המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יא; מציאות ודין עד

1ואולי התוס' סוברים, שהא דספק טומאה ברה"י טמא הוא במציאות כלומר שבאה הודאות על המציאות ממש מה שאין כן בחזקה.

2וטעם יש בדבר, כי מקור הדין של ספק טומאה ברה"י טמא, הוא מסוטה שיש הבדל שם בין רה"י ובין רה"ר, ומקור ההבדל מפני כשקינא לה ונסתרה ברה"י יש רגלים לדבר שנטמאה, שכ"ז מעיד על המציאות ממש ואם אנו למדים מזה לכל ספק טומאה ברה"י אעפ"י ששם לא שייך הנמוק של רגלים לדבר, כמובן, בע"כ שזהו גופא חדוש התורה, שגם בכל ספק טומאה אנו תופסים את המציאות של טומאה כמו בסוטה, ולא כן גבי חזקה שגם כל המקורות של חזקה המובאים בס' חולין (י' ע"ב) אינן מצד רגלים לדבר בהמציאות, אלא רק מצד שככה אנו קובעים בספיקות, ומובן שלפ"ז הסבר התוס' הנ"ל עוד יותר קל ומרווח.

3ואם נתפוס כהסבר השני הנ"ל, אז מובן שאין הכרח במה שהנחנו מקודם, שלהרמב"ם שסובר דספיקא דרבנן לקולא הוא בבחינת ודאי לא שייכת בזה חזקת איסור עפ"י יסוד דברי הנ"ל, דלפ"ז אין ראיה מהתוס', כי בודאי בהא דספיקא דרבנן לקולא, אפילו אם זהו בבחינת ודאי, אין הודאי בא על המציאות אלא רק על הדין לבד 309 ובדין לבד כבר שייכת הכרעת חזקה, שהרי קדם הספק העיוני ועליו חלה הכרעת החזקה. .

4ומלבד זה הלא אנו מוצאים ג"כ בספק ממזר, שלפי שהנחנו שם כו"ע מודים, שההיתר הוא בבחינת ודאי ובכ"ז כשיש חזקת איסור אסור ואיך יכולה החזקה לשנות את הודאות?

5וכאמור שלפי ההסבר השני ניחא, כי כמובן גם שם הודאות באה על הדין ולא על המציאות, וגם לההסבר הראשון נצטרך להבדיל עפ"י מדת " שלילה והעדר ", כי זהו ההבדל בין איסור וטומאה מצד אחד ובין היתר וטהרה מצד השני, הראשונים זהו מהדין והאחרונים זהו העדר דין , כי כשאין דין לאיסור ולטומאה ממילא זהו היתר וטהור, וע"כ רק בטומאה שייך להגיד שכיון שכבר הוקבע הדין של טומאה בספק טומאה ברה"י כבר אין מקום להחזקה, ולא כן לענין ההיתר בספק ממזר, ששם יכולה שפיר החזקה של חזקת איסור לאסור, ולא שייך להגיד שכבר הועמד בודאי דין של היתר, כי כאמור אין זה דין אלא העדר דין 310 ולפי דבריו כאן לא שייך כלל לדון דספק טומאה ברשות הרבים טהור - יהיה כודאי (ואפילו במקום חזקת טומאה), שכיון שטהרה אינה אלא 'העדר דין', אזי גם בכל גוונא תבוא החזקה ותכריע את הדין לנקוט שהוא טמא, ולא נאמר דין ספק כודאי אלא בהכרעה לצד ה'טומאה' שאחר שחל 'דין' שהוא טמא שוב ליכא ספק וממילא לא שייכת הכרעת חזקה. ועיין שערי יושר (שער א פרק יד) שאכן נקט שספק טומאה ברה"ר הוא 'העדר' ולא 'דין' עיי"ש מה שתירץ, ועיין שערי טהר (ח"ב סי' לא אות ג) שהעיר מדין ספק כודאי בטומאה ברה"ר שמוכח שהוא 'דין' ולא רק 'העדר'. ועיין לעיל (אות סט) שצויינו דברי האחרונים אם ישנו נידון דספק כודאי גם כלפי ס"ט ברשות הרבים. .