המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יא; מציאות ודין פח

1ועלינו להוסיף גם את זה, כי לכאורה הלא גם לענין טומאת מגע אם נוגע בכל התערובות ביחד, או גם באכילת תערובות אם אוכל כל השלשתם ביחד, הלא טרם שאנו מניחים שהאיסור נהפך להיות היתר, יש בזה משום ודאי איסור ומשום ודאי טומאת מגע? הא לא קשיה, כי לענין איסור אכילה או לענין טומאת מגע, אף כשאוכל כל החתיכות ביחד, או כשנוגע בכל התערובות ביחד, הנה הודאי איסור, או הודאי טומאה, שיש בזה כל זמן שאין אנו מניחים שהיאוס והטומאה גופא נהפכו להיות היתר וטהור הוא רק ודאי הבא מכח ממה נפשך של ספיקות המתנגשים יחד , שהיתר של ספק אחד סותר להיתרו של הספק השני, כלומר, כי אף כשאוכל שלשה ביחד הדבר עדיין נשאר בספק באיזו חתיכה עובר את האיסור ואם כי בודאי עבר בזה איסור, זהו רק מכח ממ"נ, אם לא עבר את האיסור בחתיכה זו הלא עבר איסור בהחתיכה האחרת, וככה בנוגע בכולם ביחד לענין טומאה, כמובן. ושוב המקור הוא מקור של ספק, ומכח הספק בא הודאי. שהאיסור נהפך להיות היתר כנ"ל. משא"כ לענין טומאת משא שם אנו נגשים להטומאה בתערובות תיכף מצד הודאי שבדבר ולא מצד הממ"נ של הרב ספיקות, כי לענין טומאת משא לכתחילה אין כל ספק בדבר. כי כל הכלל של ביטול ברוב הוא כשהדין בא מצד הפרטים שבתערובות. אבל לא כשהדין בא מצד הכלל של כל התערובות ביחד, וזהו ההבדל בין טומאת מגע, שאפילו אם נגע בכל הפרטים שנשארו, הנה הוא טמא מצד כל פרט ופרט ביחד, לא כן בטומאת משא שזה בא מצד הכלליות שבדבר שנשא את הטומאה בכלל 366 עיין בכל זה בשערי יושר הנ"ל. .

2וזהו שאמר שם בבכורות הנ"ל "ואי אמרת טומאה כמאן דאיתניה דמי נהי דבמגע לא מטמא לטמא במשא" ופרש"י שם "ואי אמרת טומאה המתבטלת ברוב לא בטלה לגמרי אלא כמאן דאיתא דמי דאי משכחת טומאה אחריתי מצטרפת בהדה" כלומר, שמהדין של חוזר וניעור מוכח שהבטול הוא רק בדין ולא במציאות, דאי במציאות מאי שייך להגיד חוזר וניעור ובכן צריכים בבטול תמיד להתחשב עם הדין ולא עם המציאות, ובדין שייך רק ספק במגע ולא במשא כנ"ל.

3ואפשר עוד להוסיף הסבר בזה, דכל היסוד בטול הוא שנתבטל המיעוט כלפי הרוב , אבל לא נגיד שע"י זה הופחת הסכום הכולל . למשל, אם נתערב חד בתרי לא נימא שיש בהסכום הכולל רק תרי, אלא בודאי שהמנין הוא שלשה, דאלת"ה יתבטל כל מנין בעולם, ולמשל במנין של עשרה נחשוב רק ששה, כי המיעוט לא בא בחשבון, ואח"כ נגיד שוב רוב למעוט ונחשוב רק ארבעה וכו'. ועל כן אפשר לנו להשתמש בביטול רוב רק כשהדין מתהוה מתוך איזה פרט שבסכום הכולל, אבל לא במקום שהדין מתהוה מתוך כל הכלל, וזהו ההבדל בין טומאת מגע ובין טומאת משא, שבנוגע להראשונה אנו צריכים לקחת ראשית כל את הפרט שבו נגע, ובנוגע להשני די לנו הכלל שבדבר, שבהמשא הכללי שלו יש גם כן טומאה.