הגיונות אל עמי, חלק א, לשבת בראשית סא

1זכר ונקבה ברא אתם

2״ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם״ (בראשית א, כז).

3״דרב יהודה רמי, כתיב ויברא אלהים את האדם בצלמו וכתיב זכר ונקבה בראם? הא כיצד בתחילה עלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף נברא אחד״

4(כתובות ח, א).

5א. מהות השלום שבין איש לאשתו.

6הנה ״מי שאין לו אשה - אומרים חז״ל - שרוי בלא שלום״ (יבמות סב, ב), ובכן כל עיקר הנשואים הוא בשביל השלום ועל כן הפליגו חז״ל כל כך בהבאת שלום בין איש לאשתו, שבשביל זה אמר הכתוב, שגם שם הקדוש שנכתב בקדושה ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו.

7אבל, לכאורה, איך יתכן השלום המוחלט בין שני אנשים שונים, שלפעמים המה רחוקים זה מזה על פי תכונתם, על פי גזעם, על פי חינוכם, ולפעמים גם על פי גילם ועל פי מצבם החברותי והתרבותי, והלא בכלל ״כשם שאין פרצופיהם של בני אדם שוים כך אין דעותיהם שוות״ (ע״פ סנהדרין לח, א)?

8אבל באמת ״שלום״ אין פירושו דעה אחת, כי זהו לא רק שלא יועיל, אך גם יזיק להתפתחות האנושית, שכל עיקרה לא באה אלא על ידי הבקורת שכל אחד מבקר את דעת חברו, ובזה יתרון האדם מן הבהמה, אלא שהכוונה בהשם ״שלום״ שהוא שהאחד ישלים את דעת חברו, שעל ידי הדעות השונות יתבררו ויתלבנו הדברים כהוגן, ועל ידי הדרישה וחקירה, שהאחד ידרוש ויחקור את דעת השני, יוציאו משפט צדק וידונו דין אמת לאמתו, ועל כן דוקא אם הוא שרוי בלא אשה שלכאורה יכול לעשות בביתו מה שלבו חפץ ואין מי שיעמוד כנגדו, הוא שרוי בלא שלום, ועל ידי האשה, שלפעמים רבות יש לה דעה אחרת בכל עניני הבית, הוא מביא שלום לתוך ביתו.

9ב. עזר וכנגדו.

10״ויאמר ד׳ אלקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו״.

11״א״ר אלעזר, מאי דכתיב אעשה לו עזר כנגדו? זכה עוזרתו לא זכה כנגדו״ (יבמות סא, א).

12ואמנם גם אין מקרא יוצא מידי פשוטו שנראה כי ה״עזר״ ו״כנגדו״ אינם תרתי דסתרי, אך שניהם באים בבת אחת.

13כי באמת כשם ש״לא טוב היות האדם לבדו״ כך אין טוב גם כן אם להאשה תהיה תמיד דעה אחת עם בעלה, ותענה תמיד אמן על כל דבריו מבלי לבקר כלל אחרי דעותיו, כי אז הרהו שוב ״לבדו״ בדעותיו, והדעה שבאה עליהם הסכמת שניהם אינה באמת אלא דעת יחיד, שאחרי שכבר קבע מראש, שהיא תאמר הן על כל מה שיאמר הוא הן, ולאו על כל מה שיאמר הוא לאו.

14ובכן במה ימצא עזר ממנה, דוקא על ידי ה״כנגדו״, דוקא על ידי זה שהיא לפעמים תתנגד לדעותיו, דוקא על ידי הבקורת שהיא מבקרת לפעמים רבות את השקפותיו ואת דרכיו שאינן מתאימות כלל להשקפותיה ודרכיה, ועל ידי הבירור והלבון ועל ידי המשא ומתן שביניהם יתברר האמת ויעשו ״מלתא דשוו לתרוייהו״.

15בקיצור, העזר בא על ידי הכנגדו.

16ג. בתחילה ובסוף.

17אבל איך ובאיזה אופן אפשר להשלים בין ה״עזר״ ובין ה״כנגדו״, איפה היא אמת המדה שיבחנו בה לראות שלא יעברו על המדה יותר מדאי ושלא יביא ה״כנגדו״ לבטול ה״עזר״ לגמרי?

18על זה נתנו לנו חז״ל תשובה מספקת באמרם ״בתחילה עלה במחשבה לברוא שנים ולבסוף נברא אחד״. ואמנם ״בהדי כבשי דרחמנא למה לן״, וחז״ל אינם מספרים לנו זאת, אלא כדי להורות לנו דרך החיים בין איש לאשתו, שגם אצלם צריך להיות הבדל בין הב״תחילה״ וה״בסוף״, בתחילה יהיו שנים ולבסוף לא יהיו אלא אחד, זאת אומרת, ב״מחשבה תחילה״ יהיו שנים וב״סוף מעשה״ יהיו רק אחד, כל אחד ואחד מהם יגיד את מחשבתו בלי שום משא פנים, אבל לבסוף ימצאו את הדרך איך לאחד את הדעות השונות למעשה אחד ואיך לעשות מהשנים אחד.

19וביתר ביאור אנו מסבירים זאת בהשבע ברכות שאנו מברכים ״יוצר האדם״ ו״אשר ברא... חתן וכלה״, כי כידוע הבריאה קדמה להיצירה ויש ארבעה עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, ובריאה הוא יותר בעולם המחשבה מבעולם המעשה, וזהו שאנו מדגישים ״אשר ברא... חתן וכלה״ בעולם המחשבה המה שנים, אבל ״אשר יצר את האדם״, בעולם היצירה בעולם המעשה המה רק אחד.

20וזהו שאמרה התורה ״ודבק באשתו והיו לבשר אחד״, רק לבשר אחד ולא לרוח אחת, כי לא טוב ונכון גם לשניהם שתהיה להם רק רוח אחת ודעה אחת, ואדרבא הנאה להם והנאה לעולם שלכל אחד מהם יהיה מהלך רוח מיוחד ודעה מיוחדת, אלא שבסוף יתמזגו שניהם שבפועל יצא מזה מעשה אחד, או בלשון התורה ״והיו לבשר - זהו ההוצאה מכח אל הפועל - אחד״.

21ד. ומזה או למדים על השלום בכלל.

22ומהשלום בין איש לאשתו אנו למדים על השלום בכלל.

23וזהו שאמרו ״מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים״ (אבות פ״ה, מי״ז), שזאת אומרת, שבהמחלוקת שהיא לעצמה, בהחילוקי דעות, אין בה כל סכנה אלא ש״סופה״, שסוף מעשה הבא ממחשבה תחילה יהיה רק אחד, וזהו ״סופה להתקיים״ היינו קיום הדבר ההוצאה מכח אל הפועל.

24וזהו ההבדל בין תפילין של יד לתפילין של ראש, שבתפילין של ראש יש ארבעה בתים ובתפילין של יד רק בית אחד, אם כי גם באלו וגם באלו כתובים אותם הדברים ממש בלי שום שינוי, אלא ללמדנו, שבראש אפשר הדבר להתחלק בחילוקי דעות שונים אבל ביד, בפועל, צריכים סוף סוף כל אלו להתאחד למעשה אחד, אחרי שכל אחד ואחד יעביר מעט על מדותיו ודעותיו.

25וזה היה החטא של דור ההפלגה, שלכאורה הרי חפצו באחדות ובשלום ומה פשעם וחטאתם?

26אך התורה בעצמה מפרשת את החטא ״ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים״. כי באמת צריך להיות ההיפך ממש, כפי שאמרנו שטוב ונאה לבני אדם שיהיו חלוקי דעות, אלא שהאיחוד יבוא במעשה, זאת אומרת, שפות הרבה ודבר אחד, וגם הנביאים ״אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד״ אם כי כולם לכוונה אחת נתכוונו, אבל בדור ההפלגה היה להיפך שהשפה היתה אחת ודברים, במעשה, אחדים ולא דבר אחד.

27ובאמת הא בהא תליא, וזו היא הנותנת, אם מתחילים בשפה אחת יגמרו בדברים אחדים, ולהיפך על ידי שפות אחדות על ידי חילוקי דעות, יבאו סוף סוף לדבר אחד.

28כללו של דבר, אם ״בתחילה עלה במחשבה לברוא שנים״ הנה ״לבסוף נברא אחד״, ואם בתחילה עלה במחשבה דוקא לברוא אחד, הנה לבסוף נבראים הרבה מינים שונים.