אגרת שמואל על רות ג:ג

1ואפשר עוד שאמרה נעמי הזווג הזה נאה ומתקבל מכמה טעמים האחד בהיות איכות האיש וחשיבותו רב ועצים וז"ש הלא בועז כלומר נודע בשערים שמו ואיכות חשיבותו מודעת הוא בכל הארץ ועוד שהוא מודעתנו וקרוב לנו האיש מגואלינו היא ועוד כי אין את זרה ונכריה עם כל אנשי ביתו וזה כמה ימים שהכיריך ואהבת עולם אהבוך ועוד כי עת דודים הוא כי הנה הוא זורה את גורן השעורים והוא שש ושמח בראותו את הברכה אשר ברכו ד' במעשה ידיו כי עד עת הזריה לא תודע הברכה, אמרה לה עוד ורחצת וסכת כלומר שתלך למרחץ ותרחץ גופה ואחר כך תסוך בשמן הטוב ובבשמים והנה יש פסקה במלת ורחצת להודיע שלא תסוך את עצמה במרחץ כי יחשדוהו הרואות בזנות כי יאמרו אין דרך אשה אלמנה לסוך בשמן הטוב כיון שאין לה בעל כי לצורך מה תסוך ולכן צוה לה כי לא תסוך בעת רחיצתה במרחץ כי בזה משיאה עליה שם רע בשכנותיה אלא יהי הפסק מן הרחיצה לסיכה לכן ורחצת במרחץ ואחר הפסק זמן שתבוא לביתך אז וסכת ושמת שמלותיך עליך וירד הגורן ושמתי כתיב וירדתי כתיב כי אם היתה יורדות לגורן בלא מלבושים נאים אלא כאשה אלמנה עצבות רוח בודאי לא היה פחד כלל אבל בהיות שהיתה הולכו' מלבושת בבגדי שבת ויורדת הגורן היה אפשר שיתפתו האנשים אחריה לתפשה לשכב עמה לכן כתיב ביו"ד בשימת המלבושים ובירידת הגורן לומר זכותי ילך עמך כי ע"י שימת המלבושים ובירידת הגורן באה הסכנה ולכן צריך שזכותי יגן בעדך ואולי על צד היותר טוב נעמי בעצמה הלבישה אותה כדי שזכותה יגן עליה ולכן כתיב ביוד ושמתי שמלותיך ואמר אל תודעו לאיש הידוע הלא הוא בועז ולכן לא כתיב לאיש בשב"א תחת הלמד להורות שמדבר על האיש הידוע והוא בועז עד כלותו לאכול ולשתו' כי אז אחר האכילה והשתיה יהיה שמח וטוב לב:

2וה"ר יצחק עארמא ז"ל כתב ורחצת וסכת ושמת וגו' צוותה להטהר מטומא' להתקשט בשמן הטוב אמנם שתשים שמלותיה על שכמה ולא תתכסה בם עד בואה שם כדי שלא יכירו בה עכ"ל, והחסיד הה"ר יוסף יעבץ ז"ל כתב אומרו ועתה הלא בועז וגומר הכוונה על כל פנים לא אשקוט ולא אנוח עד אשר אבקש לך מנוח ועתה כעת לפי שעה אנסה אם יצא הדבר הזה לפועל עכ"ל וכן כתב הר"ש הלוי ז"ל:

3ובמדרש ורחצת וסכת ורחצת מטנופת ע"ז שלך וסכת אלו מצות וצדקות ושמת שמלותיך עליך וכי ערומה היתה אלא אלו בגדי שבת פ"כ וקשה וכי עד עתה לא נטהרת רות מטנופת ע"ז שלה והלא מעת ששבה עם נעמי נטהרה מטנופת הע"ז ונתגיירה וכמו שאמר עמך עמי ואלהיך אלהי ועוד כי כמה מצות וצדקה יכולה היא לעשות באותו היום והיא עסוקה בטהרתם כי צריכה שתהיה טהורה לחששא אם באולי ירצה בועז ליקרב אליה, והייתי יכול לומר כי גם אם כבר קבלה עליה כל מצות התורה וכל עונשיה כמ"ש באשר תמותי אמות וגומר עם כל זה אפשר שעדיין לא הטבילוה ב"ד כי תיכף ביום הראשון לביאתם מיד הלכה ללקט בשדות ועד כלות קציר החטים וקציר השעורים לא נחה ולא שקטה מהלוך ללקוט ולא אסתייעא מילתא להטבילה בב"ד של שלשה עד היום ההוא ועל טבילה זו אמרה ורחצת מטנופת ע"ז שלך:

4א"נ גם אם נאמר שכבר טבלה ונתגיירה מעת בואה אפשר שהרחיצה שהזכיר פה הוא שתרחץ לבה בתוכה מטנופת ע"ז שלה בהיותה כופרת בע"ז שלה ואף אם כבר כפרה בה כשנתגיירה עם כל זה עתה מחדש כאשר תחזור ותכפור בע"ז שלה ותקלל אותה לצדקה תחשב לה כאילו עתה מחדש כפרה בע"ז ורחצה מטנופת שלה וכדי להרבות לה זכיות שיגנו בעדה והיא תצלח במה שהיתה הולכות לעשות אמר לה ורחצת וגו' כדאמרן וסכת אלו מנות וצדקות וגם אם לא היה לה פנאי באותו היום לקיים מצות ולעשות צדקות הא נקטינן מן היום אשר נתת את לבך להתענות וכיון שביום הזה תחזור ותקבל עליה לגמור ולקיים כל המצות והצדקות הכתובות בתורה מעלה עליה הכתוב כאלו היום ההוא קיימה אותם וכולן יגינו עליה בדרך אשר היתה הולכות ובזכות זה תצליח את המעשה אשר תעשה עתה.

5והרב מורי כתב כי רז"ל הרגישו בפסוק שכפי פשוטו נראה שהיתה מזמינה לזנות שתרחץ ומתעדן במיני בשמים ותתקשט במלבושים כדי להגביר תאותו של בועז וישכב עמה וכן לא יעשה בלא קדושין וכתובה ושבע ברכות וכ"ש לאיש אשר כמוהו ומה גם שדברי' האמורים לקמן והוא יגיד לך את אשר תעשו מוכיחים שלא היתה הכוונה שישכב עמה בלילה וא"כ למה הוצרכה כל הקשוטין והעינוגין האלו ולכן פירשו שכוונת המעשים האלו היו לרמוז זכיות אשר תסמוך עליהן לשיצא הדבר לפועל ותכלית וכוונת הפסוק לדעתם באומרו ורחצת וסכת וגו' אין הרמז על מה שתעשה עתה כי בזמן מיעוט כזה מאי מצות ומאי צדקות מצי למעבד ועוד שענין טנופת ע"ז כבר נרחצה ממנה קודם כאשר באה עם נעמי אלא נראה שהכוונה לומר שיסייע לך בענין הזה, מה שרחצת מטנופת הע"ז ומה שסכת במצות וצדקות לשעבר ולפי' זה וי"ו דקרא וי"ו התוספות והעטוף לא וי"ו ההיפוך עכ"ל:

6והר"ש הלוי ז"ל כתב כי כראות נעמי היות רות מעותדת לרבו יתירא להיות אימא של מלכות ראתה שבעכ"פ תהיה נבחנת ונצרכת לראות אם היא כדאית למעלה הזאת וכמאמר הזוהר על ענין יוסף הצדיק בפ' מצורע על פסוק ענו בכבל רגלו וגומר עד עת בא דברו וגו' וראתה נעמי כי מעת התגיירה לא ימצא בה ערות דבר האמנם אפשר שימצא מצד עוברה על שבע מצות טרם תתגייר או על שלא מיהרה להתגייר ומה גם אחרי היותה נישאות למחלון ועיניה רואות יהדות נעמי וכשרותה והיה ראוי שתתגייר ואפשר שתהי' זה לה קיטרוג באופן שלא תאורנה מצותיה ומעשיה הטובים אשר עשתה כי עבירה מכבה מצוה כל עוד שלא נטהרה מטומאתה ולכן צותה שתטהר מטינוף ע"ז שלה באופן שצריכה תשובה על העבר וזהו ורחצת ואז יאירו המצות אשר עשתה וזהו וסכת אלו מצות וצדקות עכ"ל:

7בפשט הכתוב אפשר שכתוב וירדתי ביו"ד להוציא מלב רות שום חשדא שלא יחשדנה בשום דבר לכן אמרה כי העצה שיעצתי אותך שתרד הגורן דעי לך כי אולי בדידי הוה האי עובדא וז"ש וירדתי ביו"ד של המדבר בעדו וכן לקמן כתיב וגלית מרגלותיו ושכבת קרי וכתיב ביו"ד להורות אל האמור כי גם בענין השכיבה לא יהיה הדבר צר בעיניך כי אם בדידי היה המעשה הייתי שוכבת מרגלותיו וז"ש ושכבתי ביו"ד:

8גם אפשר שרמזה באומרה ושכבתי ביו"ד כי אף אם גלית מרגלותיו ושכבת לא תפחד שהוא יגע ביך ח"ו אלא דעי לך שהוא כאילו שכבתי אני עמך כי לא יגע כלל ולא עוד אלא שהוא יגיד לך שם את אשר תעשון, גם אפשר שהכוונה באומר' ושכבתי ביו"ד הכוונה ע"ד משאר"ל במ"ש הכתוב וירדתי הגורן כתיב ביו"ד לומר זכותי ירד עמך גם כמלת ושכבתי כוונה לומר זכותי ישכב עמך אח"כ מצאתי בהר"ש הלוי ז"ל זה הטעם האחרון גם הזהירה אותה שהיא אינ' תתחיל לדבר כלל עמו רק שתשכב לבד והוא יגיד לך שם כלו' הוא יתחיל לדבר ויפתח שפתיו עמך:

9והנה יש בזה ספק איננו קטן כי אם גדול ועצום ער מאוד לזה בראותינו לנעמי הכשרה יועצת לרות כלתה פועל מגונה כזה הכזונה יעשה לכלתה ללכת לשכוב מרגלות בועז ולשו' אות' בנסיון גדול כזה אתרא דשכיח היזקא להיו' נחשב' כאחת הנבלות ומה גם ללכת לשכוב אצלו ולגלות מרגלות בועז והרי זה דומה למעשה הזונה וכמאמר שלמה והחזיקה כו ונשקה לו העזה פניה וגו' הלא טול היה לה להעשות ולגמר הדבר ע"י אמצעים חשובים ורבים ונכבדים או מפיה אל בועז תמתיק לו דבריה כי גואל קרוב הוא ולו יאתה בהיותה רות אשה כשרה והגונה כי הוא בעצמו היה מכיר' ויודע כי אשת חיל הוא ואם מד' יצא הדבר במעט השתדלות היה הדבר נגמר כי הוא מלאכת ד' להיו' מזווג זווגים ומה ראתה על ככה ומה הגיע אליה לעשות הדבר הזה כאופן הבלתי נאות לעין כל:

10והנה הרלב"ג ז"ל נתעורר בזה ועשה מהספק תועלת וז"ל התועלת הי"ג הוא כי כשהיה אפשר שישיג תועלת נפלא באמצעות פועל מה ידומה בו קצת עזות הנה אין ראוי שיאבד הטוב ההוא מפני בושתו בעשיית הפועל ההוא אך ראוי שימעט העזות בו כפי היכולת ולזה תמצא שלא נמנעה רות מלעשות מה שאמרה לה נעמי ללכת לשכוב במרגלות בועז אך עשתה זה בלט בדרך שלא יודע לאיש ועשתה באופן שלא הרגיש בבואה שם לשכוב גם בלילה לא שכב לבה לשמור עצמה מגלוי ערוה ולזה תמצא שהיא לא היתה ישנה אך תכף ששאל בועז מי את ענתה לו בחכמה ובשכל לא כאשר מקיץ משנתו הנה שהוא ז"ל עשה מהספק תועלת ועדיין הספק עומד אלא שעצם עיניו ממנו ועשאו תועלת ואם נאמר שתירץ לרות במה שעשתה עצת נעמי ולא אמרה לא אעשנה לא תירץ לנעמי למה לא עשתה הדבר ע"י אמצעים כדרך כל הזווגים שבעולם וקרוב הדבר שיגמר ע"י אמצעי ממה שיגמר ע"י מעשה של פריצות לשכוב אצלו להיות עמו:

11והר"ש הלוי תירץ לזאת הקושיא כי כראות נעמי לבועז שכול ואלמון ידעה כי לא יצא מן העולם בלא בנים ולכן ראתה שיבוא הדבר הזה ע"י רות הצדקת הגם כי הוא כבר אמר לה לרות ההיא מותרת לבוא בקהל ופלוני אלמוני לא ידע זה וראתה בחכמתה כי אם ידובר לבועז על ידה או על ידי אחר הנה תשובות בועז גלויה ומפורסמת יש גואל קרוב ממני וראוי לשאול את פיו ואולי הגואל יתן עיניו ביופי רות ויתרצה ראתה כי טוב שיעשה בדרך זה כי אז יכמרו רחמיו עליה כי בהיותה שמה תתפרסם כי כוונתה המצוה לא התענוג וזה במה שצוה לה ובאת וגלית מרגלותיו ושכבת והוא יגיד לך וגומר אשר היתה הכוונה לדעתי שלא יעוררהו משנתו לדבר אליו כי זה דרכן של זונות לתפוס בהם וזאת בהיותה יושבות ודוממה יראה שאין דרכה כדרך הנשים המשחקות וכראות בועז הדבר הזה נכמרו רחמיו ודבר על לבה כמו שיבא עכ"ל:

12ואני אומר כי לעין כל התירץ הזה דחוי מאליו כי מ"ש כי אם ידובר לבועז על ידה או ע"י אחרים הנה תשובות בועז גלויה יש גואל קרוב ממני וראוי לשאול את פיו ואולי הגואל יתן עיניו ביופי רות ויתרצה בדבר זה אינו כלום שהרי הגואל גם עתה לא ידע המעשה אשר נעשה בירידתה אל הגורן וכמ"ש הכתוב אל יודע כי באה האשה וגו' ועכ"ז לא נתן הגואל עיניו בה אבל אמר לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי:

13לכן אני אומר כי התירץ הנראה לי בקושיא זו הוא כי נעמי כבר ידע' כי דוד מלך ישראל והגואל המשיח ראוי לצאת מבועז הצדיק ולכן ראתה נעמי כי מאחר שבזווג הקדוש הזה עתיד לצאת ממנו שורש ישי וכל מלכות בית דוד בהכרח הוא שיקטרג סטרא אוחרא איזה קטרוג עד שלא יבוא לידי גמר על כן רצתה נעמי לסמות עיני הקטיגור בתת לו חלק מה בזה הזיווג כדי שלא יקטרג עליו כלל ע"ד מה שצוה השי"ת ביום הכפורים אשר הוא יום אדיר וקדוש בימי שנה ואותו היום כל ישראל כולם קדושים כולם עושי' באימה וביראה רצון קוניהם הוא מקנא על קדושתם ואפשר שיקטרג עליהם על כן צוה השי"ת שיתנו לו חלקו והוא שעיר המשתלח לעזאזל וכאשר נתנו לו חלקו באותו היום הקדוש אז מתפייס באותו החלק שכבר נתנו לו ושוב אינו מקטרג עליהם לפי שדרכו להדבק אל כל דבר של קדושה לקטרג עליו ולכן ג"כ אז"ל תלמוד חכם אל יצא יחידי בלילה שמא יוזק והטעם הוא על הדרך האמור כי לעולם זה דרכו להדבק אל מקום הקדושה ואולי יוזק ממנו וע"ד זה אז"ל כי כי בגדיו של ת"ח מתבלי' במהירות לפי שהשטן מתחכך בבגדיהם וזה מקנאתו שמקנא בכל מי שמתנהג בענין קדושה וכל מגמתו לקטרג על כל דבר של קדושה ובתת לו חלקו באותו המעשה בזה מתפייס ושוב אינו מקטרג עליו ע"ד שעיר עזאזל כדאמרן וכן ענין הזווג הקדוש הזה ראתה נעמי שאם לא יתנו לסמא"ל חלק מה בו יקטרג בוודאי עליו לכן יעצה היות נעשה המעשה הזה בדרך פריצות כי זה הוא חלקו ותאותו של סמא"ל ושוב לא יקטרג עליו ולכן אמרה לה ורחצת וסכת וגומר ובאת וגלית מרגלותיו וגומר כי בהיות נעשה בדרך זה שנראה כפריצות בזה יתפייס סמא"ל ולא יקטרג ויבא הדבר לידי גמר וכן תמצא כי גם בזווג שנזדווג יהודה עם תמר אשר כל תפארת מלכות בית דוד יצא ממנו הוכרח שיהיה לסמא"ל חלק מה כי בהיותו נעשה דרך זנות כי כתיב ויחשבי' לזונה וגומר ואלמלא שנעשה הדבר כן לא היה נעש' הדבר ולא היה יהודה לוקח אותה וכן ביעקב אע"ה שהיתה מטתו שלימה בי"ב שבטי ישראל הוכרח שיהא נראה באותו הזווג שמן דבר שנראה כפיסול במה שנשא שתי אחיו' שעתיד הב"ה לאוסרן אף אם באות' שעה היו מותרות עכ"ז נראה כשמץ פיסול בדבר כיון שעתיד ליאסר אלא הוכרח להיות כן להיות חלקו של סמא"ל שהיה לו באותו הזווג ולכן בזווג רות עם בועז כדי שיגמ' בשלימו' ולא יקטרג עליו סמא"ל רצתה לעוור את עיניו בהיות נעשה בדרך קצת מה של פריצות כי זה חלקו מכל עמלו. ונפשט הכתוב כתב מורי זלה"ה ורחצת וסכת וגו' צוותה אותה לרחוץ אם להתקדש מטומאתה אם לנקיות וכן הסיכה לנקיות ולעידון כמנהג בימי חכמי התלמוד ואמר ושמת שמלותיך עליך לומר כי מלבד הלבישה תסדר אותן עליה באופן וסדר נאות כי לה יאתה סידור המלבושים ויפוי לבישתם אשר תראה בהם יפות מראה אע"פ שלא יהיה המלבושי' יקרי' ונכבדים כי ידוע תמצאנה נשים אשר עם היותן יפיפיות לא יתיישבו מלבושיהן עליהן עם היותן יקרי הערך ויש אחרות שאע"פ שלובשת בגדי' ומלבושי' מערך מועט הן לובשו' אותן בנקיות וסדור יפה עד שיראה בהן נאות ויפות וז"ש ושמת שמלותיך ושמת הוא כמו אשר תשים לפניהם דמתרגמינן דתסדר קדמיהון ובזה ידוקדק אומרו ושמת שמלותיך לומר שאע"פ שלא היו שמלותיך יקרי הערך שוודאי לא היו לה כי המה באו יחפות כמאמרם ז"ל ומאין יבואו להם המלבושים הטובים המן הגורן או מן היקב עם כל זה היתה יודעות כי בסידור שתשימם עליה תתייפה הוא בהם יותר מלבושה במלבושי משוי ובגדי זהב וסמוך ליה וירדת הגורן לומר לה טענה אחרת כי לא תתבייש אם מלבושה לא היו כ"כ יקרי ערך ובפרט להיות הליכתה לקניי' בעל גדול הערך ושופט כל הארץ כי כיון שהיה מקום ההליכה לגורן אין לחוש כי אין דרך ללבוש שמה הבגדים החשובים כ"כ ותסתפק בסדר אלבושי' כדאמרן: