לחם שמים על משנה שקלים א:ד

1כל כהן שאינו שוקל. כתב תי"ט והא דהוצרך לומר דעובר בים סוף כבירו' וכו' עיין לקמן מ"ש בזה בפי' הירו'. עוד כתב ולדברי הרע"ב משמע דקרא תניין דריש לתרומת הקרבנות וקמא באדנים והיינו טעמא דכתב לעיל דאינו שוקל עד בן כ' שכן כתוב בהך קרא מבן עשרים ולמעלה. אבל לא ידעתי מי הכריחו לכך דקטנים דמתני' מסתברא דעד בן י"ג הוא ככל קטנים דעלמא. וכן פירשו הרמב"ם והרמב"ן וכן בהדיא בירו' ולפ"ז קרא תניין באדנים. וקמא דלא כתיב ביה מבן עשרים בקרבנות. ואולי דעת הרע"ב וכו' אבל לא ידעתי היאך יפרש הירו' עכ"ל:

2והנה דעת רש"י וכל המפרש' כהרע"ב דקמא באדנים ותניין בקרבנות. ומ"ש בשם הרמב"ם והרמב"ן ז"ל שכתבו כן. לא כך אמרו שכל הקטנים עד שיהיו בני י"ג שנה שייכים בשקלים כדעת התי"ט. וממילא לשיטתו משנת י"ג ואילך ממשכנין אותן. שהם ז"ל לא הזכירו אלא שתי שערות כדאיתא בירו'. וגם בהביאו שתי שערות. אע"פ שאמרו שחייבין בהן. מ"מ אין ממשכנין וכמו שנבאר היטב לשון הירושלמי שעליו נסמכו בזה:

3גם מ"ש התי"ט בשם הרע"ב שכתב לעיל דאינו שוקל עד שיהא בן כ'. אינו מכוון שכבר נתבאר שהרע"ב סובר שקטן פחות מבן כ' שוקל וגם מחוייב לשקול. אלא שאין ממשכנין עד שיהא בן עשרים וכמו שיתבאר. וא"כ בחנם עשה הרב בתי"ט מחלוקת בין פירושו של הרע"ב והני תרי תנאי הרמב"ם ורמב"ן ז"ל. דלענ"ד כולהו בשיטה חדא קיימי. אלא שלשון הר"מ בחיבורו סתום קצת:

4ולפי שעיקר יסודו של הרב תי"ט בענין זה על הירושלמי. וכסבור הוא ז"ל שמתנגד לפי' הרע"ב ולא ידע לפרשו ע"פ דרכו. על כן אעתיק לשון סוגית הירו'. ואפרשהו מסכים מאד לדעת הרע"ב. והכי איתא התם הלכה ה' אין ממשכנין את הקטנים הא לתבוע תובעין הא כן כשהביא שתי שערות. אבל לא הביא ב' שערות לא. כהדא אין ממשכנין עד שיביא שתי שערות כן היא מתני' אין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום. ובהל' ב' שאחר זה אפלוגתא דבן בוכרי וריב"ז. גרס התם הכי. כתיב כל העובר על הפקודים ר"י ור"כ חד אמר כל דעבר על פקודא יתן. וחד אמר כל דעבר על ימא. מאן דאמר דעבר על ימא מסייע לריב"ז. ומ"ד דעבר על פקודא מסייע לבן בוכרי. תו גרסינן תמן הלכה ז'. ואע"פ שאמרו כו' הא לתבוע (כצ"ל ב' מלות) אין תובעין. הכא אמרת תובעין והכא אמרת אין תובעין. כאן כשהביא ב' שערות כאן כשלא הביא ב' שערות ע"כ סוגית הירו':

5והנה צריך להבין בהא דדייק מרישא אבל לתבוע תובעין הקטנים. ומוקים לה בשהביא שתי שערות. אבל לא הביא אין לו תובעין. וכדמסיק נמי בהלכה ז'. א"כ מאימתי ממשכנין. כיון דלגדולים מבני י"ג ולמעלה נמי קרי קטנים. אע"פ שגדולים הם בכל מקום. דמשהביאו שתי שערות על כרחך בבן י"ג איירי. דקודם לכן לא נפקא מנה מידי דשומא בעלמא נינהו. אלא ודאי בבני י"ג ושהביאו ב' שערות משתעי. ואפ"ה אין ממשכנין. מעתה איזה גבול יש למשכן. ומאיזה זמן יחשבו גדולים לענין זה. אם לא מבן עשרים. ומשום דתלמודא דבני מערבא נמי ס"ל כהמוסכם דתניין בקרבנות מיירי. דכתיב ביה מבן עשרים:

6ומבואר נגלה בהשקפה מעטה דהירו' סותר דעת התי"ט לגמרי. ועל כרחך ס"ל דקטנים דמתני' לאו ככל קטנים דעלמא. ואית ליה נמי דקרא דבן עשרים לשקלי הקרבנות אתי. ושלש חלוקות הן לפי שיטת הירו' ואלו הן. בן עשרים ופחות מזה שהביא ב' שערות. ועוד קטן ממנו שלא הביא ב' שערו'. וכולן מי"ג שנה ולמעל' הן. אבל קודם שנת י"ג כיון דליתיה בנדר. כ"ש בזה וכמ"ש. ואפי' שקל אין מקבלין מידו. ברם מבן י"ג ולמעלה אע"ג דלא הביא ב' שערות. וקטן הוא עדיין שלא בא לכלל מצות בעלמא. מ"מ לענין זה נידון כגדול. שמקבלין ממנו אם שקל מעצמו. אע."פ שאינו מחוייב להביא. כיון שהקדשו הקדש מסתמא ימסרנה לצבור יפה. ואולי גם במופלא סמוך לאיש. ס"ל דמקבלין ממנו מאחר שנדרו נדר. אבל יותר סברא להעמידו בבן י"ג. (ולקמן נמי נימא בה טעמא דאפשר איכא קפידא דווקא בבן י"ג) דכבר איש הוא בשנים. רק שלכל שאר מצות עדיין קטן הוא. כל שלא הביא שתי שערות ומשו"ה הכא נמי אפילו לתבוע. אין תובעין אותו. שהרי אינו חייב בהן. וטעמא דמקבלין ממנו כדאמרן. דמאחר דלענין נדרים איש הוא. חשבינן ליה נמי ביודע למסור לצבור יפה:

7אי נמי טעמא דמקבלין מאתו. כיון שהוא בן י"ג. ואעפ"י שאין לו ב' שערות. חיישינן שמא נשרו. אבל אין יכולין לתובעו ממון מספק דהמע"ה ודוק. ובהביא ב' שערות והוא בן י"ג. עד שיגיע לכלל בן עשרים. ס"ל דמחוייב הוא בשקלים כמו בכל המצות. דחשבינן ליה בעלמא לגדול. דמשו"ה הכא נמי תובעין אותו. ואפ"ה אין ממשכנין עד שיהא בן עשרים. ומקראי יליף להו. וכך היא הצעה של שמועה זו נאה ביותר:

8והענין הוא כך דבמערבא פסקי להך פסוקא לתלת למילף מנייהו בהך ענינא. דכל העובר חד. על הפקודים תניין. מבן עשרים תליתאי. וכולהו צריכי. דמכל העובר דאיפליגי בה ר"י ור"כ אי פירושו דעבר על ימא או על פקודא. נ"ל דנפקא מנה נמי לענין קטנים דהכא. לפי מה שכתב הרמב"ן בריש פ' כי תשא שגם בני י"ג הם היו מכלל השש מאות אלף רגלי הגברים:

9ועפ"ז נ"ל דמאו דס"ל הא לתבוע תובעין את הקטנים. דאתי כריב"ז דפליג אבן בוכרי ומחייב הכהנים מהך קרא דכל העובר על ימא. מהכא נפקא ליה נמי דבני י"ג הן ג"כ בכלל כל העובר על הים כמו הכהנים. אעפ"י שאין מכלל הפקודים פחותים מבן עשרים. להכי אהני כל העובר לומר שכל אותן שנמנו ביוצאי מצרים שהם עוברי הים. דאין סברא לומר דמרבי אפילו קטנים מאד שגם המה עוברי הים. דמסתבר לאוקמי בהני דשייכי במצות. ועוד דבהכי לא מפקינן לקרא ממשמעותי'. דה"פ כל העובר בפקודי הים דהיינו הגברים שנמנו ביוצאי מצרים והם נקראים ג"כ עוברי הים:

10ואתי שפיר דלא תיקשי למ"ד דעבר בימא. היכא מפרש על הפקודים דאבתריה. דהשתא ניחא. והיינו טעמא דס"ל קטנים פחותים מבני עשרים שהביאו ב' שערות בני אתויי שקלים נינהו. וחייבין הן ותובעין אותן. אלא שאין ממשכנין. דלהכי אהני קרא דמבן עשרים. לאגמורי דבבן כ' נמי תליא מילתא. ומוקמינן ליה אמאי דמסתבר טפי. רצוני למשכן בני העשרים ולכוף אותם עד שיתנו:

11ובן י"ג שלא הביא ב' שערות. מקבלין ממנו מסברא. מטעמא דפרישית אע"ג דליתיה בשקלים בחיוב. בתורת נדר מיהא שקלינן מניה. וחזקה דמסרינהו לצבור יפה ולית לן בה. אי נמי בני י"ג שלא הביאו ב' שערות. אם שקלו שמקבלין מהן. מכל העובר נפקא. דאינהו בכלל כל העובר בים. מפקודי מצרים נינהו. לפמ"ש הרמב"ן כנז'. ורבינהו קרא למשקל מנייהו אי מייתו. אבל לחיובא ליכא למימר דרבינהו קרא. דהא אכתי קטנים נינהו לכל מילי. ולא אשכחן חיובא בקטן. ואפילו בבן סורר דכתיב קרא בן ולא איש. אפ"ה הקטן פטור שלא בא לכלל מצות. משו"ה מסתייה לאוקמי בהכי:

12ובני י"ג שהביאו ב' שערות ולא באו עדיין לשנת עשרים. לא צריכי קרא. ופשיטא דחייבין בהן. ותובעין אותן מסברא. דמאי שנא מכל מצות ה' דמחייבי בהו. ותו איש כתוב בפרשה. למימרא דמשנקרא איש חיובי מיחייב. ומכל מקום אין ממשכנין כי אם בני עשרים וכדכתבינן. והעובר על הפקודים נמי למיגמר מניה אתי. אע"ג דלא אפקינן קרא מפשטיה. ומצינן לפרושי העובר על הפקודים בחד מילתא. כדפרשינן אליב' דמ"ד על ימא. דבכללן אתה מוצא בני י"ג וכהנים. אפ"ה אייתר ליה. דהא מצי למכתב כל העובר מבן עשרים דשמעינן תרתי. ולשתוק מהפקודים. אלא לאורויי דאין ממשכנין את הכהנים. אעפ"י שנתרבו מכל העובר. ולא נתמעטו מן הכתוב מבן עשרים. הוה אמינא דכהנים בני עשרים. משכון נמי ניסב מנייהו. להכי אצטריך הפקודים כלומר דבעינן נמי הפקודים במקום אחר במנין אחד. ולא הנמנין בפני עצמן. ואי לאו הכי למאי אתא:

13ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת מעתה נשוב לבאר ל' הירו' בהל' ה' דייק ממתני'. דמדתנן אין ממשכנין את הקטנים. משמע הא לתבוע תובעין אותן. דאל"ה לישמעינן רבותא טפי. דאפילו תובעין לא. ומיבעי ליה לאוקמי הכא כשהביא שתי שערות. כלומר קטנים דאיירי בהו השתא. על כרחך בשכבר הביאו שתי שערות. ולכן תובעין אותן. לפי שחייבין הן בשקלים כמו בכל המצות. או משום דאתרבו מכל העובר. וקרי להו קטנים הכא. לפי שעיקר מצות שקלים רצוני לכוף. עליהן ולמשכן. אינה אלא בבני עשרים גדולים גמורים. כדמוכח קרא דמבן עשרים. אבל לא הביא ב' שערות. לא. כלומר אפי' לתובעו אין יכולין. דקטן פטור מכל המצות. ובכל התורה כולה לא מצינו מצוה בקטן. ואפילו מיירי בבני י"ג. כל זמן שלא הביא ב' שערות קטן הוא. ולא מצינן לרבוייה אלא לענין לקבל ממנו אם שקל מעצמו. ולא להוציא ממנו בחיוב כנז':

14אחר זה אמר כהדא אין ממשכנין וכו' פירושו כדרך זה שאמרו אין ממשכנין עד שיביאו ב' שערות. ור"ל עד שיהיו אנשים גדולים בני עשרים ויהיו להם ג"כ ב' שערות. דאפילו הביאו ב' שערות לחוד אין ממשכנין. וכן בן כ' לחוד בלי הבאת ב' שערות ג"כ אין ממשכנין. כיון שעדיין קטן הוא עד שיצאו רוב שנותיו או שיוולדו בו סימני סריס. ולא אתרבי בן עשרים למשכון. אלא כשהוא גדול דווקא. ונקט חדא מנייהו דאין ממשכנין עד שיביאו ב' שערות. וה"ה לבן כ' דבעי מיהוי וכלומר דאין למשכן אלא גדולים ודאי. וא"כ ת"ק דס"ל דאין ממשכנין אלא גדולים האמורים כאן כנז'. אע"ג דדריש נמי העובר בים. ויש במשמעו ג"כ בני י"ג לחייבן בשקלים כמ"ש לעיל. אפ"ה ס"ל דלא אתרבו למשכון. כן היא מתניתין דאין ממשכנין את הכהנים כלומר דאזדה מתניתין לטעמה בהא כההיא ודרך אחד לשתיהן ששני דברים הללו שוין בדינן ונלמדים ממקרא אחד. שגם הכהנים חייבים לדבריו. לפי שהם כמו כן עוברי הים. ואין ממשכנין אותן. דלהכי אתי על הפקודים. דמשכון תלי נמי בהו וכדפרישנא. הלכה ו' מבוארת:

15הלכה ז' ואף על פי שאמרו מהדר אמתניתין ואע"פ שאמרו אין ממשכנין כהנים וקטנים אם שקלו מקבלין מידם. דייקינן מנה הא לתבוע אין תובעין. דלא תנן אלא ששקלו מעצמן. ואפילו מיתבע לא תבעינן להו. ורמי דיוקי אהדדי. ומשני דלעיל בהביא ב' שערות תובעין. ומ"מ אין ממשכנין. וכאן שלא הביאו ב' שערות. אבל אינן פחותים מבני י"ג. דבציר מהכי אי אפשר כדכתבינן סגין אי בעית אימא גמרא וסברא. ואב"א קרא דנפקא לן מניה דווקא בני י"ג. אבל קטנים ממש מקבלין נמי לא:

16ואיכא למידק לפום מאי דפרשינן בדיוקא דסיפא דלתבוע אין תובעין. וקתני כהנים דומיא דקטנים ששקלו דדוקא הוא דמקבלין. אבל אין תובעין את הכהנים. וקשיא לרישא דקתני אין ממשכנין הכהנים. דע"כ צריך לומר דתובעין אותן מיהא אית ליה לתנא. וכן בדין דזיל בתר טעמא דאתרבו מכל העובר. והא מהאי טעמא כתבינן לעיל דבני י"ג שהביאו ב' שערות חייבין ונתבעין. ודין שניהם שוה כמ"ש למעלה בטוב טעם. י"ל דהיינו דתנינן אין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום. ועל כרחך אית לך למימר דטעמא דמפני ד"ש אתביעה קאי. דהא משכון בלא"ה לא נסבינן מנייהו. דאימעיטו להו ממשכון מקרא כדפרשינן יאות. ולמאי קאמר מפני ד"ש. אלא שאפילו לתבוע אין תובעין אותן מפני דרכי שלום. שהדין היה נותן לתובען ג"כ אם לא מפני דרכי שלום ולא מהדין:

17וזהו שאמר לעיל כהדא כן היא מתני' אין ממשכנין את הכהנים מפני ד"ש. שר"ל שדין א' לשניהם. ומדין תורה גם הכהנים נתבעים כמו בני י"ג שהביאו ב' שערות. אחר שהן חייבין כמותם. אלא שמניעת התביעה מפני דרכי שלום וכדיוקא דסיפא. ורישא חסורי מחסרא והכי קתני אין ממשכנין הכהנים. אבל תובעין. ומפני מה אמרו שלא לתבוע מהן. אלא אם שקלו מעצמן מקבלין. הא ע"י תביעה לא כדדייקא סיפא. מפני דרכי שלום. ודוק היטב. הדין הוא פרושא דהך סוגיא דתלמודא ירושלמאה. והוא המחוור והנכון והיא דעת הרע"ב ז"ל ומסכמת מכל צד עם הירושלמי:

18ואיה איפה עדותו של הרב תי"ט ז"ל במחילת כבודו הוא כשגגה שיוצא מלפני השליט. ואנחנו לא נדע מה נעשה להפוך בזכותו כאן ולפרש הירו' ע"פ דרכו ז"ל. וגם דעת הרמב"ם בפירושו יש להסב אותה עד"ז. ועכ"פ אין ממנה סיוע. וככה הם דברי הרמב"ן בפי' התורה. שאחז רק דרך הירושלמי מופשט הביאור. אמנם לשון הר"מ ז"ל בחבורו סתום מכל צד. ויש להפליא על אשר לא שת לבו לדעת הירו' לבאר החלוקות הג' האלה הנז'. אחר שהוא ז"ל נאמן ביתו וחושש לו בכל מקום. ולפעמים אף במקום שחלוק מתלמוד שלנו כידוע לרגיל בפסקי הלכותיו. כל שכן במכילתין. שעל כרחנו אנו צריכין לו להעדר הבבלי. ואין כוונת הרב ז"ל לסתום אלא לפרש וצ"ע: