לחם שמים על משנה ברכות ג:ה

1אלא יקצר. יש לעיין דלעיל משמע דק"ש שהוא דאורייתא עדיף. והכא משמע דתפלה דרבנן עדיפא דיכול להוציאה בשפתיו משא"כ בק"ש שלא הותר לב"ק אלא בהרהור. ולא אשמעינן התם כה"ג דאם התחיל וקרא שלא יפסיק. והנה לפמ"ש לעיל בס"ד דבמתני' דהתם בק"ש דרבנן עסקינן משו"ה מהרהר. אבל כשחייב לקרות מן התורה קורא כדרכו בשפתיו. ניחא הכא נמי. דמכל מקום ק"ש עדיף. דאינו צריך או אינו רשאי לקצר ואתחולי נמי מתחיל. משא"כ בתפלה שהצריכוהו לקצר:

2וגם יכולני ליישב אפי' למאן דמפרש לעיל דבכל גוונא בק"ש מהרהר ואינו מוציא בשפתיו. אפ"ה לא תקשי מדלא תנן גבי ק"ש אם התחיל אל יפסיק כי הכא. דאיכא למימר אע"ג דק"ש דאורייתא. אין מצותו מן התורה אלא בפסוק ראשון ובו לבדו יצא. והיינו טעמא דלא תני הכי גבי ק"ש. דאפילו התחיל. יש לומר שמפסיק. כיון שכבר יצא בפסוק ראשון. והשאר אינו אלא מדרבנן. על כן צריך הוא להפסיק ודיו שיגמור בהרהור. ולענין זה ודאי חמירא תפלה דבעיא כוונה דאפילו המלך שואל בשלומו ונחש כרוך על עקבו לא יפסיק (עמ"ש בס"ד לקמן ריש פ"ה אז תבין לכשתדקדק) לכן אמרו בב"ק ג"כ אל יפסיק אבל ק"ש שפוסק בו לשאילת שלום. גם ב"ק יפסיק וזה דבר נכון וקיים לע"ד.

3משנה לחם יתכסה במים ויקרא צריך לחלק בין מרחץ דנפיש זוהמיה. משו"ה במקום שעומדים שם ערומים אסור אפי' בש"ש. ובין הטובל במערה שאינה עשויה לרחוץ. מיהא מקואות דידן ודאי דין בית המרחץ יש להם. עמו"ק (ספ"ד).

4משנה לחם וכמה ירחיק כתב רע"ב אבל לפניו כמלא עיניו.

5משנה לחם אם זה אמור בכל מקום. פליגי בה. עא"ח (סע"ט).