אגרת שמואל על רות א:ה

1וימותו גם שניהם וכבר פירשתי אותו עם ההפסוקי' דלעיל ועכ"ז אשיב ידי שנית עליו ואומר כי מלת גם ועוד חזר והזכיר עתה מיתות אישה באומרו ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה ומיתות אישה כבר נאמרה בפסוק וימת אלימלך וגומר אלא הודיענו שגם עתה מת אלימלך מיתה שניה שמתו בניו בחורים ולא נשאר לו לא נין ולא נכד בעמו ובזה הוה לי' כאילו עתה מת אישה ואל זה כיון במלת גם לרבות אלימלך דהוה ליה כאילו חזר עתה ומת פעם שניה ולז"א האשה משני ילדיה ומאישה כי הוה ליה כאילו שלשתם כאחד מתו ביחד ואפשר עוד לומר שהודיענו שעם היות שעיקר עונשם שנענשו היה על שישבו שם כעשר שנים ומאסם בארץ חמדה עם כל זה גם סייע להענישם חילוק הלבבות ולכן יאשמו וז"ש וימותו גם שניהם כלומר גם לסיבות היותם לעולם שנים מחולקים ולא היו באהבה ואחדות גם על זה מתו:

2וגם אפשר דרבי במלת גם לעוברה שבאה נעמי מעוברת כמו שאמרו ז"ל בפסוק אני מלאה הלכתי וריבה במלת גם לאותו הולד שגם הוא אחרי שילדה אותו מת גם כן. ואחר שאמר מלת שניהם חזר ואמר מחלון וכליון לומר שנתקיים בהם הוראת שמם מחלון מלשון נימוח וכליון מלשון כליה נימוחו וכלו כעשן כלו ושמא גרם. ואמר ותשאר האשה וגומר לספר בשבח ערפה ורות כלותיה שלא עזבוה לשוב אל בית אביהן כנעוריהן ולא עשו עמה כדרך כלה בחמותה כי שם עמדו ותשאר האשה מלבד חברת שני ילדיה ואישה אבל ערפה ורות לא הלכו מעמה ויתצב שם עד קומה לשוב אל ארץ יהודה וקמו גם המה ללכת עמה ותקם היא וכלותיה ובמדרש רבי חנניא ורבי יהושיע בר אבין ור' זכריה חתניה דר' לוי לעולם אין בעל הרחמים פורע מן הנפשות תחלה ממי אתה למד מאיוב שנאמר ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חורשות וגו' ואח"כ ויקח לו חרש להתגרד בו אף במצרים כך הי' ויך גפנם ותאנתם ואח"כ ויסגר לברד בעירם ואח"כ ויך כל בכור ואף בנגעים כן בתחלה הם באים על ביתו וגומר ואף במחלון וכליון כך היה בתחילה מתו סוסיהם חמוריהם גמליהם ואח"כ וימת אלימלך ואח"כ וימותו גם שניהם ע"כ. ראה גם ראה שהראיות שמביא שהביא ראיה איוב בראשונה והיא מדברי קבלה ואיחור את הראיות הכתובות בתורה לפי שהראיות איוב היא יותר ברורה ומחודשת שאפילו ייסורי הגוף אשר אין בהם מיתות הנפש דהיינו ליקח לו חרש להתגרד בו אפילו זה לא התחיל בו תחלה, ואח"כ הביא ראיות מצרים לפי שאינ' ראיה חזקה כראיות איוב לפי שהרי מצינו שהביא עליהם ועל גופם ייסורין קודם שהביא הברד שהרי מכות צפרדעים היו נכנסים בגופם והשחין גם כן היה בגופם ובאיוב איחר אותו ובמצרים הקדימו ואין ראיה ממצרים רק ממה שאיחור מכות בכורים וטעם השינוי הזה מאיוב למצרים הוא לפי שיסורי איוב היו על צד הנסיון כי תם וישר היה על כן אפילו השחין שהוא ייסורי הגוף איחר אותו אמנם במצרים שהיה הענין על צד הנקמה לנקום נקמות בני ישראל וכמו שאמר הכתוב וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי די להם שירחם להם בנפשו' בלבד ויאחר מכות בכורים וענין הנגעים שהיו באים על ישראל ובאים תחלה על ביתו ואחר כך בבגד ואחר כך בבשר והיו באים על עון אחר חטא עם כל זה לא דמי לענין המצרים לפי שבמצרים היה הדבר להנקם כדאמרן אמנם בנגעים שבאים על החוטא לא היתה כוונתו ית' להנקם מהחוטא רק לעוררו שישוב בתשובה על כן גם עליהם היו מרחמי' שלא להביא הנגע בגופו תחלה אף אם לא היו בזה סכנת נפשות אכל במצרים די להם במה שאיחר להם מכת הנפש באופן שבזה הושוו שלשתן שאין בעל הרחמים נפרע מן הנפשות תחלה ולזה לא אמר אין בעל הרחמים נפרע מאדם תחלה לפי שראיית מצרים לא הושוה בה ומה שאיחר ראיות הנגעים לבסוף עם היותה שוה לראיות איוב לפי שאינה ברורה בתורה שבתורה הסדר הוא בהפך כי בתחלה כתיב נגעי אדם ואין הכרח כי גם בנגעים היה כן אלא על פי השתי ראיות מאיוב וממצרים ועל פי שנים עדים יקום דבר לכן הקדים אותם וטעם למקרא למה היפוך אותם היפך המאורע אדם בגדים בתים יתבאר לקמן בעה"י ואחר הכל הביא ראיות מחלון וכליון לפי שאינה ברורה כי היא באה מרבויי' דגם, ומהראיה שמביא מאיוב יש לדקדק איך רחמיו ית' הם רחמים פשוטים שאפילו כשמביא המנה בממון האדם מביא אותה מן המיעוט אל המרובה שכן מצינו שבתחלה באה בבקר ובאתונות שהיו המעט מן הכל ואח"כ בצאן שהיו שבעת אלפי צאן ואח"כ בשלשת אלפי גמלים שהם שוים ממון רב ואח"כ בנפשות בניו ואח"כ בו ויקח לו חרש להתגרד בו ע"כ הביא אותה בראשונה, וגם אפשר לדקדק זה בדברי המאמר דקאמר ואף במחלון וכליון כך בתחלה מתו סוסיהם חמוריהם גמליהם ומדנקט להו כסדר הזה נראה דבסדר הזה מתו והסוס אינו למשא ולעבודה אלא סתם סוס הוא לרכיבה ועל הסתם היה לכל אחד מהם סוס אחד או שנים לרכוב עליהם שהוא דבר מועט ולכן התחיל בהם שהוא המעט ומתו סוסיהם שהיו רוכבים עליהם ואח"כ מתו חמוריהם שעל הסתם היו רבים לפי שהם לעבוד ולמשא ואח"כ מתו גמליהם שהם יותר חשובים ולפי זה מן הראוי היה שיאמר בעל המאמר ואח"כ מתו חמוריהם ואח"כ מתו גמליהם חלא במקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך וקיצר במובן:

3הרשב"א הלוי ז"ל כתב במאמר שמבי' בויקרא רנה והוא קרוב לזה שהוא במדרש רות וזה לשונו לפי שהיסורין הבאים לעולם יתחלקו שלשה חלקים הגיא ראיה על כל אחד מהם כנגד הבאים לנסיון הביא ייסורי איוב אשר באו על זה הדרך וכמו שאמר אליפז הנסה דבר וגו' וכנגד הבאים לנקמה הביא מכות מצרים ותחלואיה כנודע כי זה היה להנקם מהם וכנגד תוכחות על עון זה תחלק לשנים על עון שבין אדם לחבירו הביא ענין הנגעים הבאים רובם על זהו הדרך זאת תהי' תורת המצורע המוציא שם רע ובא אשר לו הכית מי שמייחד ביתו לו כדאיתא פרק יש בערכין וכנגד עון שבינו לקונו הביא דבר שניהם בני אלימלך כי על שנשאו נשים נכריות מתו וכמו שתרגו' המתרגם והנה אפשר שלקו מתחלה בעושר כמאמרם ז"ל וגם לקו בכבוד כי כבודם בקלון הומר וזה נא' באומרו מחלון וכליון בלבד כי כבר הזמן כבודם מעליהם הפשיט ולא נקראו בשם גדולים רק כשם מחלון וכליון ואחרי כל זה קצרות ימיהם כדברי המתרגם ונראה שדרש זה ממאמר משני ילדיה נרא' שעדין היו ילדים עכ"ל:

4והנה נ"ל שעדיין ראוי לתור ולהבין ולתת לב לענין הראיה שמביא מנגעים שאמר שבתחלה באים על ביתו ואח"כ על בגדו ואח"כ על גופו קשה לזה שגם אם האמת יהי' כן למה בתורה לא נקט להו כסדר הזה אלא נקט להו מן המאוחר אל הקודם והמאוחר שהוא האדם בו התחיל ואמר זאת תהי' תורת המצורע והבית שהוא ראשונה בהכאה נקט לה באחרונה. ואפשר לומר שכוונת התורה במה שהקדים צרעת האדם הוא להדריך ולהיישיר את האדם שישוב בתשובה מעבירות שבידו ולכן הודיעו שגם אם על צד הרחמים הנגע באה תחלה בבית ואח"כ בבגר ואח"כ בבשר עם כל זה ראוי הוא לאדם שיכיר שזהו על צד הרחמים אמנם מן הדין ומן הראוי היה שיתחיל הצרעת בו ובבשרו ומהא שמאחרים אותו ומתחילין מן הבית הם רחמי' מאתו ית' ולכן כדי שידע האדם ויכיר את זה וישוב אל אלהיו סדר את הדברים כי הסדר שהי' ראוי שיבא אעפ"י שאינו בא:

5ואפשר לומר עוד טעם אחד והוא בהיות שנגעי בתים לא היו נוהגים אלא בארץ ישראל ואחר כיבוש וחילוק שכן כתוב ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם אחר שיהיו כל א' מכיר את חלקו ואת אחוזתו, ונגעי בגדים לא היו נוהגי' אלא בארץ ישראל וכמו שכתוב הרמב"ן ז"ל וכן אני חושב בנגעי הבגדים שלא ינהגו אלא בארץ ולא הוצרך למעט מהם חוצה לארץ עכ"ל. ולפי דבריו ז"ל אין סברא לומר שלא יהיה נוהג צרעת הבגד רק אחר כיבוש וחילוק כי מה ענין כיבוש וחילוק לצרעת הבגד א"א ודאי שצרעת הבגד היה נוהג תיכף בכניסתן לארץ קודם שכבשו וקודם שחלקו ועם זה יצא טעם נכון לסדר התורה כי כפי אותו זמן שהיו דור המדבר ולא נכנסו לארץ כל מי שקודם ונוהג בזמן מקדים אותו ולפי זה צרעת האדם שהיה נוהג גם במדבר וכמו שאמר הכתוב והנה מרים מצורעת כשלג לכן הקדי' אותו אבל נגעי בגדים ונגעי בתים לא היו נוהגין עדיין וכשנכנסו לארץ תיכף היו נוהגים נגעי בגדים כי אין סברא לומר שלא היו נוהגים עד אחר כבוש וחילוק כי מה לבגד עם כיבוש וחילוק ולכן כיון שהיו נוהגים תיכף בכניסתם לארץ כתוב אותם קודם נגעי בתים לפי שנגעי בתים היו מאוחרים בזמן עד אחר כיבש וחילוק ולכן איחר נגעי בתים לבסוף וגם אם נאמר שנגעי בגדים נוהג בח"ל עם כל זה לא קשה מבגד כלל לפי שהבגד לעולם הי' באמצע או יתחיל מנגעי בתים או מצרעת האדם ולא קשה אלא מנגעי בתים לנגעי אדם וכבר הוא מתורץ כדאמרן:

6ולענין מ"ש בעל המאמר ואף במחלון וכליון כך היה בתחילה מתו סוסיהם חמוריה' גמליהם ואח"כ וימת אבימלך ואח"כ וימותו גם שניהם נראה לי דמ"ש ואח"כ וימת אלימלך הוא טעות סופר ולא גרסינן לי' חדא דהוא בעצמו התחיל ואמרו אף במחלון וכליון כך נראה דבמיתת מחלון וכליון משתעי ולא במיתות אלימלך ועוד ראיה שכך נקט בתחלה מתו סוסיהם וכו' ונקט סוסיהם לשון רבים נראה שעל ממונם של מחלון וכליון קאמר שאחר שירשו מאביהם נאבד הממון תחלה ואח"כ מתו הם ועוד ראי' דמהיכא מפיק להאי דרשא ודאי שהוא ממלת גם יתירא דקאמר וימותו גם שניהם ריבה מיתות סוסיהם וכן שמתו בתחלה, וגם אפשר שבאיבוד נכסיהם ריבה מיתה להם לפי שעני חשוב כמת ובמיתות אלימלך לא נא' וימת גם אבימלך לדרוש ולומר שבתחלה ירד מנכסיו ואח"כ מת וכן לרש"י בביאור המגילה זה לשונו גם שניהם מהו גם בתחלה לקו בממונם מתו גמליהם ומקניהם ואח"כ מתו גם הם עכ"ל. והדבר ברור. ועוד הכרח מה שאמרו ז"ל בויקרא רבה פ אא הביאו זה המאמר בשם רבי חנניא ורבי יהושע בר אבין וכו' וכשמביא ראי' אנדון דידן כתבו זה לשונם אף כאן וימותו גם שניהם לאחר שירדו מנכסיהם ע"כ הרי בפירוש שלא הזכירו אלא למחלון וכליון ולא לאלימלך אבל עדיין צריך לתור ולהבין מה נשתנה אלימלך שממנו נפרעו תחלה ולא מממונו ובמחלון וכליון נפרעו מממונם תחלה ואם הוא כלל שאין בעל הרחמים נפרע מן הנפשות תחלה היו לו להיות דבר השוה לכל נפש לזה מפשר לומר שנפרעו ממנו תחלה לפי שהוא התחיל בעביר' תחל' להיות מואס בארץ חמדה ולא די שיצא הוא אלא הוציא את אשתו ובניו עמו והם היו טפלים אליו ולא היה כח בידם למחות ועוד שאלימלך נענש כל אשר חטא בקום עשה לצאת מארץ חמדה ובניו חטאו בשר ואל תעשה על שנתעכבו וישבו שם כעשר שנים על זה וימותו גם שניהם ועוד כי שתים רעו' עשה אלימלך והוא שגם הפיל לבן של ישראל כשראו אותו בורח מפני זלעפות רעב לפי שהיו בטוחים עליו שהוא היה יכול לפרנסם לעשר שנים על כן לא עמד לו שום זכות גם היא יתב' נתאכזר לעומתו ושינה את מנהגו שאין בעל הרחמים נפרע מן הנפשות תחלה לסיבות האמורות ולכן לא נא' וימת גם אלימלך וכבר כתבתי למעלה עם זה טעם נכון למה לעיל נקט ותשאר היא ולמטה נקט ותשאר האשה לפי שלעיל נשארה בהוייתה ובכל ממונה ולמטה נשארה כאשה אחרת עצובות רוח וריקנית מכל טוב:

7והרשב"א הלוי כתוב ז"ל ועדיין היה לבי הומה לי למה נעשה פתגם הרעה לאלימלך במהרה מבלי לאט לו עד שראיתי במדרש רבתי דרות ואף במחלון וכליון כך היה כתחלה סוסיהם חמוריהם גמליהם ואח"כ וימת אלימלך ואחר כך וימותו גם שניהם ע"כ הנה שפעת גמלים סוסים וחמורים שמתו בתחלה ולא שבו אל ד' עכ"ל ומה מאוד תמהתי עליו איך נחו דעתו בזה ולבו בלתי הומה לו כי והוא בעצמו פירש דממלת גם דכתיב במיתת מחלון וכליון מיניה קא דריש שירדו מנכסיה' והרי במיתת אלימלך לא נאמר וגם לא משתמע ממלת גם שנאמר בבניו שגם הוא העני ואדרבא אילו נאמר באלימלך אפשר שהיה משמע שגם בניו נשארו עניים ולא ירשו מאביהם כלל ועוד טעמים אחרים שכתבתי לעיל דמשמע מנייהו דמאי דקאמר במדרש רות ואח"כ מת אלימלך טעות הוא שנפל בספרים ואם לבו הומה לו למה נעשה פתגם הרעה לאלימלך במהרה מבלי לאט לו כבר כתבתי טעמים נכונים וישרים ועוד אשיבה ידי שנית בטעם נכון אשר לב כל אדם לא יהמה עוד על זה והענין הוא לפי שידוע הוא שמה שאין נפרעין מן הנפשות תחלה הוא על צד הרחמים כי מן הדין היה שיפרעו ממנו תחלה לכן אמרו ז"ל בלשונם אין בעל הרחמים נפרע מן הנפשות תחלה וגם אם בשאר עבירות אין נפרעין מן הנפשות תחלה כאן אין ראוי שירחם השי"ת על נפש אלימלך לבלתי הכות אותו כיון שהוא לא ריחם על נפשות בניו ית' אלא נתאכזר עליהם וברח והפיל לבן של ישראל ולכן מדד לו הקב"ה מדה כנגד מדה וגם הוא לא התנהג עמו כבעל הרחמים אלא על פי הדין ונפרע ממנו תחלה ועם זה יובן מה שאמר הכתוב ונתן לך רחמים ורחמך כלומר יתן לך השי"ת טבע של רחמים שתהיה רחמן על העניים ואז ורחמך כי הא בהא תליא. אבל אם לא יש לך רחמים לרחם על אחרים גם הוא לא ירחם עליך את זה ראיתי בתשובת קושייא זו ואין ראי לכסותה בשפעת גמלים תכסך כמו שכסה אותה הרשב"א הלוי באופן דשאני עבירה זו של אלימלך משאר עבירות שבתורה שבכולם אין בעל הרחמים נפרעין מן הנפשות תחנה חוץ מזו מן הטעם שכתבנו ועם זה יובן מה שאמר הכתוב גומל נפשו איש חסד כלומר כי מי שהוא איש חסד ורחמן עושה עם נפשו כי גם כן בעל הרחמים לא יפרע מנפשות תחלה אמנם עוכר שארו האיש אכזרי כאלימלך כי יפרעו מגופו תחלה ובפשט הכתוב אפשר לומר וימותו גם שניהם משמע ששניהם כאחד מתו ביום אחד וזה גם שניהם לרמוז שלא בזה אחר זה בזמנים מחולפים וגם אפשר דגם שניהם דקאמר לרבות במיתות כי מלבד מיתה והפסד גופם גם מיתות אבד שמם מן הארץ כי לא יזכרו ולא יעלו על לב עוד כי לא נשארה כי אם האשה יחידה שכולה וגלמודה ובנים לא היו להם שאם היו להם בנים מעולם לא היה נכרת שמם מן הארץ ומה גם כי לעולם אומרים פלוני בן פלוני לא כן עתה כי מת גם שמם מן הארץ ולזה קראם ילדים וקרוב לזה הדרך פירוש מורי ז"ל:

8ואמר, ותשאר האשה משני ילדיה וגומר. קראם ילדים להורות על חסידותם כי עם היותם הם אנשים חשובים בתכלית החשיבות וכמו שקראם לעיל אפרתים ות"י רופליין ועכ"ז לגבי אמם היו מחזיקים עצמם הילדים קטנים ומקטינים עצמם לכל דבר לגבי דידה להיותם סרים אל משמעתה ושומעים לעצמה שלא לסור מאשר תגיד להם ועוד קראם ילדים להורות שהיא היתה משתעשעת בהם כאילו היה כל אחד ילד שעשועים הקטן כשהוא ילד אביו ואמו משתעשעים בו ועוד אפשר שקראם ילדים על דרך מ"ש הכתוב בן שנה שאול במלכו ואמרו ז"ל כבן שנה לחטא להורות על חסידותו. ואפשר שאלו ג"כ היו צדיקים כילדים שאין בהם חטא ולא נמצא בהם רק העיכוב שנתעכבו שם כעשר שנים כאשר נשאו אותן הנשים ואשר על כן נענשו אמנם בכל שאר הדברים היו צדיקים: