לשכת הסופר, חקירות יז

1נונין המנוזרין שאצל פרשת ויהי בנסע. איך לעשותן:

2הנה בפנים כתבתי כאשר הורונו הגאונים בעל נודע ביהודה ובעל בני יונה זצ"ל. אשר הוכיחו במישור שהעיקר הוא כבעל הס' אור תורה אשר מצא כן בספרים יקרים וקדמונים שהן אחת בריוח שלפני הפרשה ואחת בריוח שלאחר הפרשה. אלא שראיתי בתשו' הגאון רבינו חיים כהן יו"ד סי' נ' האריך לסתור שיטה זאת והעלה לעיקר שצריכין לעשות הנו"ן של בנסע מהופכת וכן הנון הראשונה של כמתאננים ובתוך ההפסקות לא יעשה כלל. אבל גאון א' חלק עליו שם וכתב לחזק שיטת האור תורה. אך הוא זצ"ל ברב כחו נלחם כנגדו לקיים את דבריו. ואמרתי אשימה נא עיני גם אנכי החלש לראות את המלחמה הגדולה הזאת מלחמת ה'. וארא כי דברי מוהרה"כ בנוים על שתי יסודות. ראשית כתב וז"ל ותחלה נלע"ד להביא ראי' ממתני' דמס' שבת פ' הבונה ד' ק"ג ע"א הכותב שתי אותיות בין וכו' בין משתי סמניות וכו' חייב ופירש רבינו האי גאון וז"ל שתי סמניות שאינם אותיות ידועות בכתב כגון נוני"ן הפוכין דכתיבי גבי ויהי בנסע הארון כדמפורש בפ' כל כתבי עכ"ל (רה"ג) והביאו המ"מ פי"א מהל' שבת וכ' המ"מ שהרשב"א דחה פירש"י נמצא שפי' רה"ג עיקר ולפירושו מוכח ממתני' דנו"ן הפוכה היינו בתיבה עצמה של בנסע דאל"כ אלא שבין פ' לפי' נכתב נו"ן הפוכה א"כ אינם אותיו' כלל אלא סי' בעלמא והרי התנא נקט הכותב שתי אותיו' משתי סמניו' ש"מ שהסימנים המה אותיו' דבשלמא אי נימא שנו"ן של התיבה דבנסע עצמה הפוכה א"ש דקרי להסימנים אותיו' שהרי ע"כ הן אותיו' משום דהתיבה לא נקראת בנסע אלא א"כ הנו"ן ההפוכה הוי אות נ' אבל אי נימא דהנו"ן עומדת בפ"ע א"כ אמאי קרי לי' אות הלא היא שלא כצורת נו"ן ומנ"ל דנחשב לאות דילמ' הוי סימן בעלמ' וא"כ אמאי יתחייב ע"ז וליכא למימר דס"ל דחייב נמי על סימן אפי' אינו אות א"כ הו"ל למיתני הכותב שתי סמניות ולא הו"ל למיתני הכותב שתי אותיו' משתי סמניות אע"כ דהנו"ן היינו בתיב' בנסע עצמה וא"כ א"ש דקרי להו אותיו' אך דהוי אותיו' שאינן ידועות בכתב מפני שהן מהופכין בהאי דוכתא לסימנים וא"ש דנקט ב' אותיו' מב' סמניו' וק"ל עכ"ל:

3ולפע"ד תמוה כי לפי דבריו שכ' שאם הני נוני"ן עומדו' בפ"ע מנ"ל דנחשב לאות דילמא הוי סימן בעלמא וא"כ אמאי יתחייב על זה. א"כ גם לפי דבריו שהנותן שבתיבו' הן מהופכו' ואשר ע"כ נקראו אותיו'. מ"מ זה הכותב שאינו כותב אותן שם בתורה אלא בעלמא אכתי אמאי חייב עליהן. הרי שלא במקומן אינן אלא סימנים בעלמא. וכי בשביל שנמצא כן פעם או פעמים בתורה יקרא גם במקום אחר אות מה שאינו אות. אתמהה ועוד הרי אפי' אם גם הנו"ן ההפוכה לא היתה כתובה והיתה הקבלה לקרות בנסע ג"כ כך היינו קורין שהרי הרבה יש בתורה דקריין ולא כתובין. והשתא נמי שהיא כתיבה נימא דכמאן דלא כתיבה דמיא כיון שבאמת אינו אות. אלא דהוי קרי ולא כתיב. ועוד דכיון דבמקום שהוא כותב אותן באמת אינן אלא סמניות רק שבתורה נקראין אותיות כמן שהתיבה אינה נקראת בנסע אא"כ הנו"ן היא נו"ן א"כ איך קתני הכותב שתי אותיו' משתי סמניו' הכותב שתי סימניו' משתי אותיות הו"ל למיתני:

4והנה הגאון המשיג כתב שם בסי' נ"ב וז"ל ועוד לפי סברת הרב הגאון (מהרח"כ) הנ"ל שאינו חייב בשתי סימניות כ"א כשהן אותיו' הא מבואר שם במשנה א"ר יוסי לא חייבו שתי אותיו' אלא משום רושם שכן כותבין וכו' לידע איזה בן זוג ומפרש שם בגמ' ר' יעקב ברה דבת יעקב דרישא וסיפא כולה ר' יוסי היא ולידע איזה בן זוגו בודאי איו צריכין לרשום דוקא באותיו' וכו' עכ"ל. ועל זה השיב הגאון מהרח"כ בסי' נ"ג דלא שם לבו דאין הלכה כר' יעקב הנ"ל אלא כאביי נקטינין דמוקי למתני' בשולט בשתי ידיו ולפי"ז לת"ק אינו מיחייב אלא דוקא באותיו' דאל"כ הוי חייב אפי' בשולט בימין לחוד וכ' בשמאלו וכו' עכ"ל. והנה שני הגאונים האלו לא ראו את הירושלמי דאיתא התם מאן תנא סימניו' ר' יוסי. הרי להדיא דגם אי הא דבשמאלו לאו ר' יוסי מ"מ הך דסימניו' ר' יוסי. וע"ש בקרבן עדה. ומוכח בהוכחה גמורה דאף כשאינן אותיו' מיחייב עליהן משום רושם. וממילא אין שום הוכחה מדברי הרב האי גאון לסברת מהרח"כ:

5עוד כ' שם הרה"ג המשיג כי אדרבה מלישנא דרב האי גאון מוכח כדברי האור תורה מדכ' נוני"ן הפוכה דכתיבי גב"י ויהי בנסע משמע בפירוש דכתיבי בין הפרשיות ולא בתוך הפרשיו'. וכ' שם שכן כתב גם הגאון דק' גלוגא (ומהרה"כ שם נדחק בזה מאוד) והנה גם בספר בני יונה כתב הוכחה זאת להאו"ת מדברי הרה"ג אלו:

6עוד כתב הגאון מהרח"כ זצ"ל כי רבי ורשב"ג בהא פליגי. רשב"ג דאמר שהסימנים באו להורות שאין כאן מקומה לדידי' ודאי בע"כ הני נונין הן כדעת האו"ת בריוי שקודם הפרשה ובריוח שלאחריה. אבל לרבי דאמר שהסימנים הם להורות שהוא ספר בפני עצמו לדידי' באו הסימנים בתיבת בנסע ובתיב' כמתאנני'. ואנן הא קימ"ל כרבי. והרב המשיג כתב שם דרבי לא פליג אמקום הסימנים אלא על טעם הסימנים שהרי הוא אומר לא מן השם הוא זה. וכ"כ גם הנו"ב ע"ש. ובודאי שכן הוא הפי' האמיתי שאינו חולק רק על הטעם. וכן פירש שם רש"י לא זה השם של טעמי הסימניו' וכו':

7והנה הגאונים העומדים בשיטת האו"ת הוסיפו ואמרו עוד מצר הסבר'. שגם אם היה ספק לנו היה לנו לעשות כן לכתחלה ולא להפוך הנונין שבתיבו' מספיקא. שהרי אם אינן צריכין להיות מהופכות ואנו הפכנו אותם פסלנו את הס"ת ואם צריכין היפוך ולא הפכנו אותן לא פסלנו את הס"ת. והנוני"ן ההפוכות שהן עומדות בפ"ע בתוך הריוח אפי' אם היו מיותרות אינן פוסלין. הן אמת כי מה שעלה בדעת הנו"ב לומר דאפי' אות גמור המיותר אם אינו מקלקל לא הקריאה ולא הכוונה אלא שעומד בפ"ע אינו פוסל. הנה מדברי הרמ"ע שהבאתי בסי' ה' ס"ק כ"ח לא משמע כן. וכן מדברי הרמב"ם הל' מזוזה פ"ה ה"ד מוכח דכל יתרון פוסל. אמנם כיון שבאמת הני נוני"ן הפוכו' אינן אותיו' ודאי מיסתבר כדעת הנו"ב דאינן פוסלין (אפי' אם היו מיותרין) וכ"כ בס' בני יונה ומכ"ש לפמש"ל דמוכח כן מן הירושלמי דאינן אותיות אלא דחייבין עליהן משום רושם לר' יוסי ואם הנונין שבתוך התיבות צריכין היפוך ולא הפכן שכתבו דהס"ת כשר. הא ודאי שכן הוא שהרי לא כתבו הרמב"ם תוך הדברים הפוסלים את הס"ת ובתשו' רח"כ שם בסי' נ"ג הביא שהסמ"ג הי' לו גירסא ברמב"ם פרק ז' הלכה ח' הפפין הלפופין והאותיות ההפוכות ואותיות העקומות. ולדעת מהרח"כ כוונת הרמב"ם במ"ש אותיות ההפוכו' היינו הנוני"ן שבתיבת בנסע וכמתאננים. והנה הרמב"ם כתב שם בהל' ט' כל הדברים האלו לא נאמרו אלא למצוה מן המובחר ואם שינה וכו' הר"ז ס' כשר. ומ"ש שאם הנוני"ן שבתוך התיבות אינן צריכין היפוך והפכן נפסל הס"ת ודאי שכן הוא. והגאון הנ"ל שם בסי' נ"ד חולק על זה וכ' להקל משני שהנו"ן אינה מן השורש. במחכ"ת אינו מובן כלל חדא דודאי היא מן השורש נסע והוא מגזרת חסרי פ"א נו"ן בלי ספק. ועוד וכי ס"ד דאם אותיות השימוש נחסרו או נתהפכו כשר ח"ו לומר כן. גם מ"ש מפני שכשמהפכין את היריעה הוי הנו"ן ישרה (ואנן לאו בכה"ג מהפכינין) ג"כ אינו מובן כלל להכשיר בכה"ג:

8לכן לכתחלה ודאי יש לנו לעשות כדעת האו"ת. ואמנם אם נמצא ס"ה שהנונין של התיבות מהופכות מסוף דברי הנו"ב נראה שלא היה פסלו. וכ"כ בס' בני יונה. והכי מיסתבר כיון שיש גדולי' דסביר' להו הכי:

9ודרך אגב אכתוב מה שנראה לפע"ד בדרך רמז הני נוני"ן ההפוכות (וכבר דברו בזה המפרשי ז"ל) והוא דת"ר ויהי בנסע הארון ויאמר משה פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ולמטה לומר שאין זה מקומה וכו' ותניא רשב"ג אומר עתידה פרשה זו שתעקר מכאן ותכתב במקומה ולמה כתבה כאן כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענו' שני' וכו'. ופירש"י עתידה פרשה זו שתיעקר לעתיד שיהיו כל הפורעניות בטלין ולא ידאגו לפורענו' ויצר הרע בטל עכ"ל. והנה הקללות שבמשנת תורה הן צ"ח וכתיב גם כל חלי וכל מכה הרי ק' (וכתבו המפרשים דמש"ה תקנו מאה ברכות בכל יום להגן ולהנצל מהן) וי"ל שזהו הרמז שבאו שני נונ"ן בגימטרי' ק' לומר כי מחמת שבזמן הזה שיש ק' קללות יש לדאוג מן הפורעניות לכן נכתבה פרשה זו כאן שלא במקומה כדי להפסיק בין פורענו' ראשונה לפורענות שני'. והן הפוכו' לומר כי עתיד הקב"ה להפוך את הקללות לברכו' ואז תעקר פרשה זו מכאן ותכתב במקומה כי לא ידאגו עוד מן הפורעניות. יצר הרע בטל מאתנו. לטוב לנו. במהרה בימינו: