אגרת שמואל על רות א:ח

1ותאמר נעמי וגו' לפירוש האחד שכתבתי השיבה נעמי ואמרה לשתי כלותיה לכנה שובנה כלומר עד כאן תחום המלוים מכאן ואלך שובנה בנותי והתחילה לפרד אותן כמנהג הנפטר מחברו ואמרה יעש ה' עמכם חסר וגומר ולפירוש השני אמרה להן בנותי עד כאן חשבתי שכוונתכן היתה ללכת עמי רואה אני כי זה הוא מצד בשתכן לעזבני ולא תרצו אותן להתחיל העזבה לכן הריני מתחלת כדברי העזבה ואומרת לכנה שובנה בנותי וחן חן לכן על אהבתבן עוד כתב זה לשונו ומורי פירש כי אומרו אשה לבית אישה להיות שהבחורות האלה נשאו לאנשים אשר לא מעמם היו ועל כל פנים היה זה שלא ברצון אביהם על המוחלט רק ברצון אחותה או ברצונם מצד חשק או דבר אחר והאב אכזרי וחזק הלב מרחם בן חלציו המורד בו והנשים רחמניות למרחמיהן כדין ושלא כדין ולכן אמרה נעמי אם כוונתכם לשוב עמי ליראתכן משום בית אביכם כי לא יקבל אתכם הנני מייעצות אתכם שתשובנה אשה בית אמה והאם תרחם עליכן ואם שתיהן היו בנות עגלון כדברי חז"ל צריך לומר כי נשים רבות היה לו כי מלך הוא וכל אשה עומדת בהיכל מלכות לבדה כמנהג נשי מלך יעש ד' עמכן חסד וגו' כלומר ייטיב ד' עמכם טובה בשופע בדרך חסד כלומר יותר מדאי כאשר עשיתם עם המתים ועמדי כלומר כל מה שיוסיף ויתן הקב"ה בדרך חסד הכל כדאי לכן ואינו מיותר רק כן עשיתן אתם עם המתים טוב יותר מדאי והראוי ועמדי אחרי מות אנשיכן ולכן גם שאני אומרת שיעשה ה' עמכן חסד באמת כי אין דבר מיותר כי כל מה שיוסיף ויתן הכל כדאי לכן כפי פעולתכן הטובה עכ"ל:

2ומורי זלה"ה כתוב ותאמר נעמי לשתי כלותיה וגו' אמרה להן אפילו שתהיה פרידתכן ממנו באופן שתקרא הליכה והוא שתלכו למקום שמעולם לא הייתן בו ראוי לכן ללכת ולהפריד ממנו כי אין לכם בחברתי שום תועלת כל שכן לשוב כל אחת לבית אמה שהוא נקל לכם ואם הכוונה לעשות עמי גמילת חסד והוא שלא להניחני יחידה וגלמודה או לפחות ללותי תספיק מה שעשיתן עם המתים ועמדי כי בלי זה יספיק לכם שיש בו כדי שיתן ה' לכם וגומר וטעם יעשה דכתוב מלא בה"א וקרינין יעש חסר אפשר דמשום דהחסד הנזכר בפסוק הוא גופני בעולם הזה הורה הפסוק שהיתה כונת נעמי שהיתה חסד חסר וטפל אמר כן כי העיקר יהיה קיים לעוה"ב. ואומרו עמכם ועשית' במ"ם והיה ראוי להיות בנון כי נקבות הנה אפשר לפי שהנה בחרו בדרכיהם לעשות כמעשה גבר להשפיע לאחרים לזון ולפרנס לנעמי וגם לוותר הכתובה כאלו לא היו נקבות אשר להן משפט הכתובה ולכן אמר כאשר עשיתם במם שהוא סימן זכרון וגם בתפלה עליהם אמרה יעש ה' עמכם במ"ם לומר שמהרב טוב וחסד אשר יעשה ה' עמהן במנוחה רבה בהשקט ושלוה מבלי השתעבדות וטירחא יתירא כמשפט הנשואות לבעליהן וכאילו לא היה רשות אחרים עליהן זהו טעם יתן ד' לכם הכתוב בקרא דבתרי' והרי זה מדה כנגד מדה עכ"ל:

3ואפשר לי לומר עוד שכונת לכנה שובנה הוא לפי שיש אומרי' שגיירום ואח"כ נשאום ולכן אפשר שאמרה נעמי לשתי כלותיה הפרדו נא מעלי וזה באחד משתי אופנים אם תרצו לעמוד בגרותיכן ולא לחזור לשוב לסורכן אם כן תקרא חזרתכם לבית אמכם הליכה לבד כי אינכם שבות לסורכן הראשון וזהו היתה החלוקה הראשונה שראוי שתעשו ואם לא תחפצו בדת היהודים רק תרצו לשוב בעצם לקדמותכן להיות גויות כבראשונה הרשות בירכן וזהו שאמר שובנה אשה לבית אמה כי זו תקרא שובנה ממש ואמר יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם וגומר וכתוב יעשה וקרינן יעש לרמוז על השתי אופנים של חזרה שאם ילכו לבית אמם אמנם לא ישובו לסורן ולגיותן לזה רמז יעשה מלא כי בזה האופן היתה מתפללת שיעשה לכן החסד רב ולזה כתיב יעשה מלא בה"א לרמוז שיהיה עשיה מלאה אמנם אם ישובו ויחזרו לסורן לזה התפללה שאפילו הכי יעש עמהן חסד כאשר עשו גם המה אבל קרינין יעש כי או לא תהיה עשיה מלאה ובריוח אלא די להן עשיה חסרה:

4א"נ אמר לכנה שובנה כלומר גם אם היה מכאן לבית אמכן מרחק רב עד שיצטרך הליכה ללכת שמה היה ראוי שתלכו לבית אמכם ותניחו אותי וזהו לכנה דקאמר כ"ש שאין צריך רק שתשובו לאחוריכם ארבעים פסיעות אלו שהלכתם עמי ללוות אותי שובנה אשה לבית אמה וכן אז"ל שארבעים פסיעות הלכה ערפה עם חמותה. ואמר אשה לבית אמה ולא אמר אשה לבית אביה אפשר כי לא היה להן אב או הזכיר האם שכאשר תתאלמן הבת האם מרחמת על הבת יותר מן האב כי עליה מוטל להשיאה ולפרנס אותה בנדוניא ובכל צרכה ואפילו כשהיא בתולה דרך האם שמרחמת על הבת ודרך האב לרחם על הבן ולכך נקט אשה לבית אמה או יהיה כמו שאמרו ז"ל שאין אב לגוי וכוונתם ז"ל לפי שסתם וגו' זונה ולא ניכר לה אב כי אם באם:

5ואמרו כאשר עשיתם עם המתים ועמדי אמרו ז"ל עם המתים שנטפלתם בתכריכיהן ועמדי שויתרו לה כתובותיהן ע"כ דרשו ז"ל שנטפלו בתכריכים מדקאמר עם המתים ולא קאמר עם בניי נראה שעל החסד שעשו עמהם כאשר היו מתים אמר ואין זה וודאי אלא שנטפלו בתכריכיהן ודרשו ממאי דקאמר ועמדי שויתרו לה כתובותיהן שאין לומר שהיה על שעשו עמה חסד בכל העשר שנים שישבו נשואות עם בניה דאם כן הוה ליה למימר עמדי קודם שיאמר עם המתים ומדקאמר עמדי בתר עם המתים נראה שאחר שעשו עם המתים שכבר עשו חסד עמה ואין זה אלא במה שויתרו לה כתובתיהן. וצריך לחקור דלכאורה משמע שאלו נשארו בדלי דלות שכן אמרו ז"ל בותלכנה בדרך שהיו הולכות יחפות משמע שהדלת והשפלות גרם זהו ואם כן כיון שמחלון וכליון לא הניחו נכסים אם כן מאי ויתרו לה הא שיעבוד כתובתן לא היה על נעמי אלא על נכסי המת ונכסים ליתנהו כדאמרן:

6ואפשר לומר שנעמי יצא' ערבנית על כתובתן ועתה ויתרו לה על הערבנות או אפשר שכאשר מתו מחלון וכליון הניחו נכסים והן לא רצו לגבות את כתובתן רק ויתרו לה את כתובתן והניחו את נעמי בכבודה כאשר היתה בתחלה וישבו שלשתן כאחת עד אשר תם הכסף ואז ותצא מן המקום אשר היתה ותלכנה בדרך ובאו יחפות. או אפשר שכאשר הלכו אלימלך ובניו מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב נשארו להם בתים ונחלות שדה וכרם בבית לחם יהוד' וכולן בוודאי שהיו משועבדין לכתובתן והן ויתרו לה לנעמי וכן נראה דלקמן כתיב קרא חלקות השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי נראה שנשאר להן נחלה עדיין בבית לחם. ובאומרו יעש ד' עמכם חסד וגומר אפשר לומר עם מה שאמרו ז"ל כי נפש הגר בעולם הבא אין לה לבוש כדי שתתלבש בו לבוא לראות ולהשתחוות לפניו י"ת כשאר הנשמות ואי אפשר לה להיות ערומה לעלות ולראות והשי"ת עושה חסד עמהן שמלבשן בנשמות הצדיקים ועולות לפני אדון ד' צבאות ולכן אמרה להן נעמי יעש ד' עמכם חסד שילביש את נשמתכן בלבוש איש נקי וצדיק מדה כנגד מדה כאשר עשיתן עם המתים שהלבשתם את גופם בתכריכין כן ילבש השי"ת את נשמתכן בתכריכין רוחניים וצדיקים כדאמרן לפי שע"י אותו הלבוש זוכים לעלות' במעלה רמה ונשארה לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו ולכן וגם כן כחסד אשר עשיתן עמדי שויתרתם כתובתכם כנגד זה התפללה ואמרה יתן ד' לכם כלומר אף אם ויתרתם על כתובתכם ועתה אין לכם ממון כלל להכניס בכתובה למי שישא אתכם יתן ד' לכם כלומר הוא ית' לו הכסף ולו הזהב והוא יריק לכם ברכה עד שתכניסו לבעליכם כתובה מרובה באופן שתמצאנה מנוחה אשה בית אישה וידוע הוא שהאשה שכתובתה מרובה יש לה מנוחה בבית אישה לפי שאינו יכול לגרשה בנקל באותה שכתובתה מועטת ולכן יאמר יתן ד' לכם כ"כ ברכה שתכניס בכתובתן תמורות מה שויתרתם לי ובזה תמצאנה מנוחה אשה בית אישה כדאמרן.

7ובהיות שהשני חסדים הללו שיעשה ד' עמהן תמורת מה שעשו הן עם המתים ועמה האחד הוא שכר רוחני אשר אין לו קץ וגבול והוא תכריכי נשמותיהן לעולם הבא תמורות התכריכים שנתנו למתים והאחד הוא שכר גשמי תמורת מה שוויתרו לה כתובתן כדאמרן על כן כתיב יעשה וקרינין יעש כי כנגד השכר הרוחני כתיב יעשה מלא לפי שהשכר מלא ואין לו קץ וגבול וכנגד הגשמי שהוא הווה ונפסד קרינין יעש לפי שבוודאי הי עשיה חסיר' כיון שבהכרח הוא כלה ואבד:

8ואפשר עוד לומר שמה שאמר ועמדי הכוונה שהיא התפללה לאל שיעשה ד' עמהן חסד לתקן להן לבושי נשמותיהן לעתיד לבוא ואפשר שהוא נתאוותה להיות' נשמתה לבוש לנשמותיהן ועל ידה יעלו לראות וזה שאמר ועמדי רצה לומר יהי רצון שזה החסד שיעשה השי"ת עמכם להלביש נשמותיכן שיהי' עמדי שאני אהיה הלבוש לכם ועל ידי ועמדי תעלו לראות את פני ד' וזהו עמדי דקאמר באופן שגם אם עתה תתפרדו ממנו לעתיד לבוא תתחברו עמדי שהוא החיבור האמיתי והקיים לעולם:

9ובמדרש א"ר זעירא מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה לא איסור ולא היתר ולמה נכתבה ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים ע"כ וראוי להבין מאי קאמר אין בה לא טומאה ולא טהרה כי מה טומאה וטהרה שייך במגילה וגם מה קאמר לא איסור ולא היתר אלא אפשר לומר דלקושיית למה נכתבה מגילה זו היה אפשר לתרץ אחד משני תירוצים או שנאמר שרות ברוח הקדש נאמרה על יד שמואל הרואה ואין טעם ברצונו ית' לומר למה נכתבה כמו שאין להקשות למה נכתבו כל הספורים בספר שופטים ובספר מלכים לפי שכולם ברוח הקודש נאמרו זה אי אפשר לתרץ כן לפי שספר שופטים ומלכים פשוט הוא לכולי עלמא שברוח הקודש נאמרו וכולם מטמאים את הידים לתרומה כמו שכל כתבי הקודש תורה נביאים וכתובים מטמאים את הידים לפי שברור הוא שנאמרו ברוח הקדש ולכך מטמאים את הידים אבל מגילה זו אין שום גילוי מתוכה אם נאמרה ברוח הקודש ומטמא את הידים אם לאו באופן שמגלה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה ברור מתוכה ואם נאמר שלסיבה אחרת נכתב' הלא היא שהוא פסק דין על דוד הע"ה וכל זרעו אתו שמותר לבא בקהל אע"ג דמרות המואביה קא אתי משום דעמוני ולא עמונית מואבי ולא מואביות גם זה אינו כי מגילה זו אין גילוי ממנו לזרעו של דוד לא לאיסור ולא להיתר דאנא אמינא דמעשה שהיה כך היה ומאן לימא לן דזווגו של בועז בהיתר הוה שהרי ראה ראינו שבזמן שאול נסתפקו על דוד אם היה כשר לבוא בקהל וכמו שארז"ל על פסוק בן מי זה העלם ומכח כל הנהו קושייתא דאקשי עלייהו דואג ואשתיקו ובעו לאכרוזי עליה דדוד שאסור לבוא בקהל לולי עמשא בן איש ושמו יתרא הישמעאלי ואמ' רבא מלמד שחגר חרבו כישמעאלי ואמר כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואביות הרי זה בבירור כי מן המגילה הזאת אין ממנה שום גילוי לזרעו של דוד לא איסור ולא היתר. אמר עוד ולמה נכתבה ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים הכונה כי מכל המאורעות שמספר בה יודע כמה שכר טוב לגומלי חסדים ראשונה מפורענותו של אלימלך על שנתאכזר ולא גמל חסד עם עניי עמו משם יודע כמה שכר טוב לגומלי חסדים כי מדה טובה מרובה על מדות פורענות. וגם ממה שאמר יעש ד' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים בתכרכין ועמדי בוויתור הכתוב' כמאמרם ז"ל או כמו שתרגום המתרג' ועמי דזנתון וסוברתון יתי ועל זה זכתה שיצא שלמה ממנה וגם לערפה על שלותה את חמותה והלכה עמה מ' פסיעו' נתלה לבנה מ' יום וכן מהגמילו' חסד שעשה בועז עם רות ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר על כן זכה שיצא ממנו כל מלכות בית דוד:

10ובנמוקי החסיד הר"ר יוסף יעבץ זלה"ה היה די לומר לכלותיה אבל הכונה כי בהתחבר שנים בכוונה אחת איש אל אחיו יעזורו להוציא מה שבכחם אל הפועל על כן אם היתה מדברת לכל אחת אולי לא יאותו על כן דברה לשתיהן יחד עכ"ל. והרשב"א הלוי כתב שהכוונה להורות כי דברה לשתיהן יחד שלא תאמר שמא דברה לרות דברים המושכים את הלב באהבתה אותה מלערפה ולכן נתקרבה זו ונתרחקה זו רק לשתי כלותיה כי כולן שוות בעיניה ולשתיהן דברה דברים אחדים:

11עוד כתב ז"ל ועוד מצאתי כתוב בלשון הזה ותאמר נעמי היה לה לומר קוד' שתצאנה מביתן ויש לומר שאילו היתה אומרות זה בביתן אולי מצד הכמרת ניחומיה לא היו עוזבות אות' לפי שלא היו יודעות טורח הדרך ולכן הניחה אותם שתלכנה בדרך כדי שתתיגענה ויגיע ללבן עזיבו' מקומן כדי שתתנחמנה ואז אמרה להן שתשובנה וז"ש ותלכנה בדרך ואחר כך ותאמר נעמי עכ"ל:

12ובאומרו לכנה שובנה כתב הרשב"א הלוי ז"ל יקשה להיותן תנועות הפכיות כי ההליכה היא תנועה נכחית אל מה שאליה ושובנה היא תנועה ההפכות והחזרה אל מה שממנו ולא תצדקנה מחוברות והיותר נראה אלי שהיה ענינו שתלכנה עמה עד בית לחם ואחרי כן תשובנה למקומן וזהו לכנה שובנה ואחרי כן לא אמר כי אם שובנה פעמים והכונה לפי שעורי כמו שכבר כתבתי היתה לנסותן לכונתה לגיירן כדרך הצדקניות שרה מגיירת את הנשים ולא לחנם ותלכנה בדרך עסוקות בהלכות גרים כי דעתה ומעיינה להכניס אהבת ד' בלבן אך אמנם על דרך הגירות כמו שיהא שמאל דוחה וימין מקרבות ולכן בחרה שתלכנה כדי שעינהן תראנה תפארת ישראל ותחמדנה יופי התורה והמצוה בלבן ולכן עוסקות עמהם בהלכות גרים למען דעת צדקות ד' כי מ"ח אזהרות הזהיר על הגר וכיוצא באלה הדברים והבליע הדבר בנעימות דבריה לכנה שובנה אשה לבית אמה למען לא אלך יחידה שכולה וגלמודה לכנה עמי ואח"כ שובנה אשה לבית אומתה:

13ובנמוקי החסיד הר"ר יוסף יעבץ ז"ל מצאתי כתוב לכנה שובנה להיותה מסופקת פן יתרעמו אמרה ב' לשונות הפכיים עכ"ל.

14עוד כתב הרש"בא ז"ל יעש ד' עמכם חסד מצאתי כתוב במדרש לקח טוב יעש ד' עמכם חסד מלמד שאין הגר שמח בעולם הזה וכן אז"ל במסכת יבמות מפני מה ייסורין באים על האומות מפני ששהו עצמן להתגייר וכדי שיתמרקו עונותיהם הראשונות לכך קרי יעש וכתיב יעשה ואף גם זאת מדרכי הגירות להודיען כי יעשה עמהן חסד אך חסר לא כבני ברית לראות היעמדו דבריהן ותאמרנה יודעות אנו ואין אנו כדאין לכך כדרכי הגר:

15ובמדרש רות מהזוהר כתוב לאמר יעש יעשה כתיב אמרה להם אם תזכו להכנס תחת רגלי השכינה ואם לאו יעש חסר ה"א כתיב והדבר מבואר כי ה"א אחרונה היא שכינה עכ"ל עוד מצא כתוב כלשון הזה כאשר עשיתם עם המתים יראה כי כשהייתן מכבדות אותי בחיי בניי לא היה חסד כי אולי ממוראכם עשיתם אבל מה שאתנה עושות עכשיו הוא חסד עם המתים שעתה נראה שמאהבה שהיה לכן עמם אתנה זוכרות ואתנה עושות חסד עם בניי ועמדי ע"כל. ואומרו עמכם במ"ם וכן כאשר עשיתם במ"ם ואם הוא סימן זכרות לא נקבות כתב הרשב"א הלוי ז"ל אפשר שכיוונה כי עד העת ההיא הלכו עמה מ' פסיעות כדאמרינן במדרש רבי ברכי' בשם ר' יצחק ארבעים פסיעות הלכה ערפה עם חמותה ונתלה לבנה מ' יום שנאמר ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב ארבעים יום ע"כ ובהיותה כעת בדלי דלות ולא מצאה ידה די השיב להן גמולן אמרה כי בעל הגמול יגמול להן שכר הפסיעות ההנה כי ארבעים הנה ולכן אמרה יעש ד' עמכם חסד וכאשר עשיתם כי בפירוש אמרה על התכריכין ועל וויתור הכתובות כמדובר ובסתום הודיעה שאפי' שכר הפסיעו' תטולנה וכי הנה ספורו' והם ארבעים עכ"ל והמתרגם תרגום כמה דעבדתון עם בעליכון שכיבייא דסרבתון למיסב גובריא בתר מותיהן ואף אם ירא' כי מה לו למת אם אשתו אם תנשא או תתעגן עם מה שהביא בספר הזוהר בשם הסבא מתרצה כי במות האדם מניח רוח אחד בבטן אשתו וכן בהנשא לשני אותו השני בבואו עליה עייל רוח אחרא בגווה וא אפשר לשתיהן שיתקיימו כאחת ונלחמו איש באחיו עד דנגח חד לחברי' ומגרש יתי' ולכן כאשר האש' שנתאלמנ' לא תנשא עוד הרי זו עושה חסד עם בעלה המת כי הרוח תנוח בקרבו ובאו דברי המתרגם על נכון. והרשב"א הלוי ז"ל האריך בזה בביאורו והביא כל דברי הסבא באריכו' דרשהו משם כי מקום שאמרו לקצר איני רשאי להאריך ובמה שכתוב במ"ם לשון זכר אבאר דעתי בפסוק הבא בע"ה אמר כי יתן להם כשכר החסד שעשו עם המתים ועמה קרן שהוא השכר הראוי להם ועוד יתן להם פירות במתנה ועל העיקר השכר אמר יעש ד' עמכם חסד ועל המתנה אמר יתן ד' לכם שיחזור ויתן לכם יותר מן הראוי לכם במתנה ומצאן מנוחה עוד בדרך מציאה יותר ומן הראוי לכם:

16א"נ אמר כי החסד שיעשה ד' עמכם לא יהיה כדרך שעשיתם אתם עם המתים ועמדי כי אתנה בשר ודם ועשיתם חסד עמנו אבל החסד שיעשה ד' עמכם בשכר זאת לא יהיה ע"י בשר ודם אחר שיעשה טובה איש אחר עמהם כי מתנתם מעוטה וחרפתם מרובה אלא מידו לידכם ידו הפתוחה המלאה והרחבה וזהו יתן ד' לכם הוא ולא אחר.