לשכת הסופר, חקירות ג

1ראש הלמד שנכנס לתוך חלל אות שבשיטה העליונה. מהו:

2בתשו' מהרימ"ט ח"ב סי' ל"ב היתה השאלה שראש הלמ"ד נכנס לתוך חלל הרי"ש שבשיטה שלמעלה ונראית כמו קוף (נראה שהיה דרכם למשוך רגל הרי"ש בעקמומית לצד שמאל) ופסל משום דעין הקורא רואה שהיא קו"ף. ובתוך תשובתו על מי שרצה להכשיר ע"י קריאת התינוק כתב תשובה אחת דעכ"פ היה לו לכסות החלק התחתון דהיינו גוף הלמ"ד דכיון בתינוק רואה שהיא למטה למ"ד לא יקרא להאות שלמעלה קוף אבל עינינו הרואות שהיא קוף. ולכאורה יש להבין ומאי איכפת לן בלא כיסוי החלק התחתון. בשלמא סברת הט"ז שהבאתי בסי' ו' ס"ג ניחא דהתם הוי הפסק נקב שמצד הדין אין לו צירוף והתינוק יצרפו ולכן צריכין לכסות את החלק התחתון. אבל הכא כיון שבאמת הצואר הזה שייך להלמ"ד. ואם התינוק יבחין שהוא כן מדוע לא נכשיר. ומצאתי סברא זאת בתשו' מגיד מראשית חלק או"ח סי' א' בשם מהראנ"ח דיש לחלק שראש למ"ד שנכנס בחלל ה"א לא שייך כ"כ שינוי צורה האות שכל הרואה יבדיל בין שניהם ויפריד אותן כיון שהן בשני שיטין ורישא בתר גופא גרירא וכו'. וא"כ למה נצטרך לכסות את החלק התחתון מאחר שהתינוק יבחין את האות כראוי נימא באמת דרישא בתר גופא גרירא. ואמנם לפע"ד שפיר יש מקום לפסול. משום דמתחלה כשעשה את הראש הזה של הלמ"ד בתוך חלל הריש שלמעלה הרי אפשר כי באותה רגע הי' לה צורת קו"ף או צורת ה"א. ואף שאח"כ משכו וחברו אל גוף למ"ד ופרחה ממנה הצורה ההיא וחזרה לצורתה הראשונה מאחר שכל הרואה יראה דרישא בתר גופא גרירא. מ"מ כיון שלא חזרה לצורתה אלא מחמת כתיבה אחרת ולא מחמת כתיבה בגופה הו"ל כמו חק תוכות ופסול (ולקמן אי"ה אכתוב דגרוע עוד מחק תוכות):

3ולדינא נראה דאם האות שלמעלה נשתנה ברגע אחת לצורת אות אחרת לא מהני הבחנת תינוק וכמ"ש המהרימ"ט בעובד' דידי' אבל אם מעולם לא נשתנה לאות אחרת כגון שנכנס לתוך חלל ה"א או חי"ת וכדומה. אלא שאנו מסופקין שמא הפסידה צורתה ע"י כך. בזה יש לסמוך אינוקא. וכן היא דעת הפרמ"ג. ונראה שצריכין לכסות את החלק התחתון כמ"ש בשם המהרימ"ט. ומהטעם שכתבתי דכיון שמתחלה נפסל האות אף שאח"כ הוחזר לצורתו מחמת שאנו רואים דרישא בתר גופא גרירא מ"מ הו"ל כמו חק תוכות:

4ואופן התיקון. הנה לגרוד צואר הלמ"ד ולמשוך גגה של למ"ד להלן ולעשות שם צוארה פשיטא דלא הוכשר האות העליון עי"ז דהא הו"ל חק תוכות. וכן למשל אם עשה דל"ת בגג רחב וראש הלמ"ד כנגד הקצה השמאלי. אף שמכל לגרוד קצת מן הגג של הדל"ת שישאר ראש הלמ"ד חוצה ג"כ הו"ל ח"ת. אלא צריך לגרוד ולתקן גוף האות. ועמ"ש בסי' ח' סק"ה. אבל הלמ"ד נראה לפע"ד דאינה צריכה שום תיקון כי היא לא אבדה צורתה:

5ואם ראשה של למ"ד מגיע לתוך חלל אות מאותיות השם הקודש. הנה בס' שנות חיים חלק סת"ם סי' ע"ט נשאל בכ"ף פשוטה של השם שנכנס לתוכה צואר למ"ד משיטה שתחתי' ונראית כמו ה"א. וכתב דאם צואר הלמ"ד הוא סמוך לרגל הכ"ף כשר דאין זאת צורת ה"א. אך אם נכנס בחצי השמאלי אז נראית כמו ה"א. והורה לתקן כך. לגרוד תחלה גוף הלמ"ד וישאר הצואר. ואז הרי היא ה"א ממש ומותרין למחקה משום דהוה אות אחר ממש. והנה לכאורה יש לפקפק בהוראה זאת. כי במ"נ אם עתה כמות שהיא אנו אוסרין למחוק את הך' מפני שאנו מסופקין שמא גם עתה צורתה עלי' (ע' מג"א סי' ל"ב סק"מ) א"כ גם במה שהוא גורד את גוף הלמ"ד והצואר ישאר. הרי הוא כמוחק את הכ"ף. כי מה לי אם מוחקה להדיא או שמשנה אותה לאות אחרת דהיינו לה"א. ואם נאמר משום דהוי רק ספיקא דרבנן (ע' סי' י"א סקט"ו) א"כ אין אנו צריכין לשום תחבולה. דכיון דמספקא לן אם יש לה תורת ה"א או תורת ך' אית לן למימר ספיקא דרבנן לקולא ומותרת במחיקה. אבל באמת קשה לסמוך על זה דהא איתחזק איסורא. ועוד נראה סברא דבהא גם מספיקא אסורה במחיקה. משום דאית לן למימר השתא ודאי לאו ה"א היא אלא ך' דהא רואין דרישא בתר גופא גרירא אלא דברגע שעשה בתוך חללה ראש הלמ"ד אז נשתנה צורתה וקבלה צורת ה"א. ושוב גם לאחר שמשך את הראש אל גוף הלמ"ד הנה הך' עומדת בפיסולה משום דהו"ל כמו חק תוכות. כמש"ל. ומ"מ אסורה במחיקה משום דגם הנטפל להשם מאחריו אף אם נעשה ע"י ח"ת אסור במחיקה כמ"ש בסי' י"א סקט"ו. וא"כ אסור למחוק את גוף הלמ"ד משום דהוי כאלו מחק את הך' וכמ"ש. ואמנם נראה לפע"ד דמ"מ יש להקל משום דבמה שהוא מוחק את גוף הלמ"ד אף דעי"ז ממילא מתקלקלת צורת הך' ונעשית ה"א מ"מ אין זאת אלא גרמא. וגרמא מותר (ע' בסי' י"א סק"א). וע' שו"ת בית אפרים יו"ד סי' ס"א. ומכ"ש דיש להקל בנטפלין. עוד נראה לפע"ד דכיון דברגע שעשה את ראש הלמ"ד נתקלקלה צורת הך' ונעשית ה"א. אף שאח"כ כאשר חברו אל גוף הלמ"ד חזרה לצורתה מ"מ מותרת במחיקה. והיא עפ"י הסברא אשר ראיתי שכתב שם בבית אפרים. דאע"ג דגם שם הנעשה ע"י חק תוכות אסור במחיקה. זהו רק כשעכ"פ נתכוין לעשות אותיות השם. אבל אם הי' מתעסק בעלמא ונמצאו אותיות השם נעשו מאליהם מותר במחיקה. והיא סברא נכונה מאוד. ולפי"ז גם הכא אף שבחיבורו הצואר עם גוף הלמ"ד נמצאה צורת ך' כבראשונה מ"מ הרי הוא לא הי' מתכוין לכך כלל אלא הי' מתעסק בעשיית הלמ"ד והך' חזרה מאלי' לצורתה. ומותרת במחיקה. ומכ"ש ע"י מחיקת גוף הלמ"ד דהוי רק גרמא. לכן נראה לפע"ד להקל בנ"ד:

6ואולי גם בנכנסה הלמ"ד לתוך הדל"ת שהיא מגוף השם יש להקל וצ"ע:

7עוד כתב שם בס' שנות חיים דאם הלמ"ד היא ג"כ מן שם קודש. אזי יש תקנה שאם הך' ארוכה וצואר הלמ"ד אינו נכנס בה רק מעט. באופן שאם יגרוד קצת מן רגל הך' עדיין ישאר בה כשיעור. וצואר הלמ"ד ישאר מבחוץ. אזי יעשה כן. דאף שאסור למחוק אפי' קצת מאות השם זהו מטעם דחצי שיעור אסור מה"ת. והך' שהיא נטפל אין בה רק איסור דרבנן ובדרבנן ח"ש מותר (דבר זה צ"ע) ובמחכ"ת זו שגיאה גדולה היא. דכיון דכל זמן שהך' ארוכה אנו מחזיקין אותה לה"א. ואך ע"י הגרידה מן הרגל תצא מצורת ה"א ותקנה צורת ך' הרי היא נעשית ע"י חק תוכות (ומ"ש עוד שם ג"כ לא נהירא כלל):

8עוד שם בספר הנ"ל סי' צ"ד באה ג"כ השאלה הזאת שראשה של למ"ד נכנסה לתוך ך' של אלדיך. ודעת השואל להמשיך רגל הך' עוד יותר וגם גגה למשוך ואז לא יהי' ראש הלמ"ד נגד סוף הכ"ף רק באמצעיתה. ואינה דומה עוד לה"א וכשר. והוא ז"ל הסכים בזה עם השואל והוסיף מן דלי' להאריך הגג באופן שראש הלמ"ד יהי' בחצי החלל של הך' הנוטה לצד פנים לרגל הך' דאז אין זאת צורת ה"א ואע"ג דבה"א דעלמא אם אין הרגל השמאלי נגד קצה נמי כשר. מ"מ בזה שאין הרגל הזה בפ"ע רק ע"י אות אחר (דהיינו הלמ"ד) אין זה נחשב נשתנה צורת האות עכ"ד:

9ולפע"ד לפמש"ל יש לפקפק בהוראה זאת. כי יש לנו לחוש ולומר השתא ודאי אין עלי' צורת ה"א אלא צורת ך' דרישא בתר גופא גרירא אלא שבאותה רגע אשר עשה בתוכה את הראש של הלמ"ד אז נשתנה צורתה לצורת ה"א ואח"כ כאשר חבר את הראש אל גוף הלמד חזרה לצורתה אבל הוא כמו חק תוכות. ולפי"ז לא יועיל לנו כלל משיכת הרגל והגג. ועמ"ש בסי' ח' סוף סק"ה: גם מ"ש לחלק דאע"ג דה"א אחרת כשרה גם כשהרגל אינו כנגד קצה הגג אלא לפנים (ואפי' להלן מהחצי שלצד פנים) מ"מ בזה שאין הרגל לפני עצמו אלא עולה מן הלמ"ד אין בזה על הכ"ף צורת ה"א. הנה ודאי סברא נכונה היא. אם הצואר של הלמ"ד הו' נמשך ממטה למעלה. אבל מאחר שהדרך הוא שמושכין אותו מלמעלה למטה. ומיד לאחר שעשה את הראש בתוך הכ"ף קנתה צורת ה"א מה יושיענו זאת אשר חברו אח"כ אל גוף הלמ"ד וחזרה לצורת ך'. שהרי הוא כמו ח"ת וכמ"ש: