספק הוי תחילת ידיעה לחייב אשם תלוי, משא"כ כשלא חטא הספק לבד הוא המחייבו (ועיין שם שמטעם זה עד הזריקה והסליחה לא נקבע הקרבן כלל). .

10וככה ג"כ בספק סוטה, שהלאו שבא מצד עצם המציאות כבר לא בא בחשבון, ורק העשה, שבא על הספק, וזו היא סברת הרא"ש הנ"ל, שבנוגע ללאו כבר אין שום ספק, שבספק סוטה אין הלאו הזה, ובשיל כך יצוייר בזה ג"כ יבום כנ"ל.