לחם שמים על משנה שבת יט:ד

1חייב. לפי שהוא חובל ואינו מקלקל שיהא פטור וכן אמרו לגבי מילה מתקן הוא הרמב"ם מהעתקת התי"ט:

2ואיני יודע מהו התיקון אחר שהוא חובל ולא עשה מצוה. ממילא מקלקל הוא ולא מתקן. דחובל אינו משנה אלא בצריך לכלבו. (ודאמרינן בהאורג מה לי לתקן כלי מה לי לתקן גברא. במילה כתקנה איירי התם. משא"כ כאן דבלא עשה מצוה קיימינן) ועל כן שאלו בגמרת פסחים פ"ו שחטו שלא לאוכליו לדברי האומר מקלקל פטור מאי תיקן:

3וכן צריך עיון גדול לכאורה דעת הרב בהל' שגגות. שאף על פי שפסק בב' הבבות הראשונות לפטור. אחר כך פסק במל בשבת מי שאינו ראוי למולו לבדו חייב. ומשמע שאפי' בקדם ומל של אחר השבת מחייב. כשאין עמו מי שראוי למולו בשבת. ואע"ג דכה"ג לא עשה מצוה ומקלקל גרידא הוא בלי תיקון מצוה. דאכתי לא מטא זימניה. והא איהו ז"ל דפסק בהל' שבת כמאן דפטר מקלקל בחבורה. ור"א ור"י דהכא דמחייבי. סבירא להו מקלקל בחבורה חייב. כמו שהוכחתי שם פ"ו דפסחים. ואינה משנה דלא קיי"ל הכי. א"כ לכאורה פליאה דעת הרב ז"ל בזה:

4אמנם לפמ"ש וביארתי שם בעזה"י דודאי יש תיקון במילה שלא בזמנה. או אפי' קודם זמנה דמוציאו מידי כרת ועשה. ויסבור הרמב"ם שאם קדם ומל תוך שמנה. אין צריך להטיף ממנו דם ברית ויש כאן תיקון גמור. משו"ה ס"ל דיש חיוב חטאת בב' החלוקות כשאין שם טרדה דמצוה (וצ"ע לפ"ז ליישב גמרא דכריתות שהעירותי שם בפסחים):

5איברא עדיין צל"ע דעתו ז"ל בתינוקות דרישא בחלוקות הפטור. שתלה טעם הפיטור מפני שעשה ברשות ועשה מצוה. וזה אינו אלא אליבא דר"י צריכינן להך טעמא דס"ל מתעסק בחבורה חייב. ובשלמא בבא דסיפא בלא היה לו א' הראוי למולו בשבת דחייב. איכא למימר דלא איירי במתעסק וטועה בתינוק שנתחלף לו. אלא בשגגת שבת או מלאכה. והכין דייק לישניה קצת. וחייב מטעמא דפרישית דמתקן הוא גבי מילה. אבל בבי דרישא לא הוי צריך למתלי פטורא דידהו בעשה ברשות דמצוה (ומשום דניתנה שבת לדחות דלדעתי לא צריכינן לה אלא אליבא דר"י. וכמו שביארנו זה פעמים ודוק היטב). כיון דמתעסק הוא. ובלא לתא דמצוה. נמי מיפטר כה"ג. דנתכוין לתינוק אחר וכסבור זה הוא. דמתעסק חשבינן ליה בכריתות (וכ"ש לפירושו של הרב בכ"מ):

6וכן מה שכתב עוד שם בהל' הנז' שחט הפסח בשבת שלא לשמו בטעות פטו' מפני שהזבח כשר. ומאי איריא שהזבח כשר. תיפוק ליה אפי' היה פסול פטור. כיון דמקלקל בחבורה הוא:

7ואין להשיב שאם היה פסול היה חייב משום דתיקן אם עלו לא ירדו כמ"ש בגמרא דפ"ו דפסחים. ואצטריך לאשמועינן דכה"ג היכא דטעי. ליכא חיוב חטאת. אכתי תקשי עליה דהא שוחט שלא לשמו בטעות שנתחלף לו בזבח אחר. מתעסק הוא. ושמעינן לתלמודא דמאן דלית ליה מקלקל בחבורה לחיובא. מתעסק נמי פטור כדמוכח מגמרא דכריתות. וכן פסק הרב ז"ל גופיה. וגבי מתעסק ודאי ליכא נפקותא אי מתקן מידי. דלא בעינן מתקן גבי חובל ומבעיר. אלא כי היכי דלא להוי מקלקל. אבל מתעסק דפטור משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה. אפי' מתקן פטור בלי ספק. דאטו נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר במתקן מי מיחייב. דהא דפטרת ליה משום דמתעסק. ואי במקלקל. בלא"ה פטור אפילו מתכוין. וזה פשוט דברור מאד. וא"כ הכא בשוחט הפסח במתעסק. אפילו הוי פסול ליפטר. ודוק היטב כי היא קושיא אלימתא לענ"ד צריכא נגר ובר נגר למפרקה:

8והתימה מהמפרשים האדירים המה הגבורים חקרי לב מבארי חבור הרמב"ם בכ"מ ולח"מ שלא העירו בזה כלום. שלדעתי כל אותן השטות דתנוקות ודפסח. וכל החלוקות שנאמרו בהן אליבא דר"א ור"י. אינם ענין למסקנת פסק ההלכה אצלנו. ואעפ"י שהדין אחד ושוה. הטעמים הפוכים. דאליבייהו דר"א ור"י מהדרינן לאוקמה חיובא דווקא בלא עשה מצוה. ומשום דמקלקל ומתעסק חייב. ולדידן אדרבה כל היכא דלא עבד מצוה. מסתברא טפי לפטורא. כיון דמקלקל ומתעסק פטור. ולא מחייבינן אלא דווקא במתקן קצת במצוה. ובלא עשה מצוה כלל פטור לדידן. וחייב לר"י ור"א. אלא דמשכחינן תיקון בתינוקות ובפסח כמו שנתבאר: