לחם שמים על משנה שקלים א:ה

1משנה לחם אבל ע"פ הר"מ הביאו תי"ט וכתב דל"ג במתני' אבל. ולפיכך מפרש דמכותים מקבלין חטאות ואשמות. לפי שהוא כיון שנתכוין בכפרה אולי ישוב. ותמיהא מילתא טובא. דלכאורה משמע בסוגיא דגמרא. לא ימנע. או שכותי דינו כגוי. או גרוע מגוי. די"ל דין משומד. שאפילו נידר ונידב אין מקבלין מידן. משא"כ בגוי. דמקבלין מהם עולה לד"ה. והשתא היכי ס"ד שיקבלו מהכותי חטאות ואשמות. שאינן לא נידר ולא נידב א"כ כמאן אתיא. לכן נ"ל לפרש סוגי' דתלמודא מערבאה עלה דמתני' כך. תפתר כמ"ד כותי כנכרי. לפי שנחלקו בה. ששנו בברייתא כותי כנכרי. רשב"ג כישראל לכל דבר. ועל כרחך לא אתיא מתני' כרשב"ג. שבמשנתנו הושוו הנכרי והכותי. שאין מקבלין שקליהם. ואתי רבי אלעזר ואמר לעולם רשב"ג היא. מתניתין בנכרי לחוד מיירי וסמי מנה והכותי. אלא מכותי ודאי מקבלין מהן. ודתנן ואין מקבלין מידן קינין חטאות כו' כולה בנכרי עסקינן. אבל כותי. כישראל הוא לכל דבריו. ומקבלין ממנו הכל. ועלה קאי תני כן אדם לרבות הגרים כו'. והני נמי ס"ל גרי צדק הן. ולאו מומרים נינהו. והדר אקשי עליה תלמודא מתני' פליגא עליה דר"א. והיינו מתניתין דידן דקתני ואין מקבלין מידם קיני כו'. לפום מאי דאוקי ר"א למתניתין בנכרים בלחוד. היכי מסיק ואין מקבלין מהם קינין ותמה על עצמך היאך אפשר לפרש זו בנכרים. וכי יש קינין כו'. דצריכא למימר. וא"כ מוכח דמתניתין פליגא אר"א. ולא ס"ל לאוקמתא דידיה. דאל"כ א"א להבין המשנה אלא לחלוק בין הרישא והסיפא. דרישא בנכרי וסיפא בכותים. וזה דוחק נגלה. ומשני אין כך הוא. ושבקה למתניתין דמוקמה נפשה. רישא בנכרי וסיפא בכותי. ולעולם רשב"ג היא. וגרס הר"מ ומקבלין מידן קני זבים וחטאות כו'. ומתוקמא בכותי. כך אני אומר בשטת פירוש הר"מ. שע"כ היתה לו גירסא זו. אלא שיש דוחק במ"ש אולי ישוב. דמשמע קצת דס"ל. שדין כותי כמומר. וא"כ. אין מקבלין ממנו שום קרבן בעולם. ואצ"ל חטאת. כמבואר בחבורו בפ"ג ממה"ק ופ"ג משגגות. וי"ל שכוונתו. אולי ישוב לדעת חכמים ג"כ. אמנם לגירסא דידן. פירוש הסוגיא הוא ג"כ עה"ד הנ"ל. שפירשנו. דר"א מוקי לרישא דמתניתין בנכרי. אבל כותי ס"ל דמקבלין ממנו שקלים מיהא. אע"ג דלא משוי להו כישראל לכל דבר כרשב"ג. אלא מילתא מציעתא קאמר. דשקלים דווקא הוא דמקבלין מהם. משום דדמו קצת לנדר ונדב. שממותר הלשכה. מקיצין המזבח. ואין חלק השוקל ברור. משא"כ בחובות שאין בהם שום שייכות לנדר ונדב. מודה שאין לכותים חלק בו. דס"ל לא אתרבו גרים אלא לנדר ונדבה. וכל כיוצא בהן בלבד. וזה הפירוש מוכרח. דאל"ה. מאי קאמר אבל בכותי לא. כיון דגרע מנכרי. ומשומד נמי הוי. אמאי לא לתנייה. דבר זה אין לו שחר. ולא צורה דשמעתא. גם להמסקנא אין הבנה. על פי דרך המפרשים. דוק ותשכח שפירושנו מוכרח.