לשכת הסופר, חקירות יד

1נמצא נקב בצד אות מאותיות השם הקודש. מהו:

2בתשו' הרמ"ע סי' ל"ו כתב דאסור לגרוד אפי' מעט מאות של השם מפני שחצי שיעור אסור מן התורה. והנה לפי מה שצדד בח"צ סי' פ"ו לומר דדוקא באיסורי אכילה ח"ש אסור מה"ת דאית לן קרא דכל חלב אבל בשאר איסורי תורה כגון התולש שער א' בנזיר או בשבת או מוציא פחות מכשיעור אין בו איסור תורה כלל דטעמ' דחזי לאיצטרופי לחוד לא מהני. א"כ גם בגרידת מקצת אות מן השם ליכא רק איסור דרבנן. ובזה יש לי להמליץ טוב עבור בעל באר עשק כי התעשק עמו בעל מלא"ש נ"י בנדוו ס"ת שאכלו עש ובא נקב בצד אות מאותיות השם ואפי' אם הוא באופן דכשר לדידן מ"מ כתב (בסי' ז') לתקן. דהיינו להדביק טלאי ולגרוד אח"כ קצת מן האות. וכתב דאפי' למאן דמכשיר גם בלא זאת מ"מ שפיר דמי לגרוד פורתא כדי שתהא הכתיבה נראית תמה משום זה אלי ואנוה ולמיעבד ככולהו תנאי. ובעל מלא"ש נ"י (כלל ט' אות ל"ב) השיג עליו (ועלי) מדברי הרמ"ע. ולפע"ד י"ל דבעל ב"ע ס"ל דאין איסור תורה בגרידת מקצת האות. והנה המג"א בסי' תמ"ו סק"ב הביא מהשל"ה דעשה דרבנן דוחה ל"ת דרבנן כשהוא בעידנא ע"ש. ולפי זה אף אם נאמר דמצות זא"ו ג"כ אינו רק דרבנן שפיר כתב הב"ע. דהא בעידנא דעביד לאיסורא דרבנן קמקיים מצוה דרבנן. ומכ"ש אם נאמר דמצות זא"ו הוי דאוריית' (ע' שאג"א סי' נ' ובמלאה"ק תשו' א' ובס' חיי"א ח"א כלל ס"ח) י"ל דגם לדעת הרמ"ע נדון דבעל ב"ע מותר:

3ומצאנו בעז"ה חברים לבעל באר עשק. המהר"ם פדוא סי' פ' בענין פירוד דיבוק הרגל מן הגג בהאי"ן שבשמות כתב וז"ל בכן אי לא מסתפינא מן הנהו סבי הקדושים אשר בארץ המה (כנראה כוונתו על המהרא"י שהחמיר בהרבה האי"ן ועל המהרי"ק שנוטה לומר שדעת הטור וא"ז שכל דיבוק האי"ן וקופי"ן לא מהני להו תיקון) הייתי מתיר לגרד כולם בין בשמות בין בשאר האי"ן אפי' לדברי תוס' שסוברים שרגלי האי"ן אינן פוסלין בדיעבד וכו' מ"מ לא היה נראה לאסור גרידת הסכין בשם דאף אם אינו צריך בדיעבד מ"מ תיקון מקרי שיהי' יותר נראה לכתב מיושר וכו' עכ"ל. ובתשו' חינוך בית יהודה סי' ע"ה נדפסה תשו' מהגאון מהר"ל מפראג זצ"ל וכתב דלא שייך מחיקת השם רק כשמוחק אות שלם אבל במוחק קצת אות אין זאת מחיקה ואפי' להנטפלין לאחריו אינו דומה דהתם עכ"פ מחיקה איכא אבל מקצת אות אין שם מחיקה כלל אלא דאסור משום אכחושי מצוה ובפירוד האותיות ליכא אכחושי מצוה אדרבה עלוי מצוה הוא. וכתב עוד שם בסוף התשו' דמ"ס מיירי שרשום האותיות ניכרות רק שהן מטושטשות ואין בזה משום זא"ו וכה"ג מותר למחוק דהוי מתקן שיהא ניכר ונאה עכ"ל. הנה נתבאר בעז"ה כי בעל באר עשק לאו יחיד הוא בסברא דידי':

4ומ"מ לדינא הנה אם הנקב הוא באופן שהס"ת כשר גם אנכי (במה"ק) לא סמכתי א"ע על בעל ב"ע. מאחר דהעיקר בידינו דגם בשאר איסורין ח"ש אסור מה"ת (ע' משל"מ פי"ח מהל' שבת) וגם אולי אין זאת בכלל זא"ו ויספיק לנאותו בהנחת מטלית לבד. ומאחר שהס"ת כשר למה לנו להכניס בספיקות. ובכה"ג נראה ודאי שב ואל תעשה עדיף. וכתיב כי מפני שמי נחת הוא. אבל הרימותי ממנו שאם הנקב הוא באופן שאנו צריכין לפסול את הס"ת ודקדקתי וכתבתי אם נמצא נקב בצד אות מהשם באופן שנפסל וכו'. וגם זאת לא הונח לבעל מלא"ש נ"י וכתב בחכמה סעי' כ"ד וז"ל אם יש נקב סמוך לאחד מאותיות השם וכו' ודברי ספר קסת הסופר סי' ו' סי"ח אינם נכונים בזה כמבואר בבינה. ולא על הרב קה"ס לבדו תלונתנו כ"א גם על הרב ת' ב"ע שממנו העתיק דין ההוא ובמח"כ שגה וכו' עכ"ל. ובבינה ס"ק ל"ב כתב וז"ל ואפי' אם נחסר כל הקלף אחר שכבר היה מ"ג לא הוי רק ספק פסול כיון דתלי בשני תירוצי הב"י בסי' ל"ב ונהי דלהכשירו אין בידינו מספיקא מ"מ לענין איסור מחיקה פשיטא דצריכין אנו לחוש איפכא דילמא כשר הוא ואינו צריך תיקון והוי מוחק באיסור וכן אם הנקב בתוכו דהיינו בחללו של אות כמו נקב תוכה של ה"א פשיט' דאפי' אם בודאי בתחלת הכתיבה היה נקוב שצריכין אנו להחמיר לענין מחיקה כיון דתלי בשני פירושי רש"י וכו' שוב מצאתי בת' נו"ב מה"ת חי"ד סי' קס"ט אוסר להדיא גרידה כזו ע"ש. והתימה על הרב בס' קה"ס שנעלמו דברים הללו מעין בינתו וכו' עכ"ל. והנה נאמנים פצעי אוהב יאהבהו ה' להאריך ימיו ושנותיו בטוב:

5ואנכי על משמרתי אעמודה דנראה לי מאחר דבלי תיקון אין אנו יכולים להכשיר את הס"ת לקרות בו יהיה מאיזה טעם שיהיה ואפי' אם רק מספיק' (ע' חקירה ד') כיון דסוף סוף נצטרך לומר או לגנוז את היריעה כולה או לקדור את השם ודאי עדיף טפי לתקן ומצוה לתקן. וכיון שהוא מצוה מותר לגרוד קצת מן האות ואף אם נאמר כהרמ"ע דגם בזה ח"ש אסור מה"ת (כשאין התיקון באותו האות בעצמו) מ"מ כיון שהוא עושה כדי לתקן מותר. וכ"כ בשו"ת בית אפרים סי' פ"א דאף אם הפסול הוא רק מחמת ספיקא מ"מ כיון דאין הכוונה רק לתקן את הפסול תיקון מקרי ושרי ע"ש. ומכ"ש בנדון דידן דבעידנא דקגריד הרי הוא מתקן. וע' בשה"ג פ"ד דשבועות דהיכא דהמחק גופא הוא התיקון פשיט' לי' דשרי. ובכל הסתירות שהביא בעל מלא"ש נ"י לא מצאתי דמיון לנדון דידן רק מה שהביא מנוב"ת סי' קס"ט. אבל הרי הנו"ב כתב שם דמוחק מקצת האות לא הוי רק איסור דרבנן. ולכן אחר העתרת מחילה מעצמותיו הקדושים אמינא מדויל ידי' מישתלם. דמאחר דאמר דהוי מילת' דרבנן אף אנו נאמר דא"כ ניזול בתר המקיל. ומה גם דהא בעובד' דידי' היה מותר בלי תיקון אלא שאגב גרדא כתב דאפי' אם בודאי נעשה בתחלת הכתיבה ג"כ קשה להתיר כי שמא הלכה כתירוץ הראשון של הב"י וכו'. ובעל מלא"ש כתב דהנו"ב אוסר להדיא. לישרי לן מר כי לא אסר להדיא בכה"ג אלא שאמר דקשה להתיר. ויכול להיות דאלו הוה אתא עובד' כי הך לידי' אף הוא היה נותן אל לבו להתיר התיקון לבל יצטרכו לגנוז או לקדור. סוף דבר אנכי התרתי ומתיר אני במקומי. לפי דעתי אשר חנני מסעדי ומרחמי: (וע' בפנים סי' י"ב ס"ק י"ב דיגרוד תחלה ואח"כ ידביק את המטלית) שוב הגיע לידי כשעה חדא או"ח עם חידושי הגאון רע"ק איגר זצ"ל וראיתי שגם הוא כתב בסעיף ט"ז בתשובה דאף מה שעושין מספיק' מקרי ע"מ לתקן לצאת בזה מספיקא: