אגרת שמואל על רות א:יב

1שובנה בנותי לכן כי זקנתי מהיות לאיש וגם אם היה נעשה לי נס כי אחרי בלותי היתה לי עדנה והייתי הלילה לאיש וילדתי בנים וכי אתן תתעכבו כ"כ ותמתינו להם עד אשר יגדלו ואם תאמרו שאין אתן רוצות להנשא עוד כי אם לגמול חסד עם בעליכם המתים שיקרא שמם עליכם אף אחרי מותם ותשבו אלמנות עגונות לכבודם כל ימיכם איננו רוצה בזו וזהו שאמר הלהן תעגנה אם בשביל המתים תעגנה לבלתי היות לאיש כל ימיכן עוד לעולם וזהו שאמר הלהן הלהן שני פעמים כי היה די בשיאמר הלהן תשברנה ותעגנה עד אשר יגדלו אלא הכוונה כדאמרן הלהן תשברנה על הבנים אשר אלד והלהן תעגנה על המתים שכבר מתו. אל בנותי כי בדבר הזה אני מחשיב אתכם כבנותי כשם שלא הייתי רוצה בבנותי שיתעגנו כל ימותם כן אין אני רוצה בכם שתתעגנו ולא תנשאו עוד ומר לי הדבר הזה שתתעגנו ורע עלי המעשה מאוד יותר ממה שירע לכן ואני מצטערת בצעריכן זה יותר מכם כי אין אתם מועילות ומטיבות עמדי בדבר הזה כשלא תזדוגו עוד לאיש אחר כי כבר יצאה בי יד ד' ואחר שנעשה פתגם רעתי מה הוא התועלת שיגיעני בעיגון שלכם האם ישובו המתים שכבר מתו עוד לביתם בעבור מה שאתם עושות שלא תנשאו לאחרים:

2א"נ לפי שהיה אפשר שיעלה בדעתן שזה שהיתה חמותם דוחה אותנה בשתי ידים היה באומרה כי הצרה והיגון אשר מצאה במיתות בניה היה בסיבות אשר נשאו להם נשים מואביות אשר לא מבני ישראל הנה ועל כן היא דוחה אותנה כי הן הגורמות מיתות בניה וכמו שער בנפשה כן הוא לה ראות פניהן על כן אמרה להן אל בנותי כי מר לי מאוד מכם כלומר לא יעלה בדעתכן שאני חושבת כי המר שהיה לי מאוד במיתות בני יהיה מכם בסיבתכם מפני שנשאו אתכם ועל כן אני אומרת לכם שתלכו מעמי כי לא עלתה על לבי דבר זה ח"ו אלא עונותי גרמו רעתי וזהו כי יצאה בי יד ד' בשלי הצער הגדול הזה ועונותי הטו אלה:

3א"נ אמרה אל בנותי לא יעלה בדעתכן בנותי כי זה שאני אומרות אליכן לשוב מאחרי הוא מפני שאני קצה בראות פניכם בחשבי כי בסימן רע נכנסתם לביתי ועת צרה היתה לי העת ההיא כי מתו בניי כי אדרבה בעת מותם גדלה מאוד אנחתי ומר לי מאד על שאבדתי אתכן מלהיות כלות כבתחילה וזהו מכם מסיבות פרידתכם גדול מאוד תמרורי וכאבי כעת שיצאה בי יד ד' בעת פטירת בניי וזהו כי יצאה בי יד ד' גדלה מאוד אנחתי מכם על כי יתפרדו ממני כלות טובות כמותכן.

4ואמרה כי זקנתי מהיות לאיש כלומר אין לכם כלל מחברתי שאם תחשבו שאנשא ואלד בנים שינשאו להם לאנשים זה אין השכל סובלו לפי שמעולם לא ראינו אשה גדולה בשנים כמוני היום שתנשא לאיש וז"ש כי זקנתי מהיות לאיש ומלת היות הוא מלשון ויצאה והיתה לאיש אחר שהוא לשון קדושין והוא לעג וקלס שתנשא אשה לעת זקנתה כמוני היום ואם תאמרו שאני נעמי משאר הנשים כי היתה יפה ונעימה ברה כחמה והיא בת מאה כבת עשרים ליופי ושמה יוכיח עליה שנעמי הוא לשון נעימות ואם שאר הנשים לא יש להן תקוה לילד כאשר הגיעו לשנים שכמותי אני יש לי תקוה וזה שאמר כי אמרתי יש לי תקוה דייק מלת לי מיותרת כלומר לי יש תקוה גם אם לא אחרות אין תקוה כאשר אמרתי חלוקה זאת וארצה להנשא ולא זו בלבד אלא גם חלוקה אחרת אלו כבר נשאתי והייתי הלילה לאיש דייק מלת הייתי לשון עבר כלומר גם אם כבר הייתי הלילה שעברה לאיש והריתי ולא זו בלבד אלא גם אילו היתה חלוקה אחרת הלא היא וגם ילדתי בנים כלומר שכבר ילדתי הבנים וכבר הם בעולם הבנים שכבר ילדתי אותם ובזה דייק מלת ילדתי לשון עבר ולא אמרה וגם אלד בנים באופן ששלש חלוקות אמרה וכל חדא נפרדת מחברתה ולזה אמרה מלת גם בכל חדא ולא כייל לתרווייהו בחד גם להורות כי חלוקה בפני עצמה היא והתחיל מנשואין אילו יהיו ואילו כבר היו ואילו כבר ילדה כי שלש חלוקות הן ואפילו על אותה אשר אילו היה במונח שכבר ילדה אמרה בה"א התימה הלהן תשברנה וגומר כלומר לשון תקוה ואפקיה בלשון תשברנה לפי שתקוה כזו שברון מתנים היא וכן מ"ש הכתוב שגרו על ד' אלהיו פירושו תקותו על ד' אלהיו ואפקיה בלשון שבר לפי שגם כן אפשר שיהיה פירושו לשון שבר והכונה שסובל שבר על שבר והוה על הוה והכל על קידוש השם וזהו על ד' אלהיו דקאמר על דרך כי עליך הורגנו כל היום באופן שכל לשון תקוה דאפיקה בלשון שבר הענין הוא לפי שיש לפרשה לשון שבר ממש ומשמש ורומז לשתי הלשונות ואמרה הלהן בנו"ן ומהראוי היה להיות במ"ם שהוא כינוי לזכרים אפשר לומר לפי שראה ראינו בזמנינו זה שכל הנישואין הנעשים בעולם האיש גדול מאשה כעשר שנים או פחות או יותר והאשה היא קטנה מהאיש בשנים ואולי גם באותו הזמן היה המנהג כן ואברהם ושרה יוכיחו דכתיב הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד נראה שאברהם היה גדול משרה עשר שנים ולכן אמרה הלהן תשברנה עד אשר יגדלו כי כיון שהם קטנים ואתם תשברנה שיגדלו אם כן הוא הפך הנהוג כי דרך הנשים להיות קטנות והאנשים גדולים וכאן נהפוך הוא אשר הם הקטנים על כן כינ' אות' בנון בכינוי הנשים ואמר' שתי פעמים הלהן לפי שהם שתי תמיהות האחת גם אם היה במונח שהיו עדיין הנה בתולות שמעולם לא נישאו הית' תמיהא איך תשברנה עד אשר יגדלו ממתינות ומאחרות לינשא עד שתהיינ' כל אחת בת ארבעים שנה כ"ש שיש תמיהא שנית על האש' אשר כבר נישאת וטעמ' טעם תשמיש איך תוכל לסבול ולהתעגן לבלתי היות לאיש כי כבר טעמ' טעם משגל והוא עגון ועינוי אליה וכן רז"ל שאמרו במקומת משום עיגונא היקלו רבנן הכונ' באשה אשר כבר נישאת ומת בעלה ובה שייך לשון עיגון ולכן אמרה הלהן תעגנה ודייק באמרה הלהן שתי פעמים ולא כייל הכל בחד הלהן להורות ששתי תמיהות נפרדות הם לא ראוי זה כראי זה ואמרה אל בנותי כלומר בנותי אל תעש' רעה לי כי אני מפחדת שלא אלכד בעון העיגו' הזה שאתן תעגנ' בסיבתי ודי הרע המר שהגיע לי מכם ובשבילכם וזהו שאמר כי מר לי מאוד מכם כי בשבילכם יצא' בי יד ד' כי חשב' נעמי אולי מתו בניה על שמיהרו לישא נשים מואביות ולא המתינו פד שיגיירום ויטבילום כדין וכהלכה ועל זה מתו ולכן אמרה נעמי עד עתה מר לי מאוד מכם ובשבילכם כי בשביל מהירות שמיהרו לישא אתכם נענשו ויצא' בי יד ה' ואני מפחדת שאם עד עת' קטרג עון המהירות עתה יקטרג עון העיגון והאיחו' גם זה לעומת זה ולכן אל בנותי כלומר אל תעשו לי רע' כזאת ועל זה אפשר שכוונו רז"ל שאמרו אל בנותי כי מר לי מאוד מכם בשבילכם כי יצאה בי ובבני ובבעלי יד ד' ע"כ ולפי זה מ"ם מכם תהי' מ"ם הסיב' לא מ"ם היתרון:

5ופשט דברי רז"ל הוא שאמר' להן אל בנותי כלומר איני רוצה עוד להתחתן עמכם גם אם אתן תשברנה עד אשר יגדלו לפי שמר לי מאוד מכם בשבילכם כי פגיעתכם היתה לי מרה כלענ' כי מיום בואכם בביתי ובחומותי יצא' בי יד ד' ואיך אתחנן עוד עמכם ודייק מלת לי שלא ליגע בכבודן כ"כ אמר' שגם אם פגיעתן אפשר שתהיה טוב לאחרים לי הית' לרע' ולכן אל בנותי לא אתחתן עוד עמכן לכן שובנ' בנותי לכנה זהו פשט דבריה' ז"ל, אלא כדי לספר בשבח נעמי שלא נגעה בכבודן לומר להן בפניהם שפגיעתן רעה לכן אינו רחוק לומר שכוונו רז"ל הוא אומר בי ובבני ובעלי וכל זה בסיבות התחתנות עמהם כי זה אינו כי לא נשאום רק אחרי מות בעלה אלימלך ואפשר לומר כי בחיי אלימלך קדשו אותם בליקוחין וקידושין ואחר מיתתו נשאום וכנסום לחופ' כי אירוסין לחוד ונשואין לחוד וכמ"ש ז"ל במסכת קידושין ביאה אירוסין עוש' נישואין עוש' ולכן לא אמר הכתוב ויקחו להם כי הליקוחין כבר נעשו בחיי אלימלך ואחר מיתתו נשאום והכניסם לחופה וזהו שאמר וישאו להם דקאמר ובזה יצדק בעצם אומרה בשבילכם יצאה יד ה' בי ובבני ובבעלי שגם אלימלך נענש על ידכם כדאמרן:

6והרשב"א הלוי ז"ל תירץ לזה כי נענש אלימלך על שלא השיאם סמוך לפרקן כי בודאי כשהיו בבית לחם היו סמוך לפרקן ויותר אחרי שהיו להם שם על פני חוץ אפרתים גדולים וכמו שאמרו ז"ל אלימלך ומחלון וכליון גדולי הדור היו ואחרי שלא השיאם והביאם שמה במואב אם כן הוא גרם להם עון נישואים אלו ולכן היתה יד ד' בהם ובאביהם עכ"ל:

7א"נ אמרה כי זקנתי מהיות לאיש וגו' לפי ששני מיני זווגים יש באשה שגם שיודעות שאינה ראויה לילד ואין לה תקוה עם כל זה היא נישאות אם לפי שפעמים היא תתאוה למשגל וגם אם ישכבו שנים וחם להם ולכן רוצה להיות לאיש לכן אמרה לשלול זאת כי זקנתי מהיות לאיש כלומר כי אפילו ממדה זו כבר עברתי כי אני זקנתי מהיות לאיש כי כבר איני ראויה לביאה כלל ואולי רמזה ג"כ באומרה כי זקנתי מהיות לאיש לומר כי כ"כ זקנתי כי אפילו שאתרצה אני לא ימצא איש שירצה שאהיה לו לאשה כי יקוץ נפשו להיות ניזקק לאשה זקנה כמותי. וגם רצתה לרבות המין הזווג השני והוא שמזדווגת האשה לפי שיש לה תקוה לילד בנים ובנות ולפי שהזווג הראשון שאמרנו שהיא האשה שאינה ראויה לילד כאשר ישאלו לה למה נישאת אין לה מה להשיב כי בושה היא לה לומר שנתאווה למשגל או שישכבו שנים ויחם להם אמנם האשה הראויה לילד שתנשא כאשר ישאלו לה למה נישאות אף היא תשוב אמריה יש לי תקוה לילד ובעינא מרא וחצינא ולכן אמרה בזאת החלוקה מלת כי אמרתי לפי שהיא טענה טובה ומספקת שתשוב האשה לכל אשר ישאלנה למה נשאת. ואמרה עוד גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים וראוי להבין גם שני דקאמר למה כי בודאי מה שאמר גם הייתי הלילה לאיש ודאי שכוונתה היא לומר שתהיה לאיש ותלד כי מאי איכפת מהביאה אם לא כדי שתלד וכיון שכולה חדא חלוקה היא הל"ל הכל בחדא מחתא ולומר הכי גם הייתי הלילה לאיש וילדתי בנים כי כוונת היות לאיש הכוונה היא על העיבור לא על הביאה מבלי עיבור:

8ואפשר לומר כי רצתה לגלות ולדחות שתי חלוקות גם אם הייתי הלילה לאיש ואתעבר יש ספק אחר כי מי יודע אם יבוא לידי גמר ואלד או אולי כנפל טמון יהי' וגם אם נאמר שיבוא לידי גמר הלידה וילדתי אותם כי מפלת לא שכיח הלהן וגו' ולזה אמר וגם ילדתי בנים מלת וגם להורות על על הדיחוי של גם הייתי הלילה לאיש דמקאמר ילדתי נראה דעד עתה נסתפקה אולי לא תבא לידי לידה:

9או אפשר, שגם אם נאמר כי במ"ש גם הייתי לאיש כוונתה לומר שתלד עכ"ז רבתה במ"ש מלת וגם לפי שאפילו שתהי' הלילה לאיש ותתעבר ותלד אם לא תלד תאומים לא ניתקן הדבר שאם תלד בן אחד תתקנו חדא מנייהו ואולי אפילו חדא לא נתקנה כי תהיינה שתיים אוחזות בכנף איש יהודי זאת אומרת כולו שלי וזאת אומרת כולו שלי לכן רבתה ואמרה וגם ילדתי בנים כי צריכה בני בזה ההריון שאלד שנים ומיעוט רבים פני' והרי כל זה הוא ספק ועכ"ז גם אם נאמר שיהי' הדבר כן עדיין יש תמוה בדבר הלהן תשברנה וגו' אח"כ מצאתי להרשב"א הלוי ז"ל שפירוש כן, וגם אפשר שבמלת וגם רצה לרבות ספק אחר שיש והוא אולי תלד בנות ולא בנים וזהו שאמר וגם אם נניח במונח שילדתי בנים ולא בנות הלהן תשברנה עד אשר יגדלו וחזר ואמר הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש רצה לומר כיונה להוליד ספק אחר כי גם אם נניח במונח שתשברנ' עד אשר יגדלו עדיין יש ספק ומי יודע אם ימותו בנתיים ולא יזכו לחיו' ולגדל ומה גם כי זה הספק הוא קרוב לודאי אם הם תאומים כדאמרן לעיל כי סתם תאומים אינם לקיום לסיבות היותם מבטן ומהריון דקי' ושדופים כל אחת זרת ארכו וזרת רחבו ולרמוז הספק הזה אמרה הלהן תעגנה כלומר מי יודע אם להן תעגנה ותהיו עגונות כי ימותו גם כן המה כראשוני' באופן שאלו האחרונים הם סיבה שבשבילן תעגנה ותשארו אלמנות לעולם ולבלתי היות לאיש לעולם כי בתרתי הויא חזקה חזקת קטלנית באופן כי הסיבות אלו האחרונים אשר אתם מקווים יאמרו במזלכם מתו כי קטלניות אתן נמצא שבשבילן תעגנה לעולם לבלתי היות לאיש ולכן אמרה הלהן פעם שנית כי הראשון בה"א התימה והשני בה"א השאלה שהיא כשואלת ומסתפקת גם בספק אחר: