אגרת שמואל על רות א:יג

1ואמרה, אל בנותי כי מר לי מאוד מכם. כלומר אל תתנחמו ואל תאמרו סברנו וקבלנו לכנוס בכל הספיקות הללו כי תנוחמו במה שאתם רואות שאפי' שיגיע לכם כל אלו הספיקות ותעגנה לבלתי היות לאיש עוד עם כל זה מר לי מאוד מכם ובראותכם כי יותר מר הגיע לי מכל אשר יגיע לכם אף אם תעגנה לפי שיצאה בי יד ד' בבעלי ובבני ובנותי וכל אשר היה לי והנני כפת שכולה וגלמודה אל בנותי לא תתנחמו בזה באמרכן כי כבר הגיע לי יותר מכם אפילו שיהיה ודאי שתעגנה כ"ש שעדיין הדבר בספק אולי יבוא לידי גמר אל תנוחמי ואל תסתכלו בזה רק שובנה לכנה ומצאן מנוחה אשה בית אישה וכן מצינו שאמר ירמי' הנביא ע"ה מה אעידך ומה אדמה לך הבת ירושלים מה אשוה לך ואנחמך וגו' משמע שאם היה מוצא רע אחר שהגיע לאחרים שוה אל רעתה היתה מתנחמת ולכן אמרה נעמי איני רוצה שתתנחמו במה שכבר הגיע לי יותר ממה שיגיע לכם גם אם תעגנה כי נעמי ראתה מיתת בעלה ובני' והנה לא ראו זה אין ראוי שתתנחמו בזה:

2וגם אפשר לומר עוד עם דרך זה, כי מה שאמר כי יצאה כי יד ד' הכוונה שרמזה שתי מיני נחמות שהיה אפשר שתנוחמו בהם הא' כי מר לי מאוד מכם כדאמרן ובזה תנוחמו אף אם תעגנה לבלתי היות עוד לאיש כדאמרן ועוד אפשר שתחשבו להתנחם בנחמה אחרת כי תאמרו שאפילו שנניח במונח שימותו הבנים אשר אתם ממתינים עם כל זה לא תעגנם לבלתי היות עוד לאיש כי לאו קטלנית אתן בזה לפי שיצאה בי יד ד' ומתו בדבר כמאמר ר' לוי כל מקום שנאמר יד ד' מכת דבר היא ובנין אב לכולם הנה יד ד' הויה במקנך ובזה תתנצלו לומר שאינכם קטלניות כי יש סברא מי שאומר שאין האשה קטלנית עד שימותו שניהם במיתה טבעיות אמנם אם אחד מהם מת במיתה דבריית אין האשה קטלנית עם כל זה אל בנותי אל תתנחמו בזה כי כולם תנחומין של הבל כי רוב האנשים בודאי לא יחושו לסברא זו ותהיינה עגונות כל ימיכם לכן שמעו לעצתי ושובנה בנותי לכן, ולפי הפשט מה שאמר שני פעמים הלהן נוכל לומר כי פירוש הלהן הא' הוא כי להן בעצמן אתם ממתינים כדי ליקח אותן והלהן השני פירושו הבשבילן תעגנה ומדברי המתרגם נראה כן דבמלת הלהן הראשונה תרגום דילמא להון אתון מתינן ובהלהן השני תרגום הבדילהון אתון יתבן עגימן נראה שכיוון לתרץ כפל שתי פעמים הלהן:

3ומ"ש כי יצאה בי יד ד' ראוי להבין דהל"ל כי היתה בי יד ד' שכן כתי' קרא וגם יד ד' הית' בם וגו' ואפשר לתרץ כי בהיות שגם יצא קטרוג על נעמי כמו שאמרו ז"ל עמד' מדות הדין וקטרג' ואמר' ושם האי' אלימלך וגו' נמצא שעל כולן קטרגה אלא שעל אלימלך ובניו נהיה הדבר בפועל ועל נעמי אף יצא הקטרוג גם עליה עם כל זה לא נהי' הדבר בם בפועל וכמו שדקדקנו לעיל מה שאמר הכתוב ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה משני קטרוגים נותרה ונשארה כשיריים וזהו שאמרה כי יצאה בי לפי שבה בעצמה ובגופה יצאה יד ד' אבל לא הית' בה יד ד' כי היא ניצולה:

4ואפשר עוד שאמרה כי יצאה בי יד ד' כלו' כי יד ד' נתאכזרה עליה כל כך עד שיאמר עלי' שיצאה חוץ ממחיצתה שאין דרכה להתאכזר כ"כ ולכן נקט יצאה, וגם אפשר לומר כי גם מהדברי' המעציבים ומדאיבים אותה הוא כי יצאה בה יד ד' כלומר כי אלו הי' מתחיל ויבוא מכות הדבר בשאר אנשי העיר ובתוכם היו מתים גם בני' לא היתה לה כ"כ מרירות לב אבל גדלה מרירותה על כי בה התחילה לצאת ולהתגלו' יד ד' והיא הדבר וזהו שאמר כי יצאה בי יד ד' כלומר כי התחילה בי יד ד':

5והרשב"א הלוי ז"ל כתב שובנה בנותי לכן כלומר שובנה בנותי ולכנ' לדרככם וכן תרגום המתרגם תובנא ברתי מבתרי אזלנא לעמכון וכל עין טובה תראה ההבדל רב ועצום שבין הפסוק הזה לפסוק שלמעלה כי למעלה אמר לכנה שובנה ופה אמר שובנה לכנה כי למעלה כיוונה שתלכנה עמה כדי ללותה ותשובנה אחרי כן ופה כיוונה שלא תלכנה עמה כלל רק שובנה תיכף מאחרי ולכנה לבתיכן וכן ראיתי לרבותינו הקדושים שדרשו אצל ומצאן מנוחה מפני שאינו כתוב בנו"ן כפופה והו"א אחריה ויאמר ומצאנה אלא ומצאן בנו"ן פשוטה לבסוף אמרו אחת מצאה ואחת לא מצאה וכאלו התנוצץ רוח הקדש בדברי' ואחזה אנוכי אשית לבי כי פה כתיב לכן בנון פשוטה ולא לכנה בנו"ן כפופה וה"א אחרי' כמו שכתוב למעלה לכנה שובנה אשה לבית אמה וע"כ אומר כי גם בזה רוח ד' דיבר בה ואמרה לכנה אחת הולכות עכ"ל:

6עוד כתב הרשב"א הלוי ז"ל, אומרה הלהן בנו"ן במקום מ"ם פירוש אבא מארי ז"ל שרמזה עוד ספק אחר אולי תהיינה נקיבות ולא תועילנה שום דבר ומצאתי כתוב כלשון הזה מנין הלהן כימים דהיינו תשעים יום ישבה רות בלא בעל שהם שלשה חדשים עכ"ל:

7והרד"ק ז"ל פירוש וכתב בשורש עגה זה לשונו הלהן תעגנה בפלס אשר לא תעשינה וענינו תתאחרנה ותתעכבנ' והנכון והישר בעיני בזאת המל' ששרשה עגן כמו שנשתמשו רז"ל הרבה בזו השורש כמ"ש עגונ' לאש' היושבת בלא בעל ועוד אמרו ובלבד שלא ישהא העגונה שבהן שלושים יום כלומר שלא ישהא אותה הבהמ' שלקח באחרונה שלשים יום וכן אמרו מכר את הנס ואת העוגין ומני ר' חייא אילו עגונין שלה וכן הוא אומר הלהן תעגנה והן הקרדומים הגדולי' שקושרין אותם בחבלים ומשליכים אותם בים להעמיד הספינ' והוא שקורין בלע"ז אנקורא"ש ותרגום וסוגרו על מסגר ויתעגנון בבית טיגינא ולאפשר בחושך הגלו לדעגונין ובבתי כלאים החבאו ובבתי ייסורין עגוניהן וחסר' נון השורש לפי שאם הית' נון השורש נכפלת עם נון הרבות והיינו אומרים תעגננ' הי' כבד על הלשון ולחסרון נון השורש הית' נון הרבות ראוי' להדגש ובא הנח תמורות הדגש כמו שבא גם כן במקומות רבים ולפיכך הגימל נקוד' בציירי כמו שהי' אם הי' שלם תעגנ' ואלו הי' שורשי ענה הית' נקוד' סגול כמו שי"ן תעשינ' והדומים לו עכ"ל:

8ובפשט הכתוב אפשר שכיון במ"ש הלהן תעגנ' וגומר לפי שנעמי ראת' שאם תתאחרנ' כ"כ זמן עד שיגדלו הבנים שיולדו תתלבן ראשי ויהיו זקנות לבלתי היות ראויות עוד למשכב איש וז"ש הלהן תעגנה ואתעכבנ' בשבילן עד זמן שתזקינו כ"כ לבלתי היות לאיש כלומר שתהיו בלתי ראיות היות לאיש להנשא עוד וזה אינו מן הראוי לכן שובנה לכנה. ואומר' אל בנותי כי מר לי מאוד מכם אפשר שהכוונ' שאמר' איני רוצ' להתחתן עמכם והטע' לפי שיש מרירות מכם כלומר מהרע' אשר אני יודעות שתבוא עליכם אם תחזרו ותתחתנו בי והטעם לפי שיצאה בי יד ד' ועת' מדת הדין מתוחה כנגדי ובוודאי שהמתחתן עמי גם עליו תעבור כוס כי בהדי הוצא לקי כרבא. אח"כ מצאתי למורי זצלה"ה שכתב כן ועוד הוסיף זה לשונו ולפי דעתי בפירוש הזה אפשר שנפרש אל בנותי שהכונ' לומר איני רוצ' שתקראו בשם בנותי כי נשי הבנים גם בשם בנותי יקראו להן והטעם במיאונה זה הוא כמדובר לעיל:

9וה"ר יצחק עארמה זלה"ה כתב כי מר לי מאוד מכם ירצה אע"ש שכולנו אלמנות אין אנו שוות לרעה אשר מצאתני כי מר לי מאוד מכם לפי שיצאה בי יד ה' לענוש מפני חטאתי מה שלא היה כן אליכן כי אע"פ שאמרו שימות האיש במזל האשה ודאי לא אמרו שימות בעונה כי אין האיש נגרר אחריה בזה כמו שהיא נגררת אחריו עכ"ל וכתוב הרשב"א הלוי ז"ל עליו זה לשונו ויותר נכון שירצה כי דעת האומות וצרותיהם הנה הנס מהמערכה ואין ראוי לדאוג ולהתעצב אליהן כי על כן סרו מאחרי ד' באומרם כי הכל בידי שמים וכסיליהם ואין מצוה להנצל מהם כאשר אין מצוא להנצל מהזקינה וכמו שאין לירא מן הרעות הבאות אחרי שהן מוכרחות ומסודרות מהגרמים השמימיים ועם בני ישראל עם תורות ד' בלבם יאמינו כי אין אום נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה ועל כן ידאגו ויראו מהקורות וז"ש כי מר לי מאוד יותר מכם כי יצאה בי יד ד' זו הדבר כדברי רז"ל ועמוד על זה עכ"ל. ואני אומר כי פשוט הוא שרעותיהן אינן שוות שנעמי לקתה בכפלים בשכול ואלמון אלמנה מבעלה ושכולה מבנים ומבנות אשר היו לה ומתו כולם ורות וערפה היו אלמנות אבל מעולם לא מתו להם לא בנים ולא בנות וזה פשוט לומר שרעותיהם אינם שוות ועל זה אמר כי מר לי מאוד מכם. ועוד אפשר לומר כי נעמי נפשי מרה לה על כי ראתה שאירע לה כמעשה הרשעים כי הרשעים מהפכים להם מדות רחמים למדות הדין אמנם הצדיקים הוא להיפך שמהפכים מדות הדין לרחמים ואל זה אפשר שכיון דוד המלך ע"ה באומרו חנון ד' וצדיק ואלהינו מרחם והכונה כי מדת רחמים שהוא שם ההויה מדתו הוא להיות רחום וחנון וז"ש חנון ד' ועם היות שמדתו להיות חנון לפעמים הוא צדיק וישר ואינו מרחם כלל וזהו וצדיק דקאמר והיינו לרשעים שמהפכים אותו לדין ולפעמים הוא להיפוך שאפילו מדות הדין שהוא אלקים הוא מרחם וז"ש ואלהינו מרחם והיינו לצדיקים שמהפכים מדות הדין לרחמים ועתה נעמי נפשה מרה לה כי ראתה כי יצאה בה יד ד' ונהפכ' לה מדות רחמים למדות הדין ודנו אותה בזה כאשר דנין את הרשעים ועל זה אמרה כי מר לי מאוד מכם לפי שאני יודעת ומבחנת ענין זה כי יצאה בי יד ד' אמנם אתן אינכם יודעות מהו מדות רחמים ומהו מדות הדין ואינכם מרות אלא על כמות הרעה ואני מרה על כמות' ועל איכות על היות' מיד ד' וזהו שאמר' כי יצאה בי יד ד':

10וכתב הרשב"א הלוי ז"ל ומצאתי כתוב כלשון הזה הנה נעמי לא הבינ' כוונתן כי אלו הדברים היו דברים שיובנו על הרבה פנים ולכן הישיבה להן דברים רבים כדי שתשוב לכל מה שכוונו לומר וזה שבאומרן כי אתך נשוב לעמך היה נראה אחת משתי כוונת הא' נשוב ללוות אותך בדרך עד שתגיע לעמך, השנית אתך נשוב לעמך ושם נשב עד שתלדי בנים אחרים והיו אומרות זה כי היו חושבות שאם תלד בנים אחרים כי תהיינה הן זקוקות ויקחו להן בהכרח לקיים מצוות ייבום ואף אם לא יהיה בדרך ייבום מצד האהבה הקדומה שהיו כלותיה בתחילה בהכרח יתנם נעמי להן לאנשים, הג' אתך נשוב לעמך לאמונתך ולכל אלה הכוונת השיבה, לא' אמרה שובנה בנותי למה תלכנה עמי אם כוונתכם אינה אלא ללוותני אחר שמתו בעלי ובניי מה כבודי בזו הלויה, לב' אמרה העוד לי בנים וגומר ירצה אתן חושבות שאם יהי' לי עוד בנים במעי שיהיו לכם לאנשים במצוות ייבום לא תחשבו כן לפי שאין אדם מייבם אשת אחיו שלא היה בעולמו ומחלון וכליון לא היו בעולמם א"כ אפילו אם יהיו לי עוד בנים לא יהיה לכם לאנשים ואפילו אם לא תסמוכו על הייבום אבל תסמוכו לשאנכי אעשה זה הענין מצד האהבה הקדומה וגם כן לא תחשבו זה כי האמת כבר זקנתי מהיות לאיש ולכן שובנה בנותי:

11פירוש אחר העוד לי בנים במעי ירצה בוודאי מנהג ישראל שמואסי' לשאת גיורת ולא תמצאו מי שישא אתכם ואילו היה לי בנים במעי מתוך שהרגלתי עמכן לא הייתי מונעם מכם אבל יהיה לכם לאנשים ולכן אמר שלא תמצאו מי שישא אתכם שובנה. ולג' אמרה ואף אם נניח שיש לי תקוה ושבזו הלילה היה אפשר להיות לאיש ובלילה עצמה היה אפשר להוליד בנים ואתן תחשבו שאתן אנכי איתם בעבור שתעשו גיורת אשר בסיבה זו תמתינו להם שיגדלו שיהיו לכם לאנשים גם זה אל בנותי אל תחשבו זה כי אע"פ שתבוא לחסות תחת כנפי השכינה לא הייתי נותנות לכם יותר בנים ונתנה הטעם לזה ואמרה כי מר לי מאד מכם ירצה בעבורכם מתו בניי כי לא רציתם להתגייר וא"כ בעבור זאת הסיבה מתו בניי אע"פ שאתנה תבואו ותחזרו להיות גיורות כיון שבראשונ' לא עשיתן וגרמתן כ"כ לי רעה גם אתה אין רצוני לתת לכם בני כי אם תעשו זה תזכירו אנחתי וכששמעו זה ותשאנה קולן ותבכינה עוד יותר ממה שבכו עד עתה כי לא נכנע לבבן אבל עתה אחרי שומען דברי נעמי שאמרה כי מר לי מאוד מכם וכל דבריה אז נימס לבן והיה למים עד כי לא הוצרך להתעורר הבכיה אלא התעוררות מעט וזהו ותשנה חסר אלף והתעוררת מעט זה גרם להם לבכות הרבה וזהו ותבכנה עוד: