לחם שמים על משנה ברכות א:ב

1בשחרית עיין לעיל ריש מ"א תמצא נוסחא אחרת וגם התבאר שם דקדוק מלה זו:

2הנץ מקור מנחי העי"ן בפלס הקם הקימו הסר משם וטבוח טבח והכן. ונגזר מן הנצו הרמונים ששורש א' להם. עם היותן נבדלים בענינם. שזה ישמש לשון התנוצץ אור מן ופעלו לניצוץ. ואולי הוא ג"כ מענין הקודם. וירצו חז"ל לכנות עליית האור בבוקר בעלות הנץ מן השמש כאלו עלתה נצה והתחילה להצמיח להפריח ויצץ ציץ. כדרך הנץ באילן שקודם קדימה זמנית להוצאת הפרי. כ"ה יחוס האור הקודם לגמר צאת השמש ותכלית עלייתה מהאופק:

3עד שלש שעות. הרע"ב כתב כאן פירושו של הרמב"ם ז"ל בשעות הללו ושאמרו חז"ל בכל מקום שהן זמניות לדעתו. ובזוהר ויקהל (דקצ"ה ע"ב) משמע לי דלא כוותי'. ובאמת שקשה על דעת הר"מ דהוי ליה לתנא למינקט מילתא פסיקתא דהיינו שליש היום. ואע"פ שהוא ז"ל כבר נשמר מזה קצת ורצה להבליעו בנעימת לשונו. אינו נוח לי מ"ש ודוחק גדול הוא כנראה לכל. ועוד קשה לי מאד על פירושו זה במשנתינו. לפי שענין השינה בלתי נתלה בזמן. שבודאי שנת האדם הנמשך אחר הרגלו ומבקש לימודו. אינה משתנה בחילוף אורך וקוצר הימים והלילות. שאתה מוכרח לומר לפי פירוש הנ"ל בבני מלכים הישנים תמיד ג' שעות על היום. מקצרים שנתם הרבה בקיץ מבחורף. הדמיון בימים ולילות שוין ישנים ט"ו שעות. ובלילי חורף הארוכים לפעמים מי"ח שעות או קרוב נמצאת שנתם קרוב לעשרים שעות. (כי נחשוב רק שעת השכיבה שוה לכל האנשים שהיא בתחלת הלילה. ואולי ב"מ מקדימין לשכב ולישן קודם שאר האנשים ועל כל פנים אינם מתאחרים מהם בודאי) ובקיץ בהפך אינם ישנים כ"א החצי וקרוב לו וק"ל וזה דבר תמוה מאד. וכ"מ מסעודתן של ב"מ שהיא בתשעה שעות ביום עיין פסחים (דקז"ב ותענית דכה"ב ע"ש ברש"י [ד"ה שכן מצינו]) דמוכרח משם דגם שעות הקימה אינן זמניות אלא כמו שאפרש בעזה"י. (עמ"ש בס"ד בא"ח סימן קנ"ז. וסימן נ"ח). ומכלל דברינו תדע שכש"כ הוא דאין מקום לפרש השעות הללו שוות ולעולם נחשבות מהתחלת היום מע"ה או הנה"ח. שזה יוליד זרות נפלא ביותר כעין שזכרנו ואולי זהו שהכריח לרמב"ם לפרש פירושו. אמנם לא הונח לנו גם בשטתו:

4ועל כן נראין דברי הזוהר שהן דעת שלישית ומכרעת. ולא כמו שמצאתי בהקדמת הס' קטן הכמות מתיקוני תפלות הנקרא ש"צ שהבין המחבר ההוא בדעת הזוהר שיש לחשוב שש שעות שוות מהתחלת. הלילה לענין עשיית תיקון חצות. ובדרך זה הוא ז"ל חושב י"ב שעות ללילה. והנותר בלילות הארוכים הוא נחשב ליום ע"פ דעת הנ"ל לפי הבנתו בזוהר. שיולד לנו דבר מבואר הביטול ונגלה הזרות שבלילות הקיץ הקצרים לא יהיו בלילה אפילו שש שעות. והזוהר אומר בפי' תריסר שעתי אית לה לליליא דמשמע תדיר. וכן הוא בלי ספק. (ואם תכנע בכאן לפי' הרמב"ם גם לענין חצות הלילה י"ל כן לעולם ומה המונע) ואם תרצה להכנס עוד בדוחק ולומר שבקיץ היום ממלא הנחסר מהלילה שאין נחשב ליום עד מלאת י"ב השעות ללילה. א"כ יוליד קלקול גדול בחישוב חצות היום שהרי הוא נמשך אחר חשבון חצות הלילה י"ב שעות שוות. ותמה על עצמך שתמצאהו לפ"ז בקיץ הרבה שעות אחר נטיית השמש. ולהפך בחורף יהיה הרבה קודם נטייתה למערב. ואיך יסופק שזה דבר בטל וידוע לכל רואי השמש שהולכין בחצות היום אחר עמידת השמש בגובהה בנקודה האמצעית בקו החותך את הכדור לחלקים שוים. שהיא מגבלת חצי היום והמקבלת אליה היא חצי הלילה. ובנטות השמש רגע אחד מגובה הכדור בערך מקומנו כבר עבר חצות היום כי ינטו צללי ערב. וכמו שתמה גם בט"ז ז"ל בה' פסח סי' תמ"ג [ס"ק ג'] על הת"ה. שאמנם דבריו כנים בזה (ועיין סתירת טענות בט"ז שכתבתי שם בחי' בהל' הנז' בס"ד). אבל בעזה"י יתיישב הכל לפי מה שנפרש כוונת הזוהר והוא שחושב ללילה וליום לעולם י"ב שעות שוות. ומה שהלילה מעדפת בחורף. אין נחשב ממנה כל העודף על י"ב שעות. רצוני האמצעיות לפי שצריך לנכות מזה ומזה בעודף מלפניה ומלאחריה בשוה. ואין זה א"כ מעלה או מוריד לענין חצות הלילה או היום. באיזה זמן מהשנה שיהיה. וכן באיזה מחוז או מדינה בין שתהיה נוטה מקו המישור או לא. כי לעולם היא בנקודה האמצעית בין הקטבים היורדת ונוקבת הכדור על קטרו. ולא בא הזוהר אלא אדרבה להוציא מדעתו של בש"ץ הנז' שלא תאמר הכל נחשב ללילה מעת שמתחיל השמש לערוב ותבוא לחשוב שש שעות שוות וככלותם תעשה חצות. שיבוא א"כ חצות הלילה שלא בזמנו האמיתי שהוא עת החלק הלילה לחלקים שוים. לכן אמר שהיתרון מה שמעדיף הלילה בחורף על י"ב שעות הוא נחשב ליום העבר והבא ונחלק בין שניהם בשוה כערך המגיע להם לפי זמני השנה והמקומות המשתנים. עד שלא ישאר ללילה האמיתית כ"א י"ב שעות שוות האמצעיות שבלילה הארוך. והרי זו דעת ממוצעת בין הדעות ומכרעת שלא כדברי החושבים הכל ללילה וליום כל מה שמעדיפים לפעמים. אבל באמת דעתו הוא כמ"ש שיש לעולם ללילה וכן ליום י"ב שעות שוות. והעודף בחילוף הזמנים ג"כ אנו חושבין מקצתו לשלפניו ומקצתו לאחריו בשיווי:

5ולפ"ז לענין היום אנו חושבין שלעולם מתחילין שעותיו שש שעות מהשוות קודם אמצע היום שהוא החצות האמיתי. וכשהיום ארוך נחשבים השעות היתרות מלפניו ללילה שלפניו. וכן היתרות והעודפות על שש שעות האחרונות שאחרי חצות נחשבים ללילה הבא. וכן אמרו גם במדרש [תנחומא, משפטים, ט"ו.] היום לוה מן הלילה בחורף והלילה מן היום בקיץ. ובזה הדרך אנו תופסין ליום מתחלת שש שעות שוות שקודם חצות היום האמיתי. וכן מונין שש שעות אחר חצות היום. ואח"כ מתחילין שעות הלילה. ובכן יבוא הכל על נכון ששלש שעות של משנתינו דבני מלכים לעולם לא ישתנו ששנתם היא תמיד בשוה ט"ו שעות בכל יום. והן שעות שוות מתחילות מהתחלת השעות הנחשבות ללילה בימים ארוכים. שהוא זמן שכיבה לבני מלכים. ומסתיימות שלש שעות קודם חצות היום. וכן רגע החצות לא ישתנה ונתיישב מה שהוקשה להרב בט"ז מחמת חצות היום וק"ל. הנה הארכתי יותר מדאי לבאר זה איך לענ"ד דברי הזוהר כפשטן ולא כמו שהוציאו אותן ממשמעותן למשמע רחוק מאד. ודבריו מוכרחים לדעתי בסוגיות התלמוד בכל המקומות שנז' שעות שאינן אלא השוות (ועמ"ש לקמן ר"פ אין עומדין) אמנם נחשבות על הדרך שביארנו והכלל שלעולם מתחילין למנות הכ"ד שעות מן החצות כדרך שמכה הזוג המקשקש לשעות בארצנו. ומונין לו י"ב שעות שששה מהן הולכים אחר היום וששה מהן אחר הלילה. ובהל' פסח בחידושי כתבתי בעזה"י מה שיש להשיב לטענותיו של הט"ז. ומשם תראה עוד הכרחיות שטה זו בשעות שבתלמוד:

6ואין לנו עסק כאן אלא במקומות שהזכירו חז"ל שעות שהן השוות לחשבנו היום והלילה שוים לעולם לענין זה לחישוב שעותיהן בלבד. אבל לא לענין המקומות שהקפידו על עת התחלת היום או הלילה. שעתים הללו ידועים שהם צאת הכוכבים ועמה"ש. נ"ב (בכל מקום מדינה ומדינה ובכל זמן מהשנה) ואין להם גבול אחר. חלילה להעלות על הדעת ההפך, כאשר ראיתי לא' מקרוב שנטפל בדברי הבאי. להשיב עליו אין כדאי וק"ל: ולא נזכרו בהן שעות ויצא לנו זמן ק"ש לשטת הזוהר ע"פ הבנתנו הוא לעולם נמשך עד שעה שהזוג מכה תשעה בארצנו בין בקיץ בין בחורף. ואם אמנם ידעתי מיעוט ערכי כי קטונתי מלחוות דעי הלכה למעשה. ולא אעלה על לבי חס ושלום לומר למעיין יקבל דעתי. כי למדה זו לא באתי. רק שמא יבוא ב"ד ויסמוך על הזוהר ע"פ הדרך הנזכ' להחמיר. כגון בימות החורף לחוש לדבר לכתחלה. אכן בימות הקיץ ודאי שאין לזוז משטתו של הר"מ ז"ל לחומרא. ואולי בדיעבד מ"מ לא הפסיד ברכות עד ט' שעות כנז':

7שוב זיכני הש"י ובא לידי ס' נק"ה שחיבר הגאון בש"ך. ומצאתי לו ז"ל שתפס בפשיטות בדעה זו הנז' כמו שת"ל כיוונתי להוכיח בביאור מספר הזוהר ומן הגמרא. והוא ז"ל העיד שגם הדרישה כ"ה דעתו. ואמנם שהרב בש"ך ז"ל סתם דבריו ולא נודע כחו בזה. גם יש לתמוה עליו שהוא ז"ל הבין דהיינו פירושא דשעות זמניות שזכרו הפוסקים בכמה מקומות בא"ח (להמשכם אחר הר"מ) ובמ"כ לא זו העיר ולא זו הדרך של הפוסקים כהרמב"ם וההולכים בשטתו בזה הענין ופשוט הוא דאגב שיטפיה כתב כן וכמו שהגהתי עליו שם במקומו בס"ד. מ"מ דייני שמצאתי לי שני עדים נאמני' הרבנים הכהנים גדולי הדור ז"ל שתפסו במושלם כאשר קיימתי מסברא דנפשי ש"ל והיה לבי קוהה לומר דבר חדש כזה שלא שיערוהו הקודמ' ז"ל. והשתא אמינא חדאי נפשאי אם ספקות שלך כך. ועכ"ז במקומי אני עומד לאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך להשתמש בדעות הנז' על אופן היותר בטוח וטוב בעיני אלקים ואדם כדרך שהעליתי למעלה. שיש לנו לחוש גם לדברי אותו זקן ומקובל מגאונים והקרובים אליהם הוא הרב המובהק אורן של ישראל הרמב"ם ז"ל ואזלינן הכא והכא לחומרא וכן אריך:

8והא דתנן הכא במתני' עד ג' שעות. פירש הרע"ב עד סוף שעה שלישית. ולכאורה לא משמע הכי בגמרא. דבעי תלמודא למימר דקחשיב שית דליליא ותרתי דיממא. היינו דכתיב [תהלים קי"ט] קדמו עיני אשמורות. ואי איתא הוו להו טפי. וכן ראיתי בב"י א"ח סנ"ט [צ"ל סנ"ח] שהביא בשם ר"ש לפרש עד ג' שעות דתנן עד תחלת שעה ג'. איברא כי דייקינן ליכא ראיה מהך גמרא, דתלמודא לא נקיט אלא מאי דאצטריך ליה לפרושי אשמורות דקרא. אף על גב דבקושטא טפי הוה. כיון דלא הוי חשבון שלם לא קחשיב ליה קרא. שוב ראיתי בהג"מ [פ"א דהל' ק"ש] שדחה גם כן לפר"ש וכתב שהעיקר כפירו' הר"מ דג' שעות שלמות הן:

9משנה לחם תכלת דומה לגוון הרקיע בטהרתו. עיין מ"ש בס"ד בבית אל. בפירוש פ"ג דק"ש.

10משנה לחם וגומרה עמ"ש בס"ד במו"ק טא"ח סנ"ח.

11משנה לחם עד הנה"ח שיעור משך הלה"ח. ר"ל מע"ה עד סוף עליית גוף השמש על האופק. אתה למד מדברי הר"מ ז"ל מ"ב פ"ג דפסחים. שאינו פחות משתי שעות שוות (וצ"ע לכאורה הוא דלא כמאן לא כעולא ולא כר"י. וצ"ל אינהו לא מיירי עד תכלית עלותו. אלא עד שיראה בלבד ועמ"ש בס"ד במו"ק סנ"ח) ועל כרחך לומר בשטת הר"מ. דגומרה עם הנה"ח דתנן. היינו עם התחלת הנץ. ולא כמ"ש במג"א. שלפ"ד ז"ל. נשתבשה עלינו סברת הר"מ ז"ל בענין זה תכלית השבוש. באופן שאין לה ציור כלל.

12משנה לחם ר' יהושע סתם ר"י. הוא בן חנניה הידוע.

13משנה לחם לא הפסיד עמ"ש בס"ד במו"ק סמ"ו. בפירוש הירושלמי. שלא שנו משנתנו אלא ליחיד הקורא. אבל בצבור לא שפיר דמי. מיהו אם כבר קראוה בעונתה. לא מחינן בהו ועב"י סמ"ט מ"ש במשנה זו. בשם הר"א מההר. ולפמ"ש בס"ד אינו מוכרח. ודוק. ועדיין אני מסתפק אף ביחיד. שמא יש חילוק בין שוגג למזיד. דוק.

14משנה לחם אחר תיבת הקטבים. נ"ב (ר"ל בין קטבי אופן חצי היום. שהם באופק המדינה. האחד למזרח. והשני למערב).

15משנה לחם סוף הדבור שלמות הן. נ"ב והנך ג' שעי משמע לי אליבא סוגיא דעלמא. דמתחלי משיכיר. דהוא זמן התחלה דרישא. ולשטת הר"מ ז"ל אפשר וקרוב הדבר שאינן מתחילין אלא מהנה"ח. כמ"ש בס"ד במו"ק סנ"ח. ועפ"ז יש קצת להעלות ארוכה למבוכה בדעת הר"מ ז"ל. שזכרתי שם וכאן לעיל בסמוך.

16משנה לחם הפסיד לשון חכמים הוא. ונמצא גם בתרגום תהלים.