לשכת הסופר, חקירות טו

1ה"א שבשם הקודש אשר רגלה השמאלי נדבק לגגה. וכן אם נמצא כן בהרבה שמות. מהו:

2בב"י יו"ד סי' רע"ו הביא לשון הר"י אסכנדרני שכ' וז"ל. פשיט' כי מי שנתכוין לכתוב השם ונדבקה לו רגל שמאלי של ה"א ראשונה שבשם בן ד' בגגה בענין שניכר לכל שהיא חי"ת ודאי יכול הוא לגרוד רגל החי"ת שנעשה בפיסול ואין זה עובר משום הא דתני' המוחק וכו' אבל אם נשפכה דיו על השם מותר למוחקו שלא היתה כוונתו אלא לתקן ע"כ הרי נתבאר מברייתא זו שאם נפסדה צורת אות מאותיות השם ע"י שפיכת דיו שיכול למוחקו ומכ"ש זו שנעשית בתחלה בפיסול וכו' עכ"ל. הנה מבואר מדבריו דגם אם נכתבו בכשרות ואח"כ נפסלו מותר למוחקן שהרי למד כן מבריית' דבהכי מיירי (וכ"כ בס' בני יונה) אלא לפי שהיה קצת סברא לומר דדוקא התם (בדין שבמ"ס) שכבר נתקדש השם מצוה לתקנו ולא כשנפסל בתחלתו (כמ"ש הב"י בשם המרדכי) לזה כתב כי לא כן הוא אלא אדרבה מצד הסבר' כשנעשה בתחלה בפיסול קיל טפי ובודאי מותר למוחקו. וזה ברור בדעת הריא"ס שהתיר דיבוק עב אף בשכתב בכשרות ואח"כ נפסל. וכן מוכח דעת הרמ"א דבכל ענין מותר למחוק דיבוק עב. אבל דעת הרמ"ע בסי' ל"ו אינה כן. שהוא אינו מחלק בין דיבוק עב לדיבוק דק. אלא שהוא מחלק בין נעשה בשעת כתיבה לנעשה לאחר גמר האות. וזה נראה למדקדק בלשונו שכתב וז"ל אמנם תלמידי הר"י קולון עשו מעשה פעמים רבות להפריד בסכין רגל הה"א והקו"ף וכו' כי המה מסבר' אמרו שבהיות האותיות ההן דבוקות בעוקץ דק אינן דומות בזה לא לחי"ת ולא לשאר אותיות וכו' ולקושטא דמילתא כל שמעיקרא לא נכתבה האות כהלכתה אעפ"י שאינה דומה לאות אחרת אין לך הפסד הצורה וקלקול התמונה גדול מזה אבל אם נכתבה כהוגן ואח"כ אירע בה טשטוש די בינוקא וכו' אך אם ידוע לנו שמתחלה לא נכתבה היטב כראוי לא נכשיר אותה בשביל ינוקא שידע לקרותה ולא מפני שאינה דומה לאות אחרת אלא נפסול ונאמר אינה חי"ת ואינה ה"א וכו' ואם הדבוק מעכב בכל שהוא גם ההפרדה בסכין פוסלת שהרי היא חקיקה בתוך האות וכו' ולסופר נמלך שבא לתקן באזכרות את הדבוק דמעיקרא מלמדין אותו שאין דרך להמלט מכל המבוכות אלא בגרידת הרגל השמאלי כלו ממטה למעלה שעי"ז הרי הוא מוחק את החי"ת או מה שאינו ה"א מתחלה ועד סוף ולא הגיע לעולם אותה התמונה הנמחקת להיות ה"א לא בכתיבתה ולא בגרידתה והוא תיקון נכון וכו' עכ"ל. הנה מבואר מדבריו באר היטב שאם הדיבוק נעשה בשעת כתיבה אפי' הוא דיבוק דק הוא מתיר לגרדו ממטה למעלה. ובנדון זה הריא"ס לחומרא והרמ"ע לקולא (אח"כ ראיתי בס' שמש צדקה יו"ד סי' ב' הג"ה מבן המחבר שהוכיח כן דעת הרמ"ע):

3ואמנם אם נדבק לאחר שנגמרה הה"א. נראה דעתו דאפי' אם הוא דיבוק גמור אסור לגרדו. וזה נראה ממ"ש וז"ל אבל אם נכתבו האזכרות כהוגן ואח"כ נפסלו בדבוק הדיו מן הרגל לגג וכו' אחרי שכבר נקרא שם ה"א עלי' בכל אופן שיהי' אין לנו אלא דברי הריא"ס כי חוייבנו להזהר מאוד באותיות השם מנגוע בקצהו וכו' עכ"ל. במה שכתב בכל אופן שיהיה נראה דבא להורות בין שהוא דיבוק דק בין שהוא דיבוק עב. ועוד דזיל בתר טעמא דידי' שהוא אפי' בדיבוק עב. ולפי מ"ש להוכיח דעת הריא"ס להכשיר בדיבוק עב גש בשנעשה לאחר גמר האות שהרי למדו ממ"ס דבהכי איירי. יצא לנו כי בענין זה הריא"ס לקולא והרמ"ע לחומרא. ונצטרך לומר כי מ"ש הרמ"ע אין לנו אלא דברי הריא"ס וכו' כוונתו בענין זה שהדיבוק נעשה לאחר הכתיבה בזה נתפוס דעת הריא"ס. ועדיפא מיני' שאפי' בדיבוק עב אנו נאמר כן. זהו לפע"ד מוכרח:

4ולדינא הנה בס' בני יונה פסק בזה כהריא"ס דבדיבוק עב מותר לתקן אפי' נעשה לאחר שנגמר האות. וכן נראה לפע"ד דמיסתבר טעמי' דהריא"ס ומ"ש בס' מלא"ש כלל ט' ס"ק י"ב סברא להחמיר בזה משום דלהסמ"ק וסיעתי' אם נפסל האות לאחר שנכתב בכשרות לים בתיקונו משום ח"ת וממילא היה מתכשר כאן בגרידת מקום הדיבוק לבד ושאר הרגל אסור למחוק ונהי דלהקל אין לסמוך על שיטת הסמ"ק מ"מ להחמיר חוששין להך סברא. הנה לפע"ד נראה דגם להסמ"ק גופי' אין איסור בגרידת הרגל ממטה למעלה דאף דסגי לי' בגרידת הדיבוק לבד השתא מיהו כל זמן שלא גרדו הרי הרגל פסול ואין איסור במחיקתו. וכן נראה דעת הרדב"ז ח"ב סי' תקצ"ו שכתב דאם נתברר שהה"א נכתבה כתיקונה ואח"כ נפסלה בדיבוק דק יש לסמוך על (הסמ"ק וסיעתי') האומרים שמפריד הרגל מן הגג כל שהיא ואין זה ה"ת כיון שהאות נכתבה כתיקונה בהכשר כאשר כתבו בעלי סברא זו וזה יותר טוב ממה שיגרוד כל רגל הה"א שנכתב בהכשר וכו' עכ"ל. הרי כי גם לבעלי סברא זאת כתב רק דיותר טוב וכו' ומוכח דס"ל דעכ"פ גם אם מוחק את כל הרגל (ממטה למעלה) איסור' ליכא ולכן בדמספקא לן כתב שם לעשות כן לגרוד כל הרנל ע"ש: לכן לפע"ד בשנדבק בדיבוק עב אפי' לאחר שנכתב בכשרות אין לחוש כלל ומותר לגרוד כל הרגל וכמו שפסק בס' בני"ו וכן הוא פשטית לשון הרמ"א:

5ואם לא נדבק ממש אלא שנוגע רק מעט ועדיין נראית כמו ה"א. הנה אם נעשית כן בשעת כתיבה לרעת הרמ"ע שהבאתי לעיל גם בזה מותרין לגרוד ולפע"ד יש לסמוך עליו. כי הרי הרדב"ז הנ"ל הוכיח במישור והורה להתיר התיקון גם בשנעשה כן לאחר הכתיבה. גם בתשו' שמש צדקה ירד סי' נ"ב בנדון ס"ת שהיו הרבה האי"ן כך וקצתן נפרדו וקצתן נשארו וכתב שאין להס"ת הקנה משוש ההאי"ן שנפרדו משום דהוי ח"ת ומוכח דס"ל דמשום ההאי"ן שעדיין דבוקות היה תקנה ע"י גרירת כל הרגל ממטה למעלה. וכך הובאה שם תשובה ממהר"י באסאן שכתב כן. וגם תשובה ממהר"י אבוהב בענין זה וכתב דכל זמן שאין האות בצורתה שנתנה למשה בסיני אין בה קדושה ונוכל לגרור מלמטה למעלה לתפארת כבוד שם אלדינו וכו'. גם בשו"ת חב"י סי' ע"ה נדפסה תשו' מאת הגאון מהר"ל מפראג זצ"ל וכתב שם כי חילוק זה (של הריא"ס) אינו נראה כלל דכיון דבעינן כרעה דה"א תלוי אין חילוק בין נוגע הרבה לנוגע מעט סוף סוף אינו תלוי דהיכא דאיסיר דידי' משום שאין כאן צורת אות אין חילוק בין אם ניכר האות אם לא שאפ' אינו נוגע אלא בכל שהוא נפסד צורת האות. לכן נראה לפע"ד דעכ"פ בשנעשה כן בשעת כתיבה ודאי נוכל לסמוך על כל הני רבוותא המתירין. שוב ראיתי בס' שערי דעה שפסק ג"כ להתיר וכתב וז"ל וכן נראה לפע"ד כיון דהב"י והרמ"א לא ראו את דברי הרדב"ז כי עדיין לא נדפס ספר זה עד שנת תק"ט וגם דברי מוהר"ל מפרא"ג לא ראו לכן אנן שזכינו להנות מאורו לא שבקיתן מה דפשיט' להרדב"ז ומוהר"ל מפראג נגד ספיקו של מוהר"י אסכנדרני עכ"ל. ומכ"ש אנחנו שראינו בעז"ה גם דברי הרמ"ע ודברי הגאונים הנ"ל שבס' שמש צדקה ודאי נוכל להתיר בלי פקפוק לפע"ד:

6אך אם נעשה כן לאחר הכתיבה צ"ע. וכפי הנראה גם בזה יש לסמך על הרדב"ז ובפרט שגם לדעת הריא"ס אין כאן איסור תורה. וע' בשו"ת מהר"ח כהן סי' מ"ט ואמנם מילת' דלא שכיחא היא שיארע כן דיבוק דק לאחר הכתיבה ואם יארע יש להתישב בדבר:

7ובעיקר דברי הריא"ס שכתב דאסור למחקו משום דכל העולם קורין אותה ה"א אלא שנפסלה בנגיעה לגגה. ראיתי בס' יד שאול שכתב דטעמי' משום דכ"ע קרי לה ה"א א"כ מצד השם בעצמו קדוש יכל המוחקו לוקה רק בס"ת דבעינין כתיבה תמה נפסל ע"ש. ולפע"ד תמוה לומר שהמוחקו לוקה כיון דהריא"ס גופי' כתב שנפסלה משום דבעינין כרעא דה"א תלוי. ואף דקורין אותה ה"א כבר כתב הרמ"ע דהקורא אותה ה"א הר"ז קורא על פה או ע"י סימניות בעלמא ע"ש. הגע בעצמך הרי גם שני יודין ווא"ו על גביהם שבסידורים דכ"ע קורין אותן השם וכי נאמר דהמוחקו לוקה. אבל הרדב"ז הבין דעת הריא"ס שאוסר משום מראית עין. אלא שהשיג עליו דכיון שהוא מתקן והרואה רואה שהוא חוזר ומתקן תו ליכא למיחוש משום מראית העין. ולפע"ד אי משום הא לא קשיא דאכתי איכא למיחוש דילמא איכא מאן דחזי במחיקה ולא חזי בתיקונו. אלא אי קשיא הא קשיא. מאי שנא מהא דתניא במ"ס (פ"ה ה"ג) היה צריך לכתוב את השם ונתכוין וכתב יהודה (וטעה) ולא נתן בו דל"ת מוחקו וכותב את השם וכו'. והא התם ודאי כל העולם רואים שזהו שם ועומד במקום שצריך להיות שם עכ"ז מאחד שאנו יודעים שלא נכתב כראוי מותרין למחוק אותו. ולא רחוקה היא לפע"ד לומר דהריא"ס לא ראה כלל את המ"ס כי בימים ההם לא היתה מסכת זו ידועה לכל. וגם בב"י סי' רע"ו מביא מ"ש בהגהמי"י בשם רבינו שמחה הכותב יהודה וכו' והדברים אמורים במ"ס (והעיר על זה בס' כסא רחמים) וי"ל דאלו היה הריא"ס רואה את המ"ס הוה הדר בי'. ועמ"ש בסי' י"ב סק"א:

8ועתה נתנה ראש בעז"ה אם אירע כן בהרבה שמות שנדבקו רגלי היהי"ן בגגיהן הן בדיבוק עב הן בדיבוק דק. מהו:

9הנה בב"י סי' רע"ו הביא בשם פסקי מהרא"י בסי' ע"ב שכתב וז"ל אם מותר לתקן ההיהי"ן שבשמו' הקדושות נראה דשרי וכו' ואם בהרבה ההי"ן בשמות שהן נדבקין אין נראה טוב לתקן אותם עכ"ל. ופשטית הטעם נראה דמשום חששא דמנומר חש לה. ובד"מ שם מביא בשם מהרמ"פ שכתב דגם הרבה היהי"ן היה נראה לו לתקן אלא שלא מלאו לבו לחלוק על דברי מהרא"י. ובש"ע לא הובאה חומרא זאת לא במחבר ולא ברמ"א. ובתשו' הרמ"ע סי' ל"ו מבואר להדיא דלא חש לה לחומר' זאת ובסיומא דפסקא שם כתב וז"ל. ואולם אם כל הההי"ן שבספר או רובן דבוקות ולא נודע איך ומתי נדבקו יש לסמיך להתיר התיקון בהן אפי' בשמות הקדש וכו' עכ"ל. וכן נראה דעת שארי בעלי תשו' שדברו הרבה בענין זה. ולא חשי לזאת. ולפע"ד נראה הוכחה דבמקצת אות כתוב על מקום הגרד אפי' היה כן בהרבה מקומות אין בזה משום מנומר. שהרי בהא דאמרי' בגמ' אבל יתרות לית לן בה. הקשו הראשונים ז"ל שהרי את יגרור את היתרות יהיו הפסקות באמצע תיבות. ותירצו שאחר הגרידה ירחיב וימשיך את האותיות לקרבן ע' ב"י סימן רע"ט. ועוד נראה קצת הוכחה דבכתיבה על מקום הגרד עדיף טפי מהעברת קילמס בדיו ע"ג דיו. מהא דאיתא במס' גיטין דף כ' אמר רב אחא בר יעקב דילמא לא הוא עד כאן לא קאמרי רבנן התם דבעינא זא"ו וכתב המג"א בסי' ל"ג ס"ק ז' דהיינו דחכמים ס"ל דגם בשם א' איכא משום מנומר. והרי במ"ס בהך פלוגתא איתא דרבנן אומרים גורד וכותב את השם. וגם קימ"ל בעלמא דכותבין את השם על מקום הגדר (ע' ב"י סי' רע"ו) הרי דכתיבה על הגרד עדיף טפי מהעברת קולמס:

10אמנם הש"ך בס' רע"ו ס"ק י"ב כתב דאם יש הרבה שמות שנכתבו שלא לשם קדושה אסור לגורדן ולכתוב במקומן שמות לשם קדושה משום חשש מנוער. וכפי הנראה יצא לו הדבר משמעתא דגיטין דף נ"ד ע"ב מדלא אמרו לתקן את הס"ת בענין זה לגרוד את האזכרות ולכתבן מחדש לשם קדושתן. ואנכי מכבר הקשתי דא"כ בס"ד דאמר כמאן נימא דלא כר' יהודה. והרי לדעת הש"ך שכתב שם דשמות שנכתבו שלא לשם קדושה מותרין למחקן לצורך תיקון. א"כ לפום הך ס"ד דלא ידע מחשש מנומר כרבנן נמי לא אתיא. דהא איכא תקנה בגרידה וכתיבה מחדש. ועלה בדעתי לומר כי כתיבה על מקום הגרד גרע טפי מהעברת קולמס ולכן גם לפי הס"ד ידע דבכל הס"ת אי אפשר לגרוד האזכרות ולכתוב במקומן משום דהוי מנומר. רק בהעברת קולמס לא הוי סבר דאיכא משום מנומר והתרצן הוא שחידש לו זאת ואח"כ מצאתי שכן כתב בס' בני יונה. אלא דסוגי' דגיטין דף כ' נראה בהיפוך וכמש"ל. ובס' בני יונה הרגיש גם בזה וכתב דהיינו דוקא לענין קידוש השם שאין זה נאה לקדש בהעברת קולמס ויותר טוב למחוק ולכתוב מחדש לשם קדושה. והנה הדבר דחוק בלישנא ופשטית משמע דמחמת נאות הכתיבה אתא עלה וכדעת המג"א ושוב כתב שם בס' בני יונה מה שנראה לו לאמת דבעובד' דגיטין מיירי שהסופר בשעת כתיבתו ידע שכותב את האזכרות הקדושו' אלא שלא קדשן ובכה"ג אסור למוחקן ולכן לרבנן ניחא (אך לפי מה שנרא' לפע"ד מדעת הרמב"ם ז"ל דבכה"ג גם הס"ת כשר א"כ ליכא למימר הכי. אבל י"ל דהרמב"ם ס"ל דגם בשלא ידע בשעת כתיבתו שהן שמות קדושות מ"מ אסורין במחוקה ודלא כש"ך א"כ א"ש בפשיטות ועמ"ש בסי' י"ב סק"א) וא"כ ליכא ראי' כלל לדעת הש"ך שיהי' בכתיבה על מקום הגרד משום מנומר ומכ"ש דאם רק מקצת אות על הגרד כגון ברגלי ההי"ן ודאי אין לנו שום ראי' לאסור בזה משום מנומר. ואדרבה לכאורה. יש הוכחה להתיר מהא דאמרי' אבל יתרות לית לן בה וכמש"ל. ומאחר שגם המהרא"י לא כתבו בהחלט לאיסור. ומהרמ"פ כ' שהיה נראה לו דשרי. וכן נראה דעת בעלי ש"ע שלא הביאו חומרא זאת. ומדברי הרמ"ע ושארי בעלי תשו' ג"כ מוכח להדיא דס"ל להתיר. ע"כ נראה לפע"ד כי הסומך עליהם להקל בתיקון הס"ת שלא להצריכו גניזה. לא הפסיד (ע' תשב"ץ ח"א סי' קכ"ה):