המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יא; מציאות ודין צ
המידות לחקר ההלכה · HaMiddot leCheker haHalakhah, Part II, Method XI 90
Open in the reader →1ועפ"י זה יוסבר לנו מה שפשיטא ליה כל כך להגמרא שממונו שלו בעשרה קבין של חבירו שאי אפשר "שיאכל הלה וחדי" כי זהו ההבדל בין איסור וטומאה לממון , האיסור והטומאה הוא בהדבר הנאסר והטמא, לא כן ממון, שהדבר נערך בעיקר לפי מדת הממון שבו, כלומר, לפי השווי הממוני שבדבר. ועל כן שייך ביטול רק בתערובות איסור והיתר או טומאה וטהרה לענין טומאת מגע כנ"ל, מפני שעל כל חתיכה מהחתיכות שנתערבו יש ספק, כי אין חתיכה אחת נאסרת ונטמאת בשביל חברתה, ואעפ"י שאוכל כולם ביחד ונוגע בכל החתיכות ביחד, הנה רק ממה נפשך הוא עובר איסור באחת מהחתיכות כנ"ל, אבל בממון, ששם העיקר הוא השווי הממוני , הנה כשנתערב קב חטין בעשרה קבין של חברו הרי אנו באים בזה לא מתוך הפרט, מתוך קב חטין זה או קב חטין שני, אלא מתוך הכלל של כל האחד עשר קבין, שלאחד עשר קבין יש שווי ממוני יותר גדול מן שווי של עשר קבין, ובהוספת השווי יש מממונו של חבירו ויש בזה אותו הציור של טומאת משא וטעם כעיקר, שבזה כאמור לא שייך הכלל של ביטול ברוב, מפני ששמה אין הדיון בהפרטים שבתוך התערובות אלא בהכלל של כל התערובות, והכי נמי בממונות כנ"ל 371 וכן הוא בשיעורי הגרא"י שם בשם אביו, דמצינו כמה דינים שנמצאים על אינו מסויים, כגון ממונא לא בטיל. וכן דימה שם לטומאת משא. (אכן, יעויין שם שתלה זאת במח' הרשב"א והרא"ש, ולהרא"ש באיסור הביטול חל דוקא על דבר מסויים, ויש לבאר זאת לדרכו של הגהמ"ח וכדלעיל). .