לשכת הסופר, חקירות טז

1בענין צורות פתוחות וסתומות שנחלקו הרמב"ם והרא"ש. אם צריכין לדקדק לצאת ידי שניהם. או לא:

2הב"י בסי' ער"ה לאחר שביאר השיטות כ' וז"ל וירא שמים יצא את כולם ויעשה וכו' (כמ"ש בפנים סי' ט"ו ס"א) וכן מצאתי כתוב בביאור א' למהרי"ן חביב ז"ל שנודע לו שסיפר א' מומחה שהיה סופר עפ"י הרב הגדול החסיד הה"ר יצחק קאפאנטון ז"ל היה נוהג לעשות כן ואעפ"י שדבר זה קשה לכוין שתמיד יצא לו כן נ"ל שאם בתחלה יכתוב דף א' וישער כמה דפין יצטרך לכתוב ס"ת מאותו כתב יוכל לשער מקום הפרשיות ויקצר שיעור אורך השטות או יאריכם מעט עד שיצאו הפרשיו' מכוונות בענין זה עכ"ל. ובש"ע כתב סתם וירא שמים יצא את כולם ויעשה וכו'. ולא זכר את התחבולה לשער מקום הפרשיות ויקצר או יאריך את השיטות (ובאמת שהיא מלאכה גדולה) וצ"ל דסמך עצמו על מה שכתב כבר בסי' רע"ג ס"ב לא ימעט הכתב מפני ריוח שלמטה ולמעלה ולא מפני ריוח שבין פרשה לפרשה. ולהרחיב את הכתב כדי שיבאו הפרשיות נכונים בין להרמב"ם בין להרא"ש אפשר דבאמת מותר:

3אמנם בס' מלאכת שמים סוף כלל ב' מביא קושיא שנמצאה בתשובה להגאון החסיד מה' נתן אדלער זצ"ל על הא דאיתא בש"ע דיעשה אותן אליבא דכ"ע. והרי לא הועיל מידי. שהרי אין אנו יודעים מקום הפתוחות והסתומות אלא מן הרמב"ם והוא ראה אותן בספר בן אשר כמ"ש בפ"ח מהל' ס"ה ולפי שיטתו בצורתן שפט שזו פתוחה וזו סתומה. ואם מצא מקום שהיתה שיטה שלמה פנויה השבה לפתוחה. והרי להרא"ש היא סתומה. וכן להיפוך אם מצא מקום שהשיטה כלה בסוף ושיטת שתחתי' מתחלה באמצע חשבה לסתומה. ולהרא"ש הרי היא פתוחה. וא"כ איך נעשנה אליבא דכ"ע והרי אפשר שבמקום אשר להרמב"ם היא סתומה להרא"ש היא פתוחה. וכן בהיפוך. במקום אשר להרמב"ם היא פתוחה להרא"ש היא סתומה. ולא הועיל מידי. ולכן כתב דאין בידינו אלא לציית לרמב"ם ולסמוך עליו ואין צורך להרחיב ולקצר האותיות בשביל זה וגם אין לצמצם שיעור הריוח שבין פרשה. א"ד הגאון הנ"ל. ובעל מלא"ש נ"י חשב לרפאות זאת על נקלה. וכתב דלאו קושיא היא דמי הגיד לנו שבספר בן אשר נזדמן להסופר אופן שהוצרך לעשות סתומה שאינה אלא לדעת הרמב"ם או שנזדמן לו אופן שהוצרך לעשות פתוחה שאינה אלא לדעת הרמב"ם. דלמא בכל מקום פתוחה נזדמן לו שהיו כדי ט' אותיות בסוף השיטה. וכל סתימה נזדמנה לו במקום שהיה ריוח כדי ט' אותיות ולכתוב עוד תיבה אחת. והלא זה עכ"פ בדרך האפשר אף שאיננו ודאי וממילא אם נעשה הפו"ס באופן שהן כשרות לכ"ע עכ"פ לא נוכל לומר פרשה זו פסולה ודאי לחד מ"ד משא"כ אם נעשה פו"ס הפסולה ודאי להרא"ש או להרמב"ם. ולפע"ד אין תירוץ זה מעלה ארוכה. דהגאון ז"ל הכי קא קשיא לי'. דרך משל. בהגיע הסופר לכתיב יו"ם אח"ד והיא רואה שאם יכתוב כדרכו תכלה לו השיטה בתיבת אח"ד. ויצטרך להניח שיטה שלמה פנויה לעשות פתוחה לדעת הרמב"ם מה שהיא סתומה לדעת הרא"ש. ובכדי לצאת גם לדעת הרא"ש. הנה או שיצטרך להרחיב קצת האותיות כדי לכתוב תיבה אח"ד בהחלה השיטה שלאחריה. או שיצטרך מתחלה קודם שיתחיל לכתוב את הס"ת לנסות בכתיבה על איזה דף ויאריך או יקצר את השיטין עד אשר יבאו הפו"ס אליבא דכ"ע כמ"ש הב"י. וכן יצטרך לעשות לפני כתוב כל דף שבס"ת אשר יש בו פו"ס. והיא באמת עבוד' קשה מאוד. וגם יצטרך להאריך או לקצר את השיטות. מה שאינו ראוי לעשות לכתחלה. ועל זה קשי' לי' להגאון ז"ל מה הועילו לנו עצות אלו. יגענו ולא הונח לנו. וכל הטורח שטרחנו (ד"מ) לכתוב תיבת אח"ד (וכדומה) בתחלת השיטה. כדי לעשות פתוחה גם לדעת הרא"ש. הרי יכול להיות כי נהפוך הוא שבזה פסלנו את הס"ת לדעת הרא"ש. שהרי מי הגיד לנו שיש כאן מקום פתוחה. הרמב"ם אשר העיד שכן ראה בספר בן אשר. ושמא היה כתוב שם תיבת אח"ד בסוף שיטה ותחתי' שיטה פנויה. ולכן הרמב"ם לפי שיטתו אמר שיש כאן פתוחה. אבל להרא"ש יש כאן סתומה וא"כ לאחר כל התחכמות פסלנו את הס"ת לדעתו שאם היה נכתב תיבת אחד בסוף שיטה ותחתי' שיטה פנוי' היה כשר. ובמה שכתבנו תיבת אח"ד בתחלת שיטה פסלנו אותו. וכן לענין הסתומות. ד"מ אם יגיע לכתוב ואתה תשופנו עקב ורואה כי בזה תכלה לו השיטה. ויצטרך להתחיל אל האשה אמר באמצע שיטה שתחתי' מה שהוא להרמב"ם סתומת. ולהרא"ש פתוחה. הנה אם יתחכם לשנות כדי לעשות סתומה אליבא דכ"ע יכול להיות כי בזה יפסול את הס"ת לדעת הרא"ש. כי שמא גם בס' בן אשר היה כתוב תיבת עקב בסוף שיטה ובאמצע שיטה שתחתי' אל האשה אמר. והרמב"ם לשיטתי' חשבה לסתומה. ולהרא"ש הרי היא פתוחה: גם התירוץ השני שכתב שם בס' מלא"ש ממילא נדחה (ובלא"ה ג"כ אינו נראה וכמ"ש בס' אניה דיונה) גם מה שתביא שם משו"ת מים רבים בשם הרב מוהר"י קמחי ז"ל שכתב דלא פליגי הרמב"ם והרא"ש אלא בצורות הפרשיות אבל במקומות פתוחות וסתומות שניהם שוים ומסכימים לעשות כספר בן אשר. לפע"ד אינו מובן. דהא מאחר שנחלקו בצורות ממילא לא נוכל לומר דשוים הם במקומותיהם. כי העדות אשר העד הרמב"ם על ספר בן אשר. לשיטתי' העיד. אבל לא יועיל עדותו לשיטת הרא"ש. וכמ"ש הגאון מהרנ"א ז"ל:

4ואשר אני בעניי אחזה לישב קצת דעת הש"ע ויתר דברי רבותינו ז"ל שכתבו לעשות כן אליבא דכ"ע. כי הנה כלל גדול בידינו אשר תמיד בכל מקום הולכין אנו אחר הרוב ואחר המצוי יותר. והנה שיעור פתוחה ושיעור סתומה מדינא לכל היותר הוא כשיעיר ט' יודין (ואולי עוד פחות. ע' לשון הב"י ודעת הרא"ש דשיעור סתומה הוא ג' אותיות. ואולי יודין) ולפי"ז דעת לנבון נקל כי בכל שיטה יש בה רוב מקום שאם יגיע שמה התיבה האחרונה מן הפרשה ישאר עוד מקום לעשות שם פתוחה או סתימה אליבא דכ"ע. ואם יקרה שיגיע תיבה האחרונה עד סוף שיטה או קרוב לסוף באופן שאין שם עוד מקום לעשות פתוחה או סתומה אליבא דכ"ע. נוכל לומר כי אך מקרה הוא. ועתה הנה הסופר אשר יקרה לו מקרה כזה כגון במשל שאמרנו שיגיע לו לכתוב תיבת אח"ד בסוף השיטה. ויודע הוא שהרמב"ם כתב שראה בספר בן אשר כי פרשת יהי רקיע היא פתוחה. ויש כאן שני צדדים. אולי ראה שם הרמב"ם פתוחה שהיא אליבא דכ"ע. וא"כ אם הוא יכתוב כדרכו תיבת אחד בסוף השיטה ויניח שיטה פנויה להיות פתוחה לדעת הרמב"ם א"כ הוא פוסל בזה את הס"ת לדעת הרא"ש. ולכן ראוי לו לעשות איזה תחבולה שיבא תיבת אח"ד בתחלת השיטה או אולי גם שם בס' בן אשר קרה המקרה הזה שהגיע תיבת אח"ד לסוף השיטה. והניח הסופר שיטה אחת פנויה. ולכן חשבה הרמב"ם לפתיחה. ולהרא"ש באמת היא סתומה. וא"כ נהפוך הוא. שאם יכתוב כדרכו כשר וישר הס"ת גם לדעת הרא"ש. ואם בתחבולות יעשה שיבא תיבת אח"ד בתחלת שיטה באופן שיהיה פתוחה גם לדעת הרא"ש הרי בזה הוא פוסל את הס"ת לדעת הרא"ש כי לדעתו צ"ל כאן סתימה. ודכותי' בענין הסתומו' בהגיע הסופר לכתוב ואתה תשופנו עקב. והוא רואה כי בזה תכלה לו המקום שלא יהי' לו עוד מקום להניח שיעור סתומה ולכתוב גם תיבת א"ל. והוא יודע שהרמב"ם כתב שראה בספר בן אשר אל האשה אמר סתומה. ויש לפניו ספק. אם היתה שמה סתומה אליבא דכ"ע וא"כ אם הוא יכתוב כדרכו ויבא לי תיבת עק"ב בסוף השיטה ויצטרך לכתוב אל האשה אמר באמצע שיטה שתחתי' לעשות סתומה לדעת הרמב"ם. הרי הוא פוסל בזה את הס"ת לדעת הרא"ש כי לדעתו אין זאת סתומה אלא פתוחה. ולכן צריך הוא להתחכם ולעשות סתומה גם לדעת הרא"ש. או אולי גם בספר בן אשר קרה המקרה הזה שהגיע תיבת עק"ב בסוף השיטה. ולאחרי' באמצע שיטה היה כתוב אל האשה אמר. והרמב"ם לשיטתי' חשבה לסתומה. אבל לדעת הרא"ש היא פתוחה. וא"כ נהפוך הוא שאם יכתוב כדרכו דעשה הסתומה כדעת הרמב"ם הרי כשר גם לדעת הרא"ש. ואם יתחכם לעשות סתומה אליבא דכ"ע הוא פוסל בזה לדעת הרא"ש. ולכן דעת הגאון מהרנ"א ז"ל דבכה"ג מאחר דבין כך ובין כך לא פלטן מספיקא. שב ואל תעשה תחבולות עדיף ואל תתחכם יותר למה תשומם. אבל דעת רבותינו בעלי הש"ע ז"ל שיש לנו ללכת אחרי הרוב והמצוי ולא נאמר שגם בספר בן אשר קרה המקרה הזה שהיו תיבות אלו כתובין בסוף שיטה. אלא מסתמא היו כתובין ברוב השיט' (וע"ד שאמרו דתלינין דאיסורא ברובא איתא) והיתה הפתוחה או הסתומה באותה שיעה עצמה ולכן גם אנחנו יש לנו לעשות כן. זהו הנראה לפע"ד לישב קצת דברי רבותינו. וה' ברחמיו יאיר עינינו: