הגיונות אל עמי, חלק א, לשבת בראשית סג

1שמים וארץ

2״אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ד׳ אלקים ארץ ושמים״.

3קשו קראי אהדדי? אמר ר״ל כשנבראו ברא שמים ואחר כך ברא ארץ וכשנטה נטה ארץ ואח״כ שמים (חגיגה יב, א).

4״ר׳ יוחנן בשם חכמים אמר, לבריאה שמים קדמו לשכלול הארץ קדמה, שנאמר ביום עשות ד׳ אלקים ארץ ושמים״ (בראשית רבה פ״א, טו).

5א. האמצעי והתכלית.

6אם במעשה האמצעי קודם להתכלית הנה במחשבה התכלית קודמת להאמצעי.

7למשל, אדם מכין לו מכשירים שונים לבנין בית ורק אחר כך הוא מתחיל בעבודת הבנין, ובכן האמצעי - המכשירים - קודמים להתכלית - הבית - אבל כל זה במעשה, כי במחשבה הרי היה להיפך שמקודם החליט בדעתו על דבר צורך הבית ומזה בא לצורך המכשירים.

8וזהו ההבדל בין בריאה ובין עשיה, כי, כידוע, יש ארבעה עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, ובריאה נאמרה יותר על המחשבה תחילה שקדמה לסוף מעשה.

9ואלו ואלו דברי אלקים חיים, בבריאה הנה ״בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ״, אבל בעשיה הנה ״ביום עשות ד׳ אלקים ארץ ושמים״.

10והא בהא תליא, יען שבעשיה הארץ קודמת להשמים, הרי שמע מינה שהארץ היא האמצעי והשמים המה התכלית, אם כן הלא בבריאה, בהמחשבה, השמים קודמים להארץ.

11וכל זה לא הודיעה לנו התורה רק בשביל כדי ללמוד מזה מוסר השכל, שעלינו לתת משפט הבכורה להרוח על החומר, להנשמה על הגוף, להשמימיות על הארציות, אף על פי שבמציאות החומר קודם להרוח, כי האדם ״עיר פרא יולד״ ורק בהמשך הזמן מתפתח אצלו הרוח וגם היצר הרע קודם ליצר הטוב, ושבשביל זה נקרא היצר הרע ״זקן״, אבל זו היא הנותנת, כי מזה אנו למדים שהחומר והגוף הוא רק אמצעי להתכלית של הרוח והנשמה, ואם במעשה הגוף והחומר קדם שמע מינה שבמחשבה הרוח והנשמה קודמים.

12וזהו שאמר (בראשית רבה פ״א, ד) ״ששה דברים קדמו לבריאת עולם, יש מהם שנבראו ויש מהם שעלו במחשבה להבראות, התורה וכסא הכבוד נבראו - וכו׳ - האבות וישראל ובית המקדש ושמו של משיח עלו במחשבה להבראות״, כי אמנם גם מה שעלה במחשבה להבראות הוא בכלל הדברים הקודמים לבריאת עולם.

13ב. תפילין של יד ותפילין של ראש.

14ואת זה מורים לנו גם כן התפילין של יד ותפילין של ראש, במעשה הרי ״וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך״ (דברים ו, ח) והשל יד קדם להשל ראש, אבל מזה גופא היא ראיה ״שיתר שאת ויתר עוז להשל ראש, כי מזה אנו רואים שהשל יד הוא האמצעי והשל ראש הוא התכלית, והאמצעי קודם להתכלית במעשה, אבל לעומת זה התכלית קודמת להאמצעי במחשבה.

15ועל כן הוסיפו חז״ל על הכתוב ״וראו כל עמי הארץ כי שם ד׳ נקרא עליך ויראו ממך״ (דברים כח, י) את הדברים האלה, ״תניא ר׳ אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש״ (ברכות עו, א), והדגישו דוקא את התפילין שבראש, כי באמת התכלית שלנו הוא בהשל ראש, ומזה גופא שהשל יד קדמה להשל ראש אנו למדים זאת כנ״ל.

16ובזה כוחנו וגבורתנו נגד כל האומות, כי אמנם היד שלנו איננה כל כך יד חזקה, ולהיפך אמרו חז״ל (מנחות לז, א) על הכתוב ״והיה לאות על ידכה״ שהיא ״יד כהה״, כי אמנם לפעמים ידנו היא יד כהה לעומת הידים ידי עשו המצטיינות ביד חזקה, אבל גם לשונאי ישראל אי אפשר להכחיש, שאנחנו מצטיינים בה״של ראש״ שלנו ומה״כנגד המוח״ שלנו מתיראים הכל.

17וגם בזה אנו נבדלים משאר האומות, שבעוד שאצלן הראש הוא אמצעי להשל יד, הנה אצלנו להיפך השל יד הוא אמצעי להשל ראש והכל הולך אחר התכלית.

18ג. השבת היא אות על ההבדל בין ישראל לאומות העולם.

19״ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם, ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, כי ששת ימים עשה ד׳ את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש״ (שמות לא, טז-יז).

20ולכאורה הרי יש בזה סתירה מפורשת למאמר חז״ל הנ״ל, שהניחו לדבר ודאי שבעשיה הארץ קדמה, וכאן הכתוב אומר בפירוש ״עשה ד׳ את השמים ואת הארץ״?

21אבל באמת על הקושיא הזו נותנת התורה בעצמה תירוץ מספיק באמרה מקודם בתור הקדמה לזה ״ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם״.

22כלומר, שאף על פי שלכל יושבי תבל הנה הארץ קודמת להשמים לכל הפחות במה שנוגע לעולם המעשה, וגם אצל כל יחיד ויחיד מישראל הנה השל יד קדמה לשל ראש כנ״ל, אבל אצל האומה הישראלית בתור אומה, אנו רואים במהלך ההיסטוריה שלה, כי תמיד השמים קדמו להארץ לא רק במה שנוגע בעולם המחשבה, אך גם במה שנוגע לעולם המעשה שלה.

23ואמנם גם המטריאליסטים היותר גדולים, שרואים את כל התפתתחות האנושיות מתוך שפופרת של חומרניות בלבד, ולשיטתם בכל מהלך ההיסטוריה אנו רואים רק את הקיבה, שהיא המסבבת את כל החליפות והתמורות שברוח בני האדם, אבל גם אלה בבואם אל ההיסטוריה הישראלית יעמדו לפני ״מדרש פליאה״ וחידה סתומה, וכל המפתחות המוכנים אצלם לפתוח כל סתום על ידי שיטת ה״קיבה״ לא יספיקו לזה כלל וכלל, כי על פי השיטה הזו כבר לא היה צריך להשאר מקרבנו אף זכר ושריד וכבר תמנו לגוע, ובעל כרחם עליהם להודות אם ירצו להודות על האמת, כי כח שמימי, כח של מעלה מהטבע שוכן בנו והוא המחולל והמניע בכל ההיסטוריה הארוכה שלנו, והכח הנ״ל הוא ה״שומר ישראל״ ה״לא ינום ולא יישן״, השומר אותנו מכל אלה הקמים לנו, שגם את המחזה הזה אי אפשר לבאר בשום אופן בדרך הטבע.

24וזהו שאמרה התורה ״ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, כי ששת ימים עשה ד׳ את השמים ואת הארץ״, כי אף על פי שאצל כל האומות שלהן הארץ קודמת להשמים לכל הפחות בעולם המעשה, הנה אצלנו גם בעולם הזה השמים קודמים להארץ, והשמימיות שלנו קודמת להארציות.

25ואמנם בכל אומה ואומה אף בהפחותה שבפחותות, יש גם שמימיות במדה מרובה או מועטה, כי בכל אומה יש גם נשמת האומה בתור אומה, מלבד נשמת היחיד שיש לכל יחיד ויחיד, אבל מאין באה ונתהוה נשמת האומה אם לא מהארציות שקדמה לה, כי האדמה אשר הן יושבות עליה המאחדת את גופה של האומה מטביעה את חותמה גם על נשמתה, באופן שהארץ היא הסיבה והשמים שלה הוא רק מסובב. ולא כן אצלנו שהשמימיות קדמה להארציות שלנו, ולא רק במחשבה אך גם בפועל ממש, וקבלנו את התורה קודם שנכנסנו לארץ, באופן שהשמימיות שלנו הוא הסיבה והארציות רק המסובב.

26ומאין באה לנו התכונה הזו? מבת זוגנו השבת כדברי חז״ל (מדרש רבה בראשית יא, ח) ״כנסת ישראל היא בת זוגך״, כי השבת היא כולה רוחנית, כולה נשמתית, אצילות שבאצילות, קדושה שבקדושה, והיא אינה כפופה להטבע, אך להיפך מרחפת ממעל להטבע הסר למשמעתה.

27וכבר הביאנו במקום אחר את דברי אחד מגדולי החסידים על מה שלפני השבת משתמשת התורה רק בלשון אלקים ״בראשית ברא אלקים״, ובכל עשרה מאמרות אנו מוצאים גם כן רק ״ויאמר אלקים״, אבל אחרי השבת כבר כתוב ד׳ אלקים ״ביום עשות ד׳ אלקים ארץ ושמים״, כי אלקים מורה על הטבע וד׳ על למעלה מדרך הטבע, ולפני שבת לא היה רק טבע אבל על ידי שבת קודש בא שינוי במעשה בראשית שביחד עם הנהגה הטבעית באה גם הנהגה נסית, ויש בעולם לא רק דרך הטבע אך גם למעלה מדרך הטבע וזהו ד׳ אלקים.

28ונוסף על זה, כי במה דברים אמורים בנוגע לשבת בראשית, אבל בשבת של ישראל, בהשבת הבת זוג של כנסת ישראל, אנו רואים רק הנהגה נסית, רק למעלה מדרך הטבע ושמימיות בלבד.

29וזהו ״ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ד׳ את השמים ואת הארץ״, והאות באה על שני השינויים יחד, על זה שאצלה, אצל הכנסת ישראל השמים קדמו להארץ ועל זה שהיא כולה מתנהגת על ידי ה׳, ההנהגה נסית בלבד.

30ד. בחורבן הארץ אינו בא חורבן השמים שלנו.

31ובמדרש רבה (בראשית פ״ב, ה) ״א״ר חייא רבה, מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב״ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי, בראשית ברא אלקים הרי בנוי, היך מה דאת אמר, לנטוע שמים וליסוד ארץ וגו׳, והארץ היתה תהו ובהו הרי חרב, היך מה דאת אמר, ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו, ויאמר אלקים יהי אור הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, היך מה דאת אמר, קומי אורי כי בא אורך ״וכתיב כי הנה החשך יכסה ארץ״ וגו׳.

32ועוד שם: ״והארץ היתה תהו ובהו, תהו זה גלות מדי, וחושך זה גלות אנטיוכס, על פני תהום זה גלות ממלכת ארמילוס, ורוח אלקים מרחפת זה רוחו של מלך המשיח״.

33ואמנם זהו גופא מספרת לנו התורה ״בראשית ברא אלקים את שמים ואת הארץ״, וכדברי חז״ל ״בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל צדיקים שנקראו ראשית״, כלומר, יען שעל ידי התורה קדמו אצלנו השמים להארץ, ״את השמים ואת הארץ״ ולכן אף על פי ש״והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום״ על ידי גלות מדי, על ידי גלות אנטיוכס, ועל ידי גלות מלכות ארמילוס, הנה בכל זאת ״ורוח אלקים מרחפת על המים זהו רוחו של מלך המשיח״, כי זו היא הנותנת, שבכל האומות שהארץ שלהן קדמה לשמים וגוף האומה קדם להנשמה שלה, הנה כשבטלה הסיבה בטל המסובב וחורבן הארץ מביא גם לחורבן השמים שלה, ועל ידי התבטלות ה״מלכותא דארעא״ מתבטלת גם ה״מלכותא דרקיע״ שלה, אבל אנחנו שבראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, הנה כשנתבטל המסובב לא בטלה הסיבה, ואף בזמן שהארץ היתה תהו ובהו, הנה רק הארץ נהפכה לתהו ובהו וגם אז רוח אלקים מרחפת, גם אז לא התבטלה מלכות המשיח שלנו, ועל כן עוד לא אבדה תקותנו, כי עוד נראה את ה״בית בנוי ומשוכלל לעתיד לבא״ ועוד נשמע את קול ד׳ הקורא ״יהי אור״ ו״קומי אורי כי בא אורך״.