הגיונות אל עמי, חלק א, לשבת בראשית סב

1והנה טוב מות

2״וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד״.

3״בתורתו של ר׳ מאיר מצאו כתוב, והנה טוב מאד והנה טוב מות, א״ר שמואל בר רב נחמן, רכוב הייתי על כתיפו של זקני ועולה מעירו לכפר חנן דרך בית שאן ושמעתי את ר״ש בן אלעזר יושב ודורש בשם ר׳ מאיר, והנה טוב מאד והנה טוב מות״ (בראשית רבה פ״ט, ה).

4א. הצרה היא החיים.

5״החיים המה צרה, לא הצרה היא החיים״.

6זה היה פתגמו של פילוסוף דיאגנס הידוע, ואמנם הוא היה כנודע פילוסוף משונה ופרדוקסלי, אבל בפתגמו זה דוקא יש הרבה מן האמת כי מה הוא ענין החיים בכלל אם לא מעין הרדיפה אחרי הצל ״צל ימינו עלי ארץ״ (איוב ח, ט), וכשאתה רודף אחרי צלך הנה ברגע שאתה בא אל המטרה ואתה ממשש אותו בידך נעלם ממך הצל לגמרי, ואמנם לא רק ״הרודף אחרי הכבוד הכבוד בורח ממנו״ (ע״פ עירובין יג, ב) אך זהו גם כן נאמר על כל המטרות שאדם רודף אחריהן.

7האדם הוא בעל מחשבות תמיד יען שהוא בעל דאגה תמיד, וכשדאגה אחת נעלמת ממנו, מיד באותו הרגע מתעוררת בו דאגה חדשה בלי קץ ובלי גבול.

8ואדם שאין לו דאגה כלל בחיים לזה חסר עיקר תוכן החיים, כי החיים בכלל המה אוצר של המון תקוות, איחולים וסכויים שונים המתערבים זה בזה ואחד נכנס לתחומו של חברו, ולמי שאין לו דאגה כלל בחיים, שזאת אומרת, שאין זקוק כלל לתקוות, אם כן למה לו חיים?

9והחיים בכלל נאמרו לא על העבר, לא על ההוה ולא על העתיד, העבר - הרי כבר הוא עבר ובטל מן העולם, ההוה - איננו כלום, הוא באמת אין ואפס ונאמר רק כדי לשבר את האוזן, כי מתי אפשר לחשוב את הרגע להוה, טרם שהוא בא הרי הוא בבחינת עתיד, וכשהוא בא כבר נעשה זה לעבר, והעתיד הרי עדיין לא בא, ובכן על איזה רגע חלים החיים? אמור מעתה, שכל החיים המה בהרגע המיועד, בהעתיד המקווה. כל תוכן החיים הוא בהמצב של תלוי ועומד, ולמי שאין דאגה במציאות כלל אף בבחינה כל שהיא, לזה הרי כבר אין תקוה ואין סיכוי והוא אינו יושב ומצפה כלל ואינו תלוי ועומד, לזה הרי נפסק הקשר בין רגע לרגע ומתבטל המרכז של ה״אני״ שבאדם, וזהו שאמרו ״הבטלה מביאה לידי שעמום״ וב״בטלה״ בודאי כוונו גם על בטלת הדאגה, באופן שבמובן ידוע צדק דיאגנס, שלא רק שהחיים המה צרה, אך הצרה היא החיים.

10ב. המנוחה בשביל התנועה ולא להיפך.

11מספרים על אלכסנדר מוקדון, שחכמי דורו שאלו לו כשהלך לכבוש ממלכות שונות זו אחרי זו ובכל אשר פנה הצליח, ושאלו לו, ומה תעשה אחרי שתכבוש את כל מלכי המזרח? וענה, כי אז ילך לכבוש את כל מלכי המערב, ואחרי כן במה תתעסק? אז אשב על כסא ממלכתי במנוחה שלמה, ובכן, שאלו לו שוב, אם כל מטרתך הוא הישיבה במנוחה הרי כבר תוכל לבוא עכשיו אל המטרה, כי מי יפריע את מנוחתך אם תרצה בזה כבר עכשיו?

12אכן באמת רמה אותם אלכסנדר מוקדון בתשובתו הנ״ל, כי איש כמוהו אינו לוחם בשביל שיוכל לשבת אחרי כך במנוחה, אלא להיפך, הוא יושב רגע במנוחה כדי שיהיה ביכלתו להלחם אחרי כך.

13ולא רק אלכסנדר מוקדון, אך כל בני תמותה דומים לו בזה, האדם עמל בחיים לא בשביל המנוחה אחרי כך, אך להיפך הוא נח במעט כדי שיוכל לעמול, המטרה הוא העמל והיגיעה והמנוחה הוא רק אמצעי לתכלית, ״מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש״ (קהלת א, ג), היתרון והתכלית שלו הוא רק בזה ש״יעמול תחת השמש״.

14ולא לחנם נקרא האדם ״הולך״, אף על פי שאינו הולך תמיד, אך הוא יושב והוא ישן גם כן לפעמים, אך גם הישיבה והשינה הוא רק בשביל מטרת ההליכה שלו.

15וזהו שאמרו חז״ל ״וא״ר לוי בר חיתא, הנפטר מן החי לא יאמר לו לך בשלום, אלא לך לשלום, הנפטר מן המת לא יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום, שהרי דוד שאמר לאבשלום לך בשלום הלך ונתלה, יתרו שאמר למשה לך לשלום עלה והצליח״ (מועד קטן כט, א).

16כי שלום המורה על שלוה ומנוחה שלמה אין כלל בחיים, ולמי שיש כזה הנהו לא מעלמא הדין, זוהי לא ברכה אך קללה, וזהו האסון היותר גדול בחיים, ואלא מה יש בחיים? רק ה״לשלום״, שלום עם ל׳ היחס, בחיים יש רק הרדיפה אחרי השלום, הרדיפה אחרי השלוה ואחרי האושר והגירוי שיש ברדיפה זו זהו תענוג החיים.

17ואמנם ״מנוחה נכונה בצל שוכן מעונה״ יש רק אצל המתים ורק עליהם אנו מתפללים ש״ינוחו בשלום על משכבם״ ורק אותם אפשר לברך בברכת ״לך בשלום״, אבל לחיים חס וחלילה לברכם בברכה זו המורה שלא תהיה להם כל דאגה בחיים, כי הרי זה יהיה להם האסון הכי גדול.

18ואמנם אנו מברכים איש לרעהו בברכת ״לשנה טובה תכתבו ותחתמו״, וכן אנו מברכים על הזמן ברכת ״שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה״, אבל הכל בל׳ היחס, כי הלמ״ד הזה, המורה על התנועה, על הרדיפה אחרי השלום, השלוה והטוב, זהו כל עיקר החיים.

19בקיצור, לא השלום השלוה, המנוחה והטוב כשהם לעצמם זהו תוכן החיים, רק הרדיפה אחרי השלום, השלוה המנוחה והטוב זהו תוכן החיים.

20ולא המטרה בעצמה זוהי מטרתך, אך הרדיפה אחרי המטרה זוהי באמת המטרה.

21וזה שאמרו (אבות א, יב): ״אוהב שלום ורודף שלום״ ו״בקש שלום ורדפהו״ (תהלים לד, טו), כי הרדיפה היא העיקר ולא השגתו.

22ג. הטוב המוחלט בחיים זהו המות.

23ואם בתורתו של ר׳ מאיר היה כתוב ״והנה טוב מות״ (בראשית רבה פרשה ט) הוא לא מפני שהיה פסימיסת כל כך גדול, כי אדרבא אנו מוצאים בו שהיה מקבל את הכל באהבה גמורה. וספרו מעשה בר׳ מאיר, שהיה יושב ודורש בליל שבת בבית המדרש וגם הנשים מבחוץ שמעו דרשתו, פעם אחת נתאחרה אשה אחת לשוב לביתה ומצאה שהנר שלה כבה, אמר לה בעלה, היכן היית עד עכשיו? אמרה לו, שומעת הייתי לר״מ דריש, והיה אותו האיש ליצן, א״ל בכך וכך אין את נכנסת לביתי עד שתלכי ותרוקי בפניו של ר״מ, יצאה לה מביתו ונגלה אליהו ז״ל לר״מ, ואמרה לו הרי בשבילך יצאה האשה מביתה והודיעו המעשה, באתה אותה האשה להתפלל בבית מדרשו של ר״מ, וכיון שראה אותה עשה עצמו מתפהק ואמר, מי יודע ללחוש לעין? אמרה לו אני יכולה ללחוש וירקה בפניו, אמר לה אמרי לבעלך הרי ירקתי בפני ר״מ והלכה ונתרצה לה בעלה. אמרין ליה תלמידיו, רבי כך מבזים דברי תורה, אלו אמרת לן לא הוינן משלחין ומייתין ליה ומקלינן ליה ספסלה ומרעין ליה לאנתיה? אמר להם לא יהא כבוד מאיר גדול מכבוד קונו, ומה אם שם הקדוש שנכתב בקדושה אמר הכתוב שימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו וכבוד מאיר לא כל שכן״ (מדרש רבה נשא), ואיש שיש לו תכונה כזו כבר לא יכול להיות פסימיסת כל כך, כי בעל תכונה כזו מקבל בודאי הכל באהבה ולא יאונה לו כל רע.

24ואם בתורתו של ר׳ מאיר כתוב ״והנה טוב מות״ הנה המכוון בזה הוא ממש כפי פתגמו של דיוגנס הנ״ל, כי ״הצרה הוא החיים״, כי בחיים אין טוב החלטי, ואדרבא הטוב המוחלט בחיים זהו הרע הכי גדול, כי זהו נוטל את כל תוכן החיים והעיקר חסר מן ספר החיים, ואם אחד יאמר שטוב לו מאד הרי זהו גופא מות.

25כי בחיים יש, כדברינו לעיל, רק ה״לשלום״ ולא ה״בשלום״ ואם אנו מברכים לאחד ב״בשלום״ הנהו לא ברכה אך קללה.

26ד. וזה נאמר גם בנוגע לשלוה רוחנית.

27והכלל הזה שאין שלום ושלוה החלטי בחיים ובאופן היותר טוב אפשר לחכות רק על ״לשלום״, הנה כולל לא רק במה שנוגע לשלוה חמרית, אך גם במה שנוגע לשלוה רוחנית.

28וכבר הבאנו במקום אחר את דברי אחד מגדולי החסידים שהיה אומר, שהוא אוהב יותר את הרשעים שהמה יודעים מרשעתם מכפי שהוא אוהב את הצדיקים שהמה יודעים מצדקתם, ומי שהוא שמח בחלקו מצד צדקתו על זה נחוץ להצטער הרבה יותר מכפי שאנו צריכים להצטער על הרשע המכיר ברשעתו, ובכן מי ששרוי בשלוה החלטית מצד רוחניותו, זהו רחוק מרוחניות כרחוק מזרח ממערב, אך גם בזה הטוב והמוטב הוא רק ה״לשלום״, ההליכה והנטיה לשלום, הכיוון והחשק להגיע למטרת השלוה הרוחנית הנ״ל, אם כי מראש הוא בטוח שבכל האופנים אפשר לו להגיע רק עד המפתן ובפנים גופא לא יגיע לעולם.

29וגם על זה כתוב בתורתו של ר׳ מאיר והנה טוב מאד ״והנה טוב מות״, כי מי שמדמה שכבר הגיע למדרגת ״טוב מאד״ ברוחניות זהו גופא הוא מות לו.

30״ור״מ כי הוה מסיים ספרא דאיוב היה אומר סוף אדם למות - וכו׳ - אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו ועליו הכתוב אומר טוב שם טוב משמן הטוב״ (ברכות יז, א), שזאת אומרת ג״כ, כי רק במיתה יש סוף דבר, אבל בחיים אין סוף ואין תכלית ותמיד עליו להיות במדרגת ההתחלה, ועל כן לא אמר ״אשרי מי שגדול בתורה״ אך ״מי שגדל בתורה״ וליתר ביאור הוא מוסיף ״ועמלו בתורה״, כי רק אשרי לזה למי שיודע שגם אחרי שגדל בתורה הוא זקוק עוד שיהיה עמלו בתורה.

31וכפי שאומרים מליצה חסידית יפה ״מכלל הן אתה שומע לאו ומכלל לאו אתה שומע הן״, שמי שמחזיק את עצמו ״להן״, ליש, לממשות, הנהו באמת רק ״לאו״, אין ואפס, ולהיפך מי שמחזיק את עצמו ללאו והוא מבטל את עצמו בתכלית הביטול, בביטול היש, הנה ״אתה שומע הן״, הלז הוא באמת ״הן״, זה חשוב מאוד בהיכל המלך - מלכו של עולם.