הגיונות אל עמי, חלק א, סוכות מח

1ההדר של היהדות

2״בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד״ (סוכה מא, א).

3א. במקדש ובמדינה.

4במקדש ובמדינה. כל האומות מקפידות יותר על ההידור כלפי המדינה מכפי שמקפידות על ההידור כלפי המקדש, זאת אומרת, שהן רוצות יותר להתנאות לפני הבריות ולא כל כך להתנאות לפני המקום, ואצלנו להיפך ההידור לפני המקדש יקר לנו שבעתיים מההידור כלפי המדינה.

5ב. בני אדם וחוה ובני אברהם.

6כל בני אדם וחוה מתבישים שלא יראו אחרים את ערותם, ואילו בני אברהם יצחק ויעקב מתבישים בעיקר שלא יראו בעצמם את ערותם הם. והלכה פסוקה היא אצלנו לחגור את גופנו באבנט מפני כדי ״שלא יהא לבו רואה את הערוה״, כי מה שלבו רואה את ערותו זה עוד גרוע הרבה ממה שאחרים רואים.

7וזהו שאמרה התורה (ויקרא כג, מ) ״ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר״, עלכם לבקש את ההדר לכם ולהתרחק מן הכיעור והדומה לו, גם ממה שמכוער רק לכם ואין איש זולתכם מרגיש בזה.

8ג. המדינה זכר למקדש.

9״משחרב בית המקדש התקין ר׳ יוחנן בן זכאי, שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש״ (שם).

10השמאליים בכלל וה״אדומים״ בפרט באים בעקיפין על הדת ואומרים, כי רק תקיפי המדינות בדו להם זאת כדי לדרוש את טובת עצמם, להשפיע על ידי כהני הדתות שיסורו למשמעתם, וילכו אחרי פקודתיהם של התקיפים כסומא בארובה.

11אבל יאמרו אלו מה שיאמרו ואנחנו יודעים, כי אצלנו בודאי הדבר הוא להיפך, לא המדינה עומדת אצלנו במרכז, אך המקדש, לא המקדש בא בשביל המדינה, אך להיפך המדינה באה בשביל המקדש, ולא עוד אלא שהשם מדינה גופא מעיד על זה, כי מדינה נגזרה מלשון דין, להבליט ולהדגיש, כי הדין והמשפט, הצדק והאמת הוא אצלנו העיקר, עיקר העיקרים ויסוד היסודות של המדינה, וזאת אומרת, כי כל קיומה של המדינה הוא רק הודות לה״מקדש״ שיש בה.

12ואם אצלן בהחרב המדינה נחרב על פי רוב גם המקדש שלהם, הנה אצלנו ״במקדש שבעה ובמדינה יום אחד״, קיומו של המקדש יארך שבעתיים מקיומה של המדינה.

13ואם התקין ר׳ יוחנן בן זכאי ״שיהיה לולב ניטל במדינה שבעה״ הוא מצד ״זכר למקדש״, ובעוד שאצלן כל המקדש הוא זכר למדינה, הנה אצלנו להיפך כל המדינה הוא זכר למקדש - ואם אנו חפצים ב״מדינת היהודים״ הוא רק מצד ה״זכר למקדש״ שיש בזה.

14ד. ההדר במעשי ידיו של הקב״ה.

15״ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר״, אומות העולם מבקשות להן על פי רוב את ההדר בדברים מלאכותיים, ואילו לכם מצוה הקב״ה שתבקשו ותמצאו את ההדר דוקא בהדברים הטבעיים מעשי ידיו של הקב״ה באופן ישר, בפירות שהטבע בעצמו מוציא שנה שנה.

16לבקש את ההדר בטבע זוהי מצוה שאין למעלה הימנה כנ״ל, אבל לבקש את ההדר בדברים מלאכותיים מעשי ידי אדם זוהי אדרבא עברה, עברה על ״לא תעשה לך פסל וכל תמונה״.

17כי למה לך לבקש חקוי להטבע, בעוד שהטבע בעצמו הוא כולו הדר.

18ולא עוד אלא שיש בזה משום אבק עבודה זרה, שכל עיקרה בא מחמת שבכרו את המסובב על הסבה, את החקוי על המקור, את המלאכותי על הטבעי.

19בקיצור, אפשר לך למצוא ועוד יותר מחוייב אתה למצוא את ההדר במעשי ידיו של הקב״ה גופא וכדברי נעים זמירות ישראל:

20״ברכי נפשי את ד׳ - וכו׳ - הוד והדר לבשת עטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה״ וכו׳ וכו׳ (תהלים קד, א-ב).

21ה. הדר לכם - משלכם.

22״ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר״ וחז״ל (סוכה כז, ב) דורשים לכם משלכם, ובשביל זה פסקו להלכה שלולב הגזול והשאול פסול.

23ואמנם ה״לכם״ נאמר לא רק על גוף הפרי, אך גם על ההדר שבפרי, כי באמת כל היופי בא, כאשר כבר ביארנו בהגיונותנו ליום הכיפורים, משורש נשמתנו גופא, מהבתי גואי של נפשנו אנו, שיש בכחה להפוך את הכל ליופי להוד והדר. וכמו שיש בגוף כח העיכול, כך יש כח כזה גם בנשמה, וכל דבר שהיא מכנסת לתוך חדרי חדריה מקבל אותו הדבר זוהר ונוגה, הוד והדר, באופן שגם ההדר גופא הוא משלכם.

24ולזה אולי כיוונו חז״ל באמרם ״המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר, מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו״ (אבות פ״ג מ״ז), כי מי שתולה את הנאה באילן זה בניר זה הוא מתחייב בנפשו, שבאמת רק בה, בנפשו, הוא מקור כל הנאה והיפה, ההוד וההדר.

25ועל כל אדם לומר כדוד המלך דוקא ״ברכי נפשי את ד׳ הוד והדר לבשת״, כל ההוד וההדר בא מה״ברכי נפשי״, מהנשמה שבך, מהבתי גואי שלך.

26ולקחתם לכם פרי עץ הדר, ההדר גופא הוא משלכם.