הון עשיר על משנה סנהדרין א:ג

1סמיכת זקנים . פי' הר"ב על ראש פר העלם דבר של צבור, ויש במשמעות הדברים גם מנוי הדיין וכו', עכ"ל. ואף כי האמת אתו דסמיכת זקנים השנוי בתוספתא (פ"א ה"א) אצל הסמיכה פירושו מינוי הזקנים, מ"מ אין זה פירוש סמיכת זקנים דמתניתין כלל, ולא חלקו ר"י ור"ש במנוי הזקנים מעולם. והראיה דבירושלמי (ה"ב ו.) ה"ג סמיכת זקנים ועריפת עגלה בשלשה דברי ר"ש, ורי"א בחמשה. מ"ט דר"ש וסמכו שנים וכו', מ"ט דר"י וסמכו שנים וכו'. ובעגלה ערופה מ"ט דר"ש וכו'. אמר רבי נראין דברי ר"י בעריפה וכו', ונראין דברי ר"ש בסמיכה וכו'. תני הסמיכות בשלשה, לא סמיכה היא סמיכות, תמן קריי למנויי סמיכותא, אמר ר' בא בראשונה היה כל אחד ואחד ממנה את תלמידיו וכו', ע"כ בירושלמי. הרי מבואר דסמיכה דמתניתין דפליגי עליה ר"ש ור"י איננה אלא סמיכת פר העלם דבר, וכן רש"י בפירוש המשנה (ב. ד"ה סמיכת זקנים) לא פירש אלא פירוש זה, וכן נראה נמי מהבבלי דגרסינן התם (דף יג:) סמיכת זקנים וכו', ת"ר וסמכו זקני וכו' דברי ר"י, רש"א זקני שנים וכו'. תנא סמיכה וסמיכת זקנים בשלשה, מאי סמיכה ומאי סמיכת זקנים, אמר ר' יוחנן מסמך סבי, אמר ליה אביי לרב יוסף מסמך סבי בשלשה מנל"ן, אילימא מדכתיב (במדבר כז, כג) ויסמוך [את] ידיו עליו, אי הכי תסגי בחד, וכי תימא משה במקום ע"א קאי, אי הכי לבעי ע"א, קשיא, ע"כ. ואם איתא דסמיכת זקנים דמתניתין פירושו מנוי סבי, ה"ל לתלמודא להקדים האי תוספתא דסמיכה וסמיכות והדר להביא ת"ר דסמיכת פר וכו', ובפרט לפי דברי הרמב"ם בפירושו דלא פירש במתניתין אלא פירוש המינוי ולא פירוש האחר של סמיכות הפר, אלא ודאי מדהקדים מסדר הש"ס הברייתא דסמיכת פר דפליגי בה ר"ש ור"י להאי תוספתא דמינוי, ש"מ דבהא לא איירינן במתניתין. ועוד מדאמר ליה אביי לרב יוסף מסמך סבי בשלשה מנ"לן, ולא קאמר לר"ש בשלשה מנ"לן, ש"מ דאין מחלוקת בזה אלא דלכ"ע דינא הכי, ועד כאן לא פירש ר' יוחנן סמיכת זקנים מסמך סבי אלא אותו סמיכת זקנים דתוספתא השנוי אצל הסמיכה, אבל בהיותו שנוי בפני עצמו כמו במתניתין ומצינו דר"ש ור"י פליגי ביה ודאי דפירושו הוא סמיכת פר, דמצינו דפליגי בה בפירוש בברייתא כדת"ר וסמכו וכו', ולא מוקמינן ליה במנוי מדלא מצינו בשום מקום דפליגי ביה. ונלע"ד דהרמב"ם עצמו חזר בו בחבורו (ה' סנהדרין פ"ד ה"ג) , דס"ל דלא פליגי ר"ש ור"י במנוי כלל ומשום הכי פסק דהוי בשלשה כנזכר בתוספתא סתמית (דף יג:) וכמ"ש עליו הכסף משנה, דליכא למימר דמכח הירושלמי דקאמר נראין דברי ר"ש בסמיכה פסק כותיה, דהרי לא קאי האי נראין אלא אסמיכה דפר העלם, כדקא מסיים דלא דריש וסמכו והוא הכתוב בפר העלם כמבואר שם, ואמת הוא שמכח האי נראין פסק כר"ש בסמיכת פר העלם (ה' מעשה הקרבנות פ"ג ה"י. ועי' לח"מ שם) וכר"י בעגלה (ה' רוצח פ"ט ה"א. ועי' כס"מ שם) וכמ"ש התי"ט עצמו בשם הרב בנו בריש פ"ט דסוטה, ובזה נתישבו כל הקושיות שהקשה התי"ט בד"ה רי"א בחמשה:

2ההקדשות . לא ערבינהו בהדי נטע רבעי ומעשר שני, משום דהני אפילו דמיו ידועים בעינן ג':

3הערכין המטלטלין . אם אמת הדבר שכתב התי"ט דר"י פליג אף אהקדשות, ושהקרקעות קאי אף אהקדשות דהכא, לפדות קרקע של הקדש צריך תשעה וכהן. לא ידעתי אמאי לא ערבינהו להקדשות בהדי ערכין, והואיל דלא ערבינהו למה לא נשנה המטלטלין גבי הקדשות כמו גבי ערכין, הואיל ויש הפרש גם בפדיון הקדשות בין מטלטלין לקרקעות. אבל אם נאמר דר"י לא פליג אהקדשות היינו טעמא דלא ערבינהו בהדי ערכין דפליג עלייהו, ואף אם נאמר דפליג, אתי שפיר דלא ערבינהו אם נפר[ש](ע) כנראה מפי' הר"ב והרמב"ם דוהקרקעות אערכין לבד קאי, משום דהמטלטלין אערכין לבד קאי, ואי הוה עריב להו איכא למטעי ולמימר דקאי אף אהקדשות: