אגרת שמואל על רות א:ג

1וימת אלימלך איש נעמי. אפשר לומר שסיפר בשבח אלימלך כי אף גם זאת בהיותו בארץ טמאה ובתוך עם שטופי זמה וזרמת סוסים זרמתם וכל בנותיהן פרוצות בעריות ויפפיות אשר על כן סרו מאחריו ית' עם בני ישראל ויחל העם לזנות את בנות מואב וזמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני טבע ביון מצולה מאהבתו אותן והאיש הלזה הולך בישרו העביר עיניו מראות ברע ומהסתכל בהן ואחרי עיניו לא הלך לבו ועד יום מותו לא היה אלא איש לנעמי ולא לאחרת ולא נשא אשה אחרת עליה וז"ש וימת אלימלך איש נעמי כי עד עת מותו לא נתייחס אליו אלא איש נעמי לבד והיא גם היא גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חיי' ולא נשאת לאחר ולא נזדווג' לשום אדם אחרי מותו וזהו ותשאר הוא ושני בניה כי לא היה לה חברה אחרת לבד בני':

2א"נ אמר כי בעוד אביהם אלימלך חי אף גם זאת בהיותם בני י"ח לחופה ראוים לישא אשה אפי' הכי אלימלך ונעמי שניהם לא הניחו לשני בניהם לינשא למואביות כי היה בידם כח למחות בהם להיותם שנים כנגד שנים אבל במות אלימלך איש נעמי כלומר ההולך בעצתם כי שניהם היו בעצה אחת שלא להניחם לישא נשים מואביות ולכן ייחס אותו לאיש נעמי ותשאר היא ושני בניה כלומר שנשארה אחד כנגד שנים לא היתה כח בידה למחות בידה כי טובים השנים מן האחד ולכן נקט ושני בניה ולא אמר ובני' להורות על האמור ואז וישאו להם נשים מואביות וזה להם דקאמר להורות על שהיו בבחירתם ולקחו נגד רצון אמם כח לא נשארה בה למחות בהם:

3א"נ אפשר שסיפר בגנות נעמי שלא נתנה לב אל מאמרם ז"ל אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו ויען כי מדת רחמים ית' ליתן יד לפושעים ולאט לו לאיש המוכה הקל הקל תחלה אולי יעור משנתו אחר כי כן נעשה לה ולא שתה לבה גם לזאת בתחלה וימת אלימלך ולא חשבה מחשבה כי הרעה הבאה עלי' על צאתם מארץ חמדה היתה ותתן לב לשוב אלא מאנה קחת מוסר ותשאר היא ושני בניה נשארו שם ולא שמעו ולא הטו את אזנם לשוב אל ארץ חמדה ואין אחד מהם שם על לב כי על היותם בחוצה לארץ באה עליהם הצרה הזאת ולא די שנתיישבו שם אלא הרעו לעשות עוד וישאו להם נשים מואביות וגו' ועל כן וימותו גם שניהם להתרות בה פעם שנית על רעתה כי גדולה וחטאתה כי כבדה מאוד על היותה בארץ העמים ולא שתה גם לזאת ותשאר האשה שם במקום ההוא אחר שהתרו בה בשתי התראות אחת מפני ילדיה במות שני בניה והתראה אחרה מאישה במות אישה וגם אחר כן כי קמה היא וכלותי' ותשב משדי מואב לא כוונה לשמים לשוב אל ארץ ישראל כי לא שבה כי אם כאשר שמעה בשדי מואב כי פקד ד' את עמו לתת להם לחם וקודם שתשמע זה לא שבה ועודנה מחזקת בדרכה וז"ש כי שמעה כמו כאשר שמעה כי פקד אז שבה ואם לא שמעה לא שבה:

4ואפשר עוד לומר וידוייק כי בכאן אמר ותשאר היא ולקמן אמר ותשאר האש' והכוונ' כי במות אלימלך לא חסר ממנה כי אם בעל לבד וזה שאמר איש נעמי כי לא חסר ממנה כי אם בעל לבד וזה שאמר איש נעמי כי לא חסר ממנה אלא בחינות היות לה איש ובעל אמנם עדיין כל כבודה במקומה ותשאר היא בהויתה בכל עשרה אבל אחרי כן ירדה מנכסיה וקיא קלון על כבודה עד שלא נשארה בהויתה כי אם כאשה עזוב' ועצובת רוח וזהו ותשאר האשה כאילו היא אשה אחרת זרה ונכריה מרת נפש:

5אי נמי אפשר שבא להודיענו גדול עונש המתאכזר עם העניים ואביונים המבקשים לחם ואין שהרי נעמי שהיתה צדקת וחסידה ונעימה במעשיה ועם כל זה לא עמדה זכותה לאלימלך אישה להצילו מהמות וכמו שראינו שרחב הזונה הצילה את כל משפחתה וגם אם במות אלימלך נתאלמנה נעמי והגיע עליה נזק מזה והי' ראוי שזכותה תעמוד לה לשלא תתאלמן עם כל זה על שהפיל לבן של ישראל בברחו מבית לחם יהודה על כן באה עליו הצרה הזאת וימת אלימלך עם היותו איש נעמי והלואי שתספיק זכותה להתנצל היא ושני בניה וזה שאמר ותשאר היא ושני בני'. ודייק עוד ששני בני' היו ראוים לעונש על שחלק לבם ולזה אמר ושני בני' שהי' די שיאמר ובניה כי כבר ידענו שהם שנים אלא רמז לנו כי לא הי' אחדות ואהבה ביניהם אלא לעולם היו שנים בחילוק הלבבות ולא ניצולו אלא בזכותה ולזה אמר ושני בניה כלומר על היותם בני' ניצולו וגם אפשר דדייק מה שאמר ושני לפי שרז"ל אמרו בפסוק אני מלאה הלכתי שנעמי הלכה מעוברת והודיענו שגם אותו העובר מת חלף הלך לו ולא נשארה אלא היא והשנים לבד:

6א"נ עם מה שפרשנו לעיל בשם הרשב"א הלוי אצל הוא ואשתו שלא פירש מאשתו בשני רעבון שאסור בתשמיש המטה אפשר לומר שאמר הפסוק בכאן כי זאת היתה סיבה למותו וז"ש וימת אלימלך איש נעמי לומר כי סיבות מיתתו היתה להיותו איש נעמי ובא עליה אף בשני רעבון. א"נ לפי' המפרשים שפירשו שגיירם ולא בשלימות כי מת אלימלך ולא היו ב"ד שלשה לגיירם כראוי וכהלכה אפשר שזהו שאמר וימת אלימלך כלומר שאם בחיי אביהם היו נושאים אותם היו יכולים לגיירם כדין שהיו שלשה אבל אחרי מותו ותשאר היא ושני בניה כלומר כאשה אחת ושני אנשים היו שלשה ואין האשה ראוי להמנות במנין ב"ד ועל כן כשנשאום אע"פ שגיירום עדיין נשי' מואביות הן שאי אפשר להם לגיירם כראוי לפי שלא נשארה רק היא ושני בניה ולא היה שם ב"ד של שלשה אנשים: