אגרת שמואל על רות א:ט
אגרת שמואל על רות · Iggeret Shmuel on Ruth 1:9
Open in the reader →1ואמר ומצאן מנוחה אשה בית אישה שנדחקו המפרשים לפרש סרסהו ודרשהו יתן ד' לכם אשה בית אישה ומצאן מנוחה. ולי פירושו לפי שעשו עמהם שתים אחד תכריכי המתים ועוד מחילת הכתובה לה ועל מאי דסליק מיניה שהוא מה שעשו עמה אמר יתן ד' לכם ועל תכריכי המתים אמר שיהיה להם מדה כנגד מדה וכמו שהניחו נפש בעליהן אחרי מותן בקטרוג בקנות להם תכריכים בידוע שמנוחה גדולה היא אל המת לילך לבוש ולא ערום עד שעל זה היה בוכ' יעקב אבינו ע"ה על בנו כאומרו כתונת בני כלומ' הנה הכתונת והוא נשאר ערום ועוד שנית שלא זכה לקבורה כי חיה רעה אכלתהו וקבורת חמור נקבר נמצא שבתכריכים הניחו את נפשם ובשכר המנוחה הזאת תמצאן מנוחה אשה בית אישה בחייכון בעולם הזה ואחר שסיימה דבריה לומר תשובנה מאחריה לא נשאר כי אם נשיקה של פרישות כדרך הפורשין מחבריהם כי יפרדו איש מאחיו שנושקין איש את רעהו ואולי יבושו בושת הנה לישק לה ולכן הקדימ' היא ותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה:
2א"נ יאמר בשנדייק למה דברה דבריה במ"ם בלשון זכר ואמרה יעש ד' עמכם כאשר עשיתם יתן ד' לכם וגו' והכונה בהיות שהיא ראתה בהן שישבו עשר שנים נשואות ולא ילדו והאשה ששהתה עשר שנים ולא ילדה הוא סימן עקרות כי עקרה היא וכן מצינו ברבקה דכתיב ויעתר יצחק לד' לנוכח אשתו כי עקרה היא ואותו הוא קרינן היא וכתיב הוא ואצלי הכוונה יובן עם מה שאמר רב נחמן בגמרא אף אנן דרשינן מאי אילונית דוכריניתא כי תרגום איל דכר וזה לפי שאינה יולדות כזכר קורים אותה אילונית דכרניתא לשון זכר וכלשון לע"ז מאגור"א ולכן ברבקה כאשר הודיענו שהיא עקרה כתוב הוא כאלו היא כזכר אינו יוליד וקרינן היא כי סוף סוף נקיבה היא ולכן בנידון דידן כאשר נעמי ראתה ששהו עשר שנים ולא ילדו אמרה בלבה אולי עקרות הנה ולכן כינה אותם במ"ם כזכר ועל זה בעצמו היתה תפילתה עליהם ע"ד ויעתר יצחק לד' לנוכח אשתו ועל זה אמר יעש ד' עמכם חסד תמורות מה שעשיתן עם המתי' ועמדי והשכר יהי' זה שיתן ד' לכם ומצאנה מנוחה אשה בית אישה והענין הוא כי כאשר האשה אינה יולדות אין לה מנוחה כלל עם בעלה אבל מבוקר לערב יתקוטטו זה עם זה על דבר הבנים ולכן אמרה להם אתם שאני רואה בכם סימן של זכר רצונו שכמדומה שאתם עקרות יתן ד' לכם וזה לכם במ"ם יתן לכם מתנה טובה באופן שתמצאנה מנוחה אשה בית אישה וזה יהיה בתת ד' לכם בנים ויפקוד אתכם כאשר פקר לאמהות:
3א"נ יאמר לפי שבגמרא ריש סוטה אמר ר"ל אין מזווגין לארם אשה אלא לפי מעשיו ומותבינן עליה דהא קימא לן דארבעים יום קודם יצירות הולד אומרים בת פלוני לפלוני אפי' מעבר לים ומסקינן כאן בזווג ראשון כאן בזווג שני באופן כי זיווג שני הוא לפי מעשיהן לכן התפללה נעמי שגם אם מעשיהן לא יאותו כ"כ למצוא דבר חפץ בבעל הגון שימצאו מנוחה אשה בית אשה התפלל' לאל שאעפי"כ יתן ד' להם בדרך מחנה אף אם לא תהיינה ראויות לפי מעשיהן יתן להם הוא ית' כן ויחשוב כאלו הוא הזיווג הראשון אשר בידו יתבר' גם עתה אם זיווג שני הוא יתן לכם זיווג טוב והגון באופן שתמצאנה מנוחה אשה בית אישה:
4ובמדרש יתן ד' לכם, אמר ר' יוסי כל אותן הטובות והנחמות שעתיד הקב"ה ליתן לשלמה דכתיב וד' נתן חכמה לשלמה יהיו מכם דרשו זה לפי שדברים הללו הם מבלי גיזרה שאמר יתן ולא פירש מה יתן שאם על המנוחה דלקמיה קאמר הכי הל"ל יתן ד' לכם מנוח' ומדקאמר ומצאנה מנוחה הרי התחיל במלת ומצאן להורות דמילתא אחרית' היא ברכות המנוחה לכן דרשי דיתן ד' לכם היא גיזרה אחת לבדה ומה שאמר יתן ד' היא הודעות העתיד והכוונה הדברים שעתיד שיתן ד' לשלמה דכתיב ויתן ד' חכמ' לשלמה יהי רצון שזה החלק יהי' לכם ומלת לכם היא הגיזרה ומלת יתן ד' היא הודעת מה שעתיד ליתן:
5עוד במדרש, ומצאנה מנוחה מצאן כתיב אחת מוצאת שתים לא מוצאת ראוי להבין שאם היא ידעה שאחת מוצאת שתים לא מוצאת אם כן כשאמרה יתן ד' לכם ורמזה הטובות שעתיד הקב"ה ליתן לשלמה יהיו מכם אם כבר ידעה שא' לבדה מוצאת למה אמרה לכם וכללה את שתיהן אפשר לומר שבודאי שהיא ידעה הכל ורוח ד' דיבר בה אבל רצתה שלא לשנות בדבריה בלשון יחידה כאלו מדברת עם רות לבדה ומקרבות אותה כי חששה לכבוד ערפה ולכן דיברה לשתיהן בדיבור א' בשוה ולכן כאשר אמרה יתן ד' לכם לא היתה יכולה לומר לך כי היתה מטלת קנאה לכן אמר לכם אבל מלת ומצאנה כי הה"א אחרונה היא מאותיו' הגרון ואינה נרגשת בקריאה כי בין אם יאמרו ומצאנה בה"א או מצאן בלא ה"א אין בקריאה שום הפרש ואין ההפרש אלא בכתיבה על כן הודיענו שהיא כבר ידעה העתיד שאתה מוצאת כשאמרה ומצאנ' מנוחה היתה חסר ה"א אבל במלת יתן לכם א"א לשנות במלת לכם ולכן הוכרחה לומר לשון רבים גם אם כבר ידעה שלאחת יתן ולא לשתיהן:
6עוד במדרש, אשה בית אישה, מכאן שאין קורת רוח לאשה אלא בבית בעלה ע"כ, פשטן של דברים מבואר שהכוונה שהאשה אין לה מנוחה אלא כשיש לה בעל שאם תשב אלמנה אפילו שיהי' לה עושר ונכסים לרוב ושאר תאוות ותענוגי העולם עם כל זה אין לה מנוחה והכל כלא חשיב בעיניה כי אין לה מנוחה אלא עם בעלה ולכן ברכם בברכ' זו ומצאן מנוחה אשה בית אישה כי זאת היא המנוחה. ואפשר לומר עוד כי מלת בית אישה קא דרשי כי הכי הל"ל אשה עם אישה מאי בית אישה אלא מכאן שאין קורת רוח לאשה עם בעלה אלא בבית בעלה כלומר בבית בעלה ממש כלומר שהוא בית שלו ונחלתו ולא בשכירות וזה כי ידוע שאין בית אלא אשה ועיקר הבית שישכון האיש צריך שיהי' כפי רצונה וחפץ האשה וכאשר היא דרה בבית אחרים בשכירות אשר רשות אחרים עליה אין לה קורות רוח לאשה אלא בבית בעלה ממש ע"כ כתוב אשה בבית אישה ולא אמר אשה עם אשה, והמתרגם ז"ל רצה לתרץ כי מה שאמר יתן ד' לכם אין לו גיזרה ואין לומר כי ומצאן מנוחה היא הגיזרה כדאמרן לעיל דאם כן יתן ד' לכם מנוחה הל"ל על כן תרגום כי הגזרה היא בכח ואמר יהב ד' לכון אגר שלים על טיבותא דעבדתין לי ובההוא אגר תשכחון נייחא כל חדא וחדא לבית בעלה ולפי דרכו כוונת הכתוב היא כך יתן ד' לכם רוב טובה עד שבאותו רוב הטובה שיהי' לכם תמצאו מנוחה אשה בית אישה לפי שהחשובים שבעיר ונכבדי ארץ יקפצו עליכם לישא אתכם בראותם הטוב והעושר שלכן כי רב וכשתנשאו לגדולי העיר הנה זאת היא מנוחתכם. והראב"ע כאשר הרגיש כי הגיזרה חסרה בכתוב כתב יתן ד' לכם בעל עכ"ל. ואפשר עוד לומר לפי שאפשר שאמור יאמרו כלותי' לה אם לו חפץ ד' שיהיו לנו מנוחה כבר היינו נשואות לבניך ובהם ועמהם הי' יכול השי"ת להניח אותנו באופן שאלו הנשואין הראשונים יוכיחו גם על האחרונים כי מזלנו גרם הרעה הזאת לנו לכן אמרה להם נעמי שאם הנשואין הראשונים לא עלו ולא נתקיימו היינו לפי שלא היה זווגן מאתו ית' ובפרט לרז"ל שאמרו שלא גיירום וגם אם נאמר שגיירום לא נשאום אלא להנאתם וזהו שאמר הכ' וישאו להם וידוייק מלת להם מיותר שהכוונה שזה הזווג היה שהם נשאו להם לא שהשם יתברך השיאם ולכן לא עלה לטוב ולא נתקיים אמנם מכאן והלא' יתן ד' לכם כי הוא יהיה המזווג אתכן באופן שבה תמצאנה מנוח' אשה בית אישה כי הוא יתן לכל אחת אותו שהוא בן זוגה ממש וזהו בית אישה במפיק ה"א להורות שיהיה אישה ובן זוגה ממש המיוחד לה ובזה בודאי שתמצאנה מנוחה בעצם ויהי' דבר של קיימא:
7וה"ר יצחק עארמא ז"ל סרס הכתוב כאילו אמר יתן ד' לכם אשה בית איש' ומצאן מנוחה כי בהיות כל אחת בבית אישה יהי' להן קורת רוח כדבריהם ז"ל עכ"ל וכבר כתבתי כי אין צורך בסירוס, והרשב"א ז"ל כתב אם תדע לכוון את הרוחות כפי מה שהקדמנו כי רוח האיש מכשכש במעהא כל י"ב חודש ולכן איננה רואה קורות רוח בבעלה השני כמדובר ובראות נעמי כי הן ממשפחות האדמה שפטה כי לא הי' בניה בני זיווג ולכן לא עלתה זווגן יפה וברכה אותן יתן ד' בעל הזווגן היודע זיווג איש ואשה ומצאן מנוחה כי לא יהיה עוד רוח מכשכש במעיה' רק שתנוחו ויזמין לכם אשה בית אישה כלומר זווג הניתן לה מאז הולדת ולכן אמרה לכם במ"ם ולא בנו"ן כמשפט הנקבות לרמוז אל מאמר רב יהוד' אמר רב מ' יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאות ואומרות בת פל"פ והוא מספר המ"ם ובכן ותשק להן לאדבקא רוחא כמבואר בס' הזוהר במקומות רבים ובייחוד בפ' תרומה ובשיר השירים ובספר התקונים ובזה תנוח עליהן הברכה אשר ברכה אותן, ועוד ירצה כי למה שהמנוח' מהמצטרף וראוי שתקדים אליה היגיעה ודומה לו וינח ביום השביעי הפליגה בברכתה שתהי' המנוחה דרך מציאה הבאה בהיסח הדעת כדתניא בפרק חלק שלשה באים בהיסח הדעת אלו הן משיח מציאה עקרב עכ"ל. ואצלי מה שהרבה במנוחה לפי שראת' והכירה שמיום שהיו בביתה לא ראו מנוח' והנחה כי לעולם היה כל יום קללתו מרובה מחבירו לאחור ולא לפנים הן באיבוד ממון הן באיבוד נפשות באופן כי רבה היגיעה והאנח' אשר באה להן עד עתה על כן כנגד איבוד הממון שעד עתה אמר יתן ד' לכם וכנגד איבוד הנפשות במות בעליהן בחורי חמד כרך אותן ומצאן מנוחה אשה בית אישה ולא תתאלמן ולא תתעגן עוד שום א' מהן רק ינוחו כל אחת בית אישה:
8ובביאור לרב אחרון כתוב לאמר יתן ד' לכם ומכאן וגו' כלומר עם היות מנהג הנשים במיתת בעליהן תתאונה חמותיהן שכלותיהן לא תנשאנה ואם תנשאנה שתנשאו לאיש רע מעללי' עד תרגזנה ותעצבנה על בעליהן הראשון עם כל זה אמרתי הפך זה כי יתן ד' לכם ותהיינה במנוחה אשה בית אישה וטעם יתן ה' לכם פירשו יתן לכם בעל. עוד כתב וז"ל ומורי פירוש יתן ה' לכם נכסים וכבוד אע"פ שעתה אין בידכם כל מאומה באופן שכשתנשאו לאנשים יהיה לכם מנוחה בבית בעליכן ותהיו פטורות מעשיית המלאכות המחוייבו' על האשה לעבוד את בעלה וזה על דרך מה שאמרו רז"ל בכתובות פ' אע"פ ואלו מלאכות שאשה עוש' לבטלה טוחנת ואופה וכו' הכניסה לו שפחה וכו' באופן שכפי מנין השפחות שהיא מכנסת לבעלה כן ממעטנה המלאכות וזהו אמרו יתן ה' לכם נכסי' וכבוד ותוליכו שפחות לבית בעליכן באופן שתמעטנ' מלאכותיכן ותמצאו מנוח'. ותשק להן נשיקה של פרישו' ותשאנה קולן נכמרו ניחומיהן לקולה לא בכי' של פרישות רק אמרו לה כי אתך נשוב לעמך כלומר את חושבת שכונתינו עד הנה ללותך עד הנ' אינו כן רק כי אתך נשוב עד עמך והרצון כי נפשינו דבק' באהבתך ולא נעזבך הגם כי תלכי לעמך עכ"ל: