אגרת שמואל על רות א:טז

1ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך. יען אשר דברי נעמי היו שתשוב לבית אמה ואם לאו אלא שרוצה להתגייר שתלך היא לבדה מבלי חברתה כדאמרן לעיל אצל לכנה שובנה אף היא תשוב אמריה לה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון על מה שאמרת שאלך אנוכי לב"י מבלי חברתך ואל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה ואל תפגעי בי לעזבך כי לא אעזבך כי בחרתי הסתופף בצילך לשכוב אצלך להיות עמך ועל מה שאמרת שאשוב אל בית אמי אל תדבר עוד דבריך אלה לשוב מאחריך כאשר שבה יבמתי כי באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין אתך בחברתך כי באלה חפצתי וגם לא אשוב עוד לסורי ח"י אל בית אמי כי עמך עמי ואלהיך אלהי:

2א"נ במה שתרגום יונתן אל תקניטני וכו' אפשר שאמרה לה רות אל תאמרי בלבך אכעיסנה גס כעס בעבור הרעימה עד שתשוב מאחרי וזהו שאמרה אל תפגעו בי אל תקניטני ויהי' כוונת הכעסתיך אלי לעזבך לשוב מאחריך כי אף אם תכעיסני לא אשוב מאחריך לא יעלה עשן באפי על כל הקנטותך כי אם באשר תלכי אלך אחר עצתך לא אזוז ממנה וכל אשר תאמרי אעשה אם כה תאמר ותשים חושך לאור אעשה כן גם אני לא אטה מדבריך ימין ושמאל באשר תליני אלין שאם כוונת בחרי בחברתך לא היתה אלא לאהבתך אפשר היה כי בהכעיסך אותי הייתי בורחת אבל אין כוונתי זאת אלא עמך עמי ואלהיך אלהי וכדי לחסות תחת כנפי רחמיו אנוכי הולכות וא"כ איפא אף אם תכני בשבט לא אשוב:

3א"נ אמרה אל תפגעי בי כי מהלכות גרים הוא שלא לדחותם בשתי ידים כי אם שמאל דוחה וימין מקרבו. שמא בריבוי ההפצר בהם לדחותם יחזרו לסורם ולכן אל תפצרי בי להיותי באה להתגייר ולחסות תחת כנפי השכינה ואין מן הדין ולא מן הראוי לדחות אותי בשתי ידים ואף גם אם תעתיר עלי דבריך לא יהי' לי כשאר הגרים ח"ו שאשוב לסורי כי לא אשיב עוד מעולם כי אם ימשך מרבוי ההפצר הוא שלא יהיה זאת המצוה נעשית על ידך כי יהיה סיבה ריבוי ההפצר לעזבך לשוב מאחריך ולא אלך אתך בחברתך ואנוכי אלך לבדי להגייר ולכן אל תפצרי יותר מדאי כדי שיהי' סיבה לעזבך ולשוב מאחריך ולא יהיה מצוה זאת על ידך כי אל אשר תלכי אלך שלא לצאת חוץ לתחום אלך אנוכי לבדי ולא יהיה בחברתך ובאשר תליני בלי ייחוד אלין גם אני בפני עצמי כי עמך עמי ואלהיך אלהי ולא אשוב עוד לסורי ח"ו והלא זאת בלבד תעשה לך כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אלך כי כה לי לבדי זולתך ונעמי כיון שראתה כי בכל לבה ובכל נפשה באה לחסות תחת כנפי השכינה וכל רוחות שבעולם לא יזיזוה ממקומה כי אהבתו ויראתו י"ת תקועות בלבה וכל מה שהית' מתאמצת בדברים לא ה' רק ללכת אתה בחברת' וזהו שאמר כי תלתה עליהן החטא ממיתת בניה עכ"ל:

4ובביאור לרב אחרון כתוב ותאמר נעמי שובנה בנותי וגומר כלומר אם הדבוק הזה היה אפשר ההתמדה היה מן הנכון ללכת עמי אך דיבוק זה נמנע ההתמדה כי בהכרח יפרד בזמן וזה בהיות שאתנה מוכרחות להנשא לאנשים ואז תתפרדו מאתי בהכרח כי האמנם אם היו לי בנים במעי להיות לכם לאנשים ותהיינה נשואות לכם הנה היה הדיבוק מתמיד אך אחרי שאין לי בנים לזה מה יסכון לכם דבקותכם לעת כזאת אמר שבהכרח יפסק במעט זמן. ולכן שובנה וגומר ואין סברא שאנשא ואלד בנים כי זקנתי מהיות לאיש ואם אמרתי יש לי תקוה ואחרי בלותי תהיה לי עדנה הנה צריך לקיים זה שני תנאים כל אחד מהם מסופק והרי זה דומה לספק ספיקא דליכא למיחש עליה הלא המה כי צריך תיכף ומיד שאנשא לאיש וזהו אמרו גם הייתי הלילה לאיש ועוד אחר' שכשאלד לא אלד בנות כי אם בנים וז"א וגם ילדתי בנים ואני הכותב כבר כתבתי לעיל ענין זה דוגם ילדתי בנים ושמחתי כאשר אח"כ מצאתי אותו בביאור הרב ז"ל:

5וכתב עוד הרב ועל כל זאת אם נניח שככה יהיה הלהן תשברנה עד אשר יגדלו וגומר אל בנותי כי מר לי מאוד מכם כי יצאה בי יד ד' יצא' בי במכה שאין לה תמורה בהיות שלא יהיו לי בנים אחרי' אמנם מכתכם עתידה לחיות ולהתרפאות כי אם מתו בעליכם הנה תקחו לכם אנשים אחרים והכלל מיתות בנים אין לה תמורה מיתות הבעל יש לה תמורה וזה אומרו כי מר לי מאוד מכם כי יצאה בי יד ד' ולא בכם. ומורי זלה"ה כתוב ובמדרש כי יצאה בי יד ד' א"ר לוי כל מקום שנאמר יד ד' מכות דבר היא ובנין אב לכולם הנה יד ד' הויה וגו' והטועם את דבריהם ימצאם מתוקים מדבש שאומרו כי יצאה בי יד ד' הוא נתינות טעם לשבח למה שאמר מר לי מאוד מכם במ"ם היתרון ואמרה שהוראות זה היתה לפי שראתה שנגפם במכת הדבר אשר היא חולי המתדבק כנודע ועם כל זה לא יצאה אלא בה לא בשאר העם השוכנים במקום דירתה הרי מצד זה ראוי לומר שמרירות שלה גדול יהיה עד התכלית כי זאת אומרת היות הרעות רודפות אחרי' בסיבות עונותיה הנה מדוייק בדבריהם מלת כי שהוא למעט את אחרים עוד כתב הלהן תשברנה וגו' כלומר אף אם תרצנה לשום את עצמן בכל הספיקות האמורו' וירצו להמתין עד אשר יגדלו מ"מ נשאר ספק עצום כי מי יודע אם הם הבנים אחרי היותם גדולים ראוים לקחת נשים ירצו לקחת אותן בראותכם שכבר הן באות בימים והמה ילדים בחורי חמד ותשארנה באפס תקוה בלתי אפשרי התיקון קרחות מכאן וקרחות מכאן וזה שאמר הלהן וגו' כלומר האם בשביל ספק שיאמרו הן תשברנה עד אשר יגדלו או אם בשבילהן תעגנה כלומר תשארו עגנות לעולם שביני וביני תאבדו זמנכם ואחרי גודלם כבר לא תהיה ראויות להיות לאיש באופן שאם הם לא יחפצו בכם לא ימצא איש פונה אליכם בעת ההיא כאמור ויתיישב בפירוש זה אומרו הלהן בנון שהיה ראוי להיות במ"ם ואמרה עוד אל בנותי כלומר אם תאמרו כי לא מחשבותי מחשבותיכם ותטענו לאמר אין רצונינו ודעתינו להנשא כלל אחרי נפילות עטרת ראשינו ונשארנו אלמנות האנשים גדולים וחשובים מה לנו עוד ללכת אחרי הבעלים אלא יש את נפשינו לשבת עמך במקומך באלמנות כמותך לזאת אמרה לכן אל בנותי כלומר אין ראוי לכם להשתוות עמדי בענין זה כי מר לי מאוד יותר מכם כי יצאה בי יד ד' אשר היתה בלי ספק מאתו ית' להכותני ביד שלימה ולא לקיתי באצבע לבד ואמרה זה יען נשארה שכולה וגלמודה בעת שאין מקום לתקן:

6עוד כתב או ירצה הלהן תשברנה וגו' כלומר אפילו אם תרצו אתם להמתין להם ולהתעגן להם איני יכולה לסבול מצדכם יותר מרירות ממה שקבלתי עד הנה ולא אוכל להתאפק ולסבול עוד ראיתי אתכם אבודות ועגינות כל ימיכן וזהו שאמר אל בנותי כי מר לי מאוד מכם כלומר יש לי מרירות הרבה בשביל מה שאירע לכם שנסתבב מצדי ומצד עונותי כי יצאה בי יד ד' ולפי דרך זה אומרו הלהן תשברנה הוא ע"ד לו הונח ולא על דרך תמיהא. או ירצה אל בנותי כלומר איני רוצה שתבואו עמי בשום צד כי מר לי מאוד מכם שאירע לכם זה עמי בזמן אשר יצאה בי יד ד' ונשארתי בערום ועריה שאפילו אין בידי יכולת לזון ולפרנס אתכם כפי כבוד המתים כמנהג אלמנות החשובות עכ"ל:

7והר"ם אלמושנינו ז"ל כתב שובנה בנותי לכנה כי זקנתי וגו' ירצה כבר אמר שובנה בנותי מטעם א' ועתה חזרה ואמרה שובנה בנותי מטעם שני והוא שאפשר שתאמרו לי שתרצו להמתין שלא תנשאו לאיש עד אשר אשיב להיות לאיש ויהי לי בנים אחרים ויגדלו כי בזה אתנחם מבני כאשר יהיו לי בנים אחרים כמותן ואז לא אדאג בנישואיכן כי כל אשה תדאג ומתעצב כשתנשא כלתו אחרי מות בנו כל זמן שלא יהיה לה בן אחר אך אמר שתלד בן אחד ויגדל עד שיהי' כראשון אז לא תדאג כשתנש' כלתה והוא אומרו כי אמרתי יש לי תקוה וגו' וגם ילדתי בנים הלהן תשברנ' עד אשר יגדלו הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש ירצה אף אם אמרתי יש לי תקוה לילד והייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים הלבנים ההם תמתינו עד אשר יגדלו לנחמני מעצבי ושתהיה המתנה לשלא תהיו לאיש עד יגדלו הם ולא לינשא להם קאמרה מאחר שאי אפשר כפי דין התורה כי מאחר שלפי דעת רז"ל האח שלא בא לעולם וכן האח שאינו אח מן האב אינו ראוי לייבם אם כן איך אמרה נעמי העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים והלהן תשברנה לבלתי היות לאיש ועל כן נדחוק הראב"ע ז"ל לומר שהוא בדרך חיבוב ושהיא כאילו אמר אף שיהיה מותר הלהן תשברנה וגו' ורש"י ז"ל תירץ דקאמר שלא היו למחלון וכליון קידושין בהן שהיו נכריות היו עתה מותרות לאחי המת והנה הוא נדחוק לפרש זה על צד הדוחק ויותר טוב יהיה אם אפשר לפרש הפסוקים מתיישבים עם שורש הדין וגם אין לחשוב שבכתבי הקודש יכתב דבר כנגד האמת לחיבוב בעלמא ועם מה שאמרתי הוא מיושב כי מה שאמר הלהן תשברנה וגומר הלהן תעגנה לא לינשא להם קאמר כי זה אי אפשר כפי דין התורה וכאילו אמרה כי אם היתה ההמתנה להיות להם לנשים שייבמו ניחא אמנם שימתינו ויתעגנו כ"כ ויהיה תכליתן לבלתי להיות לאיש לבד מפני עצבונה זה לא יאות מאחר שעצבונה אינה מצד בניה שמתו אלא מצד חטאתיה מלבד אבידת הבנים כי באבידת בניה כבר היתה משתתפת היא עמהן שגם הן אבדו בעליהן אמנם עצבונה נוסף על עצבונותם במה שנגעה בה יד ד' שהיה על זה בהשגחה אלהית מצד חטאתיה ומזה לא תתנחם כשתלד עוד בנים אחרי' והוא אומרו אל בנותי כי מר לי מאוד מכם כי יצאה בי יד ד' ירצה אל בנותי אל תמתינו לכל זה כי אם הוא לבל תעצבוני עוד ממיתת בניי הנה יש לי עצבון אחר מצד אחר ומרירות יותר מכם בשיצאה בי יד ד' והוא על דרך נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו ירצה אין אנחנו מרגישים נפילות העטרה רק סיבות נפילתה שהוא החטא. או יאמר כי מר לי מאד מכם כי האשה כשמת בעלה היא תנשא לאחר ותשכח בעלה הראשון אמנם האם לא תשכח בן בטנה והוא אומרו כי מר לי מאוד מכם וגומר ירצה המרירות שלי גדול משלכם להיות שבי בעצמי יצאה יד ד' במה שיצאה בבני שהם פרי בטני והם כגופי ובשרי אמנ' לכם לא היו עצם ובשר רק זרים והוא אומרו כי יצאה בי והנה עם זה נתיישבו הכתובים מסכים לשורש הדין ביישוב נפלא בעיני אחשוב לא קדמני אדם בו עכ"ל:

8וביישוב מ"ש הכתוב והיו לכם לאנשים שיהי' מסכים כפי הדין כתב עוד זה לשונו ואמרה נעמי שאף שיהי' לה בנים עתה במעיה היתכן שיהיו להן לאנשים וזהו אומרו העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים כאילו אמר האם יהיו לי בנים במעי היתכן שיהיו לכם לאנשים מאחר שאינם בעולם כנז' והיא תמיהא מפאת הדין ועל כן אמרה מלת והיו שאם אינה תמיהא הי' לו לומר שיהיו לכם לאנשים או להיות לכם וגו' עכ"ל:

9ונראה לי שזהו פשטן של דברי רז"ל שאמרו ז"ל העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים וכי יש אדם מייבם אשת אחיו שלא היה בעולמו ומשמע מדבריהם שמפרשים והיו לכם לאנשים בתמיהא כלומר וכי אפשר שיהיו לכם לאנשים ויהי' מייבם אשת אח שלא היה בעולמו ולעיל פירשתי שגם כפי דברי רז"ל אפשר לפרש מה שאמר והיו לכם לאנשים שהוא בניחותא עמוד עליו שגם הוא אינו רחוק בדברי רז"ל:

10במדרש ותשנה קולן חסר אלף תשש כוחן מהלכות ובוכות ע"כ. רצו בזה כי מדכתיב חסר אל"ף אין שורשו משורש נשא אלא מלשון תשוש כח וחבירו צור ילדך תשי והכונה שע"י שהיו מהלכות ובוכות תשש כחן ועם זה אפשר שידוייק מה שאמר בכאן מלת עוד ולעיל כתוב ותשאנה באלף ולא כתיב עוד אלא לעיל שהיה בתחילות הבכיה עדיין לא חשש כחן ולכן כתיב ותשאנה באלף אבל בכאן הודיע כי שלא פסקה בכייתן אלא ותבכנה עוד והיו מהלכות ובוכות על כן כתיב ותשנה חסר אל"ף לשון תשות כח ואפשר שכוונת וז"ל שכל כך תשש כחן כי לא יכלו לישא קולן בכח באופן כי התשות כח הוכר ג"כ בקול ולזה כתיב ותשנה קולן חסר אל"ף. ועל דרך הפשט אפשר לומר כי למעלה שעדיין לא נכנס כ"כ מורך בלבבן אמר ותשאנה מלא באלף ולא אמר עוד אלא ותבכינה כי אף שנשאו קולן בקול מלא כחולות לעורר הבכי כי מתאמצת היא ללכת אמה וכל האומץ לא היה אלא ללכת אתה אבל מ"מ היא באה באהבה רבה להתגייר ואם יהיה בחברתה או לא יהי' וע"כ ותחדל לדבר אליה:

11ובנמוקי החסיד הר"ר יוסף יעבץ ז"ל כתוב כי אל אשר תלכי גם אם לא תלכי על מקומך אלך שלא תחשוד אותה שלשאול כתובתה היתה הולכות עכ"ל ובמדרש עמך עמי אמרה לה נעמי שש מאות ושלש עשרה מצות יש לנו מנין עמך ך' חמש מאות (כי ך' פשוטה ממנצפ"ך הוא ה' מאות) ע"ס ק"י הרי שש מאות ועשר ואותיות דעמך הרי תרי"ג אמרה לה רות עמך עמי ואלהיך אלהי כלל כל התורה כולה עכ"ל:

12עוד אמרו רז"ל אמרה לה אסור לן תחום שבת באשר תלכי אלך אסור לן ייחוד באשר תליני אלין פ"כ והנה מצינו לרז"ל שאמרו גר שבא להתגייר מודיעין לו מקצת מצות קלות וחמורות ואפשר שבחרה נעמי להודיעה מצות שבת בפרטות לפי שעיקר אמונת האל ית' ואחדותו ויכלתו תלוי במצות השבת לפי שענין השבת מורה שהשי"ת ברא את כל העולם יש מאין וביום השביעי שבת וינפש כיון שהוא ית' בראנו הוא אדונינו הוא מלכנו וראוי לקיים כל מאמרו וכל ציוויו באופן שעיקר ויסוד מוסד לכל התורה כולה הוא בהיות האדם מקבל עליו מצות שבת:

13ועוד אפשר לומר טעם שני למה בחרה לפרט לה מצות שבת יותר מכל השאר גם אם נוכל לומר שזו אינו קושיא כי חדא מנייהו נקטא לה עם כל זה אפשר לומר דבכוונה מכוונת נקטה לה והוא לפי שאתה היו שתיהן שמות לדרך פעמיהן ללכת לבית לחם ואפשר שכאשר תנוח נעמי ביום השבת ירע בעיני רות באומרה שיותר טוב שילכו גם ביום השבת כי סתם דרכים בחזקת סכנה ויותר טוב שילכו במהרה וישימו לדרך פעמיהן גם ביום השבת לכן אמרה לה מעתה ומעכשיו דעי כי אסור לן למיזל יותר מתחום שבת ולכן אל ירע בעינך כאשר אנוח ביום השבת. ומן המצות הקלות חפסה בענין הייחוד משום דשייכא בדידה דרות שהיתה אשה יפה בתכלית עד שאמרו ז"ל בפסוק ויקר מקרה שכל הרואה אותה היה רואה קרי ועל כן הזהירה אותה על הייחוד שלא תתייחד עם שום אדם לפי שאי אפשר שלא יחטא עמה לשכב אצלה להיות עמה. ומ"ש עמך עמי ואלהיך אלהי אפשר שנעמי אמרה לה בדרך כלל שיש עוד מצות רבות יתחלקו כולם בב' חלוקות מהן בין אדם לחבירו ומהם בין אדם למקום וכולם קבלה עליה ועל אותם שבין אדם לחבירו אמרה עמך עמי וכמו שתתנהג את עמהם כן אתנהג גם אני ועל מצות שהם בין אדם למקום אמרה ואלהיך אלהי והכל סברית וקבלית עלי ועל נפשי לא אסור ימין ושמאל: