לשכת הסופר, חקירות ה

1יו"ד העליונה או התחתונה של האל"ף שנגעו בקו האמצעי יותר מן הראוי. מהו:

2באו"ח סי' ל"ב סעי' י"ח אם נגע רגל האלוף בגג האלוף או פני האלוף בפני' בגג שתחתי' פסול ואין תקנה בגרידה להפרידה דהוי כחק תוכות אלא יגרוד כל מה שנעשה בפיסול ויחזור ויכתבנו. וכתב שם המג"א בס"ק כ"ט וז"ל פסול. נ"ל דוקא שנגעה היו"ד עצמה באלוף אבל אם קוצה השמאלית של היוד נוגעת באלוף כשר כמ"ש באה"ע סי' קכ"ה סי"ו דהא אפי' בלא קוצה מקרי יו"ד וכו' עכ"ל. ונראה לפע"ד כי ממ"ש לשון כשר מוכח כוונתו דכשר כמו שהוא בלי שום תיקון. וכן מוכח נמי מדציין על תיבת פסול. ואם היתה כוונתו דכשר רק אחר הגרידה והפרידה הו"ל לציין על מ"ש המחבר ואין תקנה וכו'. וזה פשוט לפע"ד לכל מי שהוא בקי בדרכי המג"א. ועוד שהרי הוא מביא מאה"ע סי' קכ"ה ומוכח שם דהרמ"א מכשיר בלי שום תיקון. ואף כי הדבר לפע"ד פשוט בכוונת המג"א מ"מ אעידה לי שני עדים כשרים בדבר. הא' הוא הס' לדוד אמת שכתב בסי' י"ב אות ל"ב ב' וז"ל אם קוץ שמאל של יו"ד האלוף נוגעת באלוף כשר דאף בלא קוץ מקרי יו"ד עכ"ל (ומ"ש שם באות כ"ט וז"ל קוצה של יו"ד העליונה שבאות האלוף של שם שנדבקה בגופה פסול וכו'. בע"כ שיש שם ט"ס וכפי הנראה שתי תיבות קוצ"ה ש"ל מיותרין הן וצ"ל יו"ד העליונה וכו'. וכן מורה לשונו כי שם כתב שנדבקה וכאן כתב נוגעת) הב' הוא בעל התניא בש"ע שלו כתב ג"כ וז"ל אבל אם עוקצה השמאלי נוגע בגג ולא עצמה של י' כשר שאף בלא עוקץ זה שם יו"ד עלי' אינו פוסל בנגיעתו וכו' עכ"ל:

3ובדברי רבותינו הראשונים ז"ל. הנה בתשו' מהרלב"ח סי' א' הביא מ"ש ה"ר מנחם לבית מאיר בקרית ספר וז"ל ודוקא כשנדבקה באות אחרת אבל אם דבוקה בעצמה כל שלא נפסדה צורת האות כשרה וכו' עכ"ל. ומהרלב"ח שם הוכיח במישור שכן היא גם דעת רבינו הרמב"ם ז"ל וביחוד ממ"ש בפ"י כשמנה דברים הפוסלים כתב וז"ל י"ד שנגעה אות באות ט"ו שנפסדה צורת אות א' עד שלא תקרא כל עיקר או תדמה לאות אחרת וכו'. הרי כי אינו פוסל נגיעה אלא מאות לאות אבל באות עצמו מיני' ובי' אינו פוסל אלא אם נשתנה צורתו שאינו נקרא כראוי. וכתב שם עוד המהרלב"ח וז"ל הרי מבואר מדברי הרב (הרמב"ם) כל מה שאמרנו ובודאי כי מהם לקח בעל קרית ספר הלשון שכתבנו למעלה בשמו בדבוק האות אל עצמה וכו' עכ"ל ע"ש. ולפי"ז נראה לפע"ד דצ"ל הא דאמרי' מם וסמך שבלוחות בנס היו עומדין. ודאי דנלמד מזה דאלו צריכים להיותן דוקא סתומין ואם לאו פסולין. דאם היו כשרים גם בלי סתימה לא עביד קוב"ה ניסא למגנא כי היו יכולין לעמוד בלא נס. אבל שאר אותיות אף שעמדו בלוחות בלא נס כי אין בהן סתימה מ"מ אם עשה בהן איזה סתימה כגון שהיו"ד העליונה של האלוף דבוקה בגגה בקוץ הימיני וגם בקוץ השמאלי שנמצא שם חלל בין שני העוקצן וכיוצא בזה אף דבלוחות ודאי לא הי' כן מ"מ כיון שהאות נקרא כראוי כשר:

4והנה אנכי במה"ק כתבתי כדברי המג"א דאם רק קוצה השמאלי של היוד נוגעת בא' כשר. ובס' מלאכת שמים כלל ו' חכמה סעי' א' כתב וז"ל וכן יודי האלוף שנגעו בקו האמצעי במקום שאין להם ליגע אפי' בדיבוק דק (ובמוסגר כתב עוד) [ודלא כמ"ש בס' קה"ס שטעה בזה כמ"ש בבינה] בכל אלה אסור לגרור הדבוק דהוי ח"ת וכו' עכ"ל. ובבינה שם סק"ד לאחר שהביא שהרד"ך כתב כן שאין בזה תקנה להפריד את הדיבוק כתב וז"ל ותימה על המג"א שבס"ק כ"ז (בענין פירוד רגל הה"א הדבוק כחוט השערה) מביא בעצמו שהרד"ך חולק על הרלנ"ח שם ולגבי אלוף לא הביא דבריו והרואה בתשו' הרד"ך יראה בעליל דתרויהו חד דינא אית להו להחמיר וכך הדעת נותנת דמאי שנא זה מזה וכו' ומ"ש בס' קה"ס וכל זה דוקא כשנגעה יוד עצמה באלוף אבל אם רק קוצה השמאלי של יו"ד נוגעת באלוף כשר עכ"ל אינו נכון. חדא שיש מקום לטעות בלשונו כאלו דיבוק דק באלוף אינו פוסל כלל אפי' קודם שמחקו וזה בודאי ליתא דכל זמן שאין האות כאשר נמסר מסיני אי אפשר להכשירו אעפ"י שצורתו ניכרת אמנם אפי' אחר שגרד הדיבוק הדק ההוא אין לסמוך על המג"א בזה להכשיר וכו' עכ"ל. והנה מה שתמה על המג"א (אפי' לפי הבנתו) מדיבוק רגל הה"א לדיבוק עיקוץ היו"ד לאלוף וכתב שהרואה בתשו' הרד"ך יראה בעליל דתרויהו חד דינא אית להו וכו'. אומר אני כי הרואה בתשו' מהרלב"ח יראה בעליל שהמרחק רב ביניהם ולא קרב זה אל זה. וז"ל שם. בענין דיבוק האלוף והפא ושאר האותיות עם עצמן אומר שאם באנו לדון ולומר שאין זה פוסל בס"ת (כי) יש לנו על מה שנסמוך חדא כי לא מצינו שנזכר בגמ' בפירוש פסול מצד זה כמו שנזכר בה"א במ"ש ההי"ן חתי"ן וגם לא מצינו בפירוש שצורתן כך בלי דיבוק כמו שמצינו בקוף במ"ש מ"ט תליא כרע' דקוף האמת שקבלנו בכך וגם כי צורת האות לא נשתנה מפני זה ואינה דומה לאות אחרת עכ"ל (ומביא שם דברי הר"מ לבית מאיר שהבאתי לעיל) והנה מבואר כי אף לפי הבנת בעל מלא"ש דברי המג"א דגם בדיבוק קוץ השמאלי של היו"ד לאלוף לא הכשיר אלא ע"י פרידה אין כאן שום קושיא כי בדיבוק רגל הה"א שנשתנה לצורת חי"ת מיסתבר טעמי' דהאוסרין להפריד משום ח"ת משא"כ בדיבוק קוץ היוד להאלוף דלא נשתנה לאות אחר הוי כמו פירוד בין אות לאות דאין בו משום ח"ת. אבל לפע"ד נראה ברור כי דעת המג"א להכשיר גם בלי פירוד וכמש"ל. ומ"ש הפרמ"ג ועכ"פ גרידה בעי ?ודי? וא"צ למחוק כל היו"ד עכ"ל. נראה דלא כ"כ לדעת המג"א אלא דרך הכרעה כ"כ:

5ומ"מ מאחר שהרבה חולקים שם (באה"ע) על הרמ"א וגם לשון הרמ"א באו"ח הנ"ל משמע דכל שנוגע יותר מן הראוי פסול והיא דעת הר"א צרפתי בתשו' הרלב"ח ודעת הרד"ך וכן הוא דעת בעל שו"ת באר עשק סי' נ"ב ע"ש. וי"ל דגם הרמ"א באה"ע לא הקיל אלא בגט ולא בס"ת וכמ"ש הרמ"ע לענין דיבוק הקוף בין גט לס"ת (הובא במלא"ש שם סק"ב) לכן הדרנא בי וכתבתי להחמיר ושגם גרידה לא מהני. אך אם נמצא כן בס"ת בשעת הקריאה נראה לפע"ד דכדאי המה הגדולים הנ"ל לסמוך עליהם שלא להוציא ס"ת אחר. אך אם אפשר לתקן מיד להפריד הדיבוק יעשו ויקראו אח"כ עד הגמר ואח"כ יתקנו כראוי. ואם הוא בשבת או גם בחול אם אי אפשר להפריד מיד יקראו כך ואח"כ יתקנו כראוי:

6שוב הגיעני ס' שו"ת רבינו חיים כהן וראיתי בסי' מ"ט שנשאל בס"ת שנמצאו אלפין בשמות שהיוד העליונה נוגעת בגג. יש מהן שרק הקוץ השמאלית נוגעת (מלבד הרגל הימין שדבוק כראוי) ויש מהן שהיו"ד בעצמה דבוקה להגג. והנה באלו אשר רק הקוץ השמאלי נוגע כתב דפשוט דמותר להפרידו ע"י גרידה. והנה באמת שהוא מפרש שם דברי המג"א כדעת המלא"ש שאינו מתיר אלא ע"י גרידה (והרואה יבחר) ובאלו אשר גוף היו"ד נדבק הורה לגרוד כל מה שנכתב בפסול. וכתב בסיומא דפסקא וז"ל. וכן נראה לפע"ד להגיה הס"ת בטח בלי שום פקפוק דהיינו אותן האלפין שאין נוגעין בהן רק הקוץ באלו א"צ לגרוד רק מה שנוגע מן הקוץ ואותן שנוגעין היו"ד עצמה יגרוד כל הגג והרגל דהיינו היו"ד התחתונה שתחת הגג כי כל זה נכתב בפיסול ואז תהא הס"ת חוזרת לכשרותה ואל יסמוך על דעתי כי אם יסכים וכו' עכ"ל. וגם לפי דעתי העניה דבריו נכונים לדינא. הנה מ"ש שאם רק הקוץ השמאלי נוגע יפרידו כן נראה גם לפע"ד שאם אי אפשר לתקנו כראוי בענין אחר מותר לתקנו כך כי אף אם נאמר (כמו שנראה לפע"ד ברור) דהמג"א מכשיר גם בלי פירוד מ"מ כיון שיש חולקין ואנו גורדין כדי לתקנו מותר לעשות כן (וע' מ"ש אי"ה בחקירה י"ד) ויש לנו ג"כ עמודים גדולים לסמוך עליהם דעכ"פ גרידה מהני. וביחוד שגם עוד גדול א' מן האחרונים ז"ל והוא הפרמ"ג כתב להכשיר בגרידה. ונראה לפע"ד דגם בתפילין ומזוזות יש לסמוך על זה בכל אלפין שלא להצריכן גניזה:

7גם מ"ש דבכולה נוגעת בגג לגרוד את הגג עם היו"ד התחתונה והעליונה יוכל להשאיר. גם זאת נראה לפע"ד נכון (והיינו בסתם כתיבה שכותבין תחלה היו"ד העליונה כמ"ש בסי' ח' ס"ג) הגם שראיתי בשו"ת זכרון יוסף סי' ג' שכ' בזה לגרוד גם את הי' העליונה דאע"ג דתחלה נעשית כתקנה מ"מ הרי נפסלה אח"כ כשנדבקה לגג ולא גרע מטפת דיו שנפל על אות. לפע"ד אינו מוכרח וגם בטפת דיו אצל אות שלם אם לא נתקלקל צורת האות נראה דמותר לגרוד הטפה לבדה. ומכ"ש הכא שהוא צריך אח"כ לגמור את האלוף בכתיבה. ע' מג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ג ובמחה"ש והא פשיטא דבאות שבשם אין לגרוד יותר מן המוכרח לתיקונו עפ"י עיקר הדין (עי' סי' י"א סוף סעיף א'):

8עוד נמצאה תקנה אחת באלי' רבה סי' ל"ב ס"ק ל"ג להוסיף דיו ולהרחיב את היו"ד למעלה לצד שמאל דאע"ג שהרגל עב יותר מן הראוי אין בכך כלום. והפרמ"ג בפתיחה לסי' ל"ב מביא דברי א"ר אלו. וכתב עליו דתקנה זו ליתא אלא ביו"ד התחתונה אבל בעליונה שנדבקה קודם שגמר האל"ף ונגמר כך אין תקנה שימשוך כפי מה שפקפק הט"ז באה"ע קכ"ה דלא מהני מה שהשלימה למה שנכתב בפיסול וכו' (ובעל מלא"ש מביא דברי פרמ"ג אלו בכלל ט' ס"ק ל"ב וכתב דצ"ע למעשה) והפשתי שם בט"ז ולא מצאתי זאת. אדרבה שם בס"ק י"ט כתב דבדבוק ממש מהני תיקון ע"י קולמס לעשות שם צורת היו"ד. והיינו ממש כדברי הא"ר. והרי הוא מיירי ביו"ד העליונה שעל האל"ף. ומסתמא מיירי גם לאחר שנגמרה כולה. וגם אין שום סברא לאסור בזה. גם בזכרון יוסף שם מביא דברי הא"ר. ולא פקפק בהם לאסור אלא שכתב שאין זה תיקון ישר ונאה ליופי הכתיבה. אבל בחתם סופר סי' רס"ז כתב ע"ז דהיכא דאפשר אפשר. וע"ע בנוב"ת סוף סי' ק"ע:

9וראיתי להזכיר שאם לא נדבקה היו"ד בעצמותה אל הגג רק העוקץ השמאלי (וגם הימיני דבוק כראוי) וירצה לתקן על הדרך שכתב בא"ר צריך ליזהר שלא למלאות תחלה את החלל שבין שני העוקצין בדיו. שיש בזה חשש מחיקת האלוף (כי לדעת כמה פוסקים כשרה היא) אלא יוסיף תחלה להרחיב ראש היו"ד ואח"כ ימלא שם בדיו: