לחם שמים על משנה פאה ז:ח

1העוללות לעניים. לשון בתי"ט אף על גב דר"ע דהלכה כמותו אמר לעיל שאין לענים בעוללות קודם בציר. איכא למימר מ"מ ס"ל נמי כיון שנודעו שהן עוללות אין לבע"ה בהן כלום ואין יכול להקדישן עכ"ל.

2והא לא צריכה למימר דר"ע נמי הכי ס"ל ומילתא דפשיטא היא. וטפי מהא אית ליה לר"ע כמ"ש בסמוך. וגם תחלת מאמרו זה אינו מדוקדק דתלי בדר"ע דווקא הא דאין לעניים בעוללות קודם הבציר. ואטו מי איכא. מאן דפליג בהנך תרתי. דאף ר"א ס"ל שאין לעניים בעוללות כמו שנתבאר. וכ"ש דר"ע ס"ל נמי דר"א דאף קודם שנודעו בו העוללות אין בהם לבע"ה כלום. (כמ"ש הרע"ב במשנ' דלעיל) אע"פ שאם הקדישן הקדש חל עליהן. שאל"כ אף הוא יזכה בהן ובטלת מצות עוללות. ור"ע זכות עניים עדיפא ליה. וא"צ לומר בשכבר נודעו העוללות שזכו בהן עניים לגמרי. ושוב אינו יכול להפקיע מידן. שאם לא עכשיו אימתי:

3ומאי איכא למימר בודאי דהכי הוא ולא אפשר לומר באופן אחר. ולא עוד אלא שבאמת משנה שאינה צריכה היא ולא נסיב לה תנא אלא באיידי דאצטריך לאשמועינן דעד שלא נודעו עוללות הקדש חל עליהן. ואין העוללות לעניים אע"פ שאינו יכול לקחתם לעצמו. דהיא הרבותא דהוצרך להשמיענו:

4וכל זה אי מתני' דהכא נמי אליבא דר"ע איתניא ואעפ"כ אין צורך לפי מה שכבר רמזתי במשנה דלעיל. שיש לפרש דהא דתנן הכא משנודעו העוללות היינו מן הבציר ואילך. ר"ל שע"י הבציר מתברר חלק העניים. כשבוצר בע"ה האשכולות ומניח העוללות. שע"י כך הן נודעין וניכרין (קודם א"א לעמוד עליהן כנז'). ויד בע"ה זכתה לעניים שלא בפניהם. ע"י מחשבתו הנכרת מתוך מעשיו שהניחן ולא בצרן. והוא פירוש נאה ומשובח: