הגיונות אל עמי, חלק א, לשבת בראשית סו

1קין והבל

2״ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לד׳. והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן. וישע ד׳ אל הבל ואל מנחתו. ואל קין ואל מנחתו לא שעה, ויחר לקין מאד ויפלו פניו - וגו׳ - ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו וגו׳ ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו״

3(בראשית ד, ג-ח).

4א. ההנחה הראשונה והמסקנא של היצה״ר.

5״ר׳ ברכיה בשם ר׳ שמעון בר אמי אמר, לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, אשריו לאדם שהוא גבוה מפשעיו ולא פשעו גבוה ממנו, שנאמר, לפתח חטאת רובץ, חטאת רובצת אין כתיב כאן, אלא חטאת רובץ, בתחילה הוא חלש כנקבה אחר הוא מתגבר כזכר - וכו׳ - א״ר יצחק, בתחילה הוא נעשה אורח ואחר כך נעשה בעל הבית, הדא הוא דכתיב, ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לאורח הבא לו, הרי אורח, ויקח את כבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא אליו, הרי בעל הבית״ (בראשית רבה פכ״ב, ו).

6על פי רוב בא היצר הרע לאדם מכח היצר טוב גופא, ולא רק מצד שהיצה״ר הוא בטבע דמו ומרמה את הבריות בזה שהוא מציג את עצמו לפניהם בתור יצר טוב, אלא שהוא גם כן מרמה את עצמו גופא, ופעמים הרבה היסוד שלו הוא באמת יסודו של היצ״ט, אלא שהבנין שהוא בונה על זה הוא רע בעצם. הרבה פעמים הוא לוקח לו הנחה טובה באמת, אלא שהמסקנא שהוא מסיק מזה הוא שאול ואבדון, באופן שבאמת אין הבדל בין היצ״ט והיצה״ר בהמושכלות הראשונים, אך עיקר ההבדל הוא בהתוצאות של היצה״ר גם מהמושכלות הראשונים היותר טובים תצאנה לו רעות אשר אי אפשר לשערן כלל מראש.

7ואת זה אנו רואים תיכף מהעון פלילי הראשון לבריאת עולם, עון שגם בזמננו היה מרעיש עולם, כי גם בזמננו מעשה של קין והבל, שאח אחד יהרוג בידים את אחיו השני הוא חזון לא נפרץ כלל, כי מה היתה הסיבה לרציחת קין את הבל?

8רק זו ש״וישע ד׳ אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה״, אשר לכאורה זה מראה אדרבא על גדולתו הרוחנית של קין, שהיה סוף סוף בנו הראשון של יציר כפיו של הקב״ה, עד ש״נפלו פניו״ רק מצד זה שראה שד׳ נתרחק ממנו, ״ואל קין ואל מנחתו לא שעה״ אף על פי שלא קרה לו כל רע מזה והצליח בעבודת האדמה שלו כמקדם, אך דיה היתה ההרחקה, שהקב״ה התרחק ממנו במעט, שיבוא למצב של ״ויפלו פניו״, בעוד שאנשים בינונים אינם חלים ואינם מרגישים כלל בהתרחקות ד׳ מקרבם, ולא עוד אלא שהם מרחיקים את עצמם בכוונה ממנו. ומלבד זאת הלא ידוע שקנאה מעין זו היא טובה ומועילה כי ״קנאת סופרים תרבה חכמה״, ובאופן הנ״ל הלא היתה רק קנאה רוחנית שהתקנא בהבל אחיו, שכנראה היה אוהב שמים יותר גדול, כי ״וישע ד׳ אל הבל ואל מנחתו״. ובכן היסוד שממנו בא קין לארוג את מסכת מחשבותיו היה יסוד מהודר שבמהודרים, ההנחה הראשונה היתה טובה ומועילה, אבל מה הוא הבנין שבנה על גבי היסוד הזה, מהו המסקנא שהוציא מההנחה המועילה הזו? רק זה ש״ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו״.

9ואת זה מטעים המדרש הנ״ל ״אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, אשריו לאדם שהוא גבוה מפשעו ולא פשעו גבוה ממנו״, מי שהוא גבוה מפשעו, אם יקרה לו מקרה שכזה יוציא מזה מסקנא של ״קנאת סופרים תרבה חכמה״ ויתחרה עם הבל בהדור המנחות מכאן ולהבא עד שישעה ד׳ גם אליו ואל מנחתו. אבל אם פשעו גבוה ממנו הוא בא למסקנא שהיא סותרת באמת את ההנחה הראשונה, סתירה מינה וביה, כי ההתחלה היתה הקנאה מה שהוא אינו מוצא כל כך חן בעיני הקב״ה, והסוף הוא לשמוע מהקב״ה בעצמו את ה״ארור אתה״.

10וליתר ביאור מסביר המדרש ״חטאת רובצת אין כתיב כאן, אלא חטאת רובץ, בתחילה הוא תש כנקבה ואחר כך מתגבר כגבר״, כי מהו ההבדל בין נקבה לזכר, הזכר הוא המשפיע והנקבה מקבלת את השפע, והיצה״ר בתחילה מקבל גם כן את יסודותיו ואת הנחותיו הראשונות מן היצ״ט, אך הוא מהפך אותם לרע על ידי מסקנותיו הסותרות את ההנחות הראשונות מעיקרן.

11״בתחילה הוא נעשה אורח ואחר כך נעשה בעל הבית״, אי אפשר לאורח בלי בעל הבית, כי רק כשיש בעל הבית שמקבלו לתוך ביתו הוא נחשב לאורח, והנמשל מובן מאליו, כי כל יצה״ר לוקח לו לנמוק ראשון את אחד מיסודותיו של היצ״ט, אך לבסוף הוא נעשה בעל הבית, ומגרש את הבעל הבית הקודם לגמרי.

12וזהו פירוש הכתוב לפי דברי המדרש הנ״ל ״למה חרה לך ולמה נפלו פניך, הלא אם תיטיב שאת״ וכו׳, כלומר, אדרבא מזה שחרה לך ומזה שנפלו פניך ״הלא אם תיטיב שאת״, אתה תוכל להיפך לבוא מזה למדרגה של אדם שהוא גבוה מפשעו, לבוא מזה למדרגה יותר רוממה בעבודת ד׳, עד שהבל יקנא בך ולא אתה בהבל, אבל ״אם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ״ והפשע יגבה ממך וכל הרע הוא באמת בה״פתח״, כלומר, בהמסקנא, בהסוף דבר, בתוצאות הדבר.

13ב. על שלשה דברים רגזה הארץ ברציחות.

14״על מה היו מדיינים? אמרו בואו ונחלק את העולם, אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין, דין אמר, ארעא דאת קאים עליה דידי, ודין אמר, מה דאת לביש דידי, דין אמר חלוץ ודין אמר פרח, מתוך כך ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו, ר׳ יהושע דסכנין בשם ר׳ לוי אמר, שניהם נטלו את הקרקעות ושניהם נטלו את המטלטלין, ועל מה היו מדיינין? אלא זה אומר, בתחומי בית המקדש נבנה, וזה אומר, בתחומי בית המקדש נבנה, - וכו׳ - אמר הונא, תאומה יתירה נולדה עם הבל, זה אומר, אני נוטלה שאני בכור וזה אומר, אני נוטלה שנולדה עמי ומתוך כך ויקם קין״ (במדרש שם ו).

15וכל המתבונן לא רק בתורה ובמדרש, אך גם בחיים ההויים וההסטוריים יראה, כי אלו ואלו דברי אלקים חיים, כי על שלשה דברים הורגים ורוצחים בני קין והבל זה לזה על הרכוש, על הדת, ועל... האשה.

16על הרכוש. ומימות קין והבל עד היום הזה לא נפתרה עוד שאלת הרכוש בעולם, וכל אחד אומר כולו שלי, ואף אחרי שבא הדבר לידי חלוקה, לא בא הדבר לידי שלום, וכל אחד רוצה להשתמש בחלקו לרעתו של חברו ״דין אמר חלוץ ודין אמר פרח״, והסוף הוא ש״מתוך כך ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו״, ומתוך כך קם גם עם שלם על עם שכנו והורגו ועושה עמו כלה.

17על הדת. כי מימי קין והבל עד היום זה לא פסקה המחלוקת לשם שמים, כביכול, וכל עם צועק שרק בתחומו יבנה בית המקדש ורק ביתו ״בית תפלה יקרא לכל העמים״, ומתחילים בקדושה, במחלוקת על דבר בית המקדש, ומסיימים בשפיכת דמים וברציחות ממש.

18ועל... האשה. כבר ידוע הפתגם: ״בקשו את האשה״, כי בכל העלילות הגדולות של ההיסטוריה אפשר למצוא יד אשה באמצע, כידוע.

19ג. מחלוקת קין והבל - מחלוקת ישראל ועמים.

20מחלוקת קין והבל הוא המחלוקת שבין ישראל לעמים בכל ארצות גלותם.

21גם בארצות הגלת לא אלמן ישראל מיהודים עשירים אדירים, ושונאי ישראל צועקים בקולי קולות שאנחנו נצלנו את כל הכסף והזהב שבעולם, אבל הכל מודים, כי האומה הישראלית בתור אומה, אין לה אף כברת ארץ קטנה של ארבע אמות משלה, וזהו כל אסוננו, וזוהי הסיבה לחולשתנו יותר מכל העמים.

22כי כל העמים המה בבחינת קין, שלכל אחד יש חלק באדמה, אם חלק יותר רב או יותר מעט, ואנחנו הננו העם היחידי, שחלקנו הוא חלק הבל, שנטל רק את המטלטלין, וכדברי חז״ל, שגם מקרקקעי דחוץ לארץ כמטלטלי דארץ ישראל דמי (עי׳ ערכין כט, א), וכולם צועקים לנו ״ארעא דאת קאים עליה דידי הוא״, וכולם צועקים אלינו: ״פרח״ וכשאיננו שומעים לקולם הנה ״ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו״.

23ויש רופאי אליל החפצים לרפאות את הסכנה המרחפת על ראשינו בהיותנו תמיד בבחינת הבל על ידי זה שהבל גופא יהפך לקין, לעשות את ישראל גופא לעם הארץ כמו קין, אבל באמת בזה נהיה מסוכנים עוד יותר, נצא מסכנת הבל ונכניס את עצמנו בסכנת קין, כי לקין הרוצח היה פסק יותר נורא מלהבל הנרצח, ואם אין לקנאות את הנרצח, על אחת כמה וכמה שאי אפשר לקנאות את הרוצח יהיה מי שיהיה.

24ועי׳ במדרש רבה (בראשית פכ״ב, ג) ״שלשה הן שהיו להוטים אחרי האדמה ולא נמצא בם תועלת, ואילו הם, קין עובד אדמה, נח, ויחל נח איש האדמה, עוזיהו אכרים וכורמים בהרים ובכרמל כי אוהב אדמה היה״, ואנחנו אם כי תקותנו חזקה היא להכנס לארץ ישראל, הנה חלילה וחלילה לנו לההפך לעם הארץ, אך עלינו להיות תמיד עם הספר, ואם כי משתוקקים אנו לשוב אל האדמה, אבל בשום אופן אל לנו להיות ״להוטים אחרי האדמה״ ואל לנו להיות בבחינת ״כי אוהב אדמה היה״, אלא עלינו להיות תמיד אוהבי ד׳ ולהוטים אחרי תורתו והאדמה איננה רק פרוזדור לטרקלין.

25ד. התפתחות של המין האנושי בהלכות רציחה.

26״במה הרגו? רשב״ל אמר, בקנה הרגו - וכו׳ - ורבנן אמרי, באבן הרגו - וכו׳ - רבי יצחק אמר, נתכוון קין מהיכן שחט אביו אותו הפר - וכו׳ - ומשם הרגו ממקום הצואר, מקום השחיטה״ (ע״פ מדרש רבה בראשית פכ״ב, ח).

27ואמנם בהלכות רציחה אנו רואים בהמין האנושי התפתחות בלתי פוסקת, ובזה בודאי צדק קהלת באמרו ״אל תאמר למה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה״ (קהלת ז, י), כי בזה להיפך על הדורות הראשונים להתבייש מפני הדורות האחרונים.

28היו ימים שלא ידעו במה להרוג? ואמנם ״אלו ואלו דברי אלקים חיים״. התחילו להרוג בקנה, אחר כך באבן וכשהמציאו את הסכין לשחוט היתה זאת בזמנה המצאה נפלאה, שהפתיעה את כל יושבי תבל, אבל ההתפתחות בזה הלכה הלוך וגדול עד כי עכשיו יש לנו כלי זיין לאין מספר וכלי משחית למכביר מינים ממינים שונים, שכולם עשויים לברור מיתה יפה וקלה.

29ובכן ״אל תאמר למה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה״...

30ה. גם הנחש רוצה לקיים מצות ובערת הרע מקרבך.

31ויאמר לו ד׳ לכן כל הורג קין יהרג, רי״א, נתכנסו בהמה חיה ועוף לתבוע דמו של הבל, אמר להן לכן אני אומר, כל הורג קין יהרג, אמר ר׳ לוי, בא נחש הקדמוני לתבוע דמו של הבל, אמר לו הקב״ה, לכן אני אומר כל הורג קין יהרג״ (ע״פ מדרש רבה בראשית פכ״ב, יב).

32״הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל״, והכלל הזה נאמר אף על מצוות שבתורה, יש מצוה שיש לה מזל ורבו הקופצים עליה, ויש מצוה עלובה ויתומה שאין דורש ומבקש לה.

33למשל, המצוה של ״ואהבת לרעך כמוך״ (ויקרא יט, יח) מחד גיסא והמצוה ״ובערת הרע מקרבך״ (דברים יז, ו) מאידך גיסא, להמצוה הראשונה אין גואלים, אבל על המצוה השניה מה רבו הקופצים עליה.

34אנו רואים שאפילו נבוזראדן רב טבחים החזיק בהמצוה של ובערת הרע מקרבך, וקיים אותה עוד הרבה יותר מלפנים משורת הדין.

35״אמר ר׳ חייא בר אבין אמר ר׳ יהושע בן קרחה, סח לי זקן אחד מאנשי ירושלים, בבקעה זו הרג נבוזראדן רב טבחים מאתים ואחת עשרה רבוא ובירושלים הרג תשעים וארבע רבוא על אבן אחת, עד שהלך דמן ונגע בדמו של זכריה לקיים מה שנאמר ודמים בדמים נגעו, אשכחיה לדמיה דזכריה דהוה קא מרתח וסליק - וכו׳ - אמר להו אנא מפייסנא ליה, אייתי סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה קטל עלויה ולא נח, בחורים ובתולות ולא נח״ וכו׳ - (גיטין נז, ב), ובכן גם רשע שכמותו השתדל בפרט זה ״לקיים מה שנאמר״, אבל הוא לא הסתפק בזה לקיים רק ״מה שנאמר״, אלא כדי לקיים את המצוה של ובערת הרע מקרבך שפך את דמם של כמה וכמה רבבות אלפים מישראל.

36וזהו שאמרו חז״ל, שגם בהמה חיה ועוף באו לתבוע את דמו של הבל, וגם הנחש הקדמוני בא לתבוע את דמו של הבל, ואמנם כמובן, שהנחש הצמא לדם אם הוא בא לתבוע דמו של הבל, אין כוונתו בזה לטובתו של הנרצח אך כדי לקיים את המצות רציחה בעצמו.

37והמוסר השכל מזה? כשאנו רואים אנשים שרצים בדחילו ורחימו לקיים את המצוה של ״ובערת הרע מקרבך״, בעוד שמכל המצות האחרות המה מתרחקים כמטחוי קשת, הננו אומרים להם: כבר קדמכם הנחש הקדמוני.