לשכת הסופר, חקירות יב

1סופר שטעה וקדש שם שהוא חול. מהו:

2הרמ"א ביו"ד סי' רע"ו סעי' א' כתב וז"ל כתב שם אלהים אחרים לשם קדושה אינו פסול דהוי כמקדיש בעלי מומין למזבח דאינן קדושים. והוא מהתשב"ץ שהביאו הב"י שכתב דאינו קדוש ומותר במחיקה. ומבואר שם בתשב"ץ דלאו דוקא בשם אלהים אחרים אלא ה"ה בשם שיש קצת מקום לפרש הענין באופן שהשם הוא קודש. וכך היתה דעת הסופר שהוא מתפרש בלשון קדושה וקדשו. מ"מ מאחר שכפי העיקר הוא חול. אע"ג דקדשו לא קדיש ומותר במחיקה:

3אבל בשלטי הגבורים סוף פ' שבועת העדות כתב וז"ל וסופר שטעה וכתב ב' אלקים שצריכין להיות חול ואיהו כתבן לשם קדושת השם נראה דהכל תלוי בכוונת הכותב וכו' ה"נ אותו אלקים שכתב בכוונת קודש אעפ"י שראוי להיות חול חייל עלי' קדושה לענין מחיקה ולענין פיסול ס"ת עכ"ל. ובס' מלאכת הקודש קונטרס שני סי' ט' האריך קצת בזה והעלה כי הדבר צ"ע למעשה. וע' בס' מלא"ש כלל ט' בינה ס"ק כ"ט ובתיקונים שבסוף הספר מה"ת. והנה עלה בדעתי לומר ראי' להשה"ג מהא דאית' במ"ס פרק ה' הלכה ה' טעה וכתב יסגירנו אל אל עויל מקיים את הראשון ומעכב (פי' מקדר) את האחרון. והיינו שטעה וסבר שגם אל השני הוא בצרי וכתבו לשם קדושה (כמ"ש בס' נחלת יעקב) ומוכח דבענין זה גם קידושי טעות הויין קידושין. שוב ראיתי בס' כסא רחמים להגאון בעל ברכי יוסף זצ"ל שכתב כן דמבריית' זו קשי' להתשב"ץ ונהגתי. אמנם מה שכתב עוד שם דנראה דהתשב"ץ מיירי כשיודע שהוא חול ובשאט נפש קדשו ובריית' דמ"ס מיירי שטעה וסבר שהוא קודש וגם השה"ג בהכי איירי. לפע"ד צ"ע דלשון התשב"ץ לא משמע הכי (גם הב"י לא הבין כך לשון התשב"ץ מדלמד מיני' שכל השמות שאינן נמחקין צריך לכתבן לשם קדושת השם ע"ש) וגם לכאורה איפכ' מסתבר' דבמזיד הול"ל דקדיש (כקושי' הע"ז בדף האחרון) ובשוגג הול"ל דלא קדיש משום דהוי הקדש טעות (וכמ"ש בס' מלא"ש מה"ת):

4והנה בירושלמי מס' סוכה פרק שלישי איתא. רב ושמואל חד אמר הללויה וחורנה אמר הללו יה. מ"ד הללו יה נחלק ואינו נמחק מ"ד הללויה נמחק ואינו נחלק ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא מן מה דאמר רב שמעית מן חביבי אם יתן לי אדם ספר תילים של ר"מ מוחק אני את כל הללויה שבה שלא נתכוון לקדשו הוי דו אמר הללויה. ופי' בקרבן עדה וז"ל. נחלק. הללו בחד גיסא בסוף שיטה ויה בתחלת שיטה אחרת:

5ואינו נמחק. תיבת יה דקדוש הוא: חביבי. היינו ר' חייא שהיה דודו של רב: מוחק אני וכו'. ש"מ ר"ח סבר צריך לקדשו דיה מהללויה הרי הוא כשאר שמות הקדושים שאינן נמחקין אלא דר"מ פליג וסובר שא"צ לקדשו דאי הוי סובר דכל הללויה תיבה אחת היא ואינו קדוש א"כ מה בין ספר תהלים דר"מ לשאר ספרי תלים: הוי. פי' הרי שהוא דהיינו רב אמר הללויה ב' תיבות הן וכדעת ר"ח: לישנא אחרינא מוחק אני וכו' שע"כ אמר ר"ח שהיה יכול למחוק כל הללויה של ספר תהלים של ר"מ לפי שידע שהוא בקי בדבר ולא נתכוון לקדש כל יה הכתובים בהללויה דידע שאין זה שם אלא לשון שבח ומסתמ' רב כר"ח ס"ל וכ"נ עיקר עכ"ל. גם הברכי יוסף (שם בסי' רע"ו) הבין את הירושלמי כפי' השני של הק"ע ומתוך כך הקשה מני' להתשב"ץ וכתב וז"ל ולפום ריהטא היה נראה להוכיח איפכא (מהתשב"ץ) מהירושלמי וכו' דאמרי' התם להוכיח דרב הוא דאמר הללויה חד תיבה מדאמר רב דר' חייא אמר דמחיק כל הללויה בתהלים דר"מ שלא נתכוון לקדשן ש"מ דרב אמר הללויה נמחק ואינו נחלק והשתא לדעת הרשב"ץ דשם חול אם קדשו אינו קדוש למאי דאמרי בירושלמי דרב סבר כר"ח דהללויה נמחק ואינו נחלק א"כ מאי איריא תהלים דר"מ דלא קדשן כל תהלים דעלמא מצי מחיק הללויה לדידי' דנמחק הגם דהכותב קדשן לא עשה כלום דשמות חול שקדשן לא קדשי ומדדייק ר"ח דדוקא תהלים דר"מ דלא נתכוון לקדשן מחיק ש"מ דשאר תהלים לא מחיק דשמא הכותב קדשן ואף דהם חול תפסי קדושה וכו' עכ"ל:

6גם התוי"ט הבין כך פי' הירושלמי ומתוך כך בא לידי דוחק גדול. כי הנה במס' פסחים ריש דף קי"ז איתא אמר רב חסדא אמר ר' מחנן הללויה וכסיה וידידיה אחת הן וכו' רב אמר מרחביה בלבד וכו' איבעי' להו הללויה לרב מאי ת"ש דאמר רב חזינ' תילי' דבי חביבי דכתי' בהו הללו בחד גיסא ויה בחד גיסא. והתוי"ט במס' סוכה פ"ד מ"ה לאחר שהוכיח במשור דגירסא זו עיקרית ונסתייע לזה מהירושלמי הלזה כתב וז"ל ואע"ג דירושלמי חולק עם גמ' דידן דהא לגמ' דידן רב אמר הללויה שתים וכו' נראה לי דלא קשיא דאה"נ דודאי הא דאמר ר"ח נול תילים דר"מ והא דהעיד רב על תילים דר"ח עצמו חלוקים הם אבל הירושלמי לא ידע עדותו של רב מתהלים דר"ח כמו דלא ידע מאן אמר דא ומאן אמר דא דרב ושמואל בבבל היו והלכך דייק מדאמר שמעית וכו' אבל גמ' דידן ידע נמי אידך היינו עדות רב על תהלים דר' חייא ושזה היה עיקר לרב לסמוך על תהלים דר"ח וכו' עכ"ל:

7אמנם במס' מגילה פרק ראשון דשם איתא ג"כ להך ירושלמי. גם שם כתב בקרבן עדה שני הפירושים אבל לא הכריע ביניהם. ונהפוך הוא כי בתוספותיו שירי קרבן הביא דברי התוי"ט הנזכרים וכתב עליו וז"ל. והדבר תימה דמדבריו משמע שהאמת שרב אמר שני דברים משמי' דר"ח אלא שסמך עצמו על תילים דר"ח עצמו א"כ עדיין תקשי דר"ח אדר"ח ולפמ"ש בקונט' בלשון הראשון לא קשה מידי והבבלי והירושלמי שוים וכו' עכ"ל. ובודאי שהיא הוכחה גדולה ועצומה דפירוש הראשון הוא עיקר דגם הירושלמי אתא להוכיח דרב הוא דס"ל נחלק ואינו נמחק:

8ומלבד זאת קשה לפע"ד לפירוש השני שפי' דאתא להוכיח דרב ס"ל שהוא חול. איך מוכח זאת. דילמא לעולם ס"ל שהיא קודש. אלא דכיון דידע דר"מ ס"ל שהוא חול ואיננו שמו של הקב"ה כלל לכן היה מוחקו. שהרי הסכימו הפוסקים שאם כתב את השם בכוונת תיבה אחרת מותרין למחקו. ומוכח נמי כפי' הראשון דאתא להוכיח דסובר שהוא קודש. והשת' אמינא להוכיח איפכא מהשה"ג אלא כהתשב"ץ. כי לדעת השה"ג דשם חול אם קדשו קדוש ואסור במחיקה איך מוכח דס"ל שהוא קודש דילמ' לעולם ס"ל שהוא חול. ורק מפני שידע דאיכא נמי מאן דסבירא להו שהוא קודש ולכן בתהלי' דעלמ' לא הי' מוחק מפני שהיה חושש שמא קדשן הכותב. ואך בתהלים דר"מ דידנו דר"מ ס"ל שהוא חול שפיר הי' מוחק. א"ו דשם חול גם אם קדשו אינו קדוש והשתא שפיר מוכח דס"ל שהוא קודש דאי ס"ל שהוא חול מאי שנא תהלים דר"מ מתהלים דעלמא. ויש לדחות דגם השה"ג דאמר שם של חול שקדשו קדוש ואסור במחיקה זהו רק מדרבנן. ולפי"ז א"ש דהוכיח דרב ור"ח ס"ל שהוא קודש דאי ס"ד דס"ל שהוא חול גם בתהלים דעלמ' לא היה לו לחוש לספיק' כיון דליכ' איסור' דאוריית' א"ו דס"ל קודש (אך לישנ' דהשה"ג לא משמע הכי):

9ואולי י"ל כן. כי הנה בעלי הכללים אמרו דבעלי מסדרי ש"ס בבלי כבר היו בקיאים בש"ס ירושלמי שהיה מסודר מקודם. ולכן בהרבה מקומות סתמו דבריהם בש"ס שלנו וסמכו א"ע על תלמוד ירושלמי (ואחת היא במס' תענית דף ט"ז ע"א דשאלו למה מתכסין בשקים למה יוצאין לבית הקברות. ודברים אלו לא נזכרו בש"ס דילן אלא בירושלמי כמ"ש רש"י תנינן בירושלמי וכו' ובעי לי' מיבעיא שקין למה ובה"ק למה וכו'. הרי דסמכו בפשיטות אהא דתנינן בירושלמי) ולפי"ז לכאורה יש להבין כיון דכבר בעי לי' מיבעי' בירושלמי רב היכא ס"ל ופשיט לי' קודש. מאי קמיבעי' להו שוב בתלמוד' דידן בפסחים רב היכא ס"ל. וע"כ אפשר לומר לפע"ד. דבאמת בהך מילתא פליג תלמודא דידן אירושלמי. הירושלמי ס"ל כהתשב"ץ דשם של חול שקדשו אינו קדוש ומותר במחיקה. ושפיר מיפשט פשיטא לי' מהא דאמר ר"ח אם יתן לי אדם וכו' דס"ל שהוא קודם. אבל תלמודא דידן ס"ל כהשה"ג וכדמוכח נמי ממ"ש כמש"ל דשם של חול שקדשו קידושין תופסין בו ואסור במחיקה. וא"כ מהא דאמר ר"ח אם יתן לי אדם וכו' ליכא למישמע מידי. ומיבעי' להו שפיר:

10וא"ת להמ"ס נהי דתפסה בי' קדושה אכתי אמאי צריכין לקדרו. וי"ל כמ"ש בסי' י"א ס"ק כ"ה ובסי' י"ב סק"ג בשם האלי' רבה (שוב הגיעני ס' כסא רחמים וראיתי מ"ס שם פ"ד הלכה ג' ד"ה ואגב וכו'. והנראה לפע"ד כתבתי):