אגרת שמואל על רות ג:יח

1ותאמר שבי בתי עד אשר תדעון איך יפול הדבר אמרה מלת יפול להודיע לה כי אין ענין הזווג תלוי בידי אדם כי הוא יתי הוא המזווג זיווגים ואם מאתו ית' נהיה הדבר הזה הדבר בעצמו יפול מאליו ועשה לא בחיל ולא בכח כי אם במאמר ד' צבאות ובפרט בזווג זה והאיש הזה ידעתי בו כי לא ישקיט כי אם כלה הדבר היום ובהיותו בועז יודע כי מאת ד' הם כל הזווגים על כן ישתדל לגמור הענין היום כי מן השמים יסייעו בדבר ויורו למי זיווגיה אם לגואל או לבועז:

2אי נמי הורה לנו גודל זריזותה שעם היותה נושאת משא כבדה כזו באה כ"כ במרוצה מן השדה לעיר שעדיין כשבאה מצאה את חמותה בדלת ביתה סגורות בעדה שעדיין לא האיר אור היום ועדיין לא פתחה דלתות ביתה כי בהכרח השדות רחוקים מן העיר היא קמה בטרם יכיר איש את רעהו בלבד והגיעה אל בית חמותה ועדיין הפתח סגור עד שהוצרך לומר לה מי את שאם היה הפתח פתוח לא היתה שואלת מי את אלא בוודאי שאלה זו מורה היות הפתח נעול עדיין ועל כן שאלה מי את:

3אי נמי אפשר שכל האמור כאן נעמי היפה המדברות כי רוח אלהין קדישין בה וז"ש ותבוא אל חמותה ותאמר מי את אני יודעות שאת בתי עדיין לא נכנסת ברשותו של בועז ותגד לה חמותה ברוח הקודש אשר בה את כל אשר עשה לה האיש ומאי דקאמר ותגד לה לאו ארות קאי אלא אחמותה שהיא הגידה מעצמה כל אשר עשה לה בועז שם בשדה ולפי שהיה אפשר שתתעצב רות אל לבה לאמר בוודאי לא ימהר בועז לעשות הענין הזה והורא' לזה שנתן לי שש סאין שעורי' ואם היה חפן למהר הענין ולישא אותי אליו למה נתן לי כ"ז האם ביום או ביומים אוכל שש סאין שעורים ולכן אמרה לה חמותה שש השעורים האלה נתן לי אלי ובעדי נתנה ולא בעדך וכל זה הם דברי נעמי לרות ולא דברי רות כדמשמע לכאורה ועל כן מלת אלי לא כתיבא אלא כי אמר אל תבואי ריקם אל חמותך אמרה נעמי לא תחוש למה שנתן לך שש השעורים כי שש השעורים האלה נתן לי לעצמי כי אמר אל תבואי ריקם אל חמותך ואמרה לה עוד נעמי שבי בתי עד אשר תדעון איך יפול הדבר כי בוודאי יפול מאליו כי נפילה יאמר על הדבר הנעשה במהירות על נקלה כי בוודאי לא ישקוט האיש כי אם כלה הדבר היום ושש השעורים לי נתנם ולא לך. ומורי ז"ל כתוב ותאמר שש השעורים האלה נתן לי וגומר ירצה שרצתה לפייס את חמותה להוציא מלבה שלא תחשוב בראותה אותה קרובה אל המנוחה ואל הנחלה להנשא לבועז כי תאמר בלבבה שאבדה תקותה מכאן והלאה ולא תחוש רות בשירותה כבראשונה בהכירה איש אחר זולת מחלון בנה ונתפרדה החבילה ומה גם כי לא תהיה ברשותה כמו מקדמת דנא שהיתה יושבו' אלמנ' בבית' בלתי רשות אחרי' עליה ומצר זה תתעצב ולא מבעי' שלא תשמח ותגל במנוחת' ואף אם היא סבבה אותה במועצותיה הטובות ככתוב לעיל בבירור ולפיכך רצתה רות לדבר על לבה בדברי פיוס ולהכי נקט לשון ותאמר ואמרה שש השעורים האלה נתן לי כי אמר אלי אל תבואי ריקם אל חמותך נראה בזה שכוונתו טובה עם החמות כמוה באופן שגם היא תמצא מנוח במנוחתה ולא יחסר דהר מכבודה כלל ולא שירות שום דבר כאשר בתחלה וטעם אלי דלא כתיב משום שלא מצינו שדבר בועז דברי' אלו אליה בפירוש וקרינין אלי משום דהיא אמרה כן שבועז אמר אליה דברים אלה פה אל פה כדי להטיב את לב חמותה כדאמרן ולקחה היתר לעצמה מותר לשנות מפני השלום ולא נכנסה בזה בכלל כת שקרנים שאינן רואות פני שכינה. או אפשר כי הבינה כך מכלל דבריו ועניניו בשבועתו ושאר מעשיו כיון דממה נפשך לא תהיה לילה אחרת לנה בלא איש לא היתה צריכה לשעורים שלו וא"כ הוה ליה כאילו אמר לה בפירוש אל תבואי ריקם אל חמותך ולא הוצרך לפרש הדבר בהיות רות בעיניו בחזקות בעלת חכמה ושכל ותבין תוכן הדברים ברמז כענין ולחכימה ברמיזא ולפיכך קרינן אלי כי לאשה כמותה הוה ליה כאילו נאמר הדברים בפירוש ולא כתיב משום דסוף סוף לא אמרם בועז בפירוש וכדאמרן:

4ותאמר שבי בתי נראה הכוונה כי בהיות שיצאה בלילה אל גורן השעורים בעת הזרייה אשר כנראה כי כן מנהג ומשפט בנות ישראל המלקטות ללכת שמה כמו בזמן הקציר כי בוודאי זה היה לה כסות עינים ברדתה אל הגורן בלילה ההוא וכיון שכן בהיות כי עדיין לא כלתה זריית החטים והשעורים כי שיעור רב היה לו ולא יכלו לזרות את הבר בלילה אחת היה אפשר שהיא תרצה לרדת אל הגורן גם עתה כאשר עשתה כלילה ולפיכך אמרה לה שבי בתי עד אשר תדעון לפי שהזמן קצר כי בוודאי לא ישקוט האיש וגו' וראוי שתהי' מוכנת פה אם יקראוך לגמור הענין ולא יצטרכו ללכת להביאך מאחד השדות עכ"ל:

5ואני אומר כי מה שאמר לה שבי בתי הכונה לפי שענין זה הוא מעשה רב ואפשר שלא יגמר הדבר היום ואולי תצטרך ללכת פעם אחרת אל השדה ולשכוב מרגלותיו כאשר בתחלה ואם בפעם הראשונה לא הרגישו בה ולא נודע כי באה האשה הגורן אולי לאו בכל שעתא ושעתא אתרחיש ניסא ואם תלך פעם שניה אולי ירגישו בה ותבא לידי בזיון על כך הבטיחה נעמי ואמר לה שבי בתי עד אשר תדעין וגו' כלומר דעי לך כי אינך צריכה לצאת עוד מדלתי ביתך החוצה לצורך ענין זה רק שבי בתי עד אשר תדעין איך יפול דבר כי ידעתי את האיש ואת שיחו כי הין שלו הין ולאו שלו לאו וכיון שהוא אמר לך והיה בבוקר אם יגאלך טוב וגו' דעי לך כי לא ישקוט האיש כי אם כלה הדבר היום:

6ורב אחרון כתב ותבוא אל חמותה חז"ל דרשו וכי לא היתה מכרת אותה אלא אמרה לה מי את פנויה ותגד לה ונראה בעיני דמתשובתה דתכף ומיד הגידה את אשר עשתה ולא אמרה אנוכי רות בתך דרשו כן:

7ולי אפשר שנעמי לא ראתה שינה בעיניה בלילה בחשבה בענין ולעת בוקר אנסתה שינת הבוקר ורות נכנסת פתאום בבית ועמדה נגדה ונתעוררה בבהלה וקום בראותה אמרה מי את אך אחרי ראותה לא הוצרכה לומר אני רות אמתך ולכן לא אמרה אלא סיפור הענין ואת כל אשר עשה לה האיש רמזה לשבועה שנשבע ולעכבתה שהשכיבתה במקומה כנזכר ואלה שש השעורים נתן לי לאהבתך כי אמר שלא אבוא אליך ריקם. ותאמר שבי בתי עד אשר וגו' אפשר שנעמי ורות דברו בענין זה וכי ראו כי היה הדבר מסופק מי יגאל אמרה רות בעצמה ואם רוצה טוב לגאול ולקחת אותי הנה איני חפיצ' בזה לפי שהוא היה נשוי אשה ולו בנים כמו שנאמר פן אשחית את נחלתי אז אמר נעמי שבי בתי כלומר השקיטי ואל תהמי ואל תדברי דבר עד אשר תדעון איך יפול הענין וידעתי כי לא יעברו ימים רבים כי אחרי שנשבע האיש ההוא ידעתי בו שלא ישקוט עד שיגמור הדבר ביום ההוא כי מצוא שפתיו ישמור עכ"ל:

8והראב"ע ז"ל כתב מי את בתי יתכן שלא ראתה אותה עד שפחתה לה הדלת להכנס כמנהג וקצר הכתוב לאמר אנוכי רות אמתך וכמוהו קראן לו ויאכל לחם וכתיב ויואל משה עכ"ל:

9ותאמר שש השעורים האלה נתן לי כתב החכם החסיד הה"ר יהודה ן' שושן ז"ל פי' אל תדמי בנפשך שנתן זה אלי כמייאש אותי ואותך אבל הענין הוא שלא אבוא ריקם אליך כי עוד ידו נטויה לחונן ולתת ואפשר שכיון לזה במדרש לקח טוב שכתוב נאמר להלן ולא יראו פני ריקם ונאמר כאן ריקם מה להלן דבר מועט כדתנן הראיה שתי כסף אף כאן כן כי כיונה שכמו שדבר אלקינו אלינו אינינו כי אם ההשתעבדות וההודאה כן הדבר הזה כי אין בו כדי מתנה אבל הענין הוראות האהבה והחבה עכ"ל:

10ואפשר לומר עוד כי מ"ש לה שבי בתי עד אשר תדעון וגו' כונתה להודיע לה עוצם המהירות שיהיה בענין זה עד שבמעט זמן שתשב רות לנוח מעט מהיגיעה שהיתה באה מן השדה ובמעט הזמן הזה אשר תשבי לנוח תיכף תדעון איך יפול דבר קודם שתקומי מהישיבה שתשבי עתה לנוח וז"ש שבי בתי עד אשר תדעון וגומר ואם יהיה שיתארך יותר דעי באמת כי לא יעבור הדבר מהיום וז"ש כי לא ישקוט האיש כי אם כלה הדבר היום: