אגרת שמואל על רות א:יט
אגרת שמואל על רות · Iggeret Shmuel on Ruth 1:19
Open in the reader →1ותלכנה שתיהם עד בואנה בית לחם וגו'. הודיענו אומץ לב רות להתגייר שעם היות שכל כמה שהם הולכים בדרך ומתרחקים משדי מואב מארצ' וממולדתה מדרך טבע היה שלבב' ילך וישוב בקרב' בחשב' בעמ' ובמולדתה איך נפרדת מהם ולכן השמיענו כי לא כן היה רק שתיהם הלכו בלב אחד ובכיונה אחת וכמו שנעמי היתה חוזרת בלב שלם אל עמה ואל מולדתה כן הי' רות ולכן במלת שתיהם השוה אותם זו לזו עוד אפשר שהשמיענו כי כ"כ היתה תאותן לשוב אל ארץ יהודה עד שלא המתינו כלל לבוא עם שיירא רק שתיהם לבדם שמו לדרך פעמיהם לבא בית לחם ועם זה אפשר לדייק שמלת שתיהם היא במ"ם והי' ראוי שתכתוב בנו"ן בכינוי הנקיבות אמנם בהיות כי הנשים אין דרכן ללכת יחידות בדרך ואפילו שיהיו עשר' כ"ש שתים אמנ' בהיות שאלו עשו כמעש' האנשי' ללכת שתיהם יחידות מבלי שיירא לכן נקט להו במ"ם:
2ואפשר לומר, שכיון שהיו הולכות יחידות בדרך שינו את לבושיהן כדמות לבוש האנשים כדי שלא יכירו אותן עוברי דרכים שהיו נשים ולכן כתב שתיהן במ"ם ואילו היו אנשים ממש היה ראוי לכתוב שניהם כי מלת שתי יאמר על הנקיבות ומלת שני לאנשים אמנה בכאן שהיו נשים מלובשות בדמות אנשים על כן ארכבא אתרי רכשי וכתב שתיהם כי שתי כינוי לנקיבות ומה שכתוב במ"ם כינוי לזכרים לכן כתב שתיהן:
3ואפשר עוד לומר כי במלת שתיהם שהיא מיותרת השמיענו הנס אשר עשה להן השי"ת כי עם היות שהיה דרך מורגל לעוברי' ולשבים נעשה להן נס כי בעוד הן הולכות בדרך השבית השי"ת עובר ושב כדי שלא יזדווגו עליהם שום אדם כלל וזהו ותלכנה שתיהם עד בואנה בית לחם ולא אמר ותבאנ' בית לחם להודיענו כי עד שבאו בית לחם לא פגעו בשום אדם רק היו הולכו' שתיהם לבדם עד בואנה בית לחם לא כן אירע לערפה כאשר שבה אל עמה כי באותה הליל' פגעו בה מאה ערלות ערלים וכל זה מחסדיו ית' שנעשה להן נס שלא פגעו בשום אדם עד בואנה בית לחם וחזר לומר ויהי כבואנה בית לחם שנראה מיותר והי' די שיאמר תיכף ותהום כל העיר עליהן וגו' אפשר שיובן עם מ"ש במדרש כי אשתו של בועז מתה היום ההוא שבאו לבית לחם ונתכנסו כל ישראל לגמול חסד עמו ובאמת שנראה שיצא להם זה ממאי דקאמר ותהום כל העיר ומי קבצם יחד כולם שאמר כל לז"א שנתכנסו כל ישראל לגמילות חסדים לגמול חסד עם אשת בועז ואפשר לומר שבכתוב מפורס' יותר שאמר ויהי כבואנה וידוע היות מלת ויהי מורה על צער והספד וזהו שאמר ויהי וגו' כלומר ווי ונהי והספד גדול היה בעיר כבואנה שמה כי מתה אשת השופט ויצאו כולם לגמול חסד עמה ובראותם הנשים הללו באות אז ותהום כל העיר עליהן וכתוב בנון כי התמיהא היא איך מלאן לבם לשתי נשים יחידות לשום לדרך פעמיהן ותאמרנה הזאת נעמי כלומר האם באולי זאת היא נעמי שהיתה נעימה במעשיה וצדקת ולכן סמכה על זכותה לבל יקרה אותה מקרה ופגע שאשה אחרת בודאי שלא ימלאנה לבה לבא יחידה בדרך:
4א"נ אמר ותלכנה שתיה' עד בואנה בית לחם ואעפ"י שלא היה מן הראוי לה לשוב אל מקומה הראשון מקום אשר ידעוה תמול שלשום לובשות שני עם עדנים וכל אנשי ביתה אמונים עלי תולע ועכשיו יראוה בבלוי הסחבות והית תתבייש מהם שזוכרים מה היה לה מרוב עושרה כספה וזהבה ועתה יביטו ויראו את חרפתה והיה לה לילך אל מקום אחר אשר לא יכירוה והיא מרוב שפלותה ובלתי מחשבת הבלי העולם הזה שבה אל מקומה אל בית לחם ולא שתה לבה לזאת ויהי כבואנ' בית לחם ויתמהו האנשים אשר הכירוה לפנים ותמיהתם היתה זאת בואה אל בית לחם מקום אשר ידעו אותה תמול שלשום כי היה לה ללכת אל מקום אחר וזה שחזר לומר ויהי כבואנה בית לחם כי אחרי אומרו כי באו לבית לחם מיד הל"ל ותהום כל העיר ומה לו להזכיר עוד בית לחם פעם שנית אלא להורות על מה שאמרנו כי כל מה שתמהו עליה הי' בואה לבית לחם מקום שמכירין אותה ועל בואנה אל בית לחם ותהום כל העיר ואח"כ אמרו זו לזו הזאת נעמי כלומר כי גם נשתנית צורתה וצפד עורה על עצמה עד שכמעט נשתנית צורתה כאילו אינה זאת נעמי ולכן אמרו הזאת נעמי:
5א"נ המה ראו אותנה יחפות ומלובשות סמרטוטין ובלויי הסחבות בטלאי על גבי טלאי כן תמהו וזה שאמר ויהי כבואנה ולא בבואנה בבי"ת כי על אופן בואנה נתמהו בראותם אותן כמו שהיו באות ערומות ויחפות ותהום כל העיר עליהן על ראות' אותן בכף רגליהן על הארץ ולפי שנעמי מקדמת דנא היתה יפה ונעימה וכמו שאמרו ז"ל שהיתה מגנה את הפז ביופיה ועתה בבואה היו פניה מוריקות וזיו פניה נשתנו ורות הבאה עמה היתה עכשיו בעת בואה יפה עד שכל רואה אותה היה רואה קרי כמאמרם ז"ל אצל ויקר מקרה ובראות' לנעמי פניה מוריקות וחברתה הבאה עמה יפה אמרו אולי אין זאת נעמי כי אם האחרת היא נעמי ועל כן נסורה נא אליהן ונראה אם נתחלף לנו רות בנעמי וזהו ותאמרנה הזאת נעמי היה מורים באצבע אל רות ואומרים הזאת שהיא יפה היא נעמי:
6א"נ בראות אנשי העיר מרחוק שתים נשים באות וזה כבואנה בכ"ף ולא בבי"ת כי עדיין לא באו אלא עדיין היו רחוק מאוד מן העיר וכשנראו אל בני העיר מרחוק וזהו כבואנה בכ"ף ותהום כל העיר על ראותם שתים נשים יחידות מבלי חברות אנשים כלל ובטרם תקרבנה אליהם ותאמרנה הזאת נעמי מורים באצבע ועיניהם לנוכח הנשים יביטו ואומרים כנראה בעינינו כי אחת מהנה היא נעמי שהיו מכירים אותה וזהו ה"א של הזאת ולא אמר זאת נעמי כי להיותם רחוקות מאוד מן העיר עדיין לא היו רואים אותם בבירור אלא כמסתפקין היו אומרים הזאת נעמי:
7ובביאור לרב אחרון כתוב ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה וגו' כלומר תמהו משתיהן מבחינות מתחלפות' מרות תמהו איך עזבה את עמה ואת אלהיה ללכת אל עם אשר לא ידעו ובזה לא אמרו כלל אלא תמהו איש אל נפשו אך מנעמי תמהו משינוי יפיה והדרה ומזה דברו בפה ואמרו הזאת נעמי עכ"ל:
8ואצלי שתי תמיהות אחת כוללות לשתיהן וזהו שאמר ותהום כל העיר עליהן והתמיה היתה איך מלאן לבן לשתי נשים לבוא יחידות ומזה תמהו כל העיר אנשים ונשים ביחד אמנם על נעמי שהיו מכירות אותה מקדמת דנא הנשים תמהו עליה כי עתה נשתנית צורתה לגמרי ולכן אמר ותאמרנה בלשון נקיבות הנשים דווקא כי האנשים גם מקדמת דנא מעולם לא הסתכלו ביפיה של נעמי כדי שעתה יתמהו משינוי צורתה ולכן לא תמהו לומר הזאת נעמי אלא הנשים לבד:
9והרשב"א הלוי ז"ל כתב וענינו אצלי כי עד בואנה בית לחם היו שתיהן שוות ואח"כ כל אחת הכירה מקומה ורות שומעות בקול חמותה כנראה מכל הסיפור הנז' עכ"ל וענין אומרו ותהום כל העיר דמשמע שהיו כולם מקובצי' יחד ולא ידענו על מה נתקבצו ובמדרש יש דעות חלוקות יש אומרים אותו היום קציר העומר היה דתנינן תמן כל העיירות הסמוכות לשם מתכנסות לשם כדי שיהי' נקצר בעסק גדול ויש אומרי' אבצן היה משיא את בנותיו ויש אומרים אשתו של בועז מתה ונתכנסו כל ישראל לגמילות חסדים. והנה ההכרח ראשון מקרא מלא היא והמה באו בית לחם בתחלת קציר שעורים ואמרו ז"ל כל מקום שנא' קציר שעורים בקציר העומר הכתוב מדבר ואחר דרש מלת ויהי כבואנה וגומר מלשון הויה וקדושין בעיר כאשר באו בית לחם וזה שהיה אבצן משיא את בנותיו ולפי שהי' גדול הדור נתקבצו כל העיר לכבודו ויש אומרים אשתו של בועז מתה דריש מלת ויהי מלשון נהי ונהיה וזה במה שמתה אשתו של בועז וכדאמרן לעיל: