אגרת שמואל על רות א:ד

1וישאו להם נשים מואביות. אמר כי אף גם זאת בהיותם בידם עון אחר לא נחתם גזר דינם אלא על מאסם בארץ חמדה וזה שאמר וישאו להם כי אף שגיירם כדת וכהלכה מואביות היו ועדיין היו בכלל לא יבוא עמוני ומואבי לפי שעדיין לא נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית והם לא ידעו זה ולאסורה מיהא איכוונו אעפ"י שלבסוף נתחדשה הלכה באופן שלא חטאו למפרע מ"מ בעת שנשאום ע"מ כך נשאום אף אם יהיו אסורות לבוא בקהל וזהו להם מיותר דקאמר כי אצלם בעת לקיחתם אותנה נשים מואביות ואסורות היו ואעפ"כ לא היו נענשים אלא על שישבו ונתעכבו שם כעשר שנים וז"ש לקמן וימותו גם שניהם לרבות כדומה מיתה דומה למיתת אביה' וכשם שמיתת אביהם היה על הדבר הזה כן מיתת הבנים היתה על מאסם בארץ חמדה כדאמרן:

2ובמדרש, וימת אלימלך איש נעמי. תניא הכל למות והכל למיתה ואשרי לאדם שיצא בשם טוב מן העולם מת האיש מי מחסרו אלא אשתו שנאמר וימת אלימלך איש נעמי. ע"כ מאוד תמהתי מאי דקאמר הכל למות והכל למיתה שהכל דבר אחד ונראה שהוא כפל ענין במלות שונות ועוד קשה שהוא במלות שונות למות היינו למיתה ולמה שינה ואפשר לומר שהכוונה על שתי מיתות שכל אדם עומד ומעותד אליהם האחד הוא המיתה שמת ונפטר מן העולם ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו ועל זה אמר הכל למות רצה לו' ולהפטר מן העולם ואמרו והכל למיתה היא על מיתה העתידה בעה"ב כי אפילו הצדיקים בגיהנם יש להם חלק בה וקראה בשם התואר ואמר והכל למיתה כי שם אינו מת האדם שאילו היה מת בגיהנם איך אמרו משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש והלא בשעה אחת שישרף ימות אלא הענין הוא שמתדבק אל המיתה לטעום בכל עת טעם מיתה אבל תיכף חוזרים בוראם אותו בריה חדשה כדי שיחזור ויטעום טעם מיתה ולכן אמר הכל למיתה ולא למות כי לעולם אינו מת וגם הצדיק יש לו חלק בזאת המית' ולכך אמר והכל למיתה אלא שאם זכה ניצול ונוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע והרשע נוטל חלקו וחלק חברו בגיהנם ולכן אמרו ואשריו לאדם שיצא בשם טוב מן העולם:

3או אפשר שהכוונה עם מה שאמרו ז"ל במקום אחר סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה והכל למיתה הם עומדים ע"כ והכוונה בכאן היא זאת מה שאמר הכל למות היינו מה שאמר דסוף אדם למות והכוונה היא דסוף סוף אפילו שיאריך ימים כימי מתושלח סופו למות ועוד רעה חולה כי לא ידע האדם כמה יחיה ולא ידע מה יולד יום כי בכל שעה ושעה הוא מעותד ועומד אל המיתה והמות בחדריו וזה שאמר והכל למיתה הן עומדים ואל זה כיוונו רז"ל בכאן במ"ש והכל למיתה כלומר מעותד אל המיתה אף אם לא ימות הוא מעותד אליה ולכן צריך שישוב היום שמא ימות למחר ולכן סיים דבריו ואמר ואשריו לאדם שיצא בשם טוב מן העולם ואפשר שכוונת המאמר בזה לומר ולגנות לאלימלך שלא יצא בשם טוב מן העולם על אשר לא זכר עשות חסד וברח והפיל לבן של ישראל ואפשר שלזה סמך ואמר מת האיש מי מחסרו אלא אשתו והכוונה כי סתם כל איש אשר ימות אינו מחסרו אלא אשמו כי היא לבדה מרגשת בחסרונו ובמיתתו ולא אחר לא כן מי שהוא צדיק גמור כי כל הדור מחסרו כי הצדיק אבד לדורו אבד ובזה אפשר שהודיענו הכתוב שגם אלימלך מת כאחד העם שלא הרגיש בחסרונו ולא חסרתו אלא אשתו ולא עשה רושם מיתתו כלל בישראל ולאו לדורו אבד וזה לפי שבחטאו מת על שמאס בארץ חמדה וגם שלא חמל על עניי עמו וז"ש וימת אלימלך איש נעמי כלומר שלא מת אלא לנעמי ואפילו בניו הקרובים אליו לא הרגישו בחסרונו לפי שנשארו נחסים תחת צל כנפי נעמי אמם וז"ש ותשאר היא ושני בניה עמה כלומר עמה נחסים בצילה אמנם נעמי היתה נחסת בצל כנפי אישה ועתה במותו סר צילה מעליה ולהודיענו זה אמר הכתוב איש נעמי יתירא אחר כך מצאתי ברשב"א הלוי ז"ל שכ' בפירוש הכ' כדפרישי':

4ובמהש"כ וישאו להם נשים מואביות אפשר לומר שאמר וישאו ולא אמר ויקחו לפי שהאמת כמאמרם ז"ל שלא גיירם כי אין קיחה אלא בכסף קדושין כמו שאמר הכתוב כי יקח איש אשה והכי גמרינן לה במסכ' קדושין אין קיחה אלא בכסף וגמר לה קיחה קיחה משדי עפרון ובגוים לא שייך כה קדושין לזה לא אמר ויקחו ואמר מלת להם שהוא מיותר להודיענו שלא היה הזווג הזה לשם שמים רק להנאתם ולטובתם להתענג ולהתעדן בהם ולא לקיום המין שהרי ידוע הוא כי בנך הבא מן הגוי אינו קרוי בנך אלא בנה ובודאי שלא להם יהיה הזרע ולא היתה כוונת זווגם אלא לתאות המשגל לבד ויוכיח שזו היתה כוונתם לפי שהיו נושאי' נשים מואביות וגויות גמורות וכדאמרן ואמר שם האחת ערפה וגומר לפי שהדרך מי שמתגייר משנה את שמו ממה שהיה ויקרא שמו בישראל שם חדש כי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואלו הנשים בהיות שלא נתגיירו לא שינו את שמם רק שם האחת ערפה וגומר וכיון שלא גיירם זאת היתה לסיבה שישבו שם כעשר שנים שכיון שהיו גויות לא היה רוצות להפרד אשה מבית עמה. ועל שעשו כל זה נגזר עליהם מיתה וזה שאמר וימותו גם שניהם וגו':

5מצאתי כתוב לרב אחרון זה לשונו וימת אלימלך שלעולם היה איש נעמי ובא ללמד שנעמי שוב לא נשאת כלל שישכח שם אלימלך מהיות אישה אלא לעולם היה אלימלך אף כי אחרי מותו איש נעמי והוא על דרך מה שאמר שלמה על אשת חיל גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה ואמרו רז"ל וכי אפשר לאשה לגמול טוב כל ימי חייה והלא אם הוא מת אינה גומלת אותו כל ימי חייה אלא זאת האשה שמת בעלה ואינה רוצה להזדוג עם אחר אבל נראת כאילו היא נשואה לעולם עמו:

6ותשאר היא ושני בניה. אפשר שבא להודיע צדקת מחלון וכליון שאף שמת אביה' לא נתגאו להתנכר לאמם ולהסירה מגבירה רק לעולם היא היתה בהוייתה והם נכנעים אליה כשני בנים עכ"ל ולשינוי ששינה דלעיל קאמר ויהיו שם וכאן כתיב וישבו שם כבר כתבתי בו בפסוק דלעיל ואפשר לומר עוד טעם אחר והוא שאלימלך מה שנענש ומת היה על יציאתו מארץ חמדה והוא המוציא את כולם כי אשתו ובניו טפלי' אליו ולכן כיון שהעונש היה על היציאה תיכף בהגיעו אל שדה מואב בהגיעם ובהיותם שם תיכף וימת אלימלך וזה שאמר ויהיו שם כלומר כיון שיהיו והגיעו שם תיכף וימת וגו' אבל בניו לא היו נענשים על היציאה כי לא היה בידם למחות שהיו טפלים אליו ולא נענשו אלא על העכבה שנתעכבו ולא חזרו לארץ חמדה ולז"א וישבו שם כעשר שנים מלשון ותשבו בקדש ימים רכים שהוא לשון עיכוב כן אלו כאשר ישבו ונתעכבו כעשר שנים אז נתמלאת סאתם וימותו גם שניהם:

7ובביאור לרב אחרון כתוב ז"ל וישאו להם נשים וגומר במדרש ר"מ אומר לא גיירום ולא הטבילום ולא היתה הלכה להתחדש עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואביות ולא היו נענשין עליהם ולמדו כן מדדייק קרא וכתב נשים מואביות כלומר אף בשעה שנשאום מואביות היו ומקרא מסייע דאי נתגיירו בתחילה איך היתה נעמי דוחה אותן לשוב לסורן גם מה טעם לרות לומר עמך עמי ואלהיך אלהי גם בועז אמר ומלכי אל עם אשר לא ידעת וגומר אשר באת לחסות וגומר עם שאפשר שגיירום ועם כל זה חשבה נעמי שנתגיירו לאהבת בעליהן ואהבה תלי' בדבר תבטל בהבטל הדבר לאחרי מות בעליהן לא יהיה לבן שלם ולכן היתה אומרת להן שתשובנה גם זה טעם עמך עמי ושבח בועז כאשר אזכיר בע"ה. רז"ל דרשו שם האחת ערפה שהפכה עורף לחמותה ושם השנית רות שראתה בדברי חמותה רצו לומר שבא הכתוב להודיענו העתיד ולזה הזכיר שמותם להודיע כי היו ניכרות לעולם בשמותיהן להיותן בנות מלכים עוד כתב במה שאמר וישבו שם כעשר שנים והוא קרוב למה שכתבתי לעיל וזה לשונו וישבו שם כעשר שנים אמחלון וכליון קאי וקאמר אחרי מות אביהם ישבו שם עשר שנים ולפי שנתעכבו שם עשר שנים נענשו הם על אשר היו אז בבחירתם היו יכולין לחזור ולא עלתה להם ישיבות ח"ל לישיבה כדי שיענשו עליה אלא בתשלום עשר שנים וכדאמרו ז"ל על פסוק מקץ עשר שנים לשבת אברם וגו' ולפי דרך זה אומר אני שגיירו את הנשים ובקדושה נשאום ולא נענשו על הנשים רק על העכבה והכתוב סיפר סדר הענין ואמר שלהיות שנשאו נשים מבנות מואב כשגיירם והטבילם וגם קראו להם שמות והיינו דכתיב שם האחת ערפה וגו' ולזה הוכרחו להתעכב שם ולהשתקע וישבו זמן ראוי להקרא ישיבה ולזה נענשו אבל אם היו נושאים הנשים והולכים להם אל ארץ מולדתם לא היו נענשים והיינו דסמך ואמר וימותו גם שניהם וגו' כלומר וישבו שם ולכך וימותו גם שניהם עכ"ל:

8והחסיד הר"ר יוסף יעבץ זלה"ה כתוב בנימוקיו איש נעמי כי הי' חשיב בהצטרפו אליה וז"ש איש נעמי ולא נזכרה בשום מקום אשת אלימלך ולחשיבותה כאילו לא מת כי נשארה היא בחשיבותה עכ"ל. עוד כתב בנימוקיו וישאו ולא ויקחו כי הלקיחה מורה על שתהיה משעבדת אמנם כאן נשאום כי היו חשובות מאד ואמר להם כלומר לא בעצת אמם אלא לתענוגם מואביות כי לנשיאותם לא הוכרחו להתגייר עכ"ל. וע"ד זה אפשר לי לומר ולדייק מ"ש וישאו ומ"ש להם שהכוונה שלא קיימו מה שאמרו ז"ל חות דרגא וסב איתתא אלא אילו נשאו נשים כלומר שהיו נשים חשובות ונשיאות מהם לפי שהיו בנות עגלון מלך מואב וז"ש וישאו להם:

9ולענין אם גיירום אם לאו הם אמת ודבריהם אמת דתניא ר' מאיר אומר לא גיירום ולא הטבילוה ולא הניחו הלכה להתחדש עמוני ולא עמונית ע"כ באופן דשתים רעות עשו אחד במה שלא גיירום ועוד דאפילו היו מגיירים אותן עדיין איכא לאו דלא יבא עמוני כי לא נתחדשה ההלכ' עדיין וכן במד' לקח טוב מואביות בדתם הניחם ולא גיירום ולא הטבילום ע"כ והראב"ע כתב לא יתכן שיקחו מחלון וכליון אלו הנשים עד שנתגיירו והעד אל עמה ואל אלהי' ודברים בטלים לגבי דברי רז"ל ועוד שעד שקר העד שהביא כי מ"ש שמה יבמתך הכוונה לפי שהוא גם היא אמר' כי אתך נשוב לעמך כנראה שבמחשבת' היה להתגיי' ובערך זה יאמ' שכבר במחשבת' ניתקה מעמה ומאלוהיה ועתה חזרה בה ושבה כבתחיל' אל עמה ואל אלוהיה:

10והר"ר יוסף גאקין רצה לפשר פשרה שנשאו' באיסור ואח"כ גיירום והעד כי רות בתורת יבמה נשאה בועז עכ"ל. וכתב הרשב"א הלוי על דבריו ז"ל כבודו במקומו מונח כי עד מוכחש הוא ואין כאן ייבום כי בועז ומחלון לא היו אחים אבל היו שני בשני כנודע ומנין בועז אפרש במקומו בע"כ דבר נאה ומתקבל עכ"ל. ומ"ש כעשר שנים בכף ולא אמר עשר שנים אפשר שלא הי' עשר שנים שלימים כי אפשר חסרו מהם ב' או ג' חדשים והוא על דרך כמשלש חדשים ואפשר שלזה כוונו רז"ל במדרש שאמרו וישבו שם כעשר שנים כשלשים כארבעים או חסר או יתר ע"כ וראוי להבין מאי קאמר כשלשים כארבעים והיה די שיאמר כעשר שנים או חסר או יתר והיה מובן שבא לדרוש הכף דכעשר שנים דלא כתיב עשר שנים ואמאי נקט כשלשים כארבעים ועוד אמאי דילג מנין עשרים ולא אמר כעשרים כשלשים אלא פשיטא דכוונת בעל המאמר שהרגיש קושי' הכף ובא לתרץ שלא היו עשר ממש אלא או חסר או יתיר ולא קפיד קרא למנקט הענין בדקדוק כמה היא כיון שההפרש הוא בפחות ויתר מעט מסכום העשר נקט לה הכי ואמר כעשר שנים ואין זה מן התימה שכן דרך המקרא ועל פי שנים עדים יקום דבר הלא הם כי פסוק א' כתי' כשלשים בכף והוא מ"ש הכתוב וכשלשים וששה איש ועוד כתיב כארבעים בכף כמ"ש הכתוב כארבעים אלף חלוצי צבא ודרך המקרא למנקט מנין גדול אעפ"י שהיה חסר או יתיר: