אגרת שמואל על רות ד:טז

1ותקח נעמי את הילד ותשיתיהו וגומר, הכוונה כי רצתה לעשות גם היא הכנה לשיבא לגמר ותכלית דבר הנשים הצדקניות בשתי טענותיהם אם בענין כלכול שיבתה אשר זה ימשך מסיבת אהבת הבן הלזה עמה רצתה להקדים להתנהג עמה באהבה עזה כאהבת בן יקיר ולזה ותשיתהו בחיק' ומזה ימשך כי גם הוא כאשר יגדל וידע אהבת' עמו יאהבה ג"כ אהבה יתירה כי המקדים לא יושג ועל דבר הנפשיי אמר אמרו והיה לך למשיב נפש בחרה להיות לו לאומנת להדריכו להיישירו בדרכי השם יתברך ובלימוד תורתו כי לכל הצדדין יהיה נפש בנה או לא יהי' יש לה חלק בצדקתו וכדאמרן דבהאי הני נשי זכיין בהיותן משתדלות ומסבבות לימוד התורה ומעשה המצות כי המעש' ומנהיג ומדריך יש לו חלק עם העושה וכל המזכ' זכות הזוכה תלוי בו. ולבא עד תכונת הענין הזה נציע הצעה אחת ירוץ הקורא בה וייתיצבו הדברים על לבו ותברכני נפשו והנני מציגה לפניו:

2כי החל האדם לרוב על פני האדמה ויתפרד לכמה ראשים ועמים מעמים שונים עד הגיעם למספר שבעים והנחיל עליון גוים לשבעים שרים ומאז הבדיל והפריש את ישראל להיות עמו וחבל נחלתו כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל צוה להם תורה ומצות אשר בסיבתם יאירו ויזהירו כזוהר הרקיע להיות דבקים בד' אלהיהם לאור באור החיים הנצחיים בהפרד נפשותם מהם ויתעדנו מזיו השכינה והנה מספר המצות הוא רמ"ח מצו' עשה כמספר רמ"ח איברים אשר באדם ושס"ה מצות לא תעשה כמנין הגידין אשר הם קישור הגוף האדם ועליהם יפלה הבשר ויקרם וכן הדבר בשלימות האדם כי צריך סור מרע ואפ"כ עשה טוב דאי לאו הרי עביר' מכבה מצוה כי אם אין האבר מקושר בגידיו בגוף לא יתקיים הבשר העולה עליו ועצמות האבר לא יהיה חזק ובריא וקל להבין:

3וג"כ באו מספר מצות לא תעשה כמנין ימות החמה כי בהם משלים האדם ימיו ומחזיק אותם כי ימים יוצרו והוא מתכסה בהם בקרוב איש להשתחוות לפני בוראו בהפרד הנפש מהגוף ובהיותם נקיים מחטא ועון ימצאו מצות עשה מקום לנוח עליהם ויתצרפו ויתלבנו ונעשים מלבוש לנשמה ודברים אלו הם ברורים בספר הזוהר פ' ויחי גם בפרשת וישלח בענין גיד הנשה:

4וראוי לדעת כי מספר המצות כנגד האיברים הנה גם הוא בכיון גדול באמת לתועלת העולם הבא והוא כאשר יזכה האדם ויקיים את כולם יקנה גוף האדם שלימות וכל מצוה ומצוה מחזיק אבר מאיברי האדם ומתקנו כל אחד ואחד אבר המיוחד לו ומקנה ומהוה אור עליון בהיר הוא בשחקים ואז יהיה באמת בצלם אלהים ומוראו ואימתו מוטלת על כל הנבראים וכל המזיקים בורחים ממנו כמטחוי קשת ויראו מגשת אליו ואם ח"ו יחסר מצוה או מצות הרי זה חסר התיקון והרי זה בעל מום לא שלם או תמים ואז האור העליון מתרחק ממנו והרי הוא בהסתר פנים מגדר ההשגחה פרטיות ומעותד לסכנות ומקרי הזמן בר מן דין תועלת יותר עיקרי נוגע לנפש והוא כי בהתפרד הנפש מן העולם הזה ללכת לאור באור החיים בג"ע להתעדן מזיו השכינה ידוע כי שם תמצא מלבוש ודיוקן כדמיון גוף דק ורוחני ומתלבשת ומתכסה בו ואז תהיה לה כח לעמוד בהיכל המלך מלכו של עולם ליהנות מזיו העליון ואם לא תמצא שם מלבוש ודיוקן להתלבש בו היא נדחת כי אין ראוי להיות כערומה כמו שמוכיח בספר הזוהר במקומות רבים וזה ענין חלוקא דרבנן והחלוק הזה נעשה מן מעשה המצות אשר יעשה אותם האדם בעולם הזה וחי בהם לעולם הבא כאמור ואף אם האדם יראה לעינים וידמה שאין בהם ממשות ומישוש עבים סתר לו ולא יראה בעיני בשר אשר לו כי יוצר כולם הוא ובריאה יברא במעשה ידיו ופועל כפיו במצות שמורים לו לעד לעולם להיות לו בגד ללבוש לכסות את מערומיו ולא יתבושש לעמוד במקום גדולה ורבו יתירא ויש מצות מייחדות לכל אבר ואבר מכף רגל ועד ראש קטון וגדול אחד מהם לא נעדר וכפי מה שיזדרז האדם במצות וידקדק בהם במחשבתו וכוונתו מבלי התדבקות סיג וחלודה כן יעלה ערך טוהר ודקות וזכות המלבוש הנעשה מהם וגם כפי אשר ישנה וישלש האדם במצוה כן יהיה בהירות וטוביות ויופי חלק המלבוש הנעשה ממנה. נקטינין מהא כי צריך האדם להיות זריז וזהיר בקיום המצות כולם כי אם מחסר אפילו אחת מהנה הרי החלוק והדיוקן בלתי שלם בחסרון אבר או אברים כפי המצות הנעדרת ויהי שם בעל מום ואוי לה לאותה בושה ומה גם כי בעל מום לא יקרב לפניו ית' ולא יוכל לגשת אל הקודש פנימה ואור חשך בעדו לא יראה באור צח בהיר אור מצוחצח כשאר הצדיקים אשר שם:

5והן אמת יש כאן מקום ספק איננו קטן והוא כי אם הדבר כן לא שבקת חיי לכל בריה דאין אדם צדיק בארץ אשר יזכה לדיוקן ההוא וללבוש חלוקא דרבנן כי ידוע היות בכלל המצות חלק שאינו שוה בכל והוא חלק המצות המיוסד לכהנים הלוים וא"כ איך ישלימו רמ"ח איברים ושס"ה גידין לתקן המלבוש והדיוקן כי לפי הנראה שנים הם עליון ותחתון והא' דק יותר מחבירו מלבוש הימים ומלבוש הרמ"ח מצות ועוד מלבוש פנימי אחר יותר דק וזך הנעשה מהכוונת כדמשמע בפרשת ויקהל ויכולים היינו להאריך בביאור הענין הזה ובסדר המלבושים האלו עם ביאור הדיוקן אשר היה לנפש קודם בואה לעולם והדברים עתיקים אלא שאין כאן מקומו להכניס לכנוס מן המחיצה ונחזור למסקנת הספק דא"כ נימא ח"ו דבר מנייהו דישראלים חלוקא דין כיון שאין יכולת לקיים המצות הנז' זאת ועוד מצות התלויות בארץ מאי איכא למימר דאטו כל הצדיקים קדושים אשר חוצה לארץ המה לא יזכו בחלוק ההוא ועוד מי שאין לו אח או שלא מת אחיו ואין בידו לקיים מצות ייבום לא יהיה לו דיוקן שלם ומאי הוה ליה למעבד וכהנה רבות במצות אשר לא יבואו ליד האדם בלתי פשיעה מה יעשה בעלותו אל הר ד' והוא שרת את ד' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו וימנועוהו מבא אל הקודש להתעדן בעדן גן אלהים ויהיה צועק ואינו נפנה והרי כאן דמעת העשוקים ואין מנחם:

6ואנו בעניותינו לא ראינו יישוב לזה כי אם במאמרם ז"ל בפסוק זאת תורת העול' וגו' זאת תורת האדם וגו' בזמן שאין בית המקדש קיים יקראו בתורת קרבנות ויחשב להם כאלו הקריבו הקרבנות וכן אמר שהקורא בתורה מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות וכו' נמצא למדין שהקורא בתורה בענין הקרבנות נחשב לו כאלו קיים בפועל ובמעשה מה שלמד וקרא ואף אנו נאמר כי בגשת איש בארשת שפתיו ללמוד בחלק מחלקי התורה עקימות שפתיו הוה מעשה והרי הוא כאילו קיים אותם וכן במצות התלויות בארץ ואם לא ראה מאורות הארץ מימיו וכן בכל שאר המצות ונמצא היות האדם אפשרי תיקון החלוק בשלמות וידו משגת בסיבות לימוד התורה כי היא המשלמת ומטהרת ומתקנת את כל המצטרך לנפש האדם באופן ימצא מרגוע אחר המות בג"ע ולא יהי' ערום שליח וערטילי יכין צדיק וילבש בגדי קודש לכבוד ולתפארת וזהו אצלי פסוק תורת ד' תמימה משיבת נפש רצה לומר משיבת ומרגעת במנוח השקט את נפש ומטעמא דאמרן ולבי אומר לי דלהכי קרי ליה לדיוקן ההוא חלוקא דרבנן כי החכמים בתורתם בנקל יבואו עד תשלום החלוק הנזכר ובענין זה עלתה ארוכה ומרפא לנפשות בני האדם אשר לא חכמים המה ואינם מתעסקי' בתורה ובמצות והוא בהיותם מחזיקים ידי לומדי תורה ומעמידים אותם כי בזה יש להם חלק בתורתם ובתיקון עמלי תורה נמשך להם תיקון ג"כ וזהו אצלי פירש עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר וזהו ג"כ פירש כי בצל החכמה בצל הכסף והוא עם מאמר רז"ל עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצות וכו':

7הנה בהקדמה זו יובן מאמרם ז"ל בברכות פרק היה קורא גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים שנאמר נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי אמר ליה רב לר' חייא נשי במאי זכיין באקרויי בנייהו לבי כנישתא ולאתנוי גברייהו בי רבנן ונטרן לגברייהו עד דאתו מבי רבנן ע"כ:

8והדבר קשה דמאי קאמר נשי במאי זכיין והלא יש להן מצות רבות שרן מצוות בהן כגון מצות עשה שאין הזמן גרמא וכל מצות לא תעשה כי השוה רחמנא אשה לאיש לכל עונשין שבתורה:

9ונראה דקאי רב למאי דקאמר ברישא גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים ופי' רש"י גדולה הבטחה שהרי קראן שאננות בוטחות ופירושן של דברים במאי דאיתא בספר הזהר פ' שלח לך במעשה דר' אילא בענין ההיכלות אשר בג"ע מיוחדות לנשים צדקניות להתעדן באור הבהיר והעליון אשר הא' מיוחס לבתיה בת פרעה והב' לסרח בת אשר והג' ליוכבד אם משה והד' לדבורה אשה נביאה ולפני לפנים מאלו ההיכלות ד' היכלון דאמהן קדישין ובכל היכל והיכל יש סיעת נשים צדקניות וכמה ריבוא ואלפי נשי זכיין בחברת כל אחד מהנזכר ומפרש התם דנשי זכיין אשר בהיכל הא' איקרון נשים שאננות והיכלן דאמהן קדישין איקרין בנות בוטחות והנה יקשה כי כמו שהאנשי' צריכין דיוקן ומלבוש שלם בלי חסרון כאמור כן הנשים מצטרכנה בגד ללבוש ולכסות את מערומיהן כי בזולת זה לא יהיה להם כח לעמוד ולהתייצב בהיכלי מלך הנזכר לעיל כי במה כחן גדול מן האנשים ואדרבה חזינן דהורע כוחן ומעתה כיון שכל עצמן של האנשים עם כל ייפוי כחם אין להם מציאות תיקון שלם כי אם ע"י התורה נשים דלא מפקדי אתלמוד תורה איכה ישלימו את כל תיקון רמ"ח איברים אשר נכללו בגופם וזהו שהוקשה לרב הני נשי במאי זכיין לעמוד בהיכלי שאננו' ובוטחו' ומשני באקרויי בנייהו וכו' כי בהיותן משתדלות בענין התורה אם בבניהן ואם בבעליהן יש להם חלק בתורתם וזכות לימודם תלוי בהן מאחר שהן היו סבה בהשתדלותן ובהיותם דוחקות את עצמן מצדו ומתרצות להמתין את בעליהן ולתת להם רשות ללכת להתעסק בתורת ד' נמצא כי התיקון בעצמו ש ש לאנשים שייך לנשים ואם לא יהי' עצמי בהן נאמר שיהיה הבדל ושנוי ביופי ושלמות המלבוש אבל מלבוש מיהא איכא שלם בלי חסרון חלק מחלקיו עד פה הגיע ענין הדרוש הזה מיוסד על שרשי האמת והצדק נלמד מבאר מים חיים המגלה עמוקות הוא ספר הזוהר. ומעתה נחזור לענינינו כי זאת היתה כונת הצדקת להיות אומנת לבן הנולד להדריכו ולהיישירו בתורה ובמצות כדי שיהיה לה חלק בהם ותשיג לעמוד בהיכלי קדשי שאננות אז בוטחות בחברת נשין זכיין כדאמרן עכ"ל:

10ואני אומר כי בוודאי אמת הנאמר כי המלבוש של הנשמה הוא נעשה מן המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אמנם נראה לי כי בוודאי הוא ית' אשר הוא יודע תעלומות ידע והבין כמה מצות היה צריך שיעשה האדם אשר בהם יעשה מלבוש שלם לנשמתו והיא חלוקא דרבנן כאמור ובכל המצות אשר הוא מצווה כל ישראל לעשותם מבלתי מצות הכהנים הלויים יש די סיפוק למלבוש אשר יעשה האדם להתלבש בו נשמתו ולא יחסר כל בו אבל המצות אשר ריבה הכתוב לכהנים הלויים אין בהם צורך לתשלום הלבוש כי במצוה אשר צווי הישראלים בהם הושלם החלוקא דרבנן והלבוש ובמה שהבדיל אלקי ישראל את הכהנים הלוים ורבה להם הכתוב מצות יתירות היינו כדי שיזכו לייפות לבושם ביפוי יתירתא נוסף על היותו חלוק שלם במנין המצות שנצטוו הישראלי' לכהנים הלוים יתר שאת כי הקריב הקב"ה מצות יתירות כדי שבהם יזדכך לבושם יותר בתכלית היופי לא מפני שהיה חסר קצת מהלבוש ולא יושלם רק במצות הכהנים כי איך נאמר שגם הישראלי צריך למצות הכהנים כדי להשלים לבוש נשמתו והנה רוב מצות הכהנים הישראלי אשר יעשה אותם עליו נאמר והזר הקרב יומת ואיך ישלים הישראל לבוש נשמתו בקריאתו בתורה במצות הכהנים כי אם נאמר זאת התורה לעולם כי כל הפוסק בתורת עולה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב עולה היינו מפני שאילו היה בית המקדש קיים היה מקריב אותה בפועל ובמעשה ופתה שחרב בית המקדש ואי אפשר להקריב' מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב עולה בקראו בדיני עולה וכיון שהיה ראוי הישראלי לעשותה מעלה הכתוב כאילו עשאה וכל הראוי למעשה אין מעשה מעכב בו על דרך כל הראוי לבילה אין בילה מעכבות בו אבל מי שאינו ראוי לבילה הלא הוא הוא הישראלי שאינו ראוי לעשות ולקיים מצות הכהנים והוא במית' על עשייתם א"כ איך יחשב קריאתו בהם כאילו עשאם והרי אם עשאם הוא חייב מיתה אלא וודאי על כרחין במצות אשר חייב הישראל בהם יושלם החלוקא דרבנן חלוק ולבוש שלם מבלי חסרון והמצות יתירות של הכהנים הוא ליפוי יתירא ומאהבת' אשר אהב אותם יותר השי"ת הקריב אותה אליו לעבוד עבודתו ובזה יזכו ליפות לבוש ביפוי יתירא:

11וכן בענין הנשים אשר ראה ראינו כי כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות לא מפני זה יהיה חסר לבוש נשמתן בע"ה אבל דבר פשוט הוא כי לבושא דאיתתא לחוד ולבושא דגברא לחוד לא ראי זה כראי זה ומשונה זה מזה ולכן נאמר לא ילבש גבר שמלת אשה ולהשלמת לבוש נשמתן של נשים די להם באותם המצות שנצטוו ובקיימן אותה השלימו לבוש נשמתן והא תליא הא מילתא בשיקול אל דעות כי הוא ות' יודע כי אין צורך במצות עשה שהזמן גרמא ללבושי הנשים ומאי דקאמר ליה רב לרבי חייא הני נשי במאי זכיין כבר ידע במאי זכיין דהיינו במצות שנצטוו אבל בהיות כי לעיל קראן נשים שאננות ובוטחות ואמר גדולה הבטחה שהבטיחן לנשים יותר מן האנשים על כן תמה כי איך אפשר אשר במצות אשר נצטוו יזכו לאותה המעלה יותר מן האנשים והרי נקטינין כי תלמוד תורה כנגד כל המצות היא שקולה והאשה פטורה מלימוד התורה וא"כ איך אפשר שתזכה הנשים למעלה הנזכר אם בתוך המצות אשר לא נצטוו היא ת"ת אשר היא שקולה כנגד כולם ומה גם שנאמר שיזכו ליותר מן האנשים על כן שאל במאי זכיין כיון שמן העיקרית הן פטורות והשיב שאין הדבר כן כי אם ג"כ הן זוכות בענין ת"ת וזה באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן וכו' הרי שגם להן יתר שאת בענין לימוד התורה כי גדול המעשה יותר מן העושה ולכן גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים ובדרך זה מיושב הכל ולא קשה מידי: