לשכת הסופר, חקירות י

1אותיות השם צריכין לכתוב אותן גם בס"ת דוקא כסדרן. או לא:

2בספק פתחי תשובה סי' רע"ו ס"ק כ' כתב וז"ל עיין בתשו' גנת ורדים חא"ח כלל ב' סי' י"ב שכתב דהשם צריך להיות כתיב כסדרן דוקא ובאל"כ פסול לס"ת וכו' וכן בתשו' נוב"ק חלק יו"ד סי' ע"ו בשאלת הרב הגדול מה' טיאה ווייל כתב ג"כ שהשם צריך לכתוב כסדרן דוקא גם בס"ת וכן משמע בס' תפל"מ ע"ש עכ"ל. הנה עשה את הדבר כמו הלכה פסוקה ולא זכר כלל שיש חולקים בזה. וכ"כ שם לעיל בסק"ו דבאותיות הראשונות של השם לא מהני תיקון משום דהוי שלא כסדרן. ובהיות כי דין זה חידוש גדול הוא אמרתי אשימה עיני בו כיד ה' הטובה עלי ואראה בס' תפל"מ ולא מצאתי שום משמעות לזה ובנו"ב שם באמת כי הרב השואל הנ"ל בעובדא שנכתב אלקיכם במקום אלקיהם כתב וז"ל אבל לקלוף רק אות כ' ולכתוב ה' זה נלע"ד דאינו מותר דהוה אפשר שלא כסדרן וכו' עכ"ל:

3אבל במחכ"ת דבריו המה שלא כסדרן. שכתב ג"כ בדברי הר"י הלוי שאם יקלוף הך' שנתקלקלה בשם אלקיך דהוי כמו מפסיק בשם. וכתב דמותר רק משום דלא הוי רק נטפל ושכח מ"ש הש"ך בסי' רע"ו ס"ק ד' והרמ"א שם בסעיף י"א. ובלא"ה נמי הרי נגד דעת השואל הלזה יש לנו כמה וכמה גדילי ישראל בתשובותיהם שכתבו לתקן אותיות הראשונות מן השמות. כמ"ש בס' זרע אמת או"ח סי' ו' ד"ה ויען וכו' שלאחר שהביא דברי הגו"ר שכתב דאותיות השם צריכין לכתבם כסדרן גם בס"ת כתב עליו וז"ל איברא דלפע"ד לא צייתי' להני כללי דכייל הר"ב גו"ר לפסול בשביל זה השמות ומי יאמין לשמועתו העושה חדשות שלא שערוהו הראשונים דלא מישתמיט שום תנא או אמורא או פוסק לרמוז פיסול זה אפי' דרך רמז וגם מצינו מבואר בגדולי אחרונים הפך מדבריו ה"ה הר"ב דב"ש בתשו' סי' שמ"ח וכו' הר"ב א"ר בסי' ל"ב ס"ק ל"ג וכו' עכ"ל (וכ"ה בזכרון יוסף יו"ד סי' ט"ז. וע' מ"ש בסי' י"ב סק"ט בשם החת"ם סופר שהביא תשו' הרב"י משמע ג"כ הכי דלא בעיי' כסדרן):

4ואמרתי אלכה נא ואטייל בגנת ורדים לראות מקור הדבר. ואראה שם סי' י' י"א י"ב י"ג האריך בחיזוק דין זה. ויסודתו בהררי קודש בזוה"ק פ' ויקרא דף י"א ע"א וע"ב דאיתא שם ועל דא בעי למיכתב שמא קדישא י' בקדמיתא וכו' ודא איהו כדקחזי ואי לאו לא אקרי שמא קדישא ואקרי פגים וכו' ואף דמיירי שם רק בשם הוי"ה ית"ש כתב שם בסי' י"ב דיש ללמוד מיני' גם לשאר שמות (ולפע"ד אינו מוכרח) וכתב שם עוד דגם מן הגמ' יש ראי' לזה מהא דאמרי' דאותיות הנטפלות להשם שלפניו נמחק שלאחריו אינו נמחק מפני שכבר קדשו השם. ואם איתא דשם שנכתבו האותיות שלא כסדרן כשר מישכחת לה לפעמים בהיפוך דהנטפל לפניו אינו נמחק ושלאחריו נמחק כגון שכתבו למפרע. וכתב דהיה מקום לדחות דאין הכי נמי אם כתבו למפרע הדין מתהפך אלא שדברו חכמים בהווה שכותבין כסדר (ומ"ש עוד דדיחוי זה אינו כלום בסמוך אדבר בו אי"ה) ולפע"ד יש לדחות עוד ולא צריכין לומר שדברו בהווה אלא שהאות שהוא כותב קודם שכותב את השם נקרא שלפניו והאות שהוא כותב לאחר שכתב את השם נקרא שלאחריו. ואם כתב תיבת מאלהיך למפרע אז הך' הוי שלפניו ונמחק והמ' הוי שלאחריו ואינו נמחק. ובזה היה מקום ישוב למה שראיתי בס' אניה דיונה שדקדק בהא דאמרי שכב"ר קדשו השם תיבת שכב"ר נראה כמיותר דהול"ל שקדשו השם. ועפמ"ש י"ל כי לפי שהיה מקום לומר דאף אם כתבו למפרע מ"מ המ' הוי שלפניו והך' הוי שלאחריו דלא משגיחינין בסדר הכתיבה אלא באשר הוא לפנינו ובתר קריאתו אזלינן. לזה אמר שכב"ר קדשו השם כלומר משעת כתיבתו ובתר כתיבה אזלינין. ואולם כל זאת אינני אומר רק לחדודי בעלמא. ולדינא לא ברירא לי כי י"ל דלעולם בתר קריאה אזלינן. וגם י"ל דכיון דרבנן הוא דאמרי דהנטפל לאחריו אינו נמחק י"ל דלא פלוג רבנן:

5ובגו"ר שם אהא דכתב דהיה מקום לדחות דאין ה"נ שאם כתב את השם למפרע אותיות אחרונות לא קדשי ושלפניו קדשי. ע"ז כתב דאין זה כלום העיון דדין זה במחלוקת שנוי ואחרים באו להחמיר ולחלוק את"ק אם איתא דס"ל להחמיר באותיות שלפני השם כשנכתב למפרע הו"ל לברר את דבריהם ולהודיענו מציאות זה דכיון שבאו להחמיר על ת"ק מסתמא כל מידי דאית בי' צד להחמיר הי' להם להודיענו ומדלא פירשו וביררו כן אית לן למימר דאחרים סברי דאין צד להחמיר באותיות שלפני השם כיון שנכתב למפרע. אלו תו"ד. ומלבד שכל דבריו בזה במחכ"ת אינם מוכרחים כלל. הנה מאי דפשיטא לי' דאם הי' הדבר כשר לכתוב את השם למפרע אז הי' הדין נותן דהאותיות שלפניו כיון שנכתבו לאחר שנכתב השם אינן נמחקין. יש לי לשאול דלפי דבריו אם נכתב השם עם הנטפלין כהוגן וכסדרן ואח"כ אירע קלקול בנטפל שלפניו ונמחק ונכתב מחדש בכה"ג נאסר במחיקה. ואמאי לא ביארו האחרים מציאות חומרא זאת דמישכחת לה שהנטפל לפניו אינו נמחק. וכי יאמר דגם הנטפלין צריכין להיות נכתבין כסדרן דוקא ולעיכובא שאם אירע קלקול בנטפל שלפניו שוב אין לו תקנה. אתמהה:

6ובעיקר הדין אם הנטפל שלפניו נכתב לאחר שנכתב השם. הנה מלשון הריטב"א שם בשבועות לכאורה משמע דבתר כת בה אזלי' שכתב שם וז"ל דלא מקרי קדשוהו שמים אלא בשקדשוהו בשעה כתיבה שכבר הי' נכתב השם עכ"ל. ואיכא למישמע דאם כתב תחלה את השם ואח"כ את הנטפל לפניו נתקדש. אבל יש לדחות ולומר דהריטב"א לא נחית התם להכי ולא דיבר אלא בהוה. ומסתימת לשון הפוסקים שלא הודיענו זאת דאם נמחק וחזר ונכתב שוב אינו נמחק (דמילתא דשכיחא היא) משמע דגם בכה"ג נמחק. וצ"ל כמ"ש או משום דאזלינין בתר קריאה או משום דלא פלוג רבנן. ועכ"פ נראה לפע"ד ברור כי מן הגמ' שלנו אין שום הוכחה לאסור אם נכתב השם שלא כסדרן:

7והנה בגו"ר שם סי' י"ג רצה השואל להביא ראי' מן הרא"ש דגם כשנכתב השם שלא כסדרן כשר. והוא ז"ל לאחר שדחה את דבריו שאין מן הרא"ש ראי' כתב וז"ל. ועוד שאפי' הרא"ש אומר כן בפירוש מכיון שאין לו ראי' נכוחה מן התלמוד לא הוה צייתנא לי' דלא הוה אלא סברא דידי' משום דאנן סהדי דאלו הוי שמיע לי' דברי הספר הזהר בזה הוי הדר בי' וכו' צאו וראו כמה דינים פסק הרב ב"י משם ס' הזהר אשר אין זכר למו בתלמוד כלל ועשאן הלכות קבועות ונדון זה הוא בכה"ג שמן התלמוד אין ממנו ראי' לא לכאן ולא לכאן ובספר הזהר פירש שיש קפידא בדבר שראוי לתפוס לענין הלכה כספר הזהר עכ"ל. ולאחר העתרת מחילה מעצמותיו הקדושים אמינא לי' ומטונך. מאחר שאנו רואים כמה דינים שפסק הרב ב"י מספר הזהר ודין זה לא פסק ש"מ דס"ל דבהא לית הילכתא כותי'. גם הרמ"ע הן ידוע שהיה מגדולי בעלי הקבלה ובכל בית הזהר הקדוש נאמן הוא. ועכ"ז מתשובתו בסי' ל"ו שהאריך לבאר חילוקי הדינים במחיקת הרגל מן הה"א שבשמות הקדושי' מוכח דלא מחלק בין ה"א ראשונה לאחרונה. אמת כי בגרר שם כתב וז"ל ועוד אחרת לנ"ד שאף שנמצא בדברי הפוסקים שיאמרו בפירוש לתקן אות ה"א שבשם ולא בחנו דבריהם אם בה' ראשונה או בה' אחרונה עלינו לתרץ דבריהם דמיירי בה"א אחרונה וכו' ונראה דהיו קצת סופרים מכונים עפ"י הסוד שה' ראשונה של השם צ"ל כעין דל"ת ויו"ד וכו' אמנם ה"א אחרונה צ"ל כמין דל"ת ווא"ו ולהורות על עצם החיבור היו מגיעין ומדבקין אותה דיבוק דק ואמנם זה היה טעות בידם וכו' עכ"ל (ויתכן זאת להסביר השאלה שברדב"ז ח"ב סי' תקצ"ו) אבל בנדון דהרמ"ע ודאי דליכא למימר הכי שהרי נוסח השאלה כך היא ס"ת שה"א וקו"ף דבוקות בו וכל אחת מהן גולם א' ואפי' באזכרות מהו. הרי שבכל ההי"ן וגם בקיפי"ן היה כך. ומדלא חילק הרמ"ע בתשובתו מוכח להדיא דס"ל שגם בה' ראשונה יכולין לתקן וז"ב. גם רבינו הרמ"א שהי' ג"כ מגדולי בעלי החבלה וכל רז לא אנס לי' ובהג"ה סי' רע"ו סעי' י"א כתב ה"א של שם שכרע' נוגעת בגגה וכו' ומוכח דס"ל דגם בה"א הראשונה מועיל תיקון. והגו"ר בעצע?מ?ו כתב שם דהכי משמע מלשון הרמ"א אלא שכתב דלא שת אל לבו לדקדק כראוי. ולפע"ד אם היתה ההלכה כך ודאי היה שת אל לבו לדקדק ומדלא דקדק ש"מ דס"ל להלכה דאף שנכתב שלא כסדרן כשר (ובלא"ה נמי מוכח הכי מדלא כתב חידוש דין זה בשום מקום):

8ואשר באמת לא פסקו בהך מילתא כהזהר. י"ל לפע"ד משום דהיה נראה להו דעת הזוה"ק דלא סגי בעשיה בעלמא לכתוב את האותיו' פרקים פרקי' אלא צריך דוקא שיכוין ג"כ כך בשעת הכתיבה אל הרמזים הרמים וכן מוכח מן הס' מצת שמורים. וכיון שהדבר תלוי בכוונה נשגבה מאוד נעלה אשר לאו כל מוחא סביל דא. ואיכא למיחוש לקיצוץ נטיעות ח"ו. ע"כ ס"ל להפוסקים דבהך מילתא אין לנו לחוש לדעת הזהר. וכמ"ש המג"א בסי' כ"ה סק"כ בשם הרא"מ דכל דבר שלא הוזכר בגמ' ובפוסקים אעפ"י שנזכר בקבלה אין אנו יכולין לכוף לנהוג כן עכ"ל. ובהך מילתא דאיכא נמי חששא רבה כמ"ש ס"ל לא מיבעי' דמיכף לא כייפינין אלא דאורויי נמי לא אורינין. ולא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול:

9עוד י"ל כי הנה השואל שם בגו"ר סי' ה' הקשה אהא דכתב בזוה"ק שצריכין לכתוב אותיות השם מתחלה בחלקים נפרדים ולחברם אח"כ. מהא דתנן (יומא דף ל"ח) בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב ופירש"י שהיה קושר ד' קולמסין בד' אצבעותיו וכותב שם בן ד' אותיות. ורז"ל רגזו עליו על אשר לא רצה ללמד זאת. הרי כי אדרבה מעליותא היא שיהא השם נכתב בפעם אחת בלי שום פירוד. ותירצו שם תירוצים ע"ש ובסי' י"א. ונוכל לומר כי הב"י ושאר הפוסקים לא הוה ניחא להו בהנך שינויי ולכן ס"ל דתלמודא דידן חולק בזה על הזהר:

10ועוד יותר י"ל כי הנה מבואר שם בזוה"ק שגם אם שינה וכתב האותיות שלמות מתחלה ג"כ פסול אלא צריך לכתוב דוקא כפי הרמזים הקדושים דהיינו ה"א ראשונה יכתוב תחלה צורת יו"ד ואח"כ ימשוך קו א' לאורך וקו אי לרוחב ואח"כ מחברן (כמבואר בס' מצת שמורים עש"י פי' מהר"ח ויטל זצוק"ל) ומוכח שם מזוה"ק דאפי' כתב א' מעכבן ואפי' בדיעבד. שעל כולן הוא אומר ואי לאו לא אקרי שמא קדישא ואקרי פגים וכו'. והא בתלמודא דידן מוכח ההיפוך דתניא הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וכו'. והרי זה שנתכוין לכתוב יהודה ודאי שעשה האי"ן פשוטין ומ"מ לר' יהודה וגם לרבנן אי לאו משום דכתב ע"ג כתב אינו כתב או משום דמחזי כמנומר היה מהני העברת קולמס (ויש לדחות בדוחק):

11ע"ב נראה לפע"ד ודאי הסופר אשר בא בסוד ה' ולבו נכון לכוין ולכתוב כדעת הזוה"ק תע"ב ועליו נאמר אשגבהו כי ידע שמי. ומצוה גדולה לקנות ממנו ס"ת תפילין ומזוזות בדמים יקרים ואשרי לו. אבל מ"מ הסופר אשר לא הגיע למדרגה זאת ומושך בקסתו לפי תומו תמים עם ה' ועם כבוד שם קדשו ית"ש. ח"ו לפסול ס"ת תו"מ שלו. וכן אם אירע שנפסל איזה אות מן השם יכולין לתקנו ואף שלא יהיו האותיו' נכתבין כסדרן קדוש יאמר לו. זהו הנראה לפי קט שכלי. ושמו הגדול יעמוד לי:

12שוב ראיתי בס' אניה דיונה פ' ל"ב אות א' כתב ג"כ ראי' להכשיר ממ"ס פ"ה ה"ד הכותב את השם וטעה (פי' ושכח) בו אות אחת יתלנו מלמעלה ומשמע ודאי דבכל אות קאמר. והנה היא ראי' נכונה. אך צע"ק כיון דגם מ"ס אינה מן הש"ס פורש תוס' דף ד"ה ) היכא דסתר להזהר כדברי מי יש להורות:

13שוב ראיתי בס' שנות חיים ח"ב ס' סת"ם סי' י"ט צדד ג"כ להחמיר דהשם צ"ל נכתב כסדרו. והביא שכ"כ השואל בנו"ב הנ"ל. וכתב כי הנו"ב לא השיב עליו בזה ומוכח דהודה לו. עוד כתב דיש ללמוד הדבר בק"ו מתפילין ומזוזות ומה תו"מ שאין איסור במחיקת קצת מהם אם נכתב בהן תיבה אחת או אות אחת שלא כסדרן פסולין השם שיש בו איסור מחיקה אינו דין דשלא כסדרן פוסל בו (וכתב שם גם איזה קילות להתיר להפסיק באמצע כתיבת השם ובמחכ"ת הם דברים שאין להם שחר) והנה מ"ש מדברי השואל בנו"ב. כבר כתבתי דאין למדין הימנו. ומ"ש דהנו"ב לא השיב עליו ומוכח דהודה לו. לפע"ד אין כאן שום הוכחה. שהרי לא השיב לו אלא בקיצור לאפרושי מאיסורא ולא נחית להורות לו במקום אחר. ואיבעית אימא אעפ"י שלא סתר בזה דבריו בפירוש מ"מ רמז רימז לו סתירה במה שהראהו מ"ש הרמ"א רגל הדבוק בה"א וון השם. ולא חילק בין ה"א אחרונה לה"א ראשונה שמעת מינה דלא בעי' כסדרן ואשר דן ק"ו. לפע"ד אין זה ק"ו. דק"ו אינו אלא אם מכח הקולא שיש במלמד היתה הסברא מחייבת שתהא בו גם קולא אחרת ואיננה אז נלמד גם לדבר אחר שלא תהא הקולא הזאת. וכן לענין החומרא אם יש במלמד חומרא אחת אשר מכח זה היתה הסברא מחייבת שתהא בו עוד חומרא אחרת ואיננה. יש ללמוד גם להדבר השני שלא תהא בו החומרא הזאת (עיין בס' מדות אהרן פ"ב ח"ג) אבל ענין כתיבת כסדרן אינו ענין כלל למחיקת הנכתב. תדע שכן הוא. דאל"כ נדון נמי ק"ו להיפוך ונאמר ומה השם שאין בו פיסול שלא כסדרן יש בו איסור מחיקה תו"מ שיש בהן פיסול שלכ"ס אינו דין שיהא בהן איסור מחיקה. א"ו שאין זאת לא בגדר ק"ו ולא בגדר מה מצינו:

14שוב הגיעני ס' מנחת חינוך וראיתי שם במצוה תל"ז שכתב וז"ל ולכאורה קשה לי בכותב שם הוי"ה ב"ה דכותב י"ה והוי שם ואח"כ כותב הוי"ו ובאותו רגע הוי קלקול כי אין זה שם אלא אח"כ כשכותב הה"א האחרונה נגמר השם ונהי דזה הוי מקלקל ע"מ לתקן מ"מ בודאי לכתחלה אם יש תקנה שלא לקלקל כלל ודאי עדיף וע' בנדרים (דף י) דלא יאמר לה' קרבן וכו' ה"נ אפשר ח"ו לא יגמור ומקלקל השם י"ה ולמה לא תקנו חז"ל בכותב שם הוי"ה ב"ה שיכתוב היו"ד לבסוף דהיינו שיכתוב תחלה אותיות הרה ואח"כ יכתוב את היו"ד בראש התיבה ויגמור השם ובזה אין שום מכשול. ומזה ראי' ברורה דהשם צריך להיות כסדרן וא"כ א"א בענין אחר ומצותו בכך וכו' עכ"ל. ולפע"ד אין זאת ראי' כלל ולא דמי להא דלה' קרבן. דהתם איכא למיחוש שמא לאחר שיאמר לה' יתחרט על ממונו ונמצא שהוציא ש"ש לבטלה אבל הכא מהיכא תיתי יתחרט שלא יגמור את השם. ואפי' אם נאמר דהתם החשש הוא שמא ימות לאחר שיזכיר את השם קודם שיאמר קרבן. גם זאת אין לחוש בכאן שהרי אפי' ימות יכול איש אחר לגמור את השם כתיקונו. ועוד שאפי' היה גם כאן איזה חשש רחוק לא הי' לתקן בשביל חשש רחוק לכתוב לכתחל' את השם שלא כסדרן דהא ודאי שעפ"י הסודות הרמות עדיף טפי לכתבו לכתחלה כסדרן. וגנאי גדול היה לתקן כך לכתוב תמיד את השם הנכבד והנורא שלא כסדרן (אלא למפרע כמו כתב העמים) ומלבד זאת הנה ורש דבכתיבת הוי"ו הוי מקלקל ע"מ לתקן לפע"ד אין לכנותו לזה שם קלקול כלל אלא תיקון הוא בהיות שאין כוונתו לכתוב השם י"ת אלא שם הוי"ה ב"ה ואין השם שלם בלתי הוי"ו א"כ כתיבת הוי"ו לאו קלקול אלא תיקון גדול הוא: